מה כל כך מקומם בפרשיית האימיילים של הילארי קלינטון?

הציבור לא לגמרי מבין את השלכות הטיפול השערורייתי של הילארי קלינטון במיילים שלה, ומסיבה טובה.

שוחחתי עם ידיד שהיה בעל תפקיד בכיר בממשל בוש בניסיון להבין במה דברים אמורים. האיש ללא ספק איננו מאוהדיה הגדולים של הילארי, אבל הוא עורך דין בעל מוניטין מכובדים ביותר שיכול לנתח דברים מבלי לגלוש לפסים אישיים.

ההסבר שלו: חשיפת מסמכים בעלי סיווג בטחוני בסדר גודל כזה היא אכן עניין רציני ביותר, אבל לדעתו המחדל קרה רק כתוצאה מהתנהגות מופקרת. "כל מי שאי-פעם עבד בדרגים בכירים בממשל מבין את החומרה שבניהול עניינים רשמיים מעל גבי שרת שאינו בפיקוח ממשלתי. אם להשתמש באנלוגיה מהתקופה שלפני עידן המידע לדרך התנהלותה של קלינטון, מה שהיא עשתה כמוהו כתיוק כל המסמכים וחילופי המכתבים הנוגעים לעבודתה במחלקת המדינה, במחסן הביתי שלה. כוונתה לא היתה אך ורק להקל על עצמה לעבוד בנוחיות מהבית – ולו גם במחיר חשיפת החומרים לעיניים זרות; מטרתה היתה לקבוע בעצמה – היא ורק היא – אילו מסמכים והתכתבויות יימסרו לממשלה ואילו יישארו אצלה. כך ביקשה הגברת קלינטון לקבוע במו ידיה כיצד תשפוט ההיסטוריה אותה ואת תפקודה כמזכירת המדינה של ארה"ב”.

מובן שכל המידע הזה היה חשוף לעיניים רבות – סוכנויות ביון זרות, גנבים מן השורה וסתם פרחחים שמחפשים לעשות מעשי קונדס. כל אלו זכו לגישה קלה יחסית לכל המידע המסווג הזה, ולא סביר מבחינה סטטיסטית שהחומרים של הילארי לא נפרצו. אבל עדיין, מדובר כאן בסך הכל בהתנהגות רשלנית ושלוחת רסן שהיא תוצר לוואי של יוהרתה של הילארי ושל הזלזול שלה בתקנות.

השלכות הדברים הללו ששמעתי מידידי הדליקו אצלי נורה אדומה כאשר גיליתי כי הילארי הוסיפה להחזיק בכל מסמכי הדואר האלקטרוני שלה – עד האחרון שבהם – גם לאחר שעזבה כבר את תפקידה כמזכירת המדינה.

רק בחלוף כמעט שנתיים מאז, כאשר ועדה של הסנאט שחקרה את הטרגדיה בבנגאזי תבעה כי מחלקת המדינה תמסור לידיה את כל המיילים של הילארי, רק אז הבינו במחלקת המדינה שקלינטון לקחה איתה את כל המיילים, ואם לדייק – שהם לא היו בידי המשרד מלכתחילה. עכשיו, אחרי שהחתול כבר ברח, צריך היה להשיג את המסמכים.

וכאן נשאלת השאלה: כמה מהמסמכים שהיו ברשותה אכן הוחזרו למחלקת המדינה? לפי הילארי קלינטון, השרת הפרטי שלה הכיל סך הכל 62,320 אימיילים (שנשלחו ושהתקבלו) בתאריכים שבין מרץ 2009 לפברואר 2013. בהתאם לדיווח שלה, 30,490 מהמיילים היו שייכים – או שיש סיכוי שהיו שייכים – ל"ענייני עבודה", והיא הדפיסה אותם אחד לאחד ומסרה אותם לידי מחלקת המדינה (בין 50 ל-55 אלף דפים בסך הכל). ומה באשר ל-31,380 הדפים הנותרים? ובכן, הילארי מבטיחה שאלה כללו עניינים פרטיים ואישיים כמו "תכניות החתונה של הבת צ'לסי, סידורי לוויית אִמהּ של הילארי, חופשות משפחתיות וכו'”.

נמצאנו למדים ש-51% מכלל המיילים של הילארי היו פרטיים, כן? בחייכם, זה נראה לכם רציני? הרי כל מי שעבד במשרה תובענית כלשהי שגוזלת 12-16 ביממה (או כל מי שחי עם אדם שאלה שעות העבודה שלו) יודע מה מספר המיילים שעוברים אצלו, גם הנכנסים וגם היוצאים. האם יש מי שמאמין ברצינות לכך שהילארי אכן כתבה (או קיבלה) הודעת מייל פרטית על כל עניין ש"קשור לעבודה" או שהוא "בעל סבירות לכך שהוא קשור לעבודה"? הרי טענה כזאת היא עלבון לאינטליגנציה. אפילו הפקיד המכובד ביותר בביטוח לאומי לא יכול להתקרב להספק חרוץ כזה של מיילים אישיים.

אם זה היה המקרה באמת, צריך לשאול מה עשתה קלינטון בכל אותם מסעות לחו"ל, פגישות, ועידות ומשאים ומתנים על הסכמי אמנה בינלאומיים נוכח כמות בלתי נתפסת כזאת של עניינים אישיים. מתי היה לה בכלל זמן לעבוד…? השכל הישר וניסיון החיים מחייבים שניהם כי אין מנוס מאשר למיין לאן שייך כל מסמך – לענייני עבודה (אותם מיילים שיש להעביר למחלקת המדינה) או לעניינים אישיים (המיילים שנשארים אצלי) – אבל הילארי וידאה כי מיון כזה לא יתבצע. היא הורתה על כך שכל הכוננים הקשיחים יימחקו. זו כשלעצמה התנהגות בלתי הולמת במידה חמורה, כפי שקבע דו"ח המבקר של מחלקת המדינה. בתור מי שחיה בתקופה שבה התרחשה פרשת ווטרגייט, הגברת קלינטון הבינה היטב כי קלטות (או כוננים קשיחים) שהחומר שעליהם לא נמחק, עלולים להוות ראייה כנגדה ולכן לא תוכל להחזיק בהם לאורך זמן, לא כמזכירת המדינה לשעבר ומועמדת לנשיאות בהווה, וודאי שלא כנשיאה נבחרת. אז הכי טוב פשוט להשמיד ראיות.

ה-FBI בעקבות הילארי קלינטון

קראתי – אם כי אינני יכול לאמת זאת – שה-FBI הצליח להניח יד על הכוננים הקשיחים של הילארי ושהמידע שהיה עליהם אכן נמחק, אך לא באופן ששיחזור המידע הופך לבלתי אפשרי. אנו בישראל יודעים, כפי שלימד אותנו הניסיון במקרה של שולה זקן במשרד האוצר (התמ"ת דאז), כי מחיקה של קבצים אין פירושה שהקבצים אבדו לעד.

מצד שני, מי שמתמצא קצת במחשבים יודע כי קיימות תוכנות שיודעות לכתוב על-גבי כוננים קשיחים באופן כזה שהאפשרות לשיחזור מידע הופך לקשה מאד עד בלתי אפשרי. מה שאיננו יודעים הוא באיזו מידה האנשים שהוזמנו לבצע את מחיקת המידע המוחלטת היו מתוחכמים והאם הכוננים יכולים עדיין להניב כמות משמעותית של מידע. אם ה"מקצוענים" שמחקו את המידע הם אלה שמלכתחילה הקימו רשת פרטית שהיתה כה פגיעה וחשופה לאיומים, יש סיכוי סביר לכך שמרבית המידע שנמחק אכן ישוחזר. במקרה כזה אנו עשויים לגלות שחלק ניכר מהמיילים שהילארי הגדירה כ"פרטיים" – לא באמת היו כאלה.

כך או כך, מערכת האימייל שבה השתמשה קלינטון אכן העמידה בסכנה אמיתית ביותר את הביטחון הלאומי של ארה"ב. בדיעבד, למעלה מ-2,000 מיילים שלה הוגדרו "מסווגים", 65 מהם "סודיים", ועוד 22 "סודיים ביותר". אבל גם אם היו בלתי מסווגים כלל, הסכם הסודיות הסטנדרטי שעליו חתמה הילארי כתנאי לחבירתה לצוות המצומצם של בעלי תפקידים רגישים הדורש סיווג בטחוני גבוה, חייב אותה לנהוג בכל המידע הרגיש כאילו היה מסוּוג. וזאת היא כשלה לעשות, בוודאות. קשה להאמין שחלק הארי של מיילים שעידכנו את מזכירת המדינה בכל האספקטים הקשורים לאסטרטגיית החוץ והביטחון של ארה"ב לא עסקו בחומרים שהיו לכל הפחות "רגישים".

נחזור אל ידידי מראשית הטור, שכיהן בתפקיד בכיר בממשל בוש. לדבריו, החלק החמור ביותר בכל הפרשה אינו אותם 2,000 מיילים רגישים שנחשפו באופן פוטנציאלי ולא היו מוגנים: מדובר בכללות שיטת התקשורת שבה עשתה קלינטון שימוש, ואשר היתה כולה חשופה לחדירה של גורמים זרים. האמת היא שכל סוכנות ביון שלא ניצלה את הפירצה המונומנטאלית והמפתה הזאת תיחשב רשלנית מעבר לכל קנה מידה ותהיה ראויה לסנקציות קשות מצד ממשלתה-היא.

הנה תמונת המצב כפי שאני רואה אותה בכל הנוגע לאופן פעולתה של המערכת תחת הנהגתה הפזיזה של קלינטון. בכל פעם שאחד מעוזריה הקרובים של הילארי במחלקת המדינה קיבל דיווח בסיווג ביטחוני גבוה שקבע, למשל, כי נשיא צרפת החליט להתנגד ליוזמה אמריקנית כלשהי, אותו עוזר לא טרח לכתב את זרועות הביון האחרות של ארה"ב במידע. הוא גם לא טרח לציין שמסמך הנושא את הסיווג "סודי ביותר" או "לעינייך בלבד" כולל מידע כזה או אחר. במקום זאת, הוא פשוט כתב להילארי כך: "גבירתי מזכירת המדינה, אנו משוכנעים שנשיא צרפת החליט להתנגד ליוזמה X". עכשיו, כל מי שנחשף למסמך כזה שנשמר ללא אבטחה הולמת על גבי השרת הפרטי של קלינטון – נניח, הדירקטוריון הצרפתי הכללי לביטחון לאומי – וקרא את תוכנו, יכול היה להסיק בקלות רבה שפרוטוקול התקשורת של הנשיא הצרפתי נפרץ ונחדר, או שיש במטה המצומצם שלו חפרפרת שמשתפת פעולה עם ארה"ב או בעלת ברית אחרת של צרפת.

הסינים מציצים מעבר לכתף

השורה התחתונה בכל העסק היא שאלפי תשדורות מייל בלתי מסווגות בין קלינטון לעוזריה אכן עמדו בסכנה רצינית, בהיותם פרוצים לכל דורש. ואופן כזה של העברת מסרים היה הכלי העיקרי – אולי אף הרווח ביותר – שבאמצעותו פיקחה קלינטון על מדיניות החוץ והביטחון של ארה"ב. לא זו בלבד שהאימיילים הללו שירתו אותה במהלך 360 הימים שבהם היתה בנסיעות במהלך כהונתה, אלא אף זו – רוב התמונות המפורסמות שבהן היא מונצחת כמי שעוסקת באופן כה אינטנסיבי בקריאת מיילים צולמו ברובם בגבעת הקפיטול, בבית הלבן, ובאופן כללי בקרבת מקום למחלקת המדינה. ומה שקלינטון כתבה וקראה – סין, רוסיה, צרפת ובריטניה (אם למנות רק מדינות אחדות) קראו גם הן בשקיקה מעבר לכתפיה. את החשיפה העצומה כמעט ואי אפשר לתפוס.

השאלה הבוערת ביותר שמעסיקה את כולם היא, כמובן, האם הילארי קלינטון תואשם בידי משרד המשפטים האמריקני (להזכירכם, שבשליטת אובמה), ואם כן – מתי זה יקרה. ראש האף-בי-איי קבע כי המוסד בראשו הוא עומד מעדיף לחקור את הפרשה באופן יסודי מבלי להתחשב בלוחות זמנים כאשר שני הערכים החשובים הללו – ירידה לחקר האמת והסקה מהירה של מסקנות – מתנגשים זה בזה. לדידו, כינוס הוועידה הדמוקרטית לצורך הכרזה על מועמד לנשיאות ארה"ב איננו מהווה קו דד-ליין שאין לחצות.

אישום כזה של מזכירת המדינה לשעבר אינו אפשרות סבירה במיוחד, אלא אם כן יש יסוד סביר לחשש שהיתה כאן כוונה זדונית להעמיד בסכנה את הביטחון הלאומי של ארה"ב. קלינטון נהגה בקלות ראש מופקרת באופן קיצוני, אך רק מעטים יטענו שהיא היתה מוּנעת מכוונות זדון. והגם שהמפקח הכללי של מחלקת המדינה קבע כי התנהלותה – שהעדיפה להתרחש במרחבים פרטיים הרחק מעיניה של רשת התקשורת של מחלקת המדינה – אכן מהווה עברה על החוק, נראה שאין כנגדה בנמצא כל סנקציה פלילית, ואפילו לא אזרחית.

בחודש שעבר פעלו פקידים אמריקנים להביא לגירושו מארה"ב של ההאקר הרומני שהוביל לחשיפת המיילים הלא מאובטחים של קלינטון. היו אמנם מי שמיהרו לפרש זאת כאילו סערה גדולה עומדת להתרגש מעל ראשה של הילארי, אבל ייתכן שהאף-בי-איי בסך הכל ממהר לסתום פרצות. זו המומחיות שלו וזה האליבי שלו.

כדי שממשל דמוקרטי יגיש כתב אישום כנגד המועמדת שלו-עצמו לנשיאות ארה"ב, שהיא גם מזכירת המדינה לשעבר וחברת המפלגה הדמוקרטית, יש צורך במידה של נאמנות לעקרונות ולתהליכים שעד כה לא אפיינה את ממשל אובמה. למעשה, כל ממשל שיזרע תוהו ובוהו בקמפיין שלו-עצמו בבחירות לנשיאות, על-ידי הגשת כתב אישום כנגד מועמד מתמודד, צריך לגייס לשם כך מידה בלתי מבוטלת של נחישות וכושר החלטה יצוק בפלדה.

זה כמובן עוד יכול לקרות, אבל לא סביר שיקרה. יותר מדי מעלות טובות צריכות להצטלב כדי שהדבר יקרה. בסיכומו של דבר, התנהגותה היהירה, הפזיזה והמופקרת של קלינטון לא תספיק, כנראה, כדי להביא לכתב אישום נגדה.

_____

יואל גולובנסקי הוא עורך-דין הפועל בישראל ובארה"ב, הנשיא והמייסד של המכון לאסטרטגיות ציוניות ומכהן גם כיו"ר ארגון NGO מוניטור. הדעות המובאות במאמר הן שלו.

גרסה אנגלית של המאמר פורסמה גם כאן. תרגום: שאול לילוב