האיש שחזה את עליית האסלאם

ב-31 במאי השנה חגג פרופסור ברנרד לואיס את יום הולדתו המאה. זה יום חגם של כל תלמידיו, ידידיו ומעריציו המזרחנים האמתיים, שאינם נכנעים לתקינות הפוליטית ואינם יראים מן המונח "מזרחנות", אוריינטאליזם בלעז, כלומר מחקר המזרח בכלל והמזרח המוסלמי בפרט. ברנרד לואיס הוא גדול המזרחנים בדורנו ואחר מגדולי חוקרי המזרח בכל הדורות. אני מכיר את ברנרד לואיס למעלה מיובל שנים. הוא היה מורי בתחילת שנות השישים של המאה שעברה, בבית הספר ללימודי המזרח ואפריקה באוניברסיטה של לונדון. מאז קיימנו קשרי ידידות, אם כי מעולם לא שכחתי שיצקתי מים על ידיו של מלומד יהודי, מענקי המחשבה של התרבות המערבית, ונשארתי תלמידו כל חיי.

ברנרד לואיס קבע את אופיים של לימודי המזרח על פי עקרונות המחקר הקלאסיים. הוא קבע שאי אפשר ללמוד את תולדותיו ודרך התפתחותו של האסלאם בלי לדעת את הלשונות העיקריות שלו: ערבית, פרסית, ותורכית, ושאין לחקור אותו בלי לקרוא את ספרותו במקורה, להכיר את חברתו ולדבר עם מאמיניו.

הוא דחה מכל וכל את הגישה המקובלת אצל מלומדי מדעי החברה, החושבים שהם יכולים לכתוב על המזרח התיכון או על החברה המוסלמית בהסתמך – במקרה הטוב ביותר – על תרגומים, ובמקרה הרע על התבוננות במשקפיים של התרבות המערבית. הוא הדגיש שבקרב אינטלקטואלים מערביים ישנה נטייה לתאר את העולם המוסלמי במונחים הלקוחים מן המילון של התרבות האירופית. כך למשל, הקוראן מוגדר בפיהם של אלה כ"ביבליה של המוסלמים" המסגד כ"כנסיה של המוסלמים" וכיוצא באלה. טעויות נפוצות אלו, הנובעות בראש וראשונה מתוך בורות, מעוותות את יכולתם של הלא-מוסלמים להכיר את עולם האסלאם ולהתייחס אליו כמות שהוא. הדבר דומה, כך הוא כותב באחד מחיבוריו, לעיתונאי ספורט המתאר משחק קריקט במונחים של בייסבול. בריטים ואמריקנים מיטיבים להבין את הדוגמא הזאת.

ברנרד לואיס שולט ביותר מתריסר שפות. מלבד השפות הקלאסיות יוונית ולטינית הוא שולט בעברית, ערבית, פרסית ותורכית, ובמרבית השפות האירופיות כולל רוסית. הוא התחיל לרכוש ידע בשפות כשהיה עדיין נער בן שלוש עשרה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה הוא סופח, לאחר שירות בחיל השריון הבריטי, למשרד החוץ. זה היה כיסוי לתפקידו האמיתי בחיל המודיעין, שם בא לידי ביטוי הידע הרחב שלו בשפות אירופיות ובמיוחד בגרמנית. מספרים שבאחד הימים נפל לידי המודיעין הבריטי מסמך כתוב באלבנית. ברנרד למד אלבנית במספר ימים (דבר שאיש לא יכול היה לעשות) ותרגם את המסמך, אשר הסתבר שהיה בסך הכול רשימה של כבסים.

האססינים כמשל

לפני המלחמה בשנת 1939 קיבל ברנרד לואיס תואר דוקטור לפילוסופיה מן האוניברסיטה של לונדון על עבודתו על מקורות האיסמאעיליות, שפורסם בשנת 1940 והיה ספרו הראשון. על אף שעברו שמונים שנה כמעט מאז פורסם, ועל אף שחלקים בו מיושנים, הוא הודפס מחדש לא מזמן והוא עדיין נחשב לאחד מספרי היסוד על השיעה האסמעילית. בהמשך לספר זה הוא כתב בשנת 1967 את ספרו על תנועת הטרור של החשישים (האססינים) שצמחה מתוך השיעה האיסמעילית והטילה את חתיתה על המזרח התיכון יותר ממאתיים שנה.

זה אמנם היה טרור אסלאמי מסוג מסוים מאוד, אך הוא הפנה את זרקור חקירתו של לואיס אל עולם האסלאם והתפקיד שמילא בו הטרור מידי פעם, לא כל שכן בדורנו. הוא היה הראשון שבשנת 1976, הרבה לפני הופעתו הפעילה של הרדיקליזם האסלאמי, חזה את "שובו של האסלאם" כלומר את התפקיד שהאסלאם עתיד למלא ככוח מניע, מרכזי ולא פחות מכך הרסני בחיים המדיניים והחברתיים של המזרח התיכון.

הוא הגדיר את האסלאם כתופעה רבת פנים ולא רק כדת במובנה המצומצם. האסלאם כדת, היינו מערכת אמונות ודעות המסדירות את יחסי האדם עם האל, הוא רק צד אחד של האסלאם. האסלאם הוא מערכת הלכתית השלטת בחיי הפרט, המשפחה והחברה; האסלאם הוא גם תופעה פוליטית, שכן אין הוא מבחין בין דת למדינה – הוא המדינה והוא זה המניע את החיים הפוליטיים; האסלאם הוא ציוויליזציה, ואפשר להשוותו לא לנצרות אלא ל"עולם הנוצרי" באופן כללי.

הגדרות מדויקות כאלה חשובות לברנרד לואיס כדי לקבוע את גבולות המחקר שלו ואת ביסוסו על מקורות ראשוניים. כך למשל, יש חשיבות להגדרות הללו כאשר באים לדון בשאלת יחסו של האסלאם לדתות ותרבויות אחרות. בדרך כלל נוהגים האפולוגטים של האסלאם להגדירו כדת "טולרנטית". לצורך זה זקוק לואיס לא רק להגדרה מדויקת של מה הוא "אסלאם", אלא גם למשמעותה של טולרנטיות. שהרי בדרך כלל, נחשבת טולרנטיות לדבר חיובי. אולם גם אם יש צדדי חיוב בטולרנטיות, הרי היא, בסופו של דבר, מערכת המציינת שליטים ונשלטים. האסלאם הוא השליט והוא קובע את יחסו אל הזר בתוכו כמתת חסד שאפשר לבטל אותה בכל שעה. הטולרנטיות איננה מציינת שוויון בין הצדדים, אלא להיפך: היא מבטאת יחס של אדנות היכולה להיות אדנות קשה או אדנות נוחה, הכול לפי רצונו של האדון.

עיסוקו של ברנרד לואיס בטרור של ימי הביניים הביאו מטבע הדברים להתייחס לטרור האסלאמי של ימינו. למתנגדים לשימוש במונח טרור אסלאמי הוא אומר שלא הוא שטבע את המושג אלא הטרוריסטים עצמם. הללו מתארים את פעילות ההרג והחורבן שלהם במונחים אסלאמיים, כחלק מהמחויבות שלהם לערכי האסלאם. כבר בינואר 2002 במאמר בשם "מה נשתבש", ואחר כך בספר בשם זה, צפה לואיס את הפיכתו של הטרור האסלאמי למייצג האזור כולו, אם לא ישכילו המוסלמים לנטוש את דרך הקרבנוּת והאשמת האחר, אם לא יערכו חשבון נפש פנימי, ואם לא יחלו במאמץ משותף לנצל את יכולותיהם ואת משאביהם כדי לכונן מחדש את הציוויליזציה שלהם.

בן מאה, הוא יכול להסתכל על מאה שנים של התפתחות העולם בעיניים החכמות של אינטלקטואל ענק, ולהעריך את הטוב ואת הרע שראה בחייו הארוכים. כך הוא עשה בספרו האחרון שפורסם ב-2012: Notes on a Century: Reflections of a Middle East Historian בחינת הרהורים על המאה העשרים שהייתה המאה שלו.

______

משה שרון הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית, מומחה לתולדות המזרח התיכון והאסלאם

למאמר של ברנרד לואיס שפורסם ב'מידה', לחצו כאן.