מרוץ הבזבוז בחתונות משתולל, עוד ועוד מנות נוספות לתפריט, ואף אחד לא שם לב לתוצאה: הילדים, מוקד השמחה של פעם, נעלמו מהחתונות. צור ארליך פותח עונה
הַחֲתֻנּוֹת מַאֲמִירוֹת וְזֶה מַרְהִיב וְזֶה מַרְשִׁים,
וְתַו הַתֶּקֶן רַק עוֹלֶה עִם שִׁעוּרֵי הַגֵּרוּשִׁים,
וְהַעֲלוּת עוֹלָה עוֹלָה וְהַקִּמְצוּן קָטֵן קָטֵן,
כִּי מְרַגֵּשׁ לְהִתְחַתֵּן וּמְבַיֵּשׁ לְהִתְמַתֵּן.
וְיֵשׁ יוֹתֵר, תָּמִיד יוֹתֵר, וְיֵשׁ פְּאֵר וְיֵשׁ הָדָר,
כִּי תַּחֲרוּת זֶה לֹא דָּבָר שֶׁמִּתְאַדֶּה אִם כְּבָר חָדַר,
וְהַמָּנָה הַמְמֻצַּעַת תֵּכֶף רֶבַע-אֶלֶף שֶׁקֶל
כִּי הִיא כּוֹלֶלֶת גַּן חַיּוֹת שָׁלֵם מִדָּג עַד גְּדִי וְעֵגֶל
וְהִיא מֻרְכֶּבֶת מִמָּנָה וְעוֹד מָנָה וְעוֹד מָנָה
שֶׁאֵין בָּהּ מָן אַךְ יֵשׁ לָהּ זְמַן עַד שֶׁתַּגִּיעַ שְׁמַנְמַנָּה,
וּבֵין לְבֵין יֶשְׁנוֹ גַּם בַּר וּבָאֲוִיר יֵשׁ בַּס מֻגְבָּר,
שֶׁיִּשְׂמְחוּ שֶׁיִּצְרְחוּ כְּדֵי לִקְלוֹט מָה מְדֻבָּר,
וְכָל אוֹרֵחַ לְאוֹרֵחַ שָׁם צוֹרֵחַ אֶת הַסּוֹד
כַּמָּה עוֹלֶה הַבּוֹז'וֹלֶה שֶׁעִם הַצֵּ'ק יֵשׁ לְכַסּוֹת,
בַּמֶּה כְּרוּכָה הָאֲרוּחָה הַמְּאֻחֶרֶת עַד חֲצוֹת
הַמַּשְׁכִּיבָה אֶת הַקֵּבָה וּמַכּוֹתֶיהָ מוֹחֲצוֹת –
וּבְשִׂמְחַת הַמְּהוּמָה וּבִצְמִיחַת הַמֻּסְכָּמָה
אִישׁ לֹא מַבְחִין בַּהֵעָדְרוּת הָעֲגוּמָה הָעֲקוּמָה
שֶׁנִּגְזְרָה מֵהַפְּאֵר וְהִיא עוֹלֶבֶת לְהַדְהִים:
אֵין יְלָדִים בַּחֲתֻנּוֹת. כְּבָר לֹא בָּאִים עִם יְלָדִים.
אֵין יְלָדִים בַּחֲתֻנּוֹת. הָיוּ שָׁם פַּעַם וְאֵינָם.
הֵם נֶעֶלְמוּ כִּי הֵם מָנוֹת וְהַמָּנוֹת אֵינָן חִנָּם.
אֵין יְלָדִים כִּי לֹא נָעִים, כִּי הַעֲלוּת לְפִי כִּסֵּא
וְזֶה יָקָר לַמַּזְמִינִים וְלַהוֹרֶה הַמְכַסֶּה.
אֵין יְלָדִים, כִּי מֵרֹב כֶּסֶף שֶׁיַּגְדִּיל אֶת הַשִּׂמְחָה
עַל יְלָדִים שֶׁהֵם שִׂמְחָה הוּטְלָה מִכְסָה וּשְׁמָם נִמְחָה.
אֵין יְלָדִים בַּחֲתֻנּוֹת. לֹא עוֹד עֵינַיִם הַשּׁוֹתוֹת
בְּהִשְׁתָּאוּת אֶת הָאוֹתוֹת שֶׁבַּחֻפָּה וּבַמּוֹטוֹת,
לֹא שׁוֹבָבִים שְׁלוּחֵי רַגְלַיִם, לֹא פֵיוֹת קַלּוֹת פִּזּוּז,
לֹא מְתוּקִים הַמְרַמְּזִים לַתָּכְנִיּוֹת שֶׁל בְּנֵי הַזּוּג.
מִפְגָּשׁ גְּדוֹלִים, הַחֲתֻנָּה. פַּת-בַּג בְּגִירִים. שִׂמְחַת זְקֶנְתִּי.
מִשְׁתֶּה מֻשְׁוֶה וּמְיֻשָּׁב. גַּלְגַּל פָּחוּס חֲלוּץ וֶנְטִיל.
קְצָת יְלָדִים, סְפוּרִים עַל יָד, אֲחֵי הַזּוּג וּבְנֵי דּוֹדָם,
עוֹד מְדַדִּים בַּמַּעְגָּל כְּבוֹדְדִים בְּמוֹעֲדָם,
אֲבָל בְּטֵלִים הֵם בְּשִׁשִּׁים, אֲבָל בְּטֵלִים הֵם בַּקְּשִׁישִׁים
אֲשֶׁר שִׁלְּמוּ חֶשְׁבּוֹן כְּנִיסָה וְגַם אֶת כָּל הַבַּקְשִׁישִׁים
לְמִמּוּנָהּ שֶׁל מְסִבָּה שֶׁהַהֶרְגֵּל כָּל כָּךְ עִבָּה
עַד שֶׁמֵּרֹב עֶבְיוֹן לִבָּהּ הִיא שָׁכְחָה אֶת הַסִּבָּה.
וְדוֹר שָׁלֵם שֶׁל יְלָדִים שֶׁתֻּכְנְנוּ בֵּין הַגְּלוּלוֹת
גָּדֵל כִּמְעַט מִבְּלִי לָדַעַת אֵיךְ נִרְאֵית שִׂמְחַת כְּלוּלוֹת.
גם שעת החתונה הולכת ומתאחרת
אחד החזקים שלך. מטורף.
מקסים!!!
פשוט מושלם.
זה כל כך טוב. פשוט עונג צרוף
ממש נכון. באמת שמתי לב שיש פחות ופחות ילדים בחתונות. שנה שעברה הוזמנו לאיזו חתונה של קרובת משפחה ובאופן מפורש ומודגש הזמינו את כל המשפחה ועמדו על כך שגם הילדים יגיעו. זו היתה הוצאה גדולה יותר מאשר אם הייתי לוקח את כולם ליום כיף.
פזרנות יוצרת צמיחה ומקומות עבודה ושיגשוג.
אתר המקדש את הקפיטליזן צריך לברך על המנוע הכלכלי הנל.
כמה אבטלה תיווצר אם ההוצאה על חתונה תרד לחצי..
מכאן שחתונות ללא ילדין הן ברכה לכלכלה
ואימרו אמן
ומה היה גורלם של זגגים אילו אנשים לא היו שוברים חלונות לעולם? וזה תירוץ הגיוני כדי לשבור חלונות במכוון? לא, זה לא קפיטליזם. כסף שאתה מוציא כדי לתקן נזק הוא כסף שלא עומד לרשותך להוצאה אחרת שהיית מעדיף. כסף המממן חתונה מנקרת עיניים הוא כסף שלא יעמוד לרשות הזוג במאמציהם להשיג דיור, מכונית, חינוך לילדיהם ושאר עדיפויות מפוכחות יותר.
החלק ההזוי במיוחד הוא שאלו שמשקיעים במיוחד בחתונות מנקרות עינים, הם חילונים. החתונה בשבילם היא סימון וי על ארוע שצריך. פשוט אין ברירה. הם כבר גרים יחד שנה שנתיים ויחזרו יחד לדירה אחרי הארוע (ארוע – אפילו שזה חתונה). אצל שומרי מצוות זה נראה אחרת וגם ילדים באים. השמחה נראית אחרת והמחיר, נמוך פלאים.
בום!
בום.
זו המילה שחיפשתי.
כל כך נכון, למרבה הצער.
הסיבה לשתי התופעות היא ה"הכרח" לכסות את מחיר המנה.
אם אנשים היו נותנים מתנות כמו פעם, ללא קשר לעלות המנה, החתונות היו מותאמות ליכולת הכלכלית של בני הזוג, והאורחים לא היו מהססים לבוא עם ילדים.
היה פחות טעים ויותר שמח.
בתור אחד שעובד שנים עם ילדים והולך שנה הבאה גם ללמוד בפועל חינןך לגיל הרך, החלום שלי זה שבחתונה שלי יהיו הרבה ילדים, גם מהגן שאני עובד בו והכל, ושהחא תהיה חתונה שמותאמת גם לילדים. לא בשעה מאוחרת מידי. תהיינה מנות ילדים שמותאמות לגילם. וכו'…
ועוד חלום זה להסריט עם המתוקים והמתוקות הקטנים והקטנות, קליפ שיר ברכה בהפתעה לכלה שתהיה.
כתבת מדהים!
ואני מסכימה בכל ליבי.
זה באמת הפך לגרוטסקי ויש בו כל כך הרבה נזק.
מצד שני, אולי זה גם יתרון שהילדים יפסיקו להיות מואכלים בהוליווד הזה של חתונה?
אולי זה לא יזיק להם לא לגדול על האתוס הזה?
וכמובן, אפשר לעשות צנוע ועדיין לא להאכיל אותם את הפנטזיה הזו.
חשוב מאד להציף את הבעיה. חשוב שרבים יתבטאו.
עשוי טוב. חד ונוקב. פשוט מושלם. אחד הדברים החזקים שקראתי
זה יכול לתפוס כשיר גבעטרון וגם כראפ או פאטרי סלאם. אחד הטובים בהסטוריה של הז'אנר ללא ספק. לא ידעתי שרמות כאלו של שלמות בכלל יכולות להתקיים. מדהים
מדוייק ומוגש בצורה נפלאה ומעוררת מחשבה.
שאפו !
חוץ מאשר בקיבוצים, כמובן…
כל מי שמגיב ומקטר ומזדהה ומצטרף ומסכים לנאמר – אבל עשה חתונה גדולה (או יעשה) – מוטב שלא יגיב.
המעשה הוא המסר, בחרו אחרת, בחרו להתנגד. אל תטמעו בעוולה.
פשוט וואו!
מדוייק וממחיש לחלוטין את המציאות העגומה
אם כל אחד שאת השיר הזה קורא- יגיד כעת- לי זה לא יקרה,
ויחליט שהוא אשר ישים הקץ-לכל הרהב הפאר והנוצץ,
ובחינגה הבאה שהוא יוזמן, ייתן 100 שקלים במזומן,
יגיד סליחה זה לא מקובל אני יודע, לתת במקום חמש מאות- רק מאה,
אך תקציבי אינו נגזר מהמנה, אלא מותאם הוא לשמחת החתונה,
והשמחה פה לא היתה כה מופלאה- אשר על כן יהי זה סכום ההמחאה!
צור אתה אלתרמן של הדור- חריף, נוקב וביקורתי. למה רק שיר בשבוע? ואיך זה שאתה לא מופיע בעיתון?
ובקריאה שניה אחרי שורת המחץ.
אנחנו שופכים כספנו על החתונה שלנו ועל עשרות צ'קים בשנה לאירועים של מכרים ששפכו כספם- ובסוף מתחשבנים על כל ילד נוסף שנביא לעולם. כי אין מקום. וכל ילד עולה כסף.
הגלולות מול הכלולות.
השיר מחדד שאנחנו משקיעים בשמחה הלא נכונה. שמחה של רגע, שמחת זקנתי, ולא שמחת הנצח שילדים נותנים.
יש ויש. אני הייתי בהמון חתונות בהן הילדים די מרכז האירוע. מה גם, הרמיזה שההוצאה הגודלת על החתונה באה על חשבון הילדים קצת אבסורדית.. איך זה קשור?
לא יודעת. לא נשמע לי מוכר. כמעט בכל החתונות שהייתי כולם רקדו עם הילדים ועשו שמח ביחד. נראה לי שהכתבה מתייחסת לחוג מאוד מצומצם של אנשים, לא הציבור בכללותו.