קלינטון, סנדרס וטראמפ נגד אמריקה

אם יש נזק עמוק שעליו אי אפשר לסלוח לנשיא ברק אובמה, הרי שזהו האופן שבו הפך את ארצות-הברית לארץ נתעבת בעיני אוהביה. תחשבו על זה: הוויכוח העמוק והגורלי ביותר שמתנהל היום באמריקה הוא על מעמדם של הטרנסג'נדרים בחדרי השירותים. מסתבר שהכל באמריקה מתנקז בסוף לביוב. בספרו המעולה של רונלד רדוש קומוניסטים, הוא מתאר אפיזודה שמלמדת כי מעמד השירותים בתרבות הרדיקלית האמריקנית היה במוקד הוויכוח מקדמת דנא. בימי הרדיקליזם ההיפי של האל-אס-די והרוקנ'רול, הפנתרים השחורים ווודסטוק הוויכוח היה שונה במקצת: האם אנשים שהולכים לענייניהם הפרטיים בשירותים צריכים לסגור הדלת? שאלה נוקבת. שכן ההרגל לסגור אחריך את הדלת בדרך אל השירותים זהו מנהג בורגני מובהק.

אז המדינה הזאת, שהייתה פעם התקווה הנצחית של כל חלכאי העולם, הפכה לגוש קרוש של ביורוקרטיה. כיום, שני המתחרים המיועדים לנשיאות בארצות-הברית רחוקים מלהיות התגלמות החלום האמריקני. זו תהיה מלחמת גוג-ומגוג של איש הבוץ נגד מזכירת איגוד דואר-זבל.

אתמול היה היום המכריע, ולמרות כל הביקורת על הילרי קלינטון, מי שיש לו עוד מעט תקווה מארצות-הברית נשם לרווחה. סוכנויות הידיעות לכאורה, שהן בסך הכל חברות מדיה אינטרסנטיות, הכריזו על הילרי קלינטון כמועמדת המנצחת במפלגה הדמוקרטית עוד בתחילת השבוע, לפני הפריימריז בקליפורניה ובניו-ג'רסי. אבל החשש הכבד היה שגם אם אריתמטית על הנייר השיגה קלינטון את מספר הצירים הדרוש לבחירתה, עדיין התוצאות בקליפורניה היו בעלות חשיבות מכרעת: האם היא תקבל את המינוי לנשיאות מעמדה של ווינרית או מעמדה של לוזרית. ועד היום הצליח ברני סנדרס להדביק להילרי דימוי אם לא של לוזרית, אז לפחות של סוסה צולעת שתתקשה לרוץ נגד הדונלד.

סנדרס מושך שמאלה

ניצחונה המשכנע (56-43) על סנדרס בקליפורניה מביא אותה בוודאות למועמדות הדמוקרטית עם מומנטום חזק ותחושה שהיא יכולה לעשות את זה. יתר-על-כן, ההפרש של הניצחון שלה הוא גדול מאוד. זה הפרש דו-ספרתי, מעל לעשרה אחוזים, בניגוד גמור לסקרים האחרונים ולניתוחי הפרשנות של השבוע האחרון לפני הפריימריז. נפתח אפוא מחדש הוויכוח על מחדלי הסקרים, הסוקרים והפרשנים. אפילו במגזין מכובד כמו ה'ניו יורקר' הצדיקו את טענותיו של סנדרס שממהרים למנות את הילרי למועמדות, ושום דבר עוד לא סגור. זה נכתב ביום הבחירות עצמו.

אז עכשיו זה סגור. זאת אומרת, נותרו כמה תעלומות חוקתיות לגבי השאלה: מה קורה למועמד מפלגתי לנשיאות אם האף-בי-איי מגיע לממצאים שמחייבים להעמידו לדין. במקרה של הילרי זוהי פרשת הדוא"ל. בכל אופן, ברור שניצחונה בוועידה הדמוקרטית כבר לא יהיה תולדה של מניפולציות. הילרי הפיקה לקחים מ-2008 ומומחי הקמפיין שלה בהחלט דאגו להבטיח את נושא הצירים, בעיקר כדי שלא יישמטו ממנה צירים שהייתה יכולה לגייס לטובתה. עם הניצחונות של יום שלישי הכל הופך למיותר.

ושוב השאלה שרבים מתקשים לענות עליה: למה סנדרס ממשיך לעצבן עם המירוץ הבלתי נגמר שלו? למה הוא נדבק כמו עלוקה? צריך להבין שבעיני המצביעים של הילרי, במשך כל שלושת החודשים האחרונים היא נראתה כחיה פצועה, מדממת מפצע שלא נסגר, וסנדרס מזנב בה בשיטה המוכרת היטב לישראלים: שיטת אלף החתכים. הניצחון בקליפורניה סוגר את הפצע.

אבל סנדרס בשלו. הסיבה הראשונה והפשוטה היא, שהוא רוצה לצבור כוח לוועידה ולתת גיבוי לנציגים הסוציאליסטים הרדיקלים שהחדיר לוועדת המצע של המפלגה. אצל דמוקרטים זה לא כמו במפלגות הישראליות. המצע והוועדה שמנסחת אותו מגלמים הליך חשוב ביותר לגבי המפלגה ודרכה. עזבו את המהפיכות החברתיות והכלכליות שברני מבקש להחדיר באמצעות המצע; נכנסו לוועדה כמה צירים, שבראשם פרופ' קורנל ווסט, שהם אנטי-ישראלים מובהקים ומטרתם לבטל את מעמדה המיוחד של מדינת ישראל ביחסיה עם המפלגה הדמוקרטית ועם ארצות הברית.

הנציגים האלה תומכים בחרם ובסנקציות נגד ישראל, והבה נודה: גם בטרור שמופעל נגדה. הם פרו פלסטינים מובהקים, אם נשתמש במלים עדינות. כי להיות היום בארצות הברית, כמו בישראל אגב, פרו-פלסטיני זה להיות תומך מובהק באסלאם הרדיקלי. הנגיף האנטישמי חדר לעומק ולרוחב של המפלגה הדמוקרטית. זו בהחלט מפלגה בדרך להיות כמו המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית על כל המשתמע מכך לגבי ישראל.

רוח המהפכה האדומה

אך ישנה גם סיבה נוספת למירוץ הבלתי נגמר של ברני.

מה שחשוב לרדיקל שכמותו הוא להקים תנועה עממית בדמותו, עם השורשים הקומוניסטים, הסנדיניסטים, הקסטרואיסטים והמאואיסטים. זו קבוצת לחץ ציבורית שתשפיע בעתיד על הדמוקרטים – היא כבר משפיעה מאוד. היא תקשה על נשיאה דמוקרטית לפעול בניגוד לרוח התנועה. לא הייתי מתפלא אם ברני האדום היה מעדיף שהדונלד ייבחר לנשיא. קיטוב חברתי, פוליטי ואידיאולוגי זה שם המשחק המכוער שלו. והתנועה הסוציאליסטית הרדיקלית בארצות הברית תפיק הרבה יותר רווחים לעצמה תחת שלטון דונלד טראמפ.

רדיקלים כמו ברני רוצים לערער את היציבות בארצות הברית בכל הרבדים והמישורים. ברני, היהודי שאינו מזדהה כיהודי, מעדיף מהפיכה על-פני תיקונים באמצעות חקיקה. אלו אנשי שמאל שמתפרצים באספות של דונלד טראמפ, זורעים אלימות וקוצרים סופות זעם. יש כמיהה מבחינתם למצב כאוטי, אנרכי. נשיאה בעלת נטיות סוציאל-דמוקרטיות כמו הילרי קלינטון נחשבת מבחינת הרדיקלים למכשיר יעיל של הממסד הקפיטליסטי בבלימת רוח המהפכה. מה גם שהילרי מאוד אוהבת מיליארדרים. אם הם תורמים לכיסים הנכונים.

הילרי התבטאה כבר כמה פעמים לטובת ישראל, היא אמרה שהיא מתנגדת לכפייה בינלאומית של מסגרת ההסכם עם הפלסטינים, למשל באמצעות מועצת הביטחון. היא ממשיכה לדבוק בנוסחה של הסכם באמצעות משא-ומתן ישיר בין הצדדים. נכון, אסור לשכוח שהיה סביבה מעגל יועצים אנטי-ישראלי בתקופתה כמזכירת המדינה. אבל אפשר להניח שבמסגרת האופורטוניזם-ללא-גבולות שלה היא מסוגלת גם להפוך לציונית הגדולה ביותר ולמעריצה של נתניהו. בהחלט צפוי מירוץ אחרי "הקול היהודי". בניגוד לפרשנויות שונות שהיו מקובלות בשנים האחרונות, מכל הסיבות שבעולם, כולל משקלם האלקטורלי, ליהודים השנה יהיה משקל רב. אולי מכריע.