סערת בחינות הבגרות באזרחות חושפת משבר חמור במשרד החינוך: הפקידות השמאלנית עושה במקצוע כבתוך שלה, ושומרי הסף של הימין לא מתפקדים
הידיעה שפרסמנו ב'מידה' על כוונת משרד החינוך להוציא מבחינות הבגרות באזרחות את השאלות הנוגעות לזהות היהודית ולרוב היהודי במדינת ישראל עוררה הדים לא מבוטלים. בעקבות הפרסום קיבלתי כמה תגובות על הדברים ונחשפתי לחומרים חדשים.
כזכור, לפני כשנה הוכנס לשימוש במקצוע האזרחות "מחוון מושגים", המגדיר את המונחים שעליהם ייבחנו התלמידים לבגרות ובמובנים רבים מהווה תחליף לספרי הלימוד המאושרים. מאז החל משרד החינוך בהנהגת המחוון מתחולל סביבו מאבק פוליטי עז בין גורמי השמאל הקיצוני במשרד, בהובלת המפקחת המרכזית יעל גוראון, לגורמים לאומיים שהתנגדו נחרצות ללימוד מתוך מחוון והעדיפו את החזרה לספרים. בתווך עמד יו"ר ועדת המקצוע ד"ר אסף מלאך, שניסה להוביל מהלך ל"תיקון מבפנים" של המחוון והוספת תוכן ציוני ולאומי. הודעת המשרד על ביטול השאלות בנושאי זהות ורוב יהודי היוותה לכאורה מכה קשה למלאך ולקו שניסה להוביל.
ובכן, יש גם חדשות טובות. יום לאחר שנשלחה ההודעה לבג"ץ שלפיה המשרד מתכוון לוותר על השאלות בנושא הזהות היהודית, הוציא המשרד הודעה מתוקנת הקובעת כי רק חלק קטן מתוך השאלות בנושא לא יישאלו, אך היתר יישאר על כנו.
עם זאת, התנהלות המשרד בימים האחרונים מותירה סיבה לדאגה. אירועי הימים האחרונים מדגישים שוב את המתחים העמוקים בתוך המשרד, וממחישים עד כמה לימודי האזרחות נתונים לחסדיה של הפקידות השמאלנית.
ראשית, עצם העובדה שנפלה "טעות" כה גורלית בתשובה הראשונה של המשרד חושפת בעיה קשה. מי ששלחה את ההודעה המתקנת היא אלירז קראוס, מרכזת תחום רוח וחברה במשרד החינוך, ובהודעתה נאמר כי נערכה "שיחה לבירור העניין בהשתתפות הגורמים הרלוונטיים" במשרד. אין אנו יודעים באופן מפורש מי עמד מאחורי ההודעה הראשונה, זו שקבעה כי שאלות הזהות היהודית יבוטלו, אבל הימור מושכל יצביע על המפקחת הראשית על לימודי האזרחות יעל גוראון, הידועה כאשת שמאל, ושכפי שהראינו בעבר מנסה באופן עקבי לטשטש ולבטל את המושגים הנוגעים לציונות, לאומיות ויהדות בחומרי הלימוד.
המשרד מסוכסך וקרוע, ובמצב כזה בולטת בהיעדרה יד קשוחה על ההגה. אמירה מנהיגותית ברורה של השר האחראי על המתרחש במשרדו, בהחלט הייתה יכולה להיות במקום. אך במקום לעשות סדר בפקידות הסוררת, השר בנט מוסר כי "אין לנו תגובת שר" בנושא ומשאיר לאנשים אחרים לנקות את הלכלוך ולספוג את האש.
מעבר לכך, תגובות שמוסרים גורמים אחרים במשרד מלמדות על ניסיון לייפות את המציאות ולטשטש את הבעיה. בראשית השבוע נחשף בגלי צה"ל כי משרד החינוך הנחה את בודקי הבחינות באזרחות לקבל סדרה של קביעות פוסט־ציוניות כתשובה נכונה למשימה למנות את "דרכי ההתמודדות עם השסע הלאומי". במסגרת הנחיה זו נמחקו תשובות לאומיות שנהגו בעבר כמו "חינוך כל המגזרים לסובלנות ולקבלת אופייה של המדינה כיהודית ודמוקרטית", ותחת זאת נוספו אמירות השוללות את אופייה היהודי של המדינה כמו "שינוי אופי המדינה למדינת כל אזרחיה".
מאז הפרסום משרד החינוך מתפתל בתגובות, והדבר הגיע לשיא בראיון שהעניק היום יו"ר ועדת המקצוע ד"ר אסף מלאך לערוץ 7 ובו טען כי כי אין מה להתרגש, מכיוון שתשובה מעין זו כבר מופיעה בספרי הלימוד:
לגבי הספרים – כאן הועלתה טענה נוספת, שכביכול בשאלה על דרכי התמודדות עם השסע הלאומי מקבלים תשובה על שינוי אופי המדינה למדינת כל אזרחיה… התשובה הזו מופיעה דווקא בספרים ולא במחוון. בחוות הדעת המשפטית שהתקבלה במשרד נקבע כי כל תשובה שמופיעה בספרים, גם אם אינה מופיעה במחוון, חייבת להתקבל כאפשרית.
אלא שמדובר בהטעיה. תשובות מסוג זה אכן מופיעות בספרים אך הן מוזכרות תמיד על דרך השלילה, כרעיון שנוי במחלוקת ולא מקובל.
כך, למשל, בספרו של דוד שחר 'אזרחות במדינת ישראל', מופיעים (עמ' 141) כמה אפשרויות לפתרון השסע העדתי: "הכרה בישראל כמדינה יהודית", ו"שינוי אופייה של המדינה – ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה". התשובה הראשונה מצוטטת מדבריו של איש המחנה הלאומי, נשיא המדינה ראובן ריבלין; לעומתה, התשובה השנייה מזוהה עם "שולי השמאל הליברלי", ונאמר כי "לפתרון זה יש, כמובן, מתנגדים רבים בציבוריות הישראלית היהודית". על פי הוראות משרד החינוך לבוחנים, תשובת הימין הלאומי נפסלה, בעוד שתשובת "שולי השמאל הליברלי שיש לה מתנגדים רבים" – התקבלה.
הדבר נכון גם לגבי ספר האזרחות של פרופ' אברהם דיסקין, 'משטר ופוליטיקה בישראל', המתאר שתי גישות קוטביות ולא מקובלות (עמ' 111-110). האחת היא "שמדינת ישראל היא מדינת לאום יהודיתֽ־אתנית שאינה מדינת כל אזרחיה. על פי גישה זו, הנוגדת את החוק בישראל, מי שאינם יהודים לא נהנים משוויון בפני החוק ואין להם זכויות מלאות". גישה קוטבית אחרת שאף היא אינה מקובלת היא שהמדינה היא "מדינת כל אזרחיה" או "מדינת כל קבוצותיה", ואינה צריכה להיות מדינת הלאום של העם היהודי. "כפי שניווכח בהמשך גם גישה זו עומדת בסתירה לחוק, אך בין הדוגלים בה יש גם חברי כנסת ערבים, למרות האיסור המפורש בעניין זה בחוק", לשון הספר.
ושוב, תשובת הקיצונים היהודים שלפיה שלילת זכויות מערבים תפתור את השסע הלאומי – לא התקבלה; אך תשובת הקיצונים הערבים והשמאל הרדיקלי שהפתרון הוא ביטול זהותה היהודית של המדינה – התקבלה במלואה.
התירוץ שהתשובות "מופיעות בספרים" ולכן הן לגיטימיות פשוט לא מחזיק מים. בשורה התחתונה, מישהי בפקידות משרד החינוך עושה בלימודי האזרחות כבשלה, ונציגי הימין לא רק עומדים מנגד ו"אין להם תגובה", אלא אומרים "הן", ויוצאים להגנתה. עצוב.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/326853
הייתי שואלת היכן הימין בכלל ובמשרד החינוך בכלל? למעשה הימין הולך ומטשטש על מזבח המנדטים של בנט.
כמורה שהשתתף בחיבור בחינות בגרות ובבדיקתן אני יכול להעיד שההנחיה מזה שנים רבות בכל המקצועות היא שחייבים להעניק את כל הנקודות לתשובה המופיעה באחד מספרי הלימוד המאושרים. לכן פורמלית נהג משרד החינוך כראוי במקרה זה. השאלה היא מה עושים הלאה.
ספרי הלימוד צריכים להציג את הדעות השונות לגבי פתרון המתח בין יהודים לערבים, גם אם אלו אינן מקובלות. אלא שכעת צריכות לצאת הנחיות למורים לדון עם התלמידים מה עד כמה הצעות לצד אחד לוותר על כל עמדותיו העקרוניות הן ריאליות ומכבדות אותו. השאלה היא כללית ונוגעת גם למתח בין דתיים לחילוניים, נושא נוסף שנלמד – צריך לדון עם התלמידים מה המשמעות לדרוש מהדתיים או מהחילוניים לוותר על עמדותיהם כדי לצמצם את המתח.
סוגיית המחוון היא סוגייה אחרת ובה לא נדון כאן.
יצחק גייגר, קרא היטב את הכתבה.
המשרד לא החשיב את מה שכתוב בספרים – הוא לא החשיב את החינוך להכרה בישראל כמדינת הלאום היהודי של העם היהודי (תשובה המופיעה בספרים בלא הסתייגות). לא את ביטול שיוויון הזכויות לערבים (תשובה המופיעה כמקבילה לתשובה שהתקבלה).
התקבלה רק התשובה של בל"ד – ביטול אופייה היהודי של מדינת ישראל.
ההטיה הפוליטית ברורה.
בהמשך למה שכתבתי קודם: אם הוחלט לקבל רק חלק מהתשובות בספרי הלימוד ולשלול אחרות – זה בהחלט לא תקין מבחינת ההנחיות של משרד החינוך ולא שוויוני. כל הנכתב קודם היה במישור העקרוני.
הפיתרון: יצירת ספר אזרחות לתיכון מבית המדרש של הציונות הדתית.
ישיבת הר ברכה הוציאה ספרי לימוד לבגרות בהיסטוריה, המבוססים על השקפה יהודית ציונית.
הוצאת ספר אזרחות חדש בעל השקפה לאומית שיאושר להוראת האזרחות – תוכל למנוע את הבילבול בציבור הרחב.
במקביל,
בנוגע לגורמים בפיקוח,
מספיק להזניח את מדעי המדינה לשמאל הרדיקלי.
המתואר כאן הוא עוד כתם שחור על אמינותו ומהיימנותו של השר בנט, שאומנם בריטוריקה הוא מצטיין, אך הלכה למעשה בעשייה שנוגעת לתחום משרדו והמשיקה ללאומיות היהודית, שכאן הייתה אמורה להיות אמירתו החשובה ביותר, כאן הוא נכשל באופן חרוץ ומכאן המסקנה המתבקשת היא שהוא אינו ולעולם לא יהיה מועמד הימין הלאומי לראשות הממשלה. כדאי כבר עכשיו לחשוב על מועמד מחליף. אני הייתי מציע דווקא את איילת שקד המצטיינת בכל מהלכיה, חרוצה, אמינה ולא מזגזגת ובעל כושר מנהיגות יוצא דופן.
במשפטים הראשונים שלך היה נראה שאתה מדבר על בנימין נתניהו ולא על בנט