העיוורון המוסרי של אירופה

מאנגלית: אורי רדלר

בשבוע שעבר פרצה סערה כשמנהיג הלייבור המותקף, ג'רמי קורבין, התייחס לדו"ח על האנטישמיות במפלגה ושפך שמן נוסף על המדורה. קורבין השווה את ישראל ל"ארגונים המכנים עצמם המדינה האסלאמית". הדברים נשמעו כמו השוואה ישירה בין המדינה היהודית לדאעש. וכאילו לא די בכך, אנשיו של קורבין ניסו להסביר את ההשוואה הבוטה ולטעון שקורבין לא התכוון ל"מדינה האסלאמית" אלא לארגונים כמו חמאס. במלים אחרות, מבחינתו של קורבין – ומסתבר שגם מבחינת רבים ממצביעי הלייבור, המבקשים למנוע את הדחתו בעקבות תגובות ההסתייגות של עמיתיו בפרלמנט הבריטי – ישראל הדמוקרטית היא המקבילה המוסרית לקבוצת טרור אסלאמית, המכריזה בגלוי שמטרתה איננה רק החרבת המדינה היהודית אלא גם טבח אוכלוסייתה.

קורבין איננו היחיד שהפגין השבוע תסמינים של מחלת ההקבלה המוסרית בין ישראל לטרור. ביום שישי הוציא הקוורטט הדיפלומטי – קבוצה המונה את ארה"ב, האו"ם, האיחוד האירופי ורוסיה – דו"ח חדש על תהליך השלום במזרח התיכון. רבות מהקביעות בדו"ח נשמעות שקולות, ובמיוחד תיאור הכיבודים וההלל שמעניקה הרשות הפלסטינית לטרוריסטים, וההסתה לשנאת ישראל והיהודים בהצהרות מנהיגי הרשות וגופי התקשורת הרשמיים שלה. הקוורטט גינה את גל האלימות הנוכחי נגד יהודים המכונה "אינתיפאדת הסכינים", שבמסגרתו מנסים פלסטינים, בעידוד מנהיגיהם, לרצוח באקראי כל יהודי שבו הם נתקלים.

אך לאחר שהקוורטט חשף את האמת ביחס לרשות הפלסטינית, הוא ניסה לאזן את האמירות הללו בהתייחסות לעידוד לאלימות מצד ישראלים. זהו אבסורד מוחלט. מקרי האלימות של ישראלים נגד ערבים, מגונים ככל שיהיו, הם רק שבריר קטן בהשוואה להתקפות של פלסטינים נגד יהודים. יתר על כן, במקום לעודד את האלימות – כפי שעושים מנהיג הרשות מחמוד עבאס וכל הפלסטינים האחרים – ממשלת ישראל לא רק מגנה פעולות כאלו, אלא אף מעמידה את מבצעיהן לדין.

אבל ההקבלה המוסרית האמתית הגיעה כשהקוורטט ניגש למה שהוא רואה כמכשול האמתי לשלום: ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית. מייגע לציין זאת שוב ושוב, אך הפלסטינים דחו שוב ושוב הצעות להקמת מדינה עצמאית. הם דחו את ההצעות משום שכל הצעה, גם אם הייתה כרוכה בפינוי כל הגדה המערבית בידי ישראל, הייתה מחייבת אותם להכיר בלגיטימיות של המדינה היהודית בתוך גבולות כלשהם, ולשים קץ לעימות עמה.

ההקבלה המוסרית בדו"ח הקוורטט איננה שונה, במובנים מסוימים, מהערותיו של קורבין. עצם נוכחותם של יהודים במקומות שמהם מבקשים הפלסטינים לפנות אותם נחשבת פגיעה זהה בחומרתה לדקירות, יריות ופצצות, שבאמצעותם מבקשים הטרוריסטים להרוג בלא הבחנה מספר רב ככל האפשר של יהודים.

זה מביא אותנו לאירועי הימים האחרונים, כאשר גל חדש של טרור פלסטיני הביא למותם של יהודים נוספים. באחד האירועים חדר פלסטיני לבית ביישוב קריית ארבע וטבח נערה יהודייה בת 13, שהחזיקה גם באזרחות אמריקנית. זמן לא רב לאחר מכן פתחו פלסטינים באש באזור דרום הר חברון, הרגו את הרב מיכאל מרק ופצעו את אשתו ושתיים מבנותיו. באותו יום בנתניה, השוכנת בתוך גבולות הקו הירוק, דקר פלסטיני אחר שני ישראלים.

הקוורטט גורס כי הפלסטינים "מתוסכלים" מהבנייה בהתנחלויות ומהיעדר התקדמות לשלום. אך המניע לדקירות איננו הוויכוח היכן צריך לעבור הגבול בין ישראל למדינה הפלסטינית העתידית. המניע לדקירות הוא הזעם על עצם קיומה של ישראל ועל עצם נוכחותם של יהודים במקום כלשהו בישראל, כולל בתל־אביב. מה עוד יכול להסביר את התמיכה הנרחבת בחברה הפלסטינית לפעולות כמו רצח הלל אריאל בת ה־13, מעשה זוועה שלא רק שלא גונה בידי מחמוד עבאס והמכונים 'מתונים' בהנהגה הפלסטינית, אלא אף זכה לשבחים מצד אנשי פת"ח? מעשי פשע כאלו אינם נובעים מוויכוח דיפלומטי או מפעולתו של מיעוט קיצוני, אלא משנאה הרווחת בקרב הציבור הפלסטיני.

כל עוד דעת הקהל הבינלאומית, כפי שהיא מתבטאת בדו"ח הקוורטט, תמשיך להתייחס לנוכחותם של יהודים במולדת אבותיהם – אפילו ילדות הישנות במיטתן בלילה – כמקבילה לטרור, ימשיכו היהודים לשלם בדמם על מגיפת ההקבלה המוסרית הזו.

_____
המאמר פורסם באתר מגזין 'קומנטרי', אנו מודים למערכת על הרשות לפרסמו