זירת ההתגוששות החדשה של המעצמות הגדולות

בשבוע שעבר הודיע דובר המשטר של הנשיא נורסולטן נזרבייב בקזחסטן כי כוחות הביטחון חיסלו 13 איסלאמיסטים ועצרו 10 נוספים בעיר אקטובה (או אוקטובנסק) שבצפון המדינה. פעולת משטרת קזחסטן באה בתגובה לתקיפת הבסיס הצבאי שמחוץ לעיר, ושל שתי חנויות נשק בעיר. כתוצאה מההתקפה של הקיצוניים נהרגו באקטובה שישה אזרחים נוספים. על-פי הדיווחים, "הרשויות הגדירו את האירוע כ"פעולת טרור" והכריזו על מצב כוננות לתקיפות טרור נוספות. התושבים הונחו להסתגר בבתים ולא לצאת לרחוב פרט לצרכים דחופים".

האירועים האלימים הללו מגיעים בהמשך לגל מחאות שהחל בתחילת השנה בקזחסטן, ושטף את כל הערים הגדולות במדינה. מטרתו: לערער את שלטונו של הנשיא ננזרבייב, המנהיג את המדינה ביד ברזל מאז התפרקותה של ברית המועצות.

25 שנה לאחר התפרקות הגוש הקומוניסטי, קזחסטן ניצבת כיום בצומת דרכים. לפניה שלוש אפשרויות: התקרבות לנאט"ו, לרוסיה או לסין. נזרבייב, המגלם את דמות ה"הדיקטטור החילוני הנאור" במדינה השבטית והנחשלת, הצליח להתקרב לרוסיה ולמערב בו-זמנית, ולמצב את עצמו כ"סכנה לאסלאם" מבחינת ארגונים מוסלמיים רדיקליים. האיש, המהווה סמל ליציבות בקרב בני עמו, מסמן לאסלאמיסטים הקיצוניים כי יילחם ללא פשרות בכל אחד ואחת שינסו לאתגר את שלטונו.

אירועי יוני 2016 מזכירים לרבים את ה"מהפכה הכתומה" באוקראינה, אשר בסיומה קרס המשטר הפרו-רוסי ואוקראינה הפנתה גב לשכנתה רוסיה – מעצמה בעלת שאיפות אימפריאליסטיות. אחרים נזכרו בתרחישים דומים במזרח-התיכון, כמו בסוריה ובלוב, שבהם המערב גידל וטיפח אופוזיציות לוחמניות, עזר להן להפיל דיקטטורות ושתל כאוס ומלחמה בין-שבטית באזור. בהקשר זה ראוי להזכיר כי הנשיא האוקראיני ינוקוביץ', למרות שהתקרב למערב, חוסל בזמנו על-ידי האופוזיציה הפרו-מערבית.

האם המדינה שסועה מבחינה אתנית תהפוך לזירה של מאבקים בין המעצמות ותשקע בכאוס עמוק ומלחמת אזרחים אלימה? האם האלימות באקטובה היא למעשה תחילתו של ה"אביב המרכז-אסיאתי"? כדי לענות על שאלות אלו, ראשית יש להכיר לעומק מי אחראי לאותה אלימות, וכיצד התפתחו האירועים.

מי אחראי למחאה?

לאירועים באקטובה קדמו מספר התרחשויות מקומיות חשובות. במאי 2016 התארגנה קבוצת מחאה נגד יישומה של תכנית חקלאית, לפיה "חברות סיניות לצד גורמים זרים אחרים יוכלו להשתלט על הקרקעות החקלאיות". היה זה המקרה הראשון בקזחסטן של התארגנות אזרחית בהיקף כה גדול לשם מאבק ברפורמות החקלאיות. לפי סוכנות 'רויטרס', רבים העריכו כי במהלך ההפגנות "קזחים רבים יצאו להפגין כדי להביע את תסכולם הכללי".

באופן מפתיע המחאה פעלה על הנשיא הקזחי, שנכנע לקול המפגינים והכריז כי הוא משהה את יישומה של רפורמת הקרקעות עד ל-2017. אך נזרבייב איחר את המועד: מחאת החקלאים התמזגה עם מחאה אזרחית אחרת, שהתרעמה על השחיתות במדינה ועל השליטה המופרזת שמרוכזת בידי שבט נזרבייב.

ההתנגדות ל"רפורמת האדמות" יצרה אפקט חזק, ולא סתם. עניינה המרכזי הוא השכרת קרקעות לאנשי עסקים סיניים, דבר המעורר סנטימנט לאומי כנגד ה"אחר" הפולש והפוגע בנכסיה הלאומיים של קזחסטן. המדינה סובלת מבעיות כלכליות חמורות – הנובעות בין השאר מתנודות במחירי הנפט – ואלו, על רקע הרגש הלאומי הגובר, עשויות בהחלט להוציא את ההמונים לרחובות. לפי הערכתו של אבי בר-אלי מ'כלכליסט', קזחסטן, אחת הרפובליקות העשירות של ברית המועצות לשעבר העתירה באוצרות טבע, "סובלת מהתייבשות ומזיהום של מקורות המים – וכן מכאוס רגולטורי שכולל סקטורים מסובסדים ותשתיות חסרות".

קדמו לאלימות גם שינויים גיאו-פוליטיים. בשנת 2011 התחוללו מהפיכות "האביב הערבי" אשר ערערו את הדיקטטורות במזרח התיכון. בלוב, במצרים ובטוניסיה פרצו גלי מחאה והפגנות אלימות, בעיקר של צעירים. קזחסטן אמנם לא נטלה חלק בבמה המרכזית, אך סביר להניח שגלי המחאה במזרח התיכון המריצו בסופו של דבר גם את המחאה במדינה המרכז-אסיאתית.

זאת ועוד, לפי עדויות מסוימות, אזרחים מקזחסטן ומשכנותיה באזור לוחמים בשורות 'המדינה האסלאמית'. למרות שאין להם קשר מוכח למתקפה באקטובה, וסביר להניח שהאירועים האלימים התרחשו ללא קשר לדאע"ש, יש הסבורים כי "שיטותיו ורעיונותיו [של דאע"ש] עלולים לאיים על האזור הנפיץ, שבו חיים בעיקר מוסלמים תחת משטרים מדכאים ובעוני". אחד התוקפים, רוסטם אומרוב, אף הואשם בתמיכה ב'מדינה האסלאמית'. בסרטון שאומרוב פרסם לפני המהומות, הוא קישר, לראשונה, בין דאע"ש לטרור באקטובה.

ועדיין, נדמה שקשר ישיר בין דאע"ש לאירועי אקטובה הוא קלוש. זה כמובן לא שולל את ההנחה הסבירה לפיה המשבר הפוליטי החריף בקזחסטן והביקורת על נזרבייב, דחפו צעירים לאמץ לעצמם דפוסי פעולה ג'יהאדיסטיים גם מבלי לקבל "הסמכה" רשמית של דאע"ש. גם הפער בין החילוניות המוחלטת של משטר נזרבייב ובין הפופולריות של הדת בחברה הקזחית, הופך את "הכמיהה הג'יהאדיסטית" לסבירה בהחלט. ספרו של קהאלד, 'אסלאם שלאחר הקומוניזם', מגלה שהדת תפסה מקום מיוחד בחברה – למרות שבאופן פורמלי הופרדה מהמדינה. לפי קהאלד, הדיקטטורות החילוניות במרכז אסיה מאשימות כל אופוזיציה, באשר היא, בקיצוניות דתית. זוהי הפרקטיקה הפוליטית המוכרת והמסוכנת המאפיינת אותן: ה"אחר" האידאולוגי והפוליטי נתפש כ"אחר" דתי-קיצוני.

האירועים האלימים בקזחסטן זכו לסיקור נרחב, ללא תקדים, של התקשורת העולמית. העיתונות, ערוצי הטלוויזיה וכמובן אתרי האינטרנט, הקדישו לאירועים בקזחסטן כותרות, פרשנויות ומוספים מיוחדים. 'פייננישיונל טיימס' יצא בכותרת "נשיא קזחסטן: הכוחות הזרים מנסים לערער את היציבות בקזחסטן". העיתון הרוסי 'מוסקבה-טיימס' הזהיר, תוך שימוש במילה "הפיכה", מפני הפלת השלטון במדינה לטובת אינטרסים פרטיקולריים של מעצמות, בהתנגשות החדשה של מזרח ומערב. העיתון 'אל-ערבייה' יצא בכותרת המבשרת כי המתקפה האלימה היא מיובאת, וכי היא אורגנה ומומנה על-ידי הכוחות הזרים. עיתונאים ופוליטיקאים ואנשי ציבור התחרו בתיאוריות הקונספירציה שלהם על מנת להסביר את המתרחש.

הגרסה האמריקנית

אחד הפעילים שהואשם בהשתתפות במחאה הוא איש עסקים בשם טוחטאר טולשוב (Tokhtar Tuleshov). ההאשמות נגד טולשוב הן חמורות: פעילות חתרנית במדינה, אחזקת כלי נשק באופן בלתי-חוקי, מכירת סמים לצורך קניית נשק, ואספקת נשק לפעילים מהפכניים בכל רחבי המדינה. מאז 2008 טולשוב קידם אינטרסים רוסיים בקזחסטן. הוא היה קשור בקשר הדוק לשלטונות ברוסיה והוא עומד מאחורי הארגונים הפרו-רוסיים, חלקם חמושים, בקזחסטן.

האמריקנים מספקים תחזית קודרת בכל הקשור לאזור צפון-קזחסטן, המאוכלס על-ידי רוסים אתניים והגובל עם רוסיה, בקובעם כי זו עשויה להיות "קרים 2.0". אזור הצפוי לפלישה רוסית, בטענה כי רוסיה מעניקה חסות לתושבים דוברי הרוסית במקום. אף שהאזור מוכר על-ידי הקהילה הבינלאומית כשטחה הריבוני של קזחסטן, ואף שלקזחסטן ולרוסים יש אינטרסים משותפים רבים, התרחיש שמציירים האמריקנים נידון לא פעם בשנה האחרונה. הברית שבין רוסיה לקזחסטן היא "ברית לא קלה" בכלל, כלשונו של מיכאיל אלכסנדרוב, והשאיפות האימפריאליות של רוסיה עשויות למצוא להן אפיקים חדשים בגזרה הזו.

לאחרונה אף עלתה המתיחות בחבל ארץ זה עקב הפעילות של טולשוב. נזרבייב אמנם ניסה להרגיע את הרוחות כאשר הכריז כי בכוונתו לפעול נגד הגורמים החתרניים בצפון-קזחסטן, אך האמריקנים מעריכים כי אין ביכולתו לשנות את המצב העגום שאליו נקלעה ארצו; מה כבר בכוחו לעשות מול מיעוט אתני רוסי היושב על הגבול הצפוני צמוד לרוסיה האימפריאליסטית? מוסקבה, לפי הגרסה האמריקנית, מתכננת הפיכה בעלת צביון אתני בקזחסטן.

הדוקטרינה הרוסית, כפי שרואים זאת האמריקנים, מצדיקה התערבות בקזחסטן אשר תשרת את האינטרסים האסטרטגיים של רוסיה: (1) נטרול "דרך המשי החדשה" המקשרת בין קזחסטן לסין; (2) שליטה רוסית על האזור הצפוני של קזחסטן, אשר ישמש כשטח מפורז בינה לבין הסינים; (3) צמצום הפנייה של קזחסטן לכיוון הסיני, וצמצום ההשפעות הסיניות בקזחסטן; (4) לחץ על נזרבייב; (5) התחזקות רוסית באזור הים הכספי.

לרוסים יש אפוא סיבות מוצקות לשאוף לשינוי המשטר בקזחסטן.

הגרסה הרוסית

הרוסים מצדם, רואים באירועים בקזחסטן ניסיון אמריקני להחלפת המשטר, לשם הפיכתה של המדינה לחלק מהגוש המערבי המאזן את רוסיה. לפי הגרסה הרוסית, ארצות הברית ומדינות נאט"ו משתפות פעולה כנגד רוסיה, בעיקר במלחמה בסוריה; גם הצבת מערכות ההגנה נגד טילים על אדמות פולין ורומניה בשבועות האחרונים, לצד התרגילים המשותפים של צבאות ארצות הברית ונאט"ו, לא ממש פעלו להרגעת הרוסים. מבחינתם, הצעדים הללו מהווים "איום ישיר על בטחונה של רוסיה", ובקרמלין אף איימו בתגובת-נגד משלהם.

קזחסטן מהווה נקודה אסטרטגית חשובה ביותר עבור האמריקנים במרכז אסיה. אמצעי התקשורת הפרו-רוסים החלו לצייר את אנשי האופוזיציה כ"בובות" של אמריקה ונאט"ו, אשר טופחו על מנת להוות משקל נגד לרוסיה. ארגונים מסוימים בחברה האזרחית בקזחסטן, כגון 'אדיל סוז' (Adil Soz) מקבלים תמיכה משמעותית מ'פרידום האוס', 'החברה הפתוחה' של ג'ורג' סורוס, ומ'הקרן הלאומית לתמיכה בדמוקרטיה'. 'אדיל סוז' אכן קשורים קשר עמוק לארגונים המערביים האלה, ולא פעם הביעו דובריהם חוסר שביעות רצון מהפגיעה בזכויות פוליטיות בקזחסטן. אנשי הארגון ביקשו לתעד את גל המהומות במדינה, אך נתקלו בהתנגדותה של המשטרה. על פניו, לפי הגרסה הרוסית, ארצות הברית מנסה לזרוע כאוס במדינה כדי להחליש בו-זמנית הן את הסינים והן את הרוסים.

סיבה הנוספת להסלמה בקזחסטן, לפי הגרסה הרוסית, טמונה בסכסוך שהעמיק לאחרונה בין השיעים לסונים. בתחילת 2016 פרסם משרד הפנים הסעודי הודעה רשמית, לפיה 47 אסירים שהורשעו בפשעים הקשורים לטרור המכוון נגד המונרכיה הוצאו להורג. המלך סלמאן בן עבד אל-עזיז חתם בעצמו על צו המאשר את הוצאתם להורג. רשת הטלוויזיה 'אל-ערבייה' ראיינה את אנשי הממסד הסעודי, אשר הצדיקו את הצעד וכינו אותו "סופה נחרצת נוספת" של הממלכה נגד הטרור.

בין המוצאים להורג היה אייתוללה שיעי, השייח' נימר באקר א-נימר, המהווה סמל של האופוזיציה השיעית בסעודיה. באוקטובר 2015 דחה בית המשפט העליון את עתירתו, ולאחר ההוצאה להורג הפך א-נימר לגיבור הציר השיעי של איראן המייצג את המיעוטים בסעודיה, תימן, סוריה, בחריין ולבנון. בשעה שאיראן לוחצת על הסעודים באמצעות הגדלת תפוקת הנפט והמשך הורדת המחירים, וכן באמצעות תמיכתה במיעוטים שיעיים, עומדת לסעודיה האפשרות להחליש את האיראנים באמצעות זריעת כאוס בקזחסטן.

באופן לא מפתיע, הודה שר החוץ של קזחסטן בנאומו בתחילת 2016, כי להתנגשות בין סעודיה לאיראן תהיינה השלכות על האזור כולו, וכי הוא מוטרד מההסלמה החריפה ביחסים בין העולם הסוני והשיעי. הרוסים חוששים גם מההתקרבות בין קזחסטן לטורקיה השנואה עליהם, והם חושדים כי בניסיון המערבי להחליף את המשטר של נזרבייב משתתף גם "הגורם הטורקי".

אם לא די בכך, קזחסטן של נזרבייב חשובה גם לסינים, ולא רק מהסיבות הגיאופוליטיות. לא מזמן רכשה קזחסטן מהסינים מל"טים לצורכי תקיפה, אשר חלקם דומה למל"טים האמריקניים והישראליים. זאת בנוסף להתחזקות כללית בקשרים הכלכליים בין סין לקזחסטן: לפי הנתונים של 'פייננישיונל טיימס', החברות הסיניות הכריזו על לפחות 12 פרויקטים של השקעה בקזחסטן, המוערכים בכ-1.2 מיליארד דולר.

בנוסף, במסגרת התכנית הסינית 'דרך אחת' (One Belt, One Road), חתמו הסינים על שורה של הסכמים עם ממשלת קזחסטן – מהלך שהפך את המדינה ל"מסדרון" למעבר סחורות סיניות לשווקים באירופה ובמזרח התיכון. ראש ממשלת קזחסטן, קרים מסימוב, חתם בדצמבר 2015 על הסכמי שיתוף פעולה עם הסינים בהיקף של 4 מיליארד דולר, בתחומים הבאים: נפט, גז, כימיקלים, אורניום ותקשורת לוויינית. נוכח ההתפתחויות הללו, הרוסים, כמו גם האמריקנים, מנסים להחליש את ההשפעה הסינית בקזחסטן.

קזחסטן על לוח השחמט הבינלאומי

בתחילת יוני 2016, כאשר רשויות הביטחון בקזחסטן דיווחו על חיסולם של 13 פעילים קיצוניים בפעולה יזומה בעיר אקטובה, חיככו לפחות חלק מהמעצמות את ידיהן בהנאה. זוהי רק התחלה, השלב הראשון של ה"מהפיכה הצבעונית", אשר נועדה לפגוע באינטרסים הגיאו-פוליטיים של יריבותיהן.

שלוש זירות שונות: ארה"ב-רוסיה, ארה"ב-סין, ורוסיה-סין, נזרקו אל קלחת האינטרסים המנוגדים של קזחסטן. המדינה השולית יחסית, שאיננה מתהדרת במצוינות כלכלית או צבאית, הפכה לפתע למוקד עניין של המעצמות על לוח השחמט הבינלאומי.

ידה של מי תהיה על העליונה? קשה לדעת. לעת עתה, "המהפכה הצבעונית" בקזחסטן חזרה לבעבע על אש קטנה. מתחת לפני השטח רוחשים מאות פעילים ועשרות ארגונים, ככלי בידיהן של ארצות הברית, רוסיה וסין. המחאה אמנם טרם הצליחה להפיל את המשטר ואף לא ליצור סכסוך אתני, אך היא בהחלט סחפה המונים לרחובות והצליחה לקבוע את סדר היום הפוליטי.

קשה לדעת מה ילד יום, אך בהחלט ייתכן ש"האביב המרכז-אסיאתי" נוקש בדלת.
______________

ד"ר יבגני קלאובר הוא חוקר מזרח אירופה ואלימות אתנית בחוג למדע המדינה, אוניברסיטת תל-אביב