פרסום חדש של 'קרן המטבע הבינלאומית' לא מחדש יותר מדי: תחרות, הפרטות ושוק חופשי טובים לכלכלה. אבל התקשורת הכלכלית בישראל פשוט לא עמדה בפיתוי להשמיץ את הקפיטליזם
לפני כמה ימים התעוררתי לבוקר שחור. העיתונות הכלכלית בישראל דיווחה על סוף העולם הכלכלי כפי שאנחנו מכירים אותו. בדה מרקר נכתב בכותרת צעקנית: "המאמר שזעזע את הממסד הכלכלי: הניאוליברליזם הזיק יותר מאשר הועיל". בכלכליסט, הכותרת הייתה קצת רכה יותר: "קרן המטבע: העולם נפגע מיישום מוגזם של ניאו ליברליזם". הלם, זעזוע, תדהמה. לא התעצלתי. כותרות כה קשות, הסותרות את כל מה שאני יודע ומאמין, מחייבות עיון רציני. לא הסתפקתי בהודעות לעיתונות ובדיווחים בעיתונות בחו"ל, והלכתי לקרוא את המאמר המקורי, לראות בעצמי את המהפכה החדשה בעניינים הכלכליים.
והאמת? לא דובים ולא יער. אף אחד לא יוצא נגד הליברליזם, לא חולק על הקפיטליזם ולא מערער על עקרונות השוק. או אם לסכם זאת במשפט אחד מתוך המאמר עצמו: "יש להריע להרבה מהאג'נדה הניאו-ליברלית".
הנה לכם סיכום אלטרנטיבי לסנסציה האחרונה, על קצה המזלג: שלושה מכלכלני 'קרן המטבע העולמית' פרסמו לפני כמה ימים מאמר טכני ומשמים למדי, ללא חידושים משמעותיים. איך בכל זאת גורמים למאמר כזה להתפרסם? מייצרים את הכותרת "ניאו-ליברליזם: הגזמנו?", ממציאים אנשי קש, מצטטים מחקרים באופן סלקטיבי, מתחנפים לגופי חדשות פרוגרסיביים, והופ! יש לנו מתכון למאמר ויראלי. למה הם עשו את זה? אף אחד לא ממש יודע. בפיננשל טיימס העלו לכך סיבות שונות, וטענו בעיקר שמדובר בביטוי חיצוני לחילוקי דעות פנימיים ב'קרן המטבע'.
אז מה כתוב שם? ובכן, כתוב שם שסחר גלובלי חופשי הציל מאות מליונים בעולם מעוני. כתוב שם ששוק הון פתוח והשקעות חיצוניות גרמו להעברת טכנולוגיה וידע למדינות מתפתחות; וכן כי הפרטה גרמה בהרבה מקרים לשירותים טובים ויעילים יותר. עם זאת, הכלכלנים נחלקים לגבי שתי סוגיות ממוקדות: האם זרמי הון ספקולטיביים קצרי-טווח טובים לכלכלה (כלומר השקעות בעלות סיכון גבוה שנועדו לקצור רווחים גדולים במהירות); והאם קיצוץ בהוצאות ממשלתיות על-מנת להיחלץ ממיתון תמיד משפיע לטובה על המשק.
מה המחקר אומר, ומה לא
אם לא נרדמתם עד עכשיו, ודאי תסכימו איתי שהמידע והטענות בפסקה למעלה לא מסעירים במיוחד, לא מחדשים לאנשים המצויים בשיח ולא היו זוכים אפילו לרבע אזכור בעיתונות הכלכלית העולמית אילולי הכותרת המסעירה. כך גם טען פרופ' נתן זוסמן, מנהל חטיבת המחקר של בנק ישראל, בראיון לכלכליסט: "כל הדברים שהם מדברים עליהם לא מפתיעים את האנשים בבנק ישראל".
בסופו של דבר, המאמר מבוסס כולו על איש קש. נעזוב את הבחירה העלובה והזדונית בביטוי הגנאי "ניאו-ליברליזם" על-מנת לתאר מדיניות שוק חופשי קלאסית, שמתאימה יותר לסוציולוגים "ביקורתיים" ולא לכלכלנים רציניים, ונדלג לעיקר: בשום מקום במאמר לא נטען שהשוק החופשי נכשל או אפילו שה"ניאו-ליברליזם" נכשל; המאמר בסך הכל מאתגר היבטים מסויימים, שלדעת הכותבים זקוקים לעיון מחודש.
Via Flickr
הנה למשל הציטוט הבא מתוך המאמר: "יש היבטים של האג'נדה הניאו-ליברלית שלא מספקים את התוצאות המצופות. הניתוח שלנו את האג'נדה מתוחם לאפקט של שני צעדי מדיניות בלבד (ולא האג'נדה הניאו-ליברלית בכללה)". במילים אחרות, כותבים החוקרים, האג'נדה ה"ניאו-ליברלית" מצויינת, והביאה הרבה מאוד טוב לעולם. אבל יש להם הערות; הם רוצים לבדוק אם חלק מהצעדים יעילים ומוצדקים. אולי אפשר לתקן אותם קצת. זה כבר דיון לגיטימי; חבל שנתנו לו כותרת פופוליסטית.
עכשיו כשנרגענו, אפשר לדון בתוכן הממשי של המאמר. המאמר כולל, כאמור, שתי טענות עיקריות: שהשקעות הון ספקולטיביות קצרות טווח הן בעייתיות, ובנוסף, שמדיניות צמצום בהוצאות הממשלה איננה תמיד מוצדקת.
לפתיחת שווקים לתנועות הון יש היבטים חיוביים ושליליים; החיוביים הם התגברות ההשקעות, שמובילות לצמיחה ושגשוג; השליליים הם שלפעמים עובר הון "בעייתי" וספקולטיבי, שנועד לקצירת רווחים במהירות דרך ספקולציות מסוכנות; בהון הזה גלומים יתרונות עבור המדינות אליהן הוא מועבר, אך ההון הזה, בעיקר כשממדיו גדולים, לא תורם לצמיחה, גורם לאי-יציבות של השווקים הפיננסיים ועשוי להוביל למשברים. זהו אכן אתגור של הקריאה ה"ניאו-ליברלית" לסחר חופשי לחלוטין, וזוהי ליבת הביקורת במאמר.
אני לא מומחה לרגולציה פיננסית, ובהחלט ייתכן שהטענה הזו נכונה. נראה שהיא מבוססת על שורת מחקרים שנעשו בנושא (בעיקר המאמר הזה). בכל אופן אין מדובר בקריאה לחסימת תנועות הון חופשיות, אלא בקריאה לרגולציות "חכמות", כגון מיסוי מיוחד, שינסה להגביל את תנועות ההון האלו. חשוב להבחין כי הכותבים לא יוצאים נגד ליברליזציה בשווקי ההון במדינות מתפתחות; הם יוצאים בעד בחינה של רגולציות חכמות בשווקי הון מפותחים ופתוחים.
בנוסף, יש להיזהר מלהעניק משקל כבד לסיבה אחת למשברים כלכליים או פיננסיים (המאמר עוסק במשברים פיננסיים בלבד); משברים יכולים להיגרם בגלל אינספור סיבות, ביניהן בועות שנוצרות על-ידי הערכת סיכונים לא נכונה שנובעת מהערכת יתר של הגנה ממשלתית, או תכנון מרכזי כבד כמו בוונצואלה. על-פי המחקר הקיים, להעברות הון קצרות טווח, הון ספקולטיבי, אכן יש השפעות משבריות. לא ברור בכלל שיצליחו למצוא נוסחה מוצלחת לטיפול בענין, וגם אם יצליחו ליישם רגולציה, לא ברור שזה באמת יפתור משברים; אבל אפשר לדבר על זה. בכל אופן, גם לדעת המחברים, אין מדובר בהאשמה של ה"ניאו-ליברליזם" בכלל המשברים בעולם, שווקי ההון חייבים להישאר פתוחים ככלל, מדינות מתפתחות צריכות להמשיך ולפתוח את שווקי ההון, ומשבר "ניאו-ליברלי" אין כאן.
אי-שוויון וקיצוץ בהוצאות הממשלה
הטענה המשמעותית השניה במאמר נוגעת בהשפעות שליליות של הצמצום הפיסקלי, קיצוצים בתקציב המדינה על-מנת להיחלץ ממיתונים ומשברים. לטענת המחברים (המתבססים על שורת מחקרים שנעשו בנושא, רובם פורסמו על-ידי המחברים עצמם), ייתכן שבמקרים מסויימים אחריות פיסקלית שנועדה לצמצם את החוב במטרה לשמור על התקציב ולעודד את הצמיחה, מובילה לאפקט שלילי שמעיב ולעתים מבטל לחלוטין את הצמיחה.
איך זה קורה? מפני שמשמעת פיסקלית, קיצוץ בהוצאות הממשלתיות, פוגעת בצריכה ובביקוש, ולכן פוגעת בצמיחה; בנוסף, טוענים המחברים שאי-שוויון עלול לפגוע בצמיחה, ולפיכך הם רואים בחיוב הוצאות ממשלתיות שנועדו לצמצם את אי-השוויון. לסיכום: הטענה היא שלפעמים האפקט השלילי של משמעת פיסקלית, שמגולם באי-שוויון ופגיעה בצריכה, פוגם ביתרונות האפשריים שלו.
גם כאן, מדובר במסקנות שאינן חד-משמעיות. טענת המחברים בנוגע לקשר בין אי-שוויון לצמיחה היא לכל הפחות שנויה במחלוקת. אחד המחקרים האמפיריים החשובים ביותר שנעשו בנוגע לקשר בין אי-שוויון וצמיחה פורסם על-ידי רוברט בארו בשנת 1999. בארו הסיק כי ברמה העקרונית אין קשר מובהק בין הדברים. מדינות עניות מאוד, הוא טוען, נוטות להיות אי-שוויוניות בתחילה של תהליך צמיחה כלכלי, וככל שהן מתפתחות אי-השוויון יורד. לעומת זאת, במדינות עשירות בדרך כלל אי-השוויון דווקא תורם לצמיחה. כן, מה ששמעתם.
מעבר לכך, הדיון באי-שוויון סותר לחלוטין את המטרה המוצהרת של המאמר, המתיימר לעסוק ב"ניאו-ליברליזם". "ניאו-ליברלים" לא מתעניינים בהגדלת השוויון, הם מתעניינים בצמצום העוני, בצמיחה ובהעלאת השכר לכל חלקי האוכלוסיה. בזכות האג'נדות ה"ניאו-ליברליות" העוני העולמי אכן הצטמצם לממדים מזעריים יחסית, והעושר אכן, הגיע לכולם, גם אם יש אי-שוויון גבוה. אם נושא המאמר הוא "בחינה מחודשת של הניאו-ליברליזם", לא ברור הדיון האובססיבי והמיותר באי-שוויון. זהו שיפוט של התיאוריה הליברלית על-פי אמת מידה סוציאליסטית. לא דבר הוגן או מחוכם מדי.
הדיון ביתרונות ובחסרונות של צמצום פיסקלי הוא מעניין. מצד אחד המחברים מודים בחשיבותו של הצמצום הפיסקלי וביתרונותיו, ומצד שני הם חוששים שהחסרונות יעלו על היתרונות. הם מעדיפים, אם כבר, תהליך ארוך ומבוקר של צמצום, ולא "טיפול בהלם" כפי שאירע במדינות כמו צ'ילה ופולין שעברו ממשטרים סוציאליסטיים וריכוזיים לקפיטליזם וחופש במהלכים חדים וכואבים.
כשקוראים את החלק הזה במאמר אפשר לשים לב שהטענות פתאום הרבה פחות חדות, הכותבים מתפתלים כדי לטעון שצמצום ההוצאות הממשלתיות הוא לא תמיד הכרחי, למרות שברור גם להם שהוא עבד בהרבה מאוד מקרים. ה"טיפול בהלם" ממנו הם מסתייגים, נבע לרוב מסיבות פוליטיות ולא מתוך שיקולים כלכליים קרים, כך שקשה לבקר אותו; בכל מקרה לא ברור שיש אלטרנטיבה מוצלחת יותר.
וגם כאן, ממשיכים המחברים להאשים את הליברליזם בכך שהוא חוטא למטרות שהוא לא מאמין בהן. זהו למשל הכשל של המחברים בטיפול בנושא החוב הלאומי. "היכולת של מדינות עשירות להתמודד עם חוב גדול לא מקבל התייחסות רצינית".
העמדה "הניאו-ליברלית" קוראת למסים נמוכים בד-בבד עם הוצאה ממשלתית קטנה; אם אכן מדיניות כזו הייתה מיושמת, כלל לא היה חוב גדול לטפל בו, וממילא אין בעיה. המחברים מצפים מהניאו-ליברלים להתמודד עם "חוב", שהם למעשה סבורים שלא היה צריך להיווצר מלכתחילה.
בקיצור, אפשר לדון בדרכים לטיפול במשברי חוב ובאפקטיביות של מדיניות צנע, אבל הרבה קשר ל"ניאו-ליברליזם" אין כאן. הכותבים מרגישים בבעייתיות של הטענות שלהם – בטקסט ניתן לראות התפתלות, התחמקות מאמירות ברורות וזהירות מביקורת חריפה מדי. איש קש, כבר אמרנו?
ה"ניאו-ליברליזם האכזרי" הוכיח את עצמו
היום החוב של ארצות-הברית הוא 19 טריליון דולר; לדעת הכותבים זה לא מספיק רציני בגלל שאמריקה היא מעצמה כלכלית, שחוב כזה הוא "קטן עליה"; לדעתם עד שארצות-הברית לא תגיע למצבה של מזרח אירופה היא לא צריכה לבצע צמצום בהוצאות הממשלה.
מעבר להערות על הטיעונים, צריך לשים לב שלא מדובר בהתמודדות אמיתית עם אג'נדה ליברלית, שגם היא "זוכה" להיכלל תחת כותרת ה"ניאו-ליברליזם". ליברלים אמיתיים אינם מעוניינים בהקטנת הממשלה (או "צמצום פיסקלי") רק בגלל סיבות הקשורות לצמיחה כלכלית, אלא גם מסיבות חברתיות ועקרוניות, מטעמים של חופש הפרט, ובעיקר מחשש מפני מעורבות הולכת וגדלה של הממשלה בכלכלה, שעשויה להביא לתוצאות הרות אסון. המאמר מתעלם מהפן הזה ב"ניאו-ליברליזם", ומצמצם את התפיסה לכדי צמיחה כלכלית שאמורה לבוא באופן מיידי כתוצאה מהקטנת הממשלה.
אם המאמר לא היה תוקף את ה"אג'נדה הניאו-ליברלית" לא היה אל מי לבוא בטענות, אך משהוא הזכיר אותה, דיון חלקי בקריאה הליברלית לממשלה קטנה נראה בלתי הוגן, בלשון המעטה.
האג'נדה ה"ניאו-ליברלית" הוכיחה את עצמה כמוצלחת ברוב התחומים, בניגוד לכל דבר אחר שנוסה עד כה. אם המחברים חושבים שממשלה גדולה, חוב גדול, ויותר רגולציה הם דברים טובים ומוצלחים, נטל ההוכחה הוא עליהם. הניסיון של המחברים להטיל ספק ב"ניאו-ליברליזם" ללא הוכחות חותכות, ולהעביר את נטל ההוכחה אל התומכים בשיטה, נראה עלוב למדי.
אז לא דה-מרקר, זה לא "המאמר שזעזע את הממסד הכלכלי", וה"ניאו-ליברליזם" לא "הזיק יותר מאשר הועיל" (כותרת מביכה שבינתיים שונתה), אלא אם כן לדעתכם הוצאה של מאות מליונים מהעוני הזיקה יותר מאשר הועילה; ולא כלכליסט, 'קרן המטבע' לא באמת טוענת שהעולם נפגע מיישום מוגזם של ה"ניאו-ליברליזם". היא דווקא טוענת שהעולם הרוויח הרבה, אבל יש לה כמה הערות. ה"ניאו-ליברלים" לא מבטיחים חדי-קרן ורודים ואוטופיה של שגשוג מדהים לכל אזרחי העולם, הם סך הכל חושבים שיש להם, בגדול, את השיטה הכלכלית המוצלחת ביותר. וכן, כלכלני העולם בגדול מסכימים עם הקביעה הזו, אפילו חוקרי 'קרן המטבע העולמית'. הפתעה.
אשמח אם תעשו כתבה על הסיכול הממוקד שהתקשורת מבצעת למפכ"ל אלשיך
Well said.
יש טעות קטנה במאמר. המחקר של בארו אומר את ההפך – במדינות העניות אי השיוויון תורם לצמיחה – יותר אי שיוויון יותר צמיחה, במדינות העשירות זה ההפך.
להלן תקציר המאמר של בארו, מתוך המאמר. לא נראה שיש טעות במאמר. אם יש, אשמח שתבהיר:
Evidence from a broad panel of countries shows little overall relation between
income inequality and rates of growth and investment. However, for growth, higher
inequality tends to retard growth in poor countries and encourage growth in richer places.
The Kuznets curve—whereby inequality first increases and later decreases during the
process of economic development—emerges as a clear empirical regularity. However,
this relation does not explain the bulk of variations in inequality across countries or over
time.
אולי מה שנאמר במאמר הוא נכון ואכן אוכלוסית העולם הרוויחה, אך היא גם התרבתה וגדלה במספר האנשים , שבעצם מסכנים את האנושות כולה . צמצום האנושות היא התרופה היחידה להשארותנו על פלנטה זאת. גם את זה יש לקחת בחשבון.
קשקוש. מה השתנה מלפני 200 שנה? תמיד כשמסתכלים על המצב הנוכחי קשה לתפוס איך יתקיים העולם בעוד X שנים. אבל קצב השיפור בטכנולוגיה מהיר מקצב גידול האוכלוסייה. כלומר, אם לפני 200 שנה מדונם אחד הפיקו טון קמח, כיום בדונם אחד ניתן להפיק 100 טון (מספרים שרירותיים, העיקרון נכון).
הסיכוי שהאנושות לא תמצא פתרון ל"בעיית ריבוי האוכלוסין" אפסי.
אני גם לא מבין למה חושבים שקיימת בכלל בעיה. נכון להיום, אחוז השטח המאוכלס על פני כדור הארץ הוא אפסי וכיום ניתן לגדל צמחים בתנאים שפם נחשבו לבלתי אפשריים.
בקיצור, אפשר להירגע. אין צורך "לצמצם" את האנושות.
מאמר מעניין וטוב. יש לי רק השגה שולית אחת – גם אם הליברליזם איננו מתיימר לפתור את בעיית אי השוויון או אפילו לא מתייחס אליה כבעיה, עדיין ברור שבנסיבות מסוימות הוא אכן מגדיל את אי השוויון. התקפה על היבטים מסוימים של הליברליזם, מהכיוון הזה, היא יותר מאשר לגיטימית, לדעתי היא אפילו מוצדקת. המאמר איננו עונה לטענה – התקפה זו לגופה, אלא רק מלגלג עליה וחבל.
עוד עיתונות פרוודה שופרו של נתניהו . הרבה מילים יפות. תחלס. מאות אלפים עובדים דרך חברות קבלן כולל אנשי הייטק סרסרות של המאה 21 . כמות המשכורות שיש לחסוך כדי לקנות דירה גדל במאות אחוזים. הכספים שמשלמים לפנסיה החדשה אולי יספיקו לשבוע כאשר יצאות לפנסיה השוד הגדול של כלכלת ביבי. זה המצאה שלו להקים חברות פנסיה חדשות ע"י בתי השקעות שגוזלים רבע מכספי הפנסיה ומשקיעים לפי הינטרס אישי שלהם. חינוך חינם בדיחה עולה הון לכול ההורים.קופת חולים עוד בדיחה כמה כסף צריך להוסיף. בקיצור הרבה מילים יפות והכול בלוף שמהכילים את הציבור.