בכל רחבי העולם המערבי ההמונים אומרים את דברם: נגד שלטון הפקידות והאליטות הלא נבחרות, ובעד חירות, לאומיות וריבונות. 2016 תהיה שנת שובה של הדמוקרטיה, אביב העמים הריבוניים
כמו כולם, גם אני הוכיתי בתדהמה עם היוודע תוצאות האמת של משאל העם הבריטי. הבריטים אמרם את דברם בקול רם וצלול, במפגן של דמוקרטיה ומשטר פופולרי. התוצאות הללו דרמטיות לא רק משום שמדובר בתוצאה העומדת בניגוד לכל התחזיות המוקדמות, אלא בעיקר משום שהן מבטאות מרד עממי-דמוקרטי במוסדות אליטיסטים לא-נבחרים המבקשים להחליף את מדינות הלאום הריבוניות.
העם הבריטי לא אמר 'לא!' רק לאיחוד האירופי והפקידות שלו, אלא גם לשלל מוסדות ואישים שהפצירו בהם להישאר באיחוד, וביניהם אקדמאים, אנשי תקשורת, דמויות ציבוריות, ואף ראש הממשלה קמרון עצמו. אך הבכיר מכולם היה נשיא ארצות-הברית ברק אובמה, שבביקור מיוחד בממלכה לפני חודשיים נאם נגד היציאה מן האיחוד, תוך שהוא מאיים על העם האנגלי כי הסחר עם בריטניה יפגע במידה ותבחר לצאת.
במובן הזה ההצבעה ביום חמישי הייתה גם הצבעה נגד החזון העולמי של אובמה, זה המבוסס על מוסדות על-לאומיים חזקים כמו האו"ם והאיחוד האירופי, שכופים את מדינות הלאום להתיישר לפי החזון הפרוגרסיבי.
https://www.youtube.com/watch?v=RaYucJk0jUY
בנושא הזה בריטניה לא לבד. מרי דמוקרטי עממי מסוג זה מתחולל ברבות ממדינות המערב. רואים את זה בארצות-הברית, עם הפופולריות המפתיעה לה זכה דונלד טראמפ, המבטא את קריאות ההמונים למרד בתרבות הפוליטיקלי קורקט ושלטון השמאל; רואים את זה במדינות אירופה, עם עלייתן המטאורית של מפלגות מגוש החירות (שמכנים אותן "פופוליסטיות" בזלזול מתנשא), הדוגלות בהשבת הריבונות הלאומית לצד חירות כלכלית – שני המרכיבים של הליברליזם הישן, העומדים בסתירה מוחלטת לרעיונות הרב-תרבותיים האוניברסליסטיים של האיחוד האירופי. ורואים זאת כמובן גם אצלנו בישראל. במובנים רבים שנת 2016 מתאפיינת כשנת שובה של הדמוקרטיה, אביב העמים הריבוניים.
בישראל התהליך כבר מוכר. ראינו זאת בהתעוררות חסרת-התקדים בזמן מבצע 'צוק איתן', שלוותה בפרץ פטריוטיות ולאומיות עמוק ושוקק; ראינו את זה בבחירות לכנסת; וראינו את זה בתמיכה המובהקת של הציבור באלאור אזריה (80%, בסקר האחרון שהעזה התקשורת לערוך בנושא), על אפם ועל חמתם של ראשי הצבא, האקדמיה, התקשורת ואוהדי 'בצלם'. האליטות המקומיות והשקפת עולמן השמאלנית סופגות מכה אחר מכה מהעם.
זה לא אומר שהן מוותרות. למרות שהאליטות מובסות שוב ושוב בבחירות, המשפטנים, צמרת צה"ל, הפקידות הבכירה ושאר מוקדי הכוח במדינה, ממשיכים במאמצים לשמר את כוחם באמצעים לא דמוקרטיים, בהתערבות בוטה ולא לגיטימית בהליכי חקיקה וקבלת החלטות.
אם בישראל היה מונהג משאל עם בנושאים עקרוניים, השמאל היה מובס חזית אחר חזית. ההסתדרות, בג"ץ, השידור הציבורי, האקדמיה, התרבות והפקידות הלא נבחרת – בכל התחומים הללו הציבור בהמוניו היו מצביעים בעד חירות, השבת הריבונות לעם והפסקת המימון למוסדות אליטיסטיים שאינם רק מנותקים, אלא ממש עוינים אותו. השמאל יודע זאת היטב. לכן הוא נאבק בעקשנות ובעקביות על שימור המבנה האוליגרכי של ישראל, ובהגנה על הכוח חסר הפרופורציות בו אוחז מיעוט פקידותי שהישגיו מסתכמים בקבלת הקביעות ושמירה על נשימה סדירה.
יום דין פרוגרסיבי
יש דבר נוסף המשותף לטראמפ, ברקזיט ואלאור אזריה: ההפתעה המוחלטת שאוחזת בהנהגה הישנה מולם. וכאן צמרת המפלגה הרפובליקנית בארה"ב שותפה למקבילותיה השמאליות. גם היא התגלתה כדשנה ואליטיסטית מדי, ועל ניתוק מהציבור הרחב משלמים היום מחיר. מי שמסתגר במוסדותיו ובמגדלי השן שלו, מי שמזלזל בדעת הקהל הפופולרית, מי שמקל ראש במצוקות הכלכליות והביטחוניות של ההמונים – שלא יתפלא שביום פקודה העם מפנה לו את הגב.
מעבר לכך, ההצבעה בשבוע שעבר לימדה לקח נוסף: האינטואיציה של ההמונים במערב עדיין חיונית ואיתנה. למרות האתגרים הרבים העומדים בפני אירופה ולמרות דלדול מסוים ברוח הלאומית של היבשת, עדיין נותרו בקרב הציבור תחושות איתנות של אהבת חירות הפרט ועצמאות לאומית. למרות שנים ארוכות של אינדוקטרינציה אנטי-לאומית ופוסט-מודרנית, ולמרות האנרגיה הכספית והאינטלקטואלית הרבה שהושקעה בגיבושו של שלטון הפקידים האירופאי, העם נותר ישר, הגון ונאמן.
אם הייתי שמאלני, הייתי שואל את עצמי כיצד נכשלנו? מדוע ההמונים דוחים את הדוקטרינות הפרוגרסיביות ואת משטר הפוליטיקלי קורקט? מדוע למרות שלטון ללא מצרים באקדמיה, בתרבות, בפקידות, בבתי-המשפט ובתקשורת, לא הצלחנו להנחיל לעם את האמונה הנכונה?
אבל אני לא תמים. זה הרי מסוכן מאוד. מי שידון בכך בכובד ראש, מתוך כבוד אמתי וכן לציבור ולאמונותיו, מתוך פתיחות ורצון להקשיב, מתוך נכונות להשתנות ולהשתכנע, עוד עשוי להפוך לימני. כמו שאומרים שם בציבור, השם ירחם.
הכל טוב ויפה. ועם זאת אסור לשכוח שאם בישראל ינהגו "משאלי עם בנושאים עקרוניים" הימין הדתי והחרדים יהיו הראשונים שיאכלו אותה. דמוקרטיה ישירה היא מתכון לצרות צרורות. כשהעם מחליט במקום נציגיו בכנסת ובגועליציה – המיעוטים רצים למקלט.
כאן העם ביקש באופן ספציפי משאל עם. אחרת הם לא היו בוחרים בקמרון לראשות הממשלה. כאשר המנהיגים מפחדים להחליט החלטות הרות גורל שיכולות להשפיע לדורות, יש להעביר את ההחלטה לעם במיוחד אם יש דרישה כה עצומה למשאל עם
עקיבא אם אתה/אני/ או כל פולני, אלמוני אחר היינו שמאלנים , הדבר הראשון שהיה מעניין אותנו היא להגיד שהעם הוא אספסוף ואיך עושים משחק חוזר כדי לתקן בחירה דמוקרטית, אך אילו הייתה תוצאה מוטה לצד הסוביקטיבי שלנו ,ולצד השני לא מגיע משחק חוזר, כי מדובר בפריבילגיה חד צדדית!
התנגדות לרצח שבוי אינה התנגדות לפרוגרסיביות מטורללת, אלא בהמיות. הדחיה הטוטלית של הבהמיות הזו הייתה חותם המדינה הציונית מאז הקמתה. גם כשיחידים התנהגו בצורה מחפירה, רוח המדינה והעם הייתה נגד. לכרוך את זה עם התנגדות לרב לאומיות ופוליטקל קורקטנס, מייצג אבדן דרמטי של מצפן ערכי.
דוד
הוא לא שבוי. הוא מחבל שבא לרצוח יהודים. הצבא צריך להגן עלינו בלי למצמץ. זה תפקידו. כל הרעיון עיוועים להעמיד לדין חייל בפעילות מבצעית הוא אמצעי לסירוס הצבא והחלשתו. חוסר ביטחון עצמי של חייל בשטח ייגמר בהרג יהודים. הערבים במזרח התיכון כולו שוחטים אחד את השני וכל כללי האבירים מאירופה לא חלים עליהם. הם לא לקחו על עצמם לכבד את הכללים שלך. זה האןייב שלך. תילחם ותפסיק לנהל מלחמה בבתי משפט. מלחמה מנהלים בשדה הקאב בלי ידיים קשורות מאחורי הגב. לא בצלם ולא בגץ אחראים לביטחוננו. רק צבא מאומן שלא חושש מתביעות ערב לביטחוננו
מילים כדורבנות דוד. נדהמתי ממידת התמיכה שהפגין האתר לרוצח הנ"ל, ונדהמתי שוב לראות את שמו משתרבב לרשימה לצד הברקסיט. היציאה מהאיחוד הייתה מהלך לתפארת של דמוקרטיה עממית, של קבלת החלטות על בסיס הכרעת הרוב בדרך מתונה ושקולה. לעומתו תומכי אזריה מייצגים עולם ללא חוק, עולם שבו כל חייל הוא עד, שוטר, שופט ותליין.
ולגברת מירית- מהרגע בו המחבל היה ירוי ופצוע על הארץ הוא לא היה מסוגל לרצוח יהודים. אם את חושבת שנכון היה להוציא אותו להורג תפעילי לחץ על נבחרי הציבור שלך בכנסת לאשר חוק עונש מוות למחבלים, אל תתמכי בפירוק מוחלט של השיטה והפיכתה לשלטון כל דאלים גבר.
שאלת תם.
הרבה מתארים את האיחוד האירופי כ-"מוסדות אליטיסטים לא-נבחרים ".
בפועל, מהו האיחוד האירופי?
פרלמנט אירופי- מקביל לקונגרס האמריקאי, נבחר (לפי מספר המצביעים)
המועצה האירופית European Council- ראשי המדינות החברות, בודאי שנבחרים (כל אחד בארצו, הלאומית)
EU Council- מועצת האיחוד-שר מכל מדינה לפי הנושא הנידון, גם נבחרים (מייצגים את הממשלה הלאומית). שניהם מקבילים לסנאט האמריקאי- ייצוג שווה לכל מדינה.
נציבות האיחוד- Commission-מאושרת בידי הפרלמנט
אז היכן אותו "אליטיזם בלתי-נבחר"? הרי לכאורה, אם המצביעים סולדים מהאיחוד- די להם שיבחרו, כל אחד בארצו, ממשלה בדלנית, ומפלגה בדלנית לפרלמנט האירופאי, ואלו יילחמו בכל הצעה שדורסת את המדינות, ואותה "אליטה בלתי נבחרת" לא תוכל לעשות דבר; האיחוד יהיה חסר כוח בעיניני פנים כמו
הממשל הפדרלי בתחילת ארה"ב.
גיא שלום,
דבריך אינם נכונים. לפרלמנט האירופי אין כמעט סמכויות. חבריו נהנים ממשכורות גבוהות ומתנאים יוצאים מן הכלל, אך אין מדובר בגוף מחוקק אמיתי, למרות שמדובר בגוף נבחר. ה"קומישן" (הנגידות) הוא הגוף החזק ויושביו אינם נבחרים אלא ממונים. הממשלות שולחות אנשים לגוף זה אך במקרים רבים מדובר באנשים שכשלו פוליטית בארצם שלהם. דוגמא מצוינת היא הברונית קתרין אשטון, גברת שלא נבחרה לשום תפקיד ע"י קהל הבוחרים בארצה. מקבלי ההחלטות באיחוד האירופי ממונים ולא נבחרים והדבר הזה נוצר בכוונה על מנת שהציבורים השונים לא יוכלו לבוא איתם חשבון. מי שמע על הרמן ואן רמפוי, חוץ מאשר הבלגים? מי הצביע לאיש זה, אותו ירש לא מזמן ז'אן קלוד יונקר? איש לא הצביע ובכוונה איש לא הצביע.
גיא בכור קרא לזה יציאת מיצרים .וגם הפרוש שלכם יפה.זה באמת העם ,נגד האליטות שמישתררים עלינו והשחיתו בגדול .וזה יציאת מיצרים.התנך רבותי ומושגיו הם הנכונים ואקטואלים לימינו.מאחורי יציאת מיצרים זו יש ,את האמיתית.צריך המון המון יציאות מיצרים עד שנגיע לזו האמיתית.ממש כמו קליפת בצל.חשיפה והיתגלות חשיפה והיתגלות.רוולשן.היתגלות.שמו הבילעדי הניצחי של התנך.ספר ההיתגלות הניצחי.הבריטים יצאו מעבדות אל השיבטיות הלאומית הגאה .שהגלובליזציה ניסתה לטשטש ולהעכיר.מאיזה מימשל אמורפי סיתמי שיש בבריסל= המוח של האח הגדול.לעצמאות לאומית של העם הבריטי הדמוקרטי.מימשטרת המחשבות בבלגיה ,אל קול המון כקול שדי.הלאומיות תרים את הראש בכל רחבי העולם.וזה מהמיזרח.הסיבה למה שקורה באירופה היא המיזרח.מפץ המפצים המיזרחי מוליך את הקול.המוסלמים הם למעשי שליחי אלוהים פרובוקציה מכוונת שבאה למערב ויוצרת סיעור מוחין ושרשרת תגובות.מול ההמון המאמין המוסלמי הזה ,לא יכלו האירופים להישאר אדישים והיו חייבים להגיב.זה מפץ אחר מפץ אחר מפץ…….המיזרח הוא עליון.הוא אבי אבות הרעיונות.המונותאיזם בסוף ירים את הראש.האמת חייבת לצוף.חשיפה והיתגלות .לכך מיועדים כל המפצים.אנחנו ניכנסים לעידן אי הודאות לעידן שבירת אלילים ופסלים בתהליך של חשיפה והיתגלות .כמו בצל שמיתקלף קליפה אחר קליפה כדי לגלות את האמת האחרונה .שהיא היא הראשונה.סיבת קיומו של העולם.מענין מה חושב פוטין על עיניין זה.הוא הרי לאומי.באשר אלינו ניראה לי שקמרון זה נתניהו ופרג ניגל זה המוני העם הלאומי המדוכא. שתובע את שלו וזה העלאת ערוצי טלוויזיה לאומיים .צדק ויציאת מיצרים קולית.העם תובע לצאת מעבדות האליטות אל כלי ביטוי תיקשורתי שיבטא את קולו רגשותיו מחשבותיו ורצונו.זה פשוט תענוג להיכנס ליוטיוב ולראות את מה שאתה חפץ ובוחר מבלי שיתכנתו אותך.אני מציעה לימין הלאומי המדוכא שיבטא את עצמו ביוטיוב.יעלה קליפים והמונים ינהרו לראות אותו.יש מלא כאלה.אנשים לאומים עצמאיים שמושכים המון.העלו עצמכם ביוטיוב ובכל מקום.רוב עם ישראל הוא לאומי.ההפך מנתניהו השמאלני קיצוני והאנטי לאומי.
כן, העם אמר את דברו באירופה גם לפני שמונים שנה וימנים חגגו את נצחונם על השמאל, הערכים האוניברסליים והמיעוטים האתניים. ביגמן נמצא מרחק פסע מלארגן מצעד צבאי ברחובות תל אביב, ושתי פסיעות מלהקים מחנה ריכוז.
מצאת ממי לפחד. לא חמאס, לא דעא"ש, לא איראן.
ביגמן, הוא הרע.
(ולא, אנחנו לא חוגגים את הנצחון על מיעוט אתני, אנחנו המיעוט האתני…)
שוב אתם מערבבים את עליית הלאומיות המבורכת עם המוציא להורג מחברון? מידה איבד את מידתו
האיחוד האירופאי בונה בשטחי מדינת ישראל, מממן פעילות פוליטית ועמותות. אנו צריכים לממן פעילות פוליטית לטובת מפלגות ימין באירופה כתגובה וכמדיניות רשמית ואם מישהו ישאל מה לעזאזל, נפנה אותו להתערבות הפוליטית של אירופה בישראל
מדינת ישראל לא צריכה להשקיע ממון כלשהוא בתמיכה במפלגות ובפעילי ימין באירופה.
הטרור המוסלמי עושה את העבודה הזו עבורנו הרבה יותר טוב משאי פעם נוכל לעשות, וזה ללא שום עלות מצידנו.
אז את הכסף שנחסוך מהתמיכה בימין באירופה נוכל להשקיע בחינוך ובבריאות לעם ישראל.
ב 1973 לפני המצעד ביום העצמאות (25 שנה למדינה )
אחד המורים שלי בתיכון –
אמר שזהו מצעד מאוד מוגזם ושחצני
יומיים אחרי יום העצמאות – הוא שינה את דעתו ואמר
שהעם אמר את דברו.
את הסוף כולנו יודעים
בקיצור, דעת העם קובעת – אבל זה לא אומר שהיא נכונה.
את הסוף, אני מקוה, אנחנו עדיין לא יודעים.
קשה לדעת דעתו של מי נכונה, ובמציאות קשה למצוא מקרי מבחן. (על כל טעות אפשר לשער, שאולי כל בחירה אחרת היתה גרועה יותר)
איך אפשר לדעת מה הדעה הנכונה? (חוץ מלשאול את קובעי הדעה הנכונה, שבד"כ טועים)
אצל "אליטות" השמאל שטח כבוש לא ישוחרר. הדמוקרטיה היא נחלתם בלבד. הרי אי אפשר לתת ל"בבונים" לשלוט. (ש לציין שהיו שקבלו בהכנעה וכראוי את משאל העם).