סקר מקיף חושף: במערב אירופה לא הפנימו את איום הטרור

שלושה ימים לפני מתקפת הטרור בניס, פרסם מכון הסקרים 'פיו' (PEW) סקר מקיף על עמדות תושבי אירופה כלפי מוסלמים. השאלות העיקריות עסקו בתחושות ובתחזיות של התושבים בנוגע להשפעת גל הפליטים הנוכחי על הטרור ועל מצב התעסוקה וההטבות החברתיות. "בשמונה מתוך עשר המדינות שנסקרו, כ־50 אחוז מהתושבים או יותר מאמינים שהפליטים יגדילו את סכנת פיגועי הטרור", קובעים עורכי הסקר. בתודעת האירופים, גל הפליטים של השנה האחרונה וגל הטרור, גם הוא של השנה האחרונה, מתחברים. את ההמחשה אפשר היה לראות במשאל העם שנערך בבריטניה, שבו החליטו אזרחי הממלכה לפרוש מהאיחוד האירופי.

מה שבולט בסקר הוא שדווקא צרפת, שספגה את מתקפות הטרור במלוא העוצמה, נראית סובלנית יותר כלפי המוסלמים. רק 46 אחוז שם טענו שגל הפליטים המוסלמים יגדיל את סכנת הטרור. לעומתה, אזרחי הונגריה (76%), פולין (71%), הולנד (61%), גרמניה (61%) ושוודיה (57%) פסימיים הרבה יותר כלפי השפעתם השלילית של המוסלמים החדשים. אנגליה, עם 52 אחוזים, איננה פסימית הרבה יותר מצרפת.

עם הקביעה שהפליטים מהווים נטל על המדינה וייקחו את מקומות העבודה ואת ההטבות החברתיות, מסכימים: בהונגריה 82 אחוזים, בפולין 75 אחוזים, באיטליה 65 אחוזים, בהולנד 44 אחוזים, בשוודיה 32 אחוזים, באנגליה 46 אחוזים, בצרפת 53 אחוזים ובגרמניה 31 אחוזים.

רק מהתוצאות עד כאן קשה למצוא מתאם בין מידת נטל הפליטים שבאמת נכנסו לארצות השונות ובין עמדות האזרחים. גרמניה, למשל, נשאה בעיקר הנטל; נכנסו אליה כמיליון פליטים מוסלמים, בעיקר מארצות התוהו ובוהו האסלאמיסטי עיראק וסוריה. ובכל זאת, "רק" 31 אחוזים שם מחזיקים בדעה שהפליטים יפגעו במדינה מבחינה כלכלית־חברתית. לעומת זאת, רוב הגרמנים (61 אחוזים) הגיעו למסקנה שהסיכוי לאלימות ולטרור גדל. בצרפת, אחוז גבוה יותר חושש למקומות העבודה מאשר לטרור. בשוודיה הנתונים דומים לגרמניה, וזאת אף ששוודיה "קלטה" הרבה פחות פליטים מגרמניה.

לעומתן, הונגריה ופולין מציגות את שיעור הדעה השלילית הגבוה ביותר. זה כולל לא רק צפי לדברים רעים, אלא גם דעות שליליות באופן כללי כלפי מוסלמים. אלו שתי מדינות שחיו שנים ארוכות תחת הדיכוי הקומוניסטי, ובזיכרון ההיסטורי שלהן קיימות פלישות של צבאות זרים ואוכלוסיות זרות. בעוד ארצות מערב אירופה, ובייחוד צרפת ובריטניה, הפכו מאז מלחמת העולם השנייה למדינות הגירה, ארצות מזרח אירופה נשארו בלכידות לאומית אתנית. האם מצב הסגירות האתני היטיב איתן? נראה שלא. בנוגע להונגריה מוכרחים להוסיף שזוהי מדינת השער למערב אירופה. הפליטים שזרמו מיוון, ממקדוניה וממדינות נוספות ניסו לחדור להונגריה כשלב מעבר לגרמניה ולארצות מועדפות נוספות. ההונגרים ספגו את הלחץ הזה בגבולות, לעומת ארצות מערב אירופה שלא חוות את הלחץ על הגבול. המראות האלה על הגבול כנראה השפיעו.

המדד האמתי לאנטישמיות: היחס למדינת ישראל

אי אפשר להתעלם מכך שמדינות שהחברות שלהן נמצאות במגע עם המוסלמים מזה דורות, הן גם סובלניות יותר לגל הפליטים, אם כי אחוז הצופים אצלם בחרדה לעתיד בעקבות גל ההגירה המוסלמי הוא גבוה בכל מקרה. הכוונה בעיקר לבריטניה ולצרפת. ושוב, צריך לזכור שכל הנתונים נאספו לפני פיגוע המשאית בניס.

צרפת הטילה את השפעתה על ארצות צפון אפריקה ועל חלקים נכבדים מהמזרח התיכון, כולל סוריה, לבנון ומצרים. הגירה של מוסלמים בעידן הפוסט־קולוניאליסטי קיימת בצרפת כחמישים שנה ויותר. בצרפת חיים מיליוני מוסלמים, והשאלה מדוע הם לא שולבו או השתלבו בחברה הצרפתית נשארת פתוחה. בכל אופן ברור שמזה כ־15 שנה לפחות יש עלייה מתמדת ברמת הטרור שם, כאשר בשנים שקדמו לדאעש היו אלה מטרות יהודיות בעיקר.

בכל זאת, צרפת ייבאה מרצון את הבעיות הנלוות להגירה מוסלמית, והקיטוב הפוליטי סביב הנושא הזה מקצין מבחירות לבחירות. העובדה שהפיגוע האחרון בניס בוצע על ידי מוסלמי שלא שייך לגל הפליטים הנוכחי איננה משמעותית. לפי ההתפרצויות האלימות ההמוניות, המדווחות בעיקר מגרמניה, לאוכלוסייה המוסלמית הוותיקה נוספו ביטחון עצמי ותחושת עליונות כלפי החברה "המארחת" בעקבות גל הפליטים.

גם בגרמניה מצביעים הנתונים על סובלנות יחסית כלפי המוסלמים בהשוואה למדינות מזרח אירופה. נתון אחד מעניין נוגע לשאלת מבחן: האם התושבים חשים כי המוסלמים רוצים להתבדל מהחברה האירופית. בגרמניה, בשנת 2005, ענו 88 אחוזים שכן; ואילו היום – 61 אחוז. זוהי ירידה בולטת ומשמעותית. בולטת העובדה שבגרמניה, אפילו בימין ליותר מ־50 אחוז יש דעה חיובית או לפחות לא שלילית כלפי מוסלמים. בחלוקה של ימין, שמאל ומרכז, ל־47 אחוזים בימין הגרמני יש דעה שלילית על מוסלמים. עם זאת, דעה חיובית כלפי מוסלמים לא בהכרח משדרת יסוד חיובי. מאז מלחמת העולם הראשונה, כולל בתקופת הנאציזם, התפתח יחס של הערצה סמויה ולא סמויה בקרב האליטה הגרמנית כלפי ערבים. קציני אס־אס רבים התאסלמו אחרי מלחמת העולם השנייה ונקלטו בארצות ערב.

נתון מעניין נוגע ליחס ליהודים. לגבי צוענים, יש נתונים שליליים גבוהים באירופה. אבל היחס כלפי היהודים לפי סקר 'פיו', הוא בסך הכול חיובי. שתי הארצות שבהן בולטת דעה שלילית כלפי יהודים הן יוון (55 אחוז) והונגריה – שוב הונגריה! – עם 32 אחוז. בארצות מערב אירופה, מאנגליה דרך צרפת, שוודיה, הולנד ועד גרמניה –  בעלי הדעה השלילית נעים בין 4 ל־7 אחוזים בלבד. כמה יהודים יש בכלל ביוון? אחוז אפסי. הדבר היחיד שהנתון הזה מוכיח הוא שבאירופה עדיין אין קשר רציונלי בין חוויית המפגש עם יהודים ובין הדעות כלפיהם.

עם זאת, דווקא הנתון הזה – דעות חיוביות לכאורה כלפי יהודים – מעורר סימני שאלה לגבי הסקר. אם כל כך טוב, אז מדוע יהודי בריטניה מרגישים בעשור האחרון, אולי אפילו ב־15 השנים האחרונות, לחץ כזה של שנאה ועלייה בתקריות אנטישמיות? למה בצרפת יהודים מרגישים חוסר ביטחון ועוזבים את המדינה? למה בהולנד יהודי לא מעז לצאת בפרהסיה עם סימני זיהוי? משהו לא מסתדר עם תחושת חוסר הביטחון של היהודים באירופה.

נראה שהסוקרים לא מצאו את השאלות המתאימות לפיצוח היחס האמתי של האירופים כלפי היהודים. היחס הישיר והגלוי של אנשים באירופה לא מבטא שנאה כלפי יהודים, זה נכון. אך זה לא אומר שהחברות האירופיות אינן יודעות להקרין שנאה אנטי־יהודית בדרכים סמליות. הפגנות אנטי־ישראליות המוניות, למשל, או פגיעה בבתי קברות ובתי כנסת, מעבירות מסר ברור של שנאה כלפי היהודים, בעוד היהודים עצמם כפרטים לא ייתקלו באלימות ישירה. נראה שהשאלה הרלוונטית לפיצוח היחס האמתי ליהודים נוגעת למדינת ישראל. בשנים האחרונות הראו כמה סקרים שכ־40 אחוז מהתושבים במדינות שונות באירופה מאמינים שמדיניות ישראל כלפי הפלסטינים זהה ל"מדיניות" הנאצים כלפי היהודים. עצם העמדה הזו חושפת אנטישמיות עקיפה.

חוסר אמון בהנהגה

תוצאות משאל ה'ברקזיט' בבריטניה משקפות היטב את העמדות שהעלה סקר 'פיו', מה גם שמתקפות הטרור חיזקו בציבור האירופי את התחושות המוקדמות שגל הפליטים יגדיל את סכנת הטרור. התנהלות ההנהגות של מדינות אירופה במלחמה נגד הטרור מייצרת עוד חוסר אמון כלפיהן. גם בלי קשר לטרור, רק לפני שנים אחדות התבטאה אנגלה מרקל כי פרויקט הרב־תרבותיות בגרמניה (ובמדינות אחרות) הוכח ככישלון. זו מדיניות שהאליטות האירופיות כפו על האוכלוסייה במחצית המאה האחרונה.

כל התרחשות מכוננת באירופה נתפסת כהתפתחות סטיכית, כאיבוד שליטה מצד ההנהגה – החל בטיפול בכלכלה מאז 2008, דרך מדיניות הרב־תרבותיות ועד גל הפליטים שמאיים לטלטל את אירופה, כולל הכניעה לסחטנות של השליט הטורקי ארדואן בנושא הזה. אם יישום הרב־תרבותיות ייתפס בתודעת הציבור כאחיו התאום של הטרור האסלאמי וכגורם בכישלון המלחמה בטרור, אירופה תחווה עוד משברים קשים מאלו שראינו לאחרונה. המיליארדר ג'ורג' סורוס חזה בשנה האחרונה כי צירוף המשבר הכלכלי הבלתי פתור, יחד עם גל הפליטים, עלול להביא את האיחוד האירופי לקריסה.