מי שילדיו קיבלו השבוע תעודה זכה למפגש מטריד עם מכבסת מילים של תקינות פוליטית והולכת שולל. אין ילדים רעים, רק ילדים שרע להם מרוב הערות מילוליות עקלקלות
שלושה מילדיי חזרו היום מבתי הספר עם תעודות, ומה אומר לכם? חשכו עיניי. לא בגלל הציונים, חלילה – הללו דווקא היו בסדר גמור, בעיקר לאור העובדה שאצל שני הקטנים (תאומים, סיימו ג') אין בכלל ציונים מספריים רק הערכות מילוליות. מה שהפריע לי למקרא התעודה הוא התגלית שגם על בתי הספר השתלטה תרבות מטרידה של פוליטיקלי קורקט. או יותר נכון: פולני-טיקלי קורקט.
פעם אם ילד היה מתפרע בשיעורים, לא מקשיב, מציק לתלמידים ונכשל במבחנים, היו כותבים לו בתעודה בפשטות: "נכשל". אבל היום יש למורינו שיטה חדשה להעברת מסרים, מקודד אגרסיות משוכלל, שמעבד כל ביקורת והערה למלל פסיב-אגרסיב מעיק ובלתי נסבל.
כך למשל, הציון "נכשל" מתורגם היום להערה הבאה: "הנך מצליח מאוד בשיעור, כשאתה מקשיב, מביא את הציוד, משתתף ועושה שיעורי בית"; הקביעה שהתלמיד לא משתתף, מוצפנת כך: "השתתפותך תורמת מאוד לכיתה ולשיעור, חבל שאתה לא עושה זאת יותר". וילד חסר סדר, מפוזר ולא מרוכז הוא "נבון וחכם. הקפדה על ילקוט מסודר וריכוז בשיעור ייסיעו לך ללמוד".
אני כהורה הייתי רוצה לדעת אם הילד שלי מופרע, היפראקטיבי, חצוף או חסר מצפון. זה מידע שלא יזיק לי להכיר בו ולהתנהל בהתאם. לא ששלי הם כאלה, חלילה וחס, הם רק חמודים שזקוקים לקצת הכוונה.
אך מעבר לכך, התלמידים הרי יודעים מה הם עושים כל השנה. ילד שמזלזל בלימודים ומתחצף למורים יודע שהוא לא "יצירתי, ורבאלי ובעל תושייה, שיהיה נחמד אם יחשוב לפני שמדבר", אלא שהוא חוצפן יהיר וחסר עכבות. ילד שלא הביא מערכת פעם אחת כל השנה יודע שהוא לא "חביב ורגיש, שצריך קצת יותר תשומת לב לפרטים", אלא שהוא עצלן, רשלן ונצלן. וילד טיפש (כן. יש כאלה, סליחה על הביטוי) יודע שהוא לא "חכם ומשכיל, בזמן שהמוח מופעל", אלא אהבל גמור שלא מבין מילה גם כשמסבירים לו עשרים פעם בכיתה קטנה. הם הרי לא מטומטמים הילדים שלנו, והם מבינים כשמסבנים אותם.
זה כמו לומר לעבריין מורשע שהוא "לא גונב, כשהוא ישן"; "נעים הליכות, כשהוא לא שיכור"; "נמנע מאלימות, כשהוא לא כועס"; או לתאר את חמאס כ"בעל ברית איתן, הפסקת התקפות הטרור ישפרו את ביצועיך". עבריין כזה הרי היה "בן חורין, בזמן שהוא לא בכלא"; והחמאס היה "חי בשלווה בזמן הפסקת ההפצצות".
מכיוון שאני יודע שמורי ישראל יודעים לדבר גם בחריפות רבה כשצריך, יש לי החשד שכל המלל ה"כנה, בזמן שהם שותקים" הזה נועד לייפות את המצב כדי לא להוציא לחופש הגדול ילדים שכתוב להם "פלופ" על המצח. גם אם זה מרוח להם על כל הפרצוף מספטמבר שעבר.
זה פוגע בילדים שלומדים שיעור מעשי בצביעות ודו-פרצופיות, ומונע מהם כל תיקון לעתיד.
כשהייתי בכיתה י' העתקתי פעם באחד המבחנים. המורה תפס אותי במקום (אני גרוע בהעתקות. סליחה: "מעתיק מצוין כשלא תופסים אותי"), והודיע שבגלל ההעתקה הציון שלי במחצית יהיה 4. כשהגיעה התעודה, התנוססה בה הספרה '4' עם הכיתוב בכתב ידו של המורה "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך". הבנתי את זה מיד, ולא העתקתי יותר בחיים. אני חושש שלאור גל הטהרנות החדש, ילדיי לא יזכו ללמוד לקח דומה.
עשו לנו טובה, תהיו כנים וישרים עם הילדים. אני מעדיף לקבל ילד בוכה ומתוסכל שמתמודד עם הגילוי הראשון של תוצאות מעשיו, מאשר ילדים יהירים וערמומיים שיודעים שכל מה שהמבוגרים מלמדים אותם הוא בלוף אחד גדול.
אתה צודק וזה אכן קיים. רק קח בחשבון שבמצב בו ההורים מתערבים ולא מעורבים ורוצים לשמוע רק דברים טובים על מנת להתעמת כמה שפחות עם הילדים שלהם, זה המצב. המצב הזה הוא גם תוצאה של מאמצי המערכת להראות הצלחות בכל מחיר, גם אם אין לזה קשר למציאות, בקיצור גישה פוליטית מכל הכיוונים. בשלב מסוים כבר מתייאשים מהמערכת הציבורית ומבינים שהיא לא באמת שווה משהו.
אתה כותב כאילו בבתי ספר פרטיים זה לא קורה… ראיתי תעודות מבתי ספר פרטיים ואותו המלל המכובס מופיע בהם. אפילו בפירוט גדול יותר.
אני העתקתי שגיאה בכיתה ז' וקיבלתי "אוי לרשע ואוי לשכנו" בלי ציון ועם הזמנה למבחן חוזר.
למדתי…
בחיי, אתה רק מוכיח שתמיד יש תלונות. משהו לא נראה לך בתעודה? שב עם המורה להבין איך הילד מתנהל. אני לא הייתי משתמשת בדרך אחרת להעביר מסר, עד היום פעלנו בשיטה שאתה מעדיף, ותראה איפה החינוך בישראל נמצא היום.
להיפך הוא הדבר… מאז שהתחילו להשתמש במסרים האלה, החינוך נמצא בירידה…
השיטה המכובסת התחילה לפני 30 שנה
מר עקיבא הנה כל האמת בפרצוף הבאמת מאוד תמים שלך. כשאתה כותב ״תעשו לנו טובה, תהיו כנים עם הילדים״ מסתבר שאתה תמים לחשוב שלמורים יש חלק בכל השיטה החדשה של המציאות הפוליטיקלי-קורקטית שאתה חרד ממנה. תן לי לספר לך כמורה בבית ספר, בשקט בשקט, שההנהלה מחייבת את המורים להתנסח בשיטה הזו כבר שנים. מדוע? בגללך. כן, כן. אתה קורא נכון, ביקשת שאעשה לך טובה ואהיה כנה? הנה: בעידן שבו ההורים חושבים שהשמש זורחת לילדיהם המתוקים מהישבן, שילדיהם חכמים ומוכשרים וכל כישלון תלוי במורה כזה או אחר, רק לא בילד, כמובן – אז מערכת החינוך לקחה החלטה להתכופף, להשתטח ולהיות קשובה ומכילה (מילת העשור), שכן, אם נאמר את האמת נפגע בביטחונו העצמי של הילד, בדימוי שלו והרי אנחנו אמורים לטפח, להכיל וללטף, כל הזמן ללטף. המערכת מנסה למגר כל שליליות שעלולה להוביל להורה לא מרוצה שיבוא להתלונן על שפגעו אנושות בילד המושלם שלו.
הכתבה שלך מקוממת כי היא מוכיחה שנתנו למישהו חסר כל מושג לפרסם עמדה שבאה בהאשמה מוחלטת כלפי מי שאינו אחראי בשום צורה למה שאתה מגדיר כ״דו פרצופיות״. כל שנה לקראת כתיבת התעודות אני אוכלת את עצמי כשאני צריכה לכתוב בהתייפיפות. אם אתה רוצה שאהיה כנה עד הסוף (תחזיק חזק) ביסודי גם הציונים לא באמת משקפים את יכולותיהם של התלמידים. לא ארחיב מעבר לכך כדי לא לגמרי להרעיד את עולמך. אם כתבת את הטור שלך בשביל להעביר את הזמן, אז הפנינים הללו הם ממני באהבה. אם איכפת לך מהדברים שכתבת אז תביא את זה לתשומת ליבם של הורים נוספים ואולי בד בבד נצליח לחנך ילדים שמסוגלים לקבל ביקורת ולהתכונן בצורה ריאלית לעולם המאיים ששורר להם מחוץ לצמר הגפן המתוק שנקרא ״בית ספר״.
נראה לי שעל העיקר אתם מסכימים לחלוטין…
לדעתי, הוא תוקף את המערכת! ברור לו שזה לא המורים על דעת עצמם.
צודק
התפרצת לחדר כשהדלת פתוחה…
אין לו משהו נגד המורים עצמם, אלא על הנרטיב הפוסט-מודרני המייצג עיוורון מוחלט בשם הפוליטקלי-קורקט של ממסד החינוך בישראל.
צודקת במאת האחוזים!!!
אין יותר מדיוק ממה שכתבת
אתה אולי מתייחס לעניין בצורה כזאת, אבל למורה נמאס לקבל מהורים תגובות בסגנון: "הילד שלי בסדר, זה אתה שלא יודע ללמד" גם אם ברור שהילד מתפרע בכל השיעורים ורק מבקשים שיתוף פעולה מההורים. אז כשיחזור הכבוד למורים מצד החברה, יחזרו להתמודד עם הערות ישירות. עד אז, מנסים לחיות עם מצב של חוסר שיתוף פעולה מצד ההורים, ושיהיה לתלמידים בהצלחה בשלבים הבאים. זה נראה לי השורש לגישה הזאת.
אנו ההורים 'נענשים' שלוש פעמים: 1) לוקח שעה לקרוא כל תעודה 2) בסיום הקריאה לא בטוחים אם הבנו משהו 3) גם אם הבנו, אנו לא בטוחים שהתעודה משקפת משהו.
כילד, די היה לי בחצי מבט בתעודה להבין פחות או יותר את מצבי. אח, היו ימים
מסכימה עם כל מילה ואני מורה!!!! לרוב זו הנחייה מלמעלה, ולמורים אין ממש אפשרות אחרת. מי שיכתוב ישר ולעניין יתבקש לכתוב שוב. זו מדיניות של משרד החינוך גם אם לא כתובה ומפורשת. זה מחלחל. ולעניין ההורים …. תתפלא, רובם מרוצים ממכבסת המילים כי זה מאפשר להם לא לטפל בבעיה. מדגישה – רובם…. לא כולם. אני חושבת שבתעודה צריך להיות ציון (מספר או במילים טוב מאד , מספיק וכו' … ) ובנוסף יכולה להיות הערה על תפקוד התלמיד בשיעור. משתתף, לא מגיש עבודות וכד'.
כן. אתה צודק! נסה לכתוב משהו טיפה ביקורתי על הילדים. ומיד ההורים – 1) מגיעים למשרד המנהלת, 2) מתקשרים למנהל החינוך, 3) פונים אליך בצורה מאיימת 4) כל התשובות נכונות
שכחת פנייה למפקחת…
אינך מבין שבגלל האלימות החינוכית שעברנו בילדותנו הפכנו לכובשים חסרי מצפון?!
צודק לחלוטין. ולמרבה הצער, גם המורה שהגיב/ה כנראה צודק/ת, וזה עוד יותר מדכא.
חייבת להגיד שזה לא הוגן גם כלפי הילדים שכן משקיעים, מתאמצים ומקפידים לעמוד במטלות, כשבסוף השנה הם מקבלים בדיוק את אותו הפידבק כמו אחרון המופרעים בכיתה. הם רואים את זה, וחוסר הצדק מתסכל אותם. בשביל מה להתאמץ!?
בתי, שסיימה כתה ו', קיבלה תעודת הצטיינות על משמרות הזה"ב. ידעתי שהמשמרות היו חשובות מאד בעיניה. היא הקפידה להגיע בזמן ולבצע את תפקידה בצורה האחראית ביותר. אמרתי לה שאני גאה בה על תעודת ההצטיינות. היא הניפה יד בביטול ואמרה: "התעודה הזאת לא שווה כלום. גם מי שלא קמה בבוקר, איחרה וזילזלה בתפקיד, קיבלה בדיוק את אותה התעודה".
יש הרבה צדק בדבריך, אבל להאשים שוב רק את המורים, זה עוול גדול לדעתי.
אולי זה צריך לעורר גם חשבון נפש אצל אוכלוסיית ההורים… ההורים שמגנים בחירוף נפש על הילד שלהם במהלך השנה – גם שזה מתחצף, נכשל במבחנים (כי לא לומד), מרביץ לחברים ומתנהג מתחת לכל ביקורת. ההורים ששולפים ציפורניים אל מול המערכת ולא מגבים אותה בשום החלטה. ההורים שמול הורה יגידו שכמובן הכל מקובל עליהם, אך מול הילד, יגבו לחלוטין את מעשיו. ההורים, שבמהלך השנה, אם קבלו מכתב לא טוב, יתקשרו בחמת זעם למורה המסכן.
הורים כאלו, לא כיף בכלל לעדכן במהלך השנה ובטח לא בתעודה על מצב האמיתי של ילדם.
כשאתה מגלה שמכתב על מצבו של הילד, הופך לכתב אישום נגדך, אתה נמנע מלעשות זאת.
ואחרי כל זה אני מסכים שהמורים צריכים להיות אמיצים, ולא לשקר לילד (ולא להורים), לרשום את האמת (ואפשר בצורה קצת עדינה), ולחשוב איך בכל זאת אתה לא שופך על הילד את כל זעמך עליו, אלא גם בונה אותו.
אם זה היה תלוי במורים בהחלט זה מה שהיינו רושמים. אך יש הוראות על פי חוזר מנכל ושם כתוב במפורש שציונים מספריים זה החל מכיתה ה. אז זה לא כל כך תלוי בנו. לגביי ההערות הנכתבות בתעודה, גם זה מערכתי – בוחרים בהערה המתאימה לאותו תלמיד (בכל מקצוע). רק המחנכת יכולה להוסיף כמה מילים משלה על כל תלמיד באופן כללי "ממני אליך"..
מה שהמורה יעשה, יזכה בביקורת נוקבת מלווה בלעג. הלעג הזה הוא בומרנג. היום אתה לועג למורה , מחר ילדך ילעג לך. חבל שאנשים שלא מבינים בחינוך, מבקירם את החינוך!
הוא לא לועג למורה. זו לא יוזמה פרטית של מורה מסוים, אלא מדיניות של משרד החינוך.
זהו חלק ממכלול שלם של אובדן הסמכות ההורית והמורית. לעטוף את הילד בכלוב של זהב. רק שהנסיך הקטן לא יתמודד, לא יעלב, לא יתאמץ.
נכון אולי…..אבל
מה ציון של 79 אומר עליך כאדם.
מה קורה לאנשים שכל הזמן מעריכים אותם במספרים.
מה בכלל אדם יכול ללמוד כשאומרים עליו 64.
הערכה לימודית מעצבת חשובה הרבה יותר ממספר
אפשר תמיד להיות ציני אבל צריך לשקף לכל אדם מה הצדדים החזקים שלו, לשדר אמונה בהצלחה ולהגדיר לו יעדים ( אפקט פגמליון, עובד בחינוך כמו קסם).
כך שאולי צריך להזהר ממכבסת מילים אבל הערכה מילולית חשובה ומלמדת ולא צריך לזלזל בה.
הבת שלי קבלה תעודה שיש בה – 17 "מצטיינת". אבל ילדה אחרת קבלה 22 "מצטיינת". וילדה אחרת קבלה 25 "מצטיינת". זה מה שקורה – המילים הופכות להיות נרדפות לציונים.
מה שעקיבא מנסה להגיד, ואני מסכימה איתו, זה שניתן להכניס קצת ערך מוסף לתעודה וביקורת בונה.
יש מקום להעריך ילד גם באופן מילולי, אבל בצורה מדויקת וברורה. הבעיה איננה ההערכה המילולית עצמה, אלא הצורך לומר משהו טוב בכל מחיר על כל נושא והצורך לעמעם את המסר ״כדי לא לפגוע״.
כל מילה בסלע!
אבל אנחנו המורים גם מפחדים מההורים ומערכי הדין שלהם כי הילד" בגללנו " לא יצליח בעתיד אז עדיף כבר ראש שקט.
יש הרבה חיובי בהבלטת הטוב של הילד, אך ההערות בתעודה וסגנונן הלך הרבה יותר מדי רחוק, לוליינות לשונית, שקרים מוסתרים, התעלמות מהמעשים הרעים, וחנופה לילד (ולהוריו)לא עושה את העבודה החינוכית נכונה יותר. יש להשתמש בצורה מושכלת במעשה טוב בשעת מעשה, ולהתמודד מול טעויות, שגיאות והתנהגות רעה מכל סוג שהוא. אגב ההורים יכולים לעשות הרבה נגד התעודות המחליפות ציונים בהערות מתייפיפות, הרי התעודות מכוונות גם אליהם. דומני שגם המורים יודו להם (בצדק).
מחילה מכבודך.. אין אנו מתחנפים, אנו שומרים על עבודתנו מפני משוגעים לשמירת ילדיהם מהאמת. רוצה כנות?- בבקשה. אל תסבני אותנו. אם תלמיד יכול לאיים עלי בפיטורים כנראה ש"אמא" שלו משדרת לו שזה מה שיקרה, אל תתקנו תעודו. תתקנו את היחס אלינו, את יראת הכבוד אלינו. התעודות יתוקנו ממילא..
על זה נאמר לא מטפלים באקמול בגידול סרטני.. סליחה על הדימוי..
אשכרה
בשביל מה צריך ציונים? למה זה משנה מה התוצאות במבחנים? למה מערבים את ההורים? אם המורה לא מצליח ללמד את התלמיד ולקדם אותו זה בגלל שהוא (המורה) פועל לא נכון, מה הקטע בלגלגל את זה אל ההורים? האם האבא, שהוא נניח נהג אוטובוס, או האמא, שהיא נניח רופאה, אמורים להבין בחינוך יותר מהמורה שזה מקצועו? להצליח מרחוק להניע את התלמיד ללמידה כשהוא בכתה של המורה ולמרותו?
בוודאי שהאשמה היא על ההורים. מורה יכול לפעול בצורה ברורה, פשוטה וקלה. אך אם יום אחרי השעיה הילד חוזר עם אייפון חדש, או לחילופין אני מוזמן לשיחת נזיפה ואזהרה אצל המנהל כיוון שאני "מתנכל לילד ומעוניין להרוס אותו, כאשר מדובר בילד זהב!! כיוון שאמרתי שרק הוא הפריע בשיעור וזרק עלי כסא…"- אז אני מאשים את ההורים!!
רופא יכול לרפא אם נותנים בו אמון, כלים ואפשרות לפעול, אותו הדבר גם נהג אוטובוס. ידינו כבולות במעטה השקרים והנאיביות כשמי שמחזיק באזיקים ובמפתח זה דווקא ההורים…
במילים מכובסות: "מתן חופש פעולה ואמון בסובב אותך יעניק מרחב בטחון אישי גם לך…"
נכון, היום המסר צריך להיות חיובי בכל מחיר. תנסה לרשום בתעודה שהילד חצוף ועצלן, ונראה אותך סופג הורה נזעם עם נבוט וגערות מהמנהלת שככה לא אומרים על ילדים, ובכל ילד, גם החלש והמעצבן ביותר, יש דברים טובים לכתוב עליו. ההורים היום כל כך מעורבים ולמעשה הם מנהלים את המערכת. אין ענישה משמעותית לילדים מופרעים, אלא גיבוי של ההורים, ולכן הם לא לומדים וממשיכים להפריע.
כל כך נכון והאשמה מתחילה במשרד החינוך.
ידעתם שאסור למורה להיות יצירתי ומקורי בהערכות שלו (אולי קצת במלל האישי הכללי).
מורה חייב לבחור הערכה מבין מחסן משפטים של משרד החינוך.
מילא אם זו הייתה מערכת תומכת למורה שקשה לו לתמצת (קורה), אבל מדובר בחובה!
משטרת המחשבות זה כאן.
מר עקיבא כשאתה כותב ״תעשו לנו טובה, תהיו כנים עם הילדים״ מסתבר שאתה תמים לחשוב שלמורים יש חלק בכל השיטה החדשה של המציאות הפוליטיקלי-קורקטית שאתה חרד ממנה. תן לי לספר לך כמורה בבית ספר, בשקט בשקט, שההנהלה מחייבת את המורים להתנסח בשיטה הזו כבר שנים. מדוע? בגללך. כן, כן. אתה קורא נכון: בעידן שבו ההורים חושבים שהשמש זורחת לילדיהם המתוקים מהישבן, שילדיהם חכמים ומוכשרים וכל כישלון תלוי במורה כזה או אחר, רק לא בילד, כמובן – אז מערכת החינוך לקחה החלטה להתכופף, להשתטח ולהיות קשובה ומכילה (מילת העשור), שכן, אם נאמר חלילה את האמת נפגע בביטחונו העצמי של הילד, בדימוי שלו והרי אנחנו אמורים לטפח, להכיל וללטף, כל הזמן ללטף. המערכת מנסה למגר כל שליליות שעלולה להוביל להורה לא מרוצה שיבוא להתלונן על שפגעו אנושות בילד המושלם שלו.
כל שנה לקראת כתיבת התעודות אני אוכלת את עצמי כשאני צריכה לכתוב בהתייפיפות. אם אתה רוצה שאהיה כנה עד הסוף (תחזיק חזק) ביסודי גם הציונים לא באמת משקפים את יכולותיהם של התלמידים. לא ארחיב מעבר לכך כדי לא לגמרי להרעיד את עולמך. אם כתבת את הטור שלך בשביל להעביר את הזמן, אז הפנינים הללו הם ממני באהבה. אם איכפת לך מהדברים שכתבת אז תביא את זה לתשומת ליבם של הורים נוספים ואולי בד בבד נצליח לחנך ילדים שמסוגלים לקבל ביקורת ולהתכונן בצורה ריאלית לעולם המאיים ששורר להם מחוץ לצמר הגפן המתוק שנקרא ״בית ספר״.
חכמולוגית. בשקט בשקט גם אני רוצה לומר לך, שההורים צודקים. כי השיטה פשטה את הרגל. אין רלוונטיות לבית הספר כפי שהוא. את ושכמותך מבקרים את הילדים במדדים שעברו מן העולם כבר מזמן, במקום שתבקרו את עצמכם. כן, בשקט בשקט תבקרי את עצמך באהבה ממני. מפני שחוק החובה מכריח את ההורים לשלוח את ילדיהם למוסד צפוף, שעסוק רק בעצמו. ולהביא משם הערכות על כשלון או הצלחה להסתנכרן אליך. לכן, עדיף מבחינת ההורים שתכתבי מילים יפות לילדים החמודים, וגם כנראה עדיף ככה למשרד החינוך. כי שהם דור העתיד, והמיומנויות, והאוריינויות שהם רוחשים מחוץ לכתלי בית הספר הם בסיס איתן לחיים מחוץ לאווירה שלך, שעוברת כאן אליי.
יעל היקרה, מדוע הינך שולחת את ילדייך למוסד שאינך מאמינה. החוק היום הרבה יותר משוחרר- ניתן ללמוד אקסטרני מהבית. רבים הילדים שעושים זאת, והם המדד לעצמם..
נשמע שביקורתך אינה על המורה אלא על החיוב לשלוח את ילדיך למוסד, אם כך שחררי את הילדים תני להם ללמוד לבד.. את הרי כה טובה בחינוך.. את מסתדרת להפליא במהלך החופשים.. ונהנית לשמוע את חוויותיהם מהיום שעבר עליהם.. את שמה את הקריירה, העיסוקים והסידורים בצד, זה יחכה לאח"כ- קודם כל הילדים וההעשרה שלהם…
חבל שאת מסבנת את עצמך בהאשמות שווא.. את שולחת את הילדים פשוט כי את לא יודעת להתמודד, לא מעוניינת להתמודד, מפחדת להתמודד, ופשוט מעדיפה להיות מרוכזת בעצמך… ולהאשים אחרים.. כן זה הרבה יותר קל.. במילים אחרות: ההאשמה שלך מכובסת..
אז בשקט בשקט- שמרי את הביקורת לעצמך.
אם זה באמת היה חשוב לך. הייתם כבר מוחים ודואגים שזה יתקיים. אך את מעדיפה לזרוק האשמות.. בסוף זה יחזור אלייך כמו בומרנג.. כשהילד יגיד שאין לו זמן אלייך.. וישלח אותך ל"מוסד קהילתי לאנשים שגדלו ביחד" (בית אבות).. ששם יעסקו בך.. אין לו זמן, והוא מעדיף שהאחריות תיפול על אנשים אחרים..
בהצלחה לך..
יש לי חידוש בשבילך- התעודה נועדה לילדים ולא להורים. להורים יש אסיפות הורים ובמידת הצורך הם מוזמנים לפגישות נפרדות, שם הדברים נמסרים להם כהוויתם.
המשמעות של התעודה היא כמנוף להמשך ילד בכתה ג' שיצא לחופש עם תעודה בה כתוב- אתה נכשל! אתה מפוזר וחסר סדר, קיבל שורה של כותרות שלא מאפשרות מקום לשינוי. תיארת את הילד ולא את ההתנהגות שלו.
המטרה של התעודה של היום היא להצמיח ילדים. לכתוב לילד ביסודי נכשלת- זה לא מצמיח.
יש הבדל ענקי בין נער בכתה י לילד בכתה ג, הדוגמה שלך כ"כ לא רלוונטית לילדים שלך. וגם אז, המורה שלך לא כתב לך אתה רמאי, הוא כתב לך שהכל תלוי במעשים שלך.
כמורה, אני מסכימה עם ההערות הנבנות שלך אך אתה חייב להבין שתכונה מטרתה לשקף ולא לחנך. חינוך זה מה שאנו, ציבור המורים, עושה כל השנה. השיחה האישית לאחר ההעתקה היא המלמדת את הנער או הנערה לא לחזור על טעותם, לא התעודה.
עדיין, במקרים רבים בהם כתבתי "4" או מספר דומה גבוה יותר, לתלמיד שהעתיק, למחרת התייצבו הוריו בבית הספר לנסות ולשנות את רוע הגזרה.
ההורה, לעיתים, הוא זה שמונע מאיתנו ללמד את התלמידים שיעור בחיים. הלוואי ויכולתי לומר שזה נדיר.
התערבות (ולא מעורבות ) ההורים בעבודתנו, באופן בלתי פוסק, מעצבת את אופי המקצוע. מה שעשינו פעם לא נעשה היום. אנחנו השתננו, הנוער השתנה, העתיד ישתנה.
הבעיה היא לא הילדים, שזקוקים לביקורת מתמידה אלא ההורים שלא מוכנים לשמוע שהילד שלהם פחות ממושלם.
יש בזה משהו, אבל כמו בד"כ השאלה היא שאלת המידה – עד כמה להעיר (אמיתי, כדי שבינו ובשאיפה גם יפנימו) ועד כמה כן להציג את הצדדים החיוביים, את החוזקות (כי הרוב בד"כ כן חיובי) ויהיה אופק להתפתחות וידיעת החוזקות. כי הרי, רוצה להניח, שמורה שכותב כך אכן מתכוון להאיר ולהדגיש את החיובי.
אני ממש לא מסכימה איתך, להיפך. נכון, ילד רוצה ש"יראו אותו". ויש לי שאלה אלייך- ילד שמתפרע, מתחצף ומתעצל, שרואה תעודה שבה כתוב שהוא נהדר ויקבל בעיקר מילים טובות, לדעתך הוא ירגיש ש"רואים אותו"? או שמשום מה משקרים לו ומתחמנים אותו. לראות ילד זה להגיד לו את האמת ולתת לו להתמודד איתה, אם היא לא נעימה ומצד שני- לתת לו פידבק חיובי אם באמת הוא עשה דברים טובים. כשנגיד לילדים את האמת זה יבנה אצלם את הבטחון העצמי והחוזק שאתם כל כך רוצים לתת להם. לא כשמשקרים ומתחמנים אותם.
אתה טועה. מאוד.
הדבר הכי חשוב לילד כשהוא הולך לבית ספר, יסודי או תיכון, היא ההרגשה ש"רואים אותו". כלומר אם הוא עצוב או קשה לו, מישהו יגיד לו מילה טובה או יתעניין בשלומו. אם אחותו התחתנה או נולד לו אח, מישהו יחייך אליו במזל טוב ואם הוא עשה משהו לא נכון יטפלו בזה וילמדו אותו שזו לא הדרך.
תעודה היא סיכום. מכיר את האמרה "מסיימים בדבר טוב" ? על אחת כמה וכמה כשמדובר בילד.
ההשוואה שלך לגנב כל כך מקוממת ומבליטה את חוסר ההבנה שלך. גנב בבית הכלא הוא אדם מבוגר שסרח. ילד בבית ספר נמצא בתהליך. התהליך אמור להיות מצמיח ולא מבזה. ילד צריך לדעת שהמורים רואים אותו ורואה בו טוב(!) תהליך החינוך אמור להיות בשת"פ עם ההורים ולא כנזיפה.
כשלילד כתוב בתעודה לא מביא תלבושת ספורט, בעיקר בכיתות הנמוכות, זו לגמרי הערה להורים.
אני לא חובבת p.c אבל דווקא בתעודות זה אחד הדברים הנכונים והמוצדקים
גבירתי. הכותב מדבר על צביעות בכתיבה. לכתוב משהו פסול בצורה יפה לא הופך אותו לחיובי. כתיבה צבועה זה סתם מגעיל ולא תורם והילד יצא מפונק ובכיין שלא מסוגל להתמודד עם ביקורת.
כשמשרד החינוך ייגבה וייגן על הצוות החינוכי מפני השתלחות חסרת רסן וכבוד של הורים שחושבים שהנסיך/הנסיכה הפרטיים שלהם הם עילוי שהחמה זורחת להם מישבנם בכל עת ועניין, יחזירו המורים את כבודם למקומו ויחלו לעשות באמת עבודה חינוכית ולא יעסקו בכסת"ח ונסיונות עקרים פשוט לשרוד עוד שנה ללא עימותים עם ההורים.
כאשת חינוך שנכוותה ברותחין כשהרשתה לומר ליורשי העצר שיואילו לכבוש את חוצפתם ויתנהגו כבני אנוש בכבוד כלפי חבריהם ומוריהם, אני יודעת שהרצון להיות ישר ולעשות מעשה נכון ואמיתי עומד מול עשיית המעשה שיגרום לך לעבור שנת לימודים שקטה וללא חשש מתביעות ומריבות הולך וקטן ומתמוסס לאיטו. כשיוחזרו הכלים למורים לעשות באמת עשייה חינוכית אמיתית ומקדמת נוכל להיות הוגנים ולעמת ולאמת את הנער/נערה עם לקיחת או חוסר לקיחת האמריות שלהם על מעשיהם.
אין לך מושג ואולי בעצם יש לך כמה אתה צודק.. ההישגיות ונהיית המנהלים להעלות ציונים, להעניק הקלות, כדי להיות מנהלים דגולים בעיני משרד החינוך שרוצה להאדיר הישגיו כדי ששר החינוך יציג את התקדמות החינוך בישראל לעומת מדינות ה-oecd
בקיצור
חארטה
ילד שאומרים לו שהוא מטומטם, יצא מבוגר מטומטם, וילד שמתייחסים אליו כמו גנב, יצא גנב. אכן, ההשוואה מלמדת על גישתך יותר מכל המאמר הזה. אתה מוזמן להשקיע עשר דקות בלקרוא את התעודות בעיון, להבין בעזרת המוח הליברטריאני הענק שלך את הסאבטקסט העדין, ואז להשפיל בעזרתו את הילד שלך עם כינויים כמו טיפש, עצלן, רשלן ונצלן. אלוהים שישמור, אני לא מקנא בילדיך ובמי שיצטרך לסבול מהם כמבוגרים…
מזדהה עם כל מילה
מה לעשות שיש ילדים באמת מטומטמים, שגם אם יאמרו להם שהם גאונים, עדיין יהיו מטומטמים? ומה שגרוע יותר הוא שהילדים הללו משתוללים בכיתה, ומפריעים לכל שאר הילדים ללמוד. אז מה נעשה? נתחשב בנפשם הרכה של שניים-שלושה ילדים חסרי-תקנה (כן יש ילדים כאלה, למרות כל מה שתאמר) ואגב כך, נפגע בשלושים ילדים טובים? וזה לא מקרה תיאורטי. כל תלמיד, כל מורה וכל הורה פגשו במצבים כאלה.
שמירה בצמר גפן וציורים ורודים של הילד ומעשיו לא יביאו את הילד להצלחה.. הוא פשוט יחפש את ההגנה, יפסיק ליזום, יתרכז בעצמו, ויאשים את העולם במצבו…
דומני שהכותב רצה להביע את חוסר היושרה בדברים שנכתבים. ובזה הוא צודק. מורה תובעני וישר שנותן אמון בתלמידים אך גם יודע להשתמש ב"שבט" כשצריך הוא מורה טוב. אין ויתורים ואין הקלות.
ראש הישיבה בה אני למדתי נהג לומר: מורה טוב- זה מורה רע, ומורה רע- זה מורה טוב! והמבין יבין.
כל כך נכון ומדויק. עצוב ומכעיס ואני…גם אמא וגם עובדת הוראה שהמכבסה הזו כל כך מתסכלת אותי ואסור לי להגיד או לכתוב את מה שאתה כתבת באומץ. באומץ מאחר ואל לנו לשכוח שזו תוצאה של דרישות ולחץ ההורים שהם בעצם מנהלים היום את המערכת. מרבית ההורים לא מחנכים אלא מתחנכים על ידי הילדים. מרבית ההורים מבקשים שקט תעשייתי וילד מאושר בכל מחיר. הם לא ממש חושבים על המחיר שישלם הילד אחר כך, על המחיר שתשלם החברה אחר כך. ההורים מתערבים יותר מידי ולמערכת כבר אין כח להילחם בהם. למכבסת המילים אחראים שני הצדדים. יישר כח.
יותר מזה – הבן שלי שלצערי מקפיד להגיע באיחור לבי"ס כמעט בכל יום ומקפיד לא להכין ש"ב קיבל הערה בסגנון "מקפיד להגיע בזמן" "מקפיד להכין ש"ב". איך אני אמורה להאמין לכל שאר ההערות האחרות??
ראשית, כדאי שתעשי בדק בית ….. חזרי להיות המבוגר האחראי, דאגי שילדך יכבד כללים וגבולות, יגיע בזמן לבית הספר וכו'. אחר כך, הזמיני שיחה עם המחנך/ת, שתפי במחשבותייך, העירי …. קחי אחריות על חינוך ילדך
יקרים הטעות מתחילה בחלוקה של….אתם ואנחנו.
זו בדיוק הבעיה.
דרוש כפר שלם לגדל ילד אחד!
כשאנו מטיחים האשמות אנחנו יוצרים שיח מכובס.
האחריות כאן הדדית.
החלפתי מורה בחופשת לידה, הייתה לי כיתה עם בעיית משמעת כבירה (לא רק אצלי אצל כל המורים וגם אצל המורה שהחלפתי) ילדים שפשוט לא הסכימו לעבוד כל השיעור ורק רצו להפוך את השיעור לשיעור חברה שמתלוננים בו על למה השיעור לא מגרה אותם (ילדים ממעמד גבוה מאד למי שלא הבין) קיבלתי מחסן (!) הערות מוכנות שעלי לתת לתלמידים מתוכו, נתתי לכולם את ההיערה הכי שלילית שהייתה בו. כשנתתי לכולם ציונים נמוכים בנוסף קראו לי לשיחה, שבה הסבירה לי הרכזת שגם אם הגישה שלהם גרמה לכך שלא עשו כלום ושום דבר בשיעור ולא שיתפו פעולה, עדיין זו רק "הערת התנהגות" וצריך לתת להם לפחות 85. בגלל שרק החלפתי מישהי לא היה איכפת לי ולא שיניתי את הציונים הנמוכים. כשהמורה חזרה מחופשת לידה היא הודתה לי ואמרה שבעקבות כך התלמידים השתפרו. אבל אם לא הייתי עוזבת סביר להניח שהיו מאלצים אותי לשנות את הציונים. זה מה שקורה שלא סומכים על מורים ומתרפסים להורים.
לצערי לא כל ההורים כמוך… רובם דורשים-כן לא פחות- שהילד שלהם לא ישמע סרוב .חלקם ימנעו בכל אמצעי מלקיחת אחריות כולל הדגמה חיה של התנהגות בריונית כלפי מורה שהילד אמר שההוא העז להגיד מילה אחרת מזו שהילד רצה לשמוע..
אתה צודק… במערכת שהפכה ממערכת חינוך למערכת רייטינג הורי זו התוצאה.
האשמה? באחוז לא מבוטל מקורה בהתנהלות הורית מול מורים שכן מביעים את אמירותיהם בלי מכבסה..
תנסה לכתוב את האמת ומיד תגלה מה ההורים יעשו. איזה סוללות עורכי דין יפעילו, איזה מכתבים יכתבו ואיזה ערמומיות יפעילו וההאשמות שיאשימו ואז תדע למה המערכת צריכה ללהטט בצורה כזו כדי לשמור על עבודתם ושלא ישלח לגביהם מכתב נאצה מעליב ומבזה למשרד החינוך ע"י ההורים האלה שהם לא אתה. ובוודאי לא ככ מעוניינים לדעת את האמת המרה על ילדם.
נכון זה עצוב מה שאתה מציין אבל זה לא נוצר אלא עקב כל מה שקורה מכיוון ההורים החסים על ילדיהם האיומים לפעמים ומותירים את כולנו וכל מערכת החינוך נזהרת שבעתיים בבואה להגדיר את הילד שלצערי היום נחשב ללקוח ולא לתלמיד. והלקוח הרי חייב להיות תמיד מרוצה, לא? מה שכתבת כואב גם לנו ומראה כמו אגרוף בבפרצוף למה הכל הולך ונחלש בתחום החינוך. לא במורים האשמה. יש לנו שליחות אך לקחו לנו את כל כלי החינוך. וחינוך, כידוע, הוא לא תמיד נעים ואף לפעמים קשה וכואב. אני כשקבלתי את הקושי והעונש הקשה התחשלתי אבל כיום אסור להערים קשיים על הילדים המסכנים.
לצערי אני איתך בכל מילה שכתבת.
יכולה לספר משנתי הראשונה במערכת, בית ספר תיכון. בנוסף לציון המספרי אנו מחויבים למלא הערות מילוליות מתוך מאגר סגור של נוסחים. אצלנו לפחות חלק מהניסוחים אינם מתייפיפים.
בהחלט קיימים שם
לא עובד
מפריע למהלך השיעור.
צפוי להכשל בבחינת הבגרות.
אבל לעתים קשה למצוא את הנוסח המתאים, והתוצאה נראית ריקה מתוכן.
האם אתה בטוח במילותיך?
יבוא ההורה ויגיד בפה מלא שהוא מוכן לשמוע שלבנו קשה בצורה כזו או אחרת. הכל כחלק משמירה על נפשו של העולל. מורה שאומר את האמת בפנים גם מקבל "לפנים" וכך נותר להשתמש במכבסת מילים.
מרוב מגננות שהורים שמים על ילדיהם ובעצם על עצמם ככה זה נראה.
קשה לי עד מאוד לקרוא את דבריך. האם באמת הינך חושב שכל הגדרתו של ילד חצוף הינו שהוא חצוף וחסר עכבות? האם אינך מסוגל לראות את האמת הטהורה בפרופורציה, תוך שימת הטוב לעומת הרע? וכי ילד חצוף אינו יכול להיות גם נבון וחכם? האם כל תפקידו של המורה לומר לך במה ילדך חסר? האם מציאות אמיתית נבנית מתוך ביקורתיות טהורה? האם אינך מבין שבניין אמיתי נבנה מתוך חיזוק מתמיד והעצמת אמונו של התלמיד בעצמו, הכוונתו ליתרונתיו וכחותיו, וגם סיוע לו בתיקון חסרונותיו? לעניות דעתי כל גישת הכתיבה כאן הינה נטולת כל איכות חינוכית, ומאמינה במערביות שטחית וישנה שמאמינה שאת העולם בונים בביקורת, הענשה וכפיה, בלבד.
ואיך תלמיד שכותבים לו: "הינך נבון וחכם, שמירה על דיבור נעים כלפי מורים וחברים יעלו את כישוריך על נס" יבין זאת לדעתך?
המורה "מסונדל"- אני טוב בכל מצב…
לעומת זאת: "חכמתך ובינתך מתעמעמים כאשר הינך נוהג בחוצפה. מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך… 40. יעשה הרבה יותר טוב את העבודה..
לזה התכוון הכותב.. הבעיה שבכתיבה כזו כבר זומנתי לשיחת נזיפה בשל תלונת הורים… תן לי סיבה מספיק טובה לעשות זאת שוב, ואל תזכיר את הביטוי "מה נכון ואמיתי" ו"אל תפחד"
אכן זו בדיוק המציאות והיא מוכתבת מלמעלה.
היום כל תעודה הפכה למסמך משפטי והמורים נתבעים על ימין ועל שמאל וצריכים להתנסח בע"פ ובוודאי בכתב באופן זהיר מאוד ולכן כך פני הדברים.
אתה יכול לקבל ילד שאולי קצת נפגע וקצת נעלב ולנסות לרומם אותו , אך לילד יש הורים שלא רואים זאת כמו שאתה רואה וברגע שאומרים לילד או כותבים לא את האמת הפשוטה והלא נעימה. הם פונים ישר למורה למנהלת למפקחת… ומעל כל מורה יש את משרד החינוך שמעביר הנחיות מאוד ברורות איך להתנהלומה לומר וברגע שזה לא תואם המורה חוטף על הראש. בקיצור הדג מסריח מהראש.
אם אתה לא יודע מה בדיוק הילד שלך אז הבעיה היא אצלך. אני לא מאמינה שיש הורה שיושב לפעמים אחר הצהריים עם הילד שלו ועובר איתו על דברים ולא יודע בדיוק באיזה מצב הוא. וכך גם הילד עצמו יודע בדיוק מה מצבו. וכן אני גם מסכימה שמשרד החינוך שכופה על המורים להיות פוליטיקלי קורקט עושה טעות גדולה בחינוך.
אני יכולה להגיד לך כמורה שאני מסכימה איתך אך לצערינו אנחנו מקבלים הנחיות מלמעלה כיצד לכתוב את הערות המילוליות וגם אילו הערכות כמותיות מותר לנו לכתוב..
הפניה צריכה להיות לראש הפרמידה ולא אלינו המורים שידינו כבולות..
אני בטוחה שילדיך ביסודי או אולי בחטיבה כי בתיכון מקבלים את זה בומבה לפרצוף. ביסודי כשתלמיד מקבל ציון נמוך אז המורה אשם. בתיכון ציון נמוך לתלמיד התלמיד אשם ובפעם הבאה פשוט תשקיע יותר. וזה נכון שההנחייה היא מלמעלה להשתמש בשפה חיובית.
שלום לכולם!
שמי ישראל יוקל ואני מנהל בי"ס ברמת נגב. ביה"ס בו ילדיו של עקיבא לומדים.
אני רוצה להתייחס לדברים מזווית מעט שונה.
בבית ספרנו אנו משתדלים מאוד לראות את הטוב שבכל תלמיד, ואכן כך הוא. בבית ספרנו לומדים ילדים עם לב זהב. יהלומים ממש.
לפעמים קורה והיהלומים נופלים לבוץ ומעט מתלכלכים. או אז, אנו מרימים בעדינות, מנקים, לפעמים צריך ללטש מעט [ואז זה קצת כואב] ומניחים יחד עם שאר האוצרות שבכתתנו.
אנו מאמינים בתלמידינו ובנשמתם הגדולה ורואים בראש ובראשונה את גדולתם וכוחותיהם ורק לאחר מכן את ההתמודדויות שלהם שלא תמיד מצליחות, אך לרוב כן.
אנו מאמינים שיש הבדל גדול בין שיח עם ההורים בו נחלוק את התמודדויותיו של הילד מבלי "למרוח" ולכסות ונגיד את הדברים כפי שהם ובין הכתיבה בתעודה העלולה "לחרוט" את נפשו של הילד הרך.
אמונתנו היא שבגיל כה צעיר עלינו להשתדל להצמיח את הילד ולהראות לו את הטוב שבו. תעודה ניתנת בשילוב שיחה אישית מהמחנכ/ת בה אנו מתווכים לילד את הכתוב בתעודה ומסייעים לו לכתוב לעצמו יעדים לשנה הבאה. התעודה אינה דרך לטיפול בה "נסגור עניינים" עם הילד.
ראינו השנה כיצד למרות העובדה שהיינו בית ספר בשנתו הראשונה ולמרות התמודדויות רבות ואתגרים, העובדה שהנהגנו בבית ספרנו שיטה מכילה, אוהבת וקשובה הובילה לכך שבשאלון שהעברנו בסוף השנה הצלחנו להגיע למציאות בה התלמידים אוהבים מאוד את מוריהם [88%], נהנים מאוד להיות עם חבריהם [90%] ולמרות העובדה שהם לא כ"כ אוהבים ללכת לביה"ס [כמו כל ילד נורמאלי בעולם]- 67% [שגם זה ציון לא רע בכלל], כששאלנו אותם מה הם אוהבים לעשות בביה"ס הסתבר שזה לא רק שיעור ספורט [85%] , הפסקות [87%] או פעילות בית ספריות [93%] אל גם ללמוד תורה [92%] [שמסתבר שזה היה הפרמטר השני בטיבו בכל בשאלון שהעברנו]
אנו מאמינים שדרך של אמון בילד ואהבת הילד ללא תנאי היא תנאי הכרחי בהצמחתו וכך נמשיך לפעול.
ישראל [בשם צוות ביה"ס]
האם גיבית מורים מצוותך? נתת להם תחושה שהם יכולים למלא את תפקידם כראוי ואל להם לחשוש מכל איום מצד מורה כלשהו? העברתם לתלמידים מעבר להכלה כי יש גם דרישה? ליטשת- כלשונך?
מה עם השאלון למורים? איך הם הגיבו? מה הם ציינו? את זה לא כתבת, למרות שזהו הפרמטר האמיתי.
הכלה לבדה לא תועיל, רובם המוחלט של המורים לא קמים בבוקר לשם סגירת חשבונות עם תלמידים, הם פשוט כבולים, מסונדלים…
מי שגרם לכך הם ההורים שמתנפלים עליך המורה , וטוענים שאתה מתנכל לילד באופן מיוחד אם הערת לו מספר פעמים .ההורים שרואים שילדם במצב קשה הם התוקפניים ביותר.
כשאבא שהפעמים היחידות בשנה שהוא מתעניין בקשיים הלימודיים של ילדיו הן הפעמיים שמקבלים בהן תעודה- כותב טור…
קודם כל, לקשיים של ילד צריכים להתייחס לאורך כל השנה. נכון שיש מקום לעמת ילדים גם עם כשלונות וקשיים ולא רק להרעיף מחמאות, אבל האם זה חייב להיות שחור או לבן? מה לא לשקף לילד שיש לו קשיים אובייקטיביים, שרואים גם את כוונותיו הטובות, לצד זה שמציינים גם את הקושי? ילד שלא מביא את הדברים שצריכים לשיעור הוא עצלן, רשלן ונצלן??? אולי זה ילד שיש לו בעיות התארגנות אורגניות? אפשר לומר שהילד לא מביא באופן סדיר את הציוד הנדרש לבית הספר, שהוא טוב ב-XYZ, אבל שיש צורך בעזרה בהתארגנות… אלה דברים שלא צריכים להופיע לראשונה בתעודה
עקיבא יקר אתה כה צודק
אבל בשכיחותך יש לפקפק
רוב ההורים יגיבו בתקיפה
על כל הערה לא יפה.
המורה פשוט לשקט מייחל
מה עוד שלא ברור במי יתמוך המנהל.
התפוצצתי מצחוק , אתה גדול וכל כך נגעת בנקודת התורפה של החינוך . לפעמים אני נתקלת בילדים חצופים שעושים מה שהם רוצים בכיתה. שמחנכת הכיתה פונה לפשר מעשיהם ומסבירה להם בנוסך הכתוב בתעודה , פעם אחר פעם הם חוזרים לנהוג באותה דרך .
כמה נקודות למחשבה-
א. אם אתה מחכה לתעודה של ילדך כדי לדעת מה מצבו בכיתה- אז אתה וילדך בבעיה ללא כל קשר למה שכתוב שם.
ב. כאדם בוגר אין לך כל היום אדם שעומד מעליך ומכניס אותך לתבנית של מספרים. וטוב שכך כי זה ככל הנראה לא היה מקדם אותך. למה אתה חושב שהשיטה הזו שלא היית מוכן לעולם לחיות חיים בוגרים תחתיה היא שיטה שבונה ילדים?
ג. חינוך הוא היכולת של לקחת את הטוב שבאדם ולהעצים אותו ולא להנציח את נקודות החולשה. ילד שמעתיק או מפריע באופן חד פעמי אולי יעזור לו שזה יהיה כתוב בתעודה- כי אם זו נפילה נקודתית זה יכול לתת את הכאפה הנכונה. אם היית מעתיק באופן קבוע, ה4 בתעודה לא היה מדרבן אותך ללמוד טוב יותר אלא להעתיק טוב יותר בפעם הבאה..
ד. ואולי החשוב ביותר- בשביל ילד שלומד ומשקיע אך במבחן התוצאה נמצא הרחק מהרמה של הכיתה בגלל לקויות למידה למינהן, יכולת ההערכה הזו שאינה מכניסה לתבנית של ציון היא ברכה גדולה שמדרבן אותו להמשיך ולהשקיע. לשני בני הגדולים הלימודים הלכו בקלות ולכן יכולתי בכיף לבקש מהם קצת יותר השקעה כדי להעלות את הציון שלא משקף את היכולות האמיתיות שלהם. לבתי השלישית עם לקויות הלמידה חיכיתי לתעודה בחרדה- מה יכתבו לה בציונים? הרי עם כל ההשקעה המטורפת שלה היא לעולם לא תיהיה ברמה של חבריה. והרי הציון הוא יחסי לשאר ולא מעריך אותה בפני עצמה. ולשמחתי היא קיבלה תעודה ללא ציונים אלא עם הערכות בלבד שנתנו לה את כל ההערכה שהיא ראויה לה כ"כ שציון בחיים לא היה יכול לשקף.
התעודה אינה המקום ליידע את ההורים אם הילד מתפרע וכו. לשם כך מזמינים הורים לשיחות במהלך השנה: פעמיים ימי הורים ולשיחות נוספות אם יש צורך.
כבר פרסמו פה מורים והורים על תעודות שגורמות לילדים להפסיק להתאמץ ואפילו לפחד מיום קבלתן. על הזכרון הרע שיש להם מהתעודות שקיבלו עם ציוני הנכשל ובלי המילים המעודדות שרואות את הילד מעבר לציון. התעודה צריכה לשקף מצב וגם לגרום למוטיבציה להתקדם ולהמשיך ללמוד.
פגיעה בילד באמצעות "נכשל", לא מקדמת אותו לשום מקום כנראה שהתוצאה תהיה אפילו הפוכה.
זה מה שאתה רוצה עבור ילדיך?
כל מילה בסלע.עקיבא, אם זה לא היה עצוב הייתי צוחקת.
מערכת החינוך משקיעה מאמצים רבים כדי לשאת חן בעיניי ההורים ו"לקנות" לעצמה שקט תעשייתי, את התוצאות העגומות ייראו ההורים בהמשך כשילדיהם ילמדו בבתי ספר ממשיים ולא בבתי ספר נחמדים המתפקדים בעיקר על תקן שמרטפים.
כבר היום האוניברסיטאות מקבלות תלמידים שמתקשים מאד לתפקד כסטודנטים עם מטלות מורכבות ורבים מהם משלמים סכומי עתק כדי ללמוד במכללות הפרטיות,הנפתחות כפטריות אחר הגשם, מכיוון שאינם עומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות.
וכל כך למה? מכיוון שבגיל בית ספר יסודי המערכת לא היתה כנה והשתמשה במכבסת מילים עשירה, ובעצם לא הכינה את תלמידיה לחיים האמיתיים, ראו את תוצאות מבחני הקריאה והחשבון..לא סתם אנחנו במקום האחרון במדינות ה OECD.. ולצערי המצב לא הולך להשתפר,קשה למערכת החינוךלהתמודד עם ההורים, שרובם רוצים לראות תעודות יפות בלי קשר לאמת והיא מעדיפה לזרום איתם במקום להתמודד..הם לא מבינים כמה נזק התנהגותם גורמת לילדיהם את המחיר הם עוד ישלמו והוא יהיה יקר מאד.
שמחתי לקרוא את הכתבה והצגת הדברים. צר לי אך הינך זן נדיר ונכחד של הורים המעוניינים לשמוע מה באמת קורה איתו, ולא רק להאשים את המערכת…
לצערי גם אני כמורה, הרגשתי בלית ברירה כי יש צורך לכתוב פירוש רש"י על התעודות שחילקתי. עם זאת, לא הסכמתי בהטלת האשמה על המערכת וצוות המורים.
הרבה יותר קל לכתוב בצורה פשוטה וברורה על כל ילד. מי שמשקר, מעתיק, מקלקל, מקלל, אלים, חלש צריך לדעת מה המחיר של מעשיו. ומורה התובע ביושרה מתלמידיו מוערך יותר ואף אהוב יותר על ידיהם. אך מנגד נעמד כוח שאינו מאפשר זאת… ההורים!. אם על כל חצי מטלה או שיעורי בית, ישנם בין 10 ל-12 טלפונים זועמים… אם על הענשה בצורת סיכום פירוש רש"י על מספר אני מקבל איומים כי אפוטר מעבודתי… אם מבחן מחצית או סיכום מהווים עילה לצליבת המורה, ונזיפה בתלמיד מביאה לשיחת נזיפה במורה ע"י ההורים.. מדוע שלא אלבין את בעיית התלמיד? מדוע שאסכן את עבודתי? את כבודי? זמני?
צר לי, אך אולי צריך להעמיד ראי אל מול ההורים עצמם- מרבית ההורים מבקשים "שקט תעשייתי" מהילדים (במילות התעודה: "הקדשת זמן הקשבה וסובלנות כלפי אחרים יולידו בך כוחות חדשים"). יש כל כך הרבה גזרות ותחומים שבהם הם עסוקים, שלפחות בגזרת הילדים הם מעדיפים שלא יהיה איזה מורה נודניק שמעיר אותם על הדברים הבאמת חשובים בחיים. במידה והילד פולט בדל תלונה, הרי שזה "משגע את המערכת" הנורא בטוחה ושקטה שהם בנו לעצמם, והם יצאו להגן עליה, בתחפושת על הגנת הילד.
נכון מורה אידיאליסט ימשיך בדרכו בלא פחד כי אכפת לו מהצלחת התלמידים. את זה אני עושה בשיחות אישיות ורואה בכך הצלחה מרובה. אמנם תארו לעצמכם שהייתם כותבים משוב על הבוס, או על אחד העובדים, בידיעה שמילה "לא במקום" ואתם מאוימים באינסוף איומים.
ניתן להאשים את המערכת או ההנהלה בחוסר גיבוי, ובהחלט יש צדק בדברים הללו. אך כאן אני פונה להורים הקוראים את התעודה: נסו לשער את תגובתכם לכתוב הבא:
ציונך נכשל, מקצוע זה (מתמטיקה/פיזיקה/מדעים/ גמרא/ היסטוריה/ מחשבת/ ספורט…) דורש מאמץ שאינך משקיע.
בהצלחה..
עקיבא היקר,
אתה חזק כנראה בכתיבת מקלדת אך בחייך לא עמדת מול כיתה
כמו כן התעודה נכתבת בתאורים ערטילאיים בהוראה מגבוה שעד כיתה ג' אין מספרים ולכן תאור הילד הוא איכותני ולא כמותי.
אתה בצורה די בוטה פגעת במערכת חדשה שזה עתה קמה בעזרת הגיגים שידעת שייתקבלו על לב הציבור וייסבו להם עונג בקריאה על המורים ה"דביליים" ומערכת החינוך ה"מטומטמת" שכותבת תאורים לא רלוונטיים לילדים.
במקום שתשתמש במידת הענווה תכתוב מאמר איזה יופי שקם בית ספר טוב סמוך לביתך
לכתוב משהו בעד המערכת, נתת לקהל שומעך וקוראיך את מנת הכיף השנתית של חביטה במורים.
כנראה המאמר המתחכם הבא שלך יהיה כנגד חופשות המורים וזה בסדר, רק בשם ההגינות תספר לקהל הקוראים האם היה לך קשר עם בית הספר במהלך השנה? האם ביום ההורים קיבלת תאורים שבאים להראות את יכולתיו של הילד ולתת לו להתקדם בדרכו או שקיבלת מידע על מעשיו כאלה ואחרים?
כל הטוקבקיסטים דה לשמאטע כתבו בסוף השנה "הורים אל תתייחסו לתעודות – דברו אל ילדיכם דברו עם ילדיכם" וכל מיני דרכי הורות מודרנית. הדברים האלה נכתבו בגלל התעודות הישנות בהם היה ציונים ואמרות שפגעו בתלמידים והנה אתה מקבל תעודה שנועדה לתמוך בילד ולתת לו הרגשה שהוא שווה משהו ושיתקדם אז בחכמתך כי רבה אתה מעמיד את התעודה הזו ללעג וקלס באינטרנט?
מנהל בית הספר הגיב לדבריך היה ראוי שכעורך באתר היית מעמיד את דבריו כשווים לדבריך כדעה עצמאית ולא כתגובה בלבד לדבריך.
אך כנראה הכבוד והצורך באהבת הקהל חזקה מהאמת.
עד היום כשהייתי קורא מאמרים שלך הערכתי עד מאוד – היום התאכזבתי!
בול
כמורה מזה עשרים שנה מסכימה אני עם הקביעה כי "תרבות מטרידה של פוליטיקלי קורקט" השתלטה על בתי הספר או יותר על המורים. לצערי הסיבה המרכזית בגינה מגמה זו השתלטה נעוצה בעובדה כי מורים הופכים לשק חבטות בידי עיתונאים, פוליטיקאיים ובעיקר – הורים. מקבץ עגום של תגובות שהמשותף להן – המורה אשמה ולא הילד (סליחה הנסיך/ה). אז כן, המורה למדה לגונן על עצמה ואפילו במחיר של יושר מקצועי, אבל יש גבול ליכולת להושיט את הלחי השניה… (סליחה – טעיתי – לקוח מהדת הלא נכונה). במסגרת תפקידי אני נתקלת בהורים מאיימים (אני אפנה עד לשר החינוך) פניות מעליבות בפייסבוק, דרישה להוכחת זכאותה של המורה (אני מאמינה לבן שלי ואם הוא אמר שלא העתיק אז הוא לא העתיק – גם אם המורה מראה שתי גרסאות זהות לחלוטין של אותן שגיאות), התלמיד קילל אותך ואת משפחתך? כנראה הרגזת אותו. התלמיד לא הכין שיעורי בית? בשביל זה יש בית ספר. בבית הולכים לחוגים. וכיו"ב. באיזשהו מקום שכחו ההורים שתפקידם הוא לחנך. המונופול של בית הספר הוא ללמד. ובכל זאת שלא תטעה לרגע – אני אוהבת את עבודתי, בחרתי בה לפני שני עשורים ועדיין, בכל יום מחדש אני בוחרת בה, אם לא לדייק ולומר בילדים – אי אפשר לתאר במלים את התחושה שמציפה אותך כשתלמיד נושא את שתי עיניו בשמחה כי הוא הבין תרגיל במתמטיקה או אומר תודה, גם בלי מלים, כשרק הקשבת לו והצעת לו כתף או אפילו הצלחת לסייע בידו להגיע לפתרון. על ההורים הייתי מוותרת…
מסכימה מאוד.
גם אם המילים יכולות להיות פחות עוקצניות… עדיף שתהיינה ישירות כנות וחותכות ולא מתפלספות ועקומות כפי שהבהרת יפה .
אגב, עוד דרך "קלה" ו"נעימה" לסכם במילים לאחרונה היא השימוש של המורים במשפטי המפתח , הלא הם ה"היגדים" שניתנים במשרד החינוך.
היגדים כוללנים, מתפלספים ומכאניים אשר גם אני כאמא משתעממת לקרוא.
חבלך. פעם, המילים היו יוצאות מהלב ומהראש תוך שימוש בהכרות המעמיקה של המורה עם התלןמיד.
היום, אולי בשל חוסר בהכרות כזאת, המורים נאלצים להתארגן ולקדד את הילד בהיגדים חסרי מעוף, שאינם משקפים כהוא זה את הנעשה בכיתה או בראשו של הילד.
עקיבא ביגמן, הגזמת.
בתור איש טיפול אני יודע שאחת הדרכים להכחיד התנהגות שלילית היא התעלמות ממנה.
על ההתנהגות השלילית הילד שומע מספיק בגסות מההורים האלימים שלו. אם יש פרשנות חיובית, או דגש על החיובי, זה יכול לשרת אותו ולתרום לבטחון העצמי שלו. ילדים לא ״מזלזלים״, או ״מפרעים״ וכל המילים הקשות האלה שאתה משתמש בהן. הם נקלעו להתנהגויות האלה בגלל נסיבות מסוימות. לא צריך למרוח להם את זה על הפרצוף ולהבטיח בכך את דרכם אל הכלא והסמים. זה שזה עבד בשבילך כשהיית בן 16, לא יעבוד על ילדים פגיעים בגיל תשע.
כמורה ופסיכולוגית של בי"ס לשעבר, למדתי שהמורה בראש ובראשונה הוא דמות לחיקוי. ההוראה הטובה ביותר נעשת ע"י דמות חינוכית מוערכת ומכובדת בזכות עצמה, השואפת לתרום להתפתחות התלמידים, והם מצידם שואפים להזדהות אתה ולחקות אותה (דמות שתיזכר שנים רבות אחרי סיום למודיהם).
אם המורה אינו מצליח להיות מוערך ומכובד ע"י תלמידיו בזכות אישיותו, מעמדו המוסרי, רמת הידע שלו ועוד תכונות תרומיות (ולא ע"י "בידורם", "שיחודם" ו"קניתם" של תלמידיו והוריהם). מוטב שיתפטר ויפנה מקומו לאחרים.
פעם כתבו לי בתעודה במקצוע מוזיקה: לאחרונה חל שיפור" הציון היה 0
כמו בכל דבר אינני אוהבת הכלות. להכליל על כל בתי הספר זה רע אפילו רע מאד. לומר שהכול לא טוב גם על זה יש לי מה לומר והרבה. אבל אתייחס לתעודה. פעם לפני הרבה שנים ניסו בבית הספר שבו אני מלמדת לתת תעודה אחרת והערה מילולית ארוכה לכל תחום בו הילדים עסקו. ההורים הם אלה שיצאו ואמרו אנחנו לא מבינים את התעודות האלה. אנחנו מבינים ציון מספר. מה זה השטויות האלה? כך שהביקורת אולי במקום אבל כרגע אין לתעודות האלה תחליף….
צודק בהחלט. אך לשינוי זה אחראים הורים שגם
להם קשה לקחת אחריות להתנהגות ילדיהם.אם הורים אלה היו פחות מתערבים באופן הכי פחות מכובד. המורים היו ממשיכים לומר את האמת.
ילד הוא לא מספר! ילד הוא לא 6 בחשבון ללא תקנה והוא לא ב׳ בהתנהגות פשוט כי הוא ילד נאחס. ככה זה היה בזמננו ואני כל כך שמחה שכבר לא. היום המורים עובדים קשה ככ על הערכות בעלות פן חיובי המכוונות את הילד לטוב ואתה מתלונן? זכור גם כאבא שככל שתדגיש את הטוב בילדך כך תשכנע אותם בקיומו, ככל שתכוון אותם על דרך החיוב כך תשיג מוטיבציה ושיתוף פעולה (וזה לא סותר גבולות וכו). ואל תשכח לפחות מדי פעם להגיד תודה למורים של ילדיך (על משהו!), כי לא ברור לי למה הם צריכים את כל כאב הראש הכלל מערכתי הזה, החל בכיתות עמוסות התלמידים, עבור בדרישות המערכת ההזויות וכלה בנו, שקי הביקורת המנופחים (הורים). אז מספיק.
אדון עקיבא היקר,
זה שאתה "בתור הורה" מעדיף לקבל ילד בוכה ומתוסכל ושנכתוב לו נכשל בגדול מול הפרצוף זה לא אומר שכל ההורים כאלה. וכמו שחלק ממורי ישראל יודעים לדבר בחריפות כפי שכתבת כך גם חלק מהורי ישראל יודעים כשאומרים איזו מילה שלא לטעמם על הילד שלהם. ולעיתים הם גם לא מסתפקים רק במילים אלא עוברים למעשים. אז כן, חלק ממורי ישראל פועלים מתוך פחד מההורים. לכאלה תקופות הגענו.
וחוץ מזה, אני בתור מורה לכתה א' ממש לא מוכנה לכתוב לאף ילד שהוא נכשל במשהו (בטח לא בתחום לימודי כי זה הכי פחות חשוב בעיני) אלא רוצה לעשות הכל כדי ללמד אותו ולכוון אותו מה הוא צריך לשמר ומה לשפר בהתנהלותו בחיים!
התמקדות בתעודות היא בגדר לאבד את עיקר ההוויה של מערכת החינוך. בשנים האחרונות המערכת אינה מובילה כי אם מובלת ע"י בעלי כוח, הורים ובעלי תפקידים וסמכות ברשויות שמצאו עוד כר לקדם את עיניניהם. הילדים וחינוכם נמצאים רחוק במורד סדר העדיפויות. בהרבה מקרים מנהלי ביה"ס הם שליחי ראש העיר.
👍
היי עקיבא,
אם אתה מעוניין לדעת את מצבם של ילדיך, אל תחכה לתעודה.
כל גילוי הדעת שלך,מניח שהתעודה היא הכלי היחידי לחשוף ילד או ילדה למעשיהם.
אתה תוצר מרשים של מערכת חינוך שמסתכמת בציונים מספריים ותעודות כשורה תחתונה.
לגבי הנחת הפוליטקלי קורקט, יש פה תפישה חינוכית קצת יותר מעמיקה מאשר פוליטקלי קורקט.
ואם בעיניך ההשוואה בין ילדים ואסירים היא לגיטימית אז יש לבדוק הנחות יסוד מעמיקות.
(שים לב איך לא אמרתי שאתה טיפש, אלא הצעתי שאתה לא יסודי מספיק)
לגבי איך נקודות חוזק וחולשה שלי ילדים וכיצד משקפים להם אותם. העובדה שאתה חווית מערכת חינוך מסוג אחד לא מבטלת את יעולתה של מערכת חינוך מסוג אחר.
הוי את באמת צריכה שיגידו לך איך ילדייך מתנהגים？
את יודעת היטב. ילד המתחצף בבית יתחצף בביהס…
ציון לא יכול להיות מורכב רק מהתנהגות ,כי מצופה לדעת באיזו רמה הילד. אפשר להוריד עשרה אחוזים על התנהלות ויחס,למקצוע. ישנן רובליקות.המתייחסות.להתנהגות ושם המורים מציינים.
אני קוראת את הדברים ברגשות מעורבים.
אולי בתיכון יש מקום לומר את הדברים כפשוטם.
אבל, ביסודי, כשנפשם של הילדים צעירה ורכה אני לא רואה סיבה לכתוב דברים מעליבים ומשפילים.
הורים שלילד שלהם בעית התנהגות – יודעים זאת.
אבל יש בו גם הרבה מעבר.
אולי הוא נבון? מוכשר? למה לא לציין זאת?
השתדל להיות מנומס יותר לחבריך ולשמור על כללי ההתנהגות… זו מכבסת מילים?
הדוגמאות שנתת לדעתי הן מוגזמות, מזלזלות ומכעיסות.
המורים נאלצים להשתמש במכבסת מילים מאז שההורים נהיו מגיני הילדים באש ובמים ולא מוכנים לשמוע שום דבר רע על הילד שלהם, אפילו אם הוא נכון (בעצם במיוחד אם הוא נכון). מי המורה שתעז לדבר ככה אל הילד המלאך שלי, אפילו שגם האמא יודעת שהוא מלאך חבלה אבל העיקר שהמורה לא תעז לשקף לו שום דבר מלבד שהוא מרכז העולם.
אני אשת חינוך. אני מאמינה בהערכה מעצבת. אני בעד לדבר ולהשתמש במילים הערכות (תעודות..) קודם כל הן לא צריכות להפתיע אף הורה או ילד במעמד החלוקה. האמן לי שכשיש קושי או הצלחה עם ילד מסוים, הילד וההורים יודעים זאת עוד קודם. התעודה מסכמת תקופה. תהליך של הערכה שמתקיימת כל הזמן. כל הזמן אנחנו מוערכים ומעריכים. ואם יש הפתעות- חבל…
כבר נכתב כאן קודם, לפני…מה זה אומר לך שהילד של 89 או 68. זה הילד?? זה הילד במתמטיקה? בזה זה מסתכם? (או לחלופין- ב"טוב", "כמעט טוב מאד"..) הילדים שלנו באים לידי ביטוי כל יום לאורך השנה ומגיע להם לקבל הערכה שהיא מקיפה .לכל ילד יש עליות וירידות. וכן, רב הילדים שמצטיינים אז הסיבה שהם שם היא בגלל משהו שעשו טוב ומגיע להם להבין איך אני , כמחנכת, תופסת את הלמידה שלהם ומתייחס אליהם בכבוד. לא כמובן מאליו. ואם תגיד לילד עם קושי, שכל הזמן הוא 50…50..50..אתה בטוח שזה הדבר שיקדם אותו??? או שתוסיף להערכה, אמירה שאתה רואה גם את ההישגים הנוספים שלו, את הנכונות שלו להצליח .את ההיבטים החברתיים או כל נקודת חוזק שלו. אפילו אם הפעמים ספורות- אני אחפש אותן ואעצים אותו משם. אני בטוחה שזה יעזור יותר מה- 50/ נכשל שרק ישאירו אותו באותו המקום בדיוק.
אז "תבזבז קצת זמן" וייקח לך קצת יותר ממבט על התעודה כדי להבין מה קורה, אז מה כבר קרה????
אני גם מאמינה בהערכה עצמית של הילד..תתפלאו באיזו בגרות ודיוק הם יודעים להעריך את עצמם…אלופים.
צודק. אנחנו משתמשים במילים מכובסות. מנסים לעדן את אמירות הנוקבות עד שאנחנו חוטאים לעיקר. השבוע רציתי לכתוב לתלמיד עצלן שאיננו נוקף אצבע, מזלזל בנלמד וחסר כל מוטיבציה, ומיד הזדעקה המחנכת ואמרה"שלא תעיזי לכתוב עצלן". ומיד מחקתי עם טיפקס. והיא צודקת! כי "מה יגידו ההורים", והגישה היום לדווח בצורה חיובית, "עדינה" ולא לפגוע ובקיצור, לא להגיד את האמת באמת. צודק, זה פוגע בסופו של דבר בתלמידים שלא לוקחים אחריות ולא עושים שינוי.
לפני שהמורים התאימו את עצמם לפוליטקלי קורקט , הם נושלו ע״י כל מיני ״נשמות טובות״ מסמכויותיהם והועמדו בצורה פגיעה מול תלמידיהם ! אסרו על מורים אפילו לצעוק על תלמיד מפריע , אסור לצלם תלמיד. להתערב בין תלמידים או .
בבחינת מה שאמרו אבותינו לפרעה במצרים
״תבן לא ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו״
עקיבא היקר. אני מורה ואני מכירה היטב את מכבסת המילים עליה אתה מדבר. הגישה היום שצריך כל הזמן לעטוף את הילדים במילים יפות ולא לומר חד וחלק אתה מפריע למהלך השיעור אלא רצוי שתהייה קשוב יותר… באה הן ממשרד החינוך מלמעלה והן מצד ההורים שחס וחליחה הילד לא יפגע/ ינזק.
היינו מוצאות את עצמנו במשך ערבים שלמים צוות ענק של מורות רק לנסח היגדים מפולפלים להרים והיינו אומרות לעזאזל למה אי אפשר לכתוב מפריע. מתחצף. לא הכנת שיעורים וכו… כשברור לנו שההיגד מאוד מעורפל ולא ברור. וכל עניין הציון המספרי??? ילד בכיתה ד לא יכול לקבל מבחן עם מספר?? אנו צריכים לכתוב רק איזה היגד מטופש… כמו חדוב שתיזור על החומר וכו… אנו מגדלים כאן דור של שוקולד נמס!! וחבל.
מספר 4.. הוצאת לי את המילים מהפה.. אני במערכת עוד מעט 30 שנה… שואלים לי למה נמאס לי. זו התשובה..
היום אסור להגיד כלום…. צריך רק ללטף.. ובסוך אנחנו לא בסדר.
בעוד כמה שנים שהמורות הותיקות יצאו מהמערכת לא ינינ מי שילמד כי כבר היום אף אחד לא רוצה להגיע למערכת החינוך.
אף אחד לא עומד מאחורי המורים.. אף אחד לא מבין כמה קשה לעמוד מול 36 ילדים שחושבים שהשמש שלהם. והם הכי טובים ומי אני שאגיד משהו..
תלמידים צריכים להיות עם טלפונים בבית הספר כי טלפונים משפרים את ריכוז של התלמידים ומשפר את ציונם. אפשר גם בעזרת הטלפונים שעובדים אל דברים עם אתרים, צריכים לתרגם מילים של תורה/אנגלית, אפשר לעשות חידוני לכיתה שמשתמשים בהם בטלפונים לסיום החומר או סיכום החומר,אפשר גם לצלם את הלוח ולשלוח לילדים שלא היו בכיתה את החומר,
נהנית *מהשיח
שלום לכולם! אני אמא וגם מורה ונהניתי ממש מהשטח המכבד שנוצר פה. תודה רבה לך עקיבא על הפוסט. ותודה לכל המגיבים. מעניין ומרגש לקרוא דיון מעניין הכתוב בשפה המכבדת האחד את השני!! תודה!!
מאמר גרוע ומטופש. הייתי מסביר למה אבל יש לתת לכותב להתמודד עם תוצאות מעשיו.
מדויק!!!
תודה
השבוע תלמיד בכיתת החינוך שלי (כיתה ט') אמר לי שהוא לא נכנס יותר לשיעורים בגלל שאין ציונים מספריים. עד עכשיו הוא למד כי אמא שלו אמרה לו שהוא חייב. מאז שאין ציונים, לא מחייבים אותו ללמוד והוא בעצמו לא מבין מה הטעם וגם אומר שהלימודים משעממים (שווה שיחה נפרדת).
אז למרות שאני מבין היטב את הבעייתיות שבלהכריח אנשים…. המצב שמתקבל הוא שההורים "מבסוטים שהכל בסדר עם הילד", והילד יודע שלא משנה איך הוא יפעל, אין לכך השלכות, אז מה זה משנה? וכמורה שמגיש לבגרות, אני מכיר היטב את תחושות חוסר האונים של אלה שהגיעו לרגע האמת בלי יכולת להתמודד עם דרישות המציאות. *נכון, בעבר המערכת לא ידעה לתת מענה נכון לתלמידים מתקשים והפתרון היה ללמוד או לנשור. דווקא היום, כשיש כל כך הרבה מודעות, חשוב שנאמר את האמת, גם כשהיא לא נעימה, אם לא ילמדו חשבון לפחות ילמדו להתמודד עם תסכול.