התמונה מתבהרת לאור מידע חדש על הדיונים שנערכו בנושא איום מנהרות חמאס, ומגלה כי מכל ספין המחדל נותרה בעיה מרכזית אחת: מעתה שרים יחששו לדבר בקבינט מחשש להדלפות
הביטוי "לחפור" או "חפירות" מתאים לא רק לפעילות המנהרות של חמאס, אלא גם לאופי הדיון הציבורי שמתנהל סביב בעיית המנהרות. החפירה שונה מהשיחה או מהדיון הענייני. לחפור זה כאשר הדובר חוזר כל הזמן על אותה אמירה, על אותו טיעון. אתה עונה, אתה מסכים עם חלק מהטענות, אבל מסביר ומוסיף מידע. אך בן שיחך חוזר באותן מלים על ססמת הגיוס ההתחלתית שלו. הוא לא מנהל איתך שום דיאלוג, אלא חוזר ומשמיע מילות הפעלה. ואז, התקשורת קולטת את מילות ההפעלה וחוזרת ופותחת את ערוץ המנהרות.
אפשר רק להתפלא על יכולתם של אישים שונים להגיד "מנהרות" ולגרום לעולם לשנות את סיבובו. רק אמש ביצע אל"מ רומן גופמן, מח"ט עציון, מבצע שסוגר חלק ממעגל הטרור באזור חברון כשחיסל את ראש חוליית המחבלים שרצחה את מיכאל מארק. אבל זה לא משנה דבר לדיון הציבורי, שעבר ללא כל אזהרה מוקדמת מחגיגות עשור למלחמת לבנון 2 לחגיגות שנתיים ל'צוק איתן'.
הדיון האוטומטי בסוגיית המנהרות איננו תוצאה של חשיבה עניינית, אלא הוא ספין להמשך המאבק נגד ראש הממשלה מצד אלה שמיצו זמנית את הדיון הקודם ברפורמה של ערוצי השידור.
"אני לא מצליח להבין את אותם שרים", אמר לי בנימין עמידרור, אחד המומחים הגדולים בישראל לתורת הלחימה, בראיון שערכתי איתו באמצע החודש שעבר ב'מקור ראשון'. "איזה חידוש היה בנושא המנהרות? הרי כל מי שמסוגל לקרוא עברית יודע שהיה גלעד שליט והיתה מנהרה ליד כרם שלום. ועוד אחת, שנים קודם. עכשיו אין מנהרות? למה לא מזדעקים? ההחלטה מתי לפעול נגד המנהרות ואיך לפעול – בהקשר של צוק איתן – זו החלטה מבצעית. לטוב ולרע, החלטה מבצעית לא מקבל הקבינט". שאלתי, של מי המנדט לקבל החלטה מבצעית כזאת? של הרמטכ"ל או של אלוף פיקוד דרום?
"מלחמה", אומר בנימין עמידרור, "אחרי שגומרים את סיפורי המעשיות, מי שמנהל זה לא הקבינט. הקבינט, או הדרג המדיני, יכול להחליט אם תהיה מלחמה. או על ההיקף הכללי שלה".
לפי הדיונים שהיו בקבינט בשנה שקדמה למבצע 'צוק איתן', נדון איום המנהרות לרוחב ולעומק בתשע ישיבות קבינט שונות, שהשרים המפעילים את התקשורת לא טרחו תמיד להשתתף בהן. לפי לשכת ראש הממשלה, הדיונים התקיימו בין ה-26 בנובמבר 2013, ועד תחילת אירועי צוק איתן ב-3 ביולי 2014. מסתבר שראש הממשלה נתניהו ניהל חשיבה מקצועית בנושא לפחות שש פעמים בפורומים מקצועיים בין ינואר 2013 ועד ה-9 ביולי 2014, שזה כבר תוך כדי המבצע. בישיבות השתתפו שר הביטחון, הרמטכ"ל, אלוף פיקוד דרום וקצינים מקצועיים בנושאי הנדסה וטכנולוגיה כולל מפקדים בשטח. בסופו של דבר הנחה ראש הממשלה את צה"ל ב-3 ביולי 2014 להיערך לכניסה קרקעית לנטרול המנהרות, מה שאכן התבצע כעבור שבועיים.
הדלפות הרסניות
אם כן, אם יש משהו שצריך להטריד בשאלת המנהרות הרי זו השאלה מה החשיבות האסטרטגית היחסית של לוחמת המנהרות; ובצמוד לכך, כמה תשומות של חשיבה ופעילות ממשלתית צריכים ראש הממשלה ושר הביטחון להקדיש לנושא כזה.
הרושם ממספר הישיבות הוא, שהמעורבות של ראש הממשלה בנושא הזה שהוא מבצעי טהור, היתה מופרזת. ההיגיון אומר, שמהרגע שראש הממשלה, כמי שממונה על הביטחון הלאומי של המדינה, הבין שהמנהרות הן איום אסטרטגי – ויהיה מוגבל ככל שיהיה, הנושא צריך לעבור לטיפול הדרג הצבאי המקצועי.
כפי שאפשר להבין מהעובדות שנחשפו עכשיו, אותו קטע פרוטוקול שהתפרסם בערוץ 2 לפני כחודשיים, שבו תועד השר בנט כשהוא לוחץ על אלוף פיקוד דרום בנוכחות שר הביטחון בוגי יעלון, היה נטול כל הקשר. המסקנות שהציבור נדרש להסיק מאותו קטע תמליל היו מוטעות. הדבר היחיד שנגרם כתוצאה מהפרסום זה, שכל שר בקבינט יודע עכשיו שכאשר הוא משתתף בדיון הסודי ביותר – הוא כבר מדבר למעשה לערוצי התקשורת. זה דבר שמשבש לחלוטין את התועלות של דיוני הקבינט.
ובאשר לשאלה האם המנהרות הן באמת איום אסטרטגי – לפני יותר מעשור, בשנתיים שקדמו להתנתקות, התפוצצו שתי מנהרות תופת מתחת למוצבי צה"ל שהיו פרוסים לאורך ציר פילדלפי. זה הציר שתוחם את גבול הרוחב של הרצועה בין עזה למצרים. מנהרות התופת יצרו הלם בציבור ובצה"ל. כך היה בפרשת חטיפתו של גלעד שליט בסוף יוני 2006. האפקט האסטרטגי נובע לא מהחפירה עצמה, אלא מהחפירות התקשורתיות הפסיכולוגיות. היו אלה הישגים מאוד מוגבלים של המחבלים אבל אפקט הדמורליזציה היה אדיר. מכאן אפשר רק לשער מה היה קורה אם מנהרה אחת – לפי אמ"ן היו בזמן 'צוק איתן' כעשר מנהרות חודרות – היתה מגיעה לחצר אחד הישובים. חמישה מחבלים יכלו לפתח אירוע של בני ערובה שעלול היה להסתיים בהרוגים רבים בצידנו. בפועל היו במהלך 'צוק איתן' שתי חדירות באמצעות מנהרות; באחת חוסלו כל המחבלים ובשניה חוסלו רובם בירי מסוקים לאחר שהצליחו להרוג כמה חיילי צה"ל בעמדה סמוכה. בשום מקרה לא נהרגו אזרחים. ניתן לשער שחמאס ניסה לעשות את המקסימום עם מה שהיה לו, והמקסימום היה שתי החוליות האלה. מובן לכן, מדוע במערכת הביטחון היססו לאורך עשר השנים האחרונות לעשות השקעות נרחבות במציאת פתרון טכנולוגי שיחסום באופן מוחלט את המנהרות. הפתרון צריך להיות בעיקרו מבצעי.
יש חברי כנסת, שמאשימים ש'צוק איתן' לא הסתיים ב"הכרעה מדינית". הפתרון המדיני הוא אחיזת עיניים, ואם יש לקח מכל התהליך המדיני מול הפלסטינים זה שלא ניתן להגיע להישגים מולם בדרך של משא ומתן וחתימה על הסכמים. יש רק דרך אחת, בצד המדיני, וזו אסטרטגיה של גישה עקיפה בתחום המדיני; אסטרטגיה שנועדה לאלץ את הפלסטינים לשמור על השקט והביטחון בצד שלהם. ואת זה ישראל עשתה בהצלחה לא מבוטלת בשנתיים שחלפו מאז 'צוק איתן'.
שוב פעם סיפורי ביבי. אם הקבינט קיים 9 דיונים בנושא המנהרות מה ההנחיות שהועברו לצבא בעקבותיהם? האמת היא שצמרת צה"ל לא עשתה דבר בנידון. לא פותח תו"ל ולא תורגלו הכוחות. הכישלון האופרטיבי בצוק איתן גרם להיסטריה בצבא ששוב אינו מתכונן כראוי ושם את יהבו בטכנולוגיה תוך השקעות עתק חסרות תוחלת. המנהרות החודרות הן בסך הכל עוד אמצעי לחימה כמו מרגמות, טילי נ.ט, צלפים וזירות מטענים. אין למנהרות שום חשיבות אסטרטגית ואם בוחנים אותן במונחים של עלות/תועלת הן מהוות השקעה גרועה במיוחד. האיום העיקרי על ביטחון ישראל מגיע מהצמרת הבלתי כשירה של צה"ל. האחראי הראשי לכך הוא אלוף הפסקות האש, נתניהו.
לי ברור דבר אחד. לנתניהו אין לגיטימיות לכלום. על כל נושא שבעולם יתקפו אותו. על אותו נושא יגידו שהוא הססן, לחוץ ומתלהם. בנושא הבטחוני, יותר מכל. אין לו סמכות ויכולת הכרעה כמו רבין ושרון. ולכן התפתח המושג הבירוקרטי הזה "הדרג המקצועי". כלומר הצבא מייעץ וביבי אנוס לקבל את העצה. וכך אנחנו נתקלים שוב ושוב בדרג מקצועי שמשקלל מיליון שיקולים שאינם עיניינו ובעיקר את שיקולי הקדנציה השקטה שלהם בדרך לתפקיד הבא. צה"ל לא היה מסוגל לדרוש מהדרג המדיני להוריד מגדלים ביום הראשון ולסיים את המבצע אחרי 3 ימים אלא רק אחרי כמעט חודשיים בעלות של מיליארדים ושפך דם מיותר
הספין הזה הוא כולו של ביבי שזימן עיתונאים ללשכתו כדי להגיד להם במשך שעה וחצי כמה הוא ידע על המנהרות וכמה הוא דיבר עליהן. לא ברור לו שכמה שיגיד שהיו יותר ישיבות בנושא כך הוא יוצא יותר טמבל. מי שקרא את הספר של עפר שלח האומץ לנצח יודע איזה צבא ירוד יש לנו, ולצבא ירוד אחראי ראש הממשלה. על 52 יום של מבצע כושל חתום איש אחד ושמו בנימין נתניהו. לא יעזור לך אמנון, אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן.
היי מלפפון חמוץ
אני מאחל לך שצוות לוחמים יעיר אותך משנתך באמצע הלילה שקנה קר מנשק לך את המצח.
שחבר'ה מהלוחמה האלקטרונית ישאירו לך הודעת בוקר טוב בשומר מסך
ושבפעם הבאה שתזמין מונית בגטקסי יחכה לך טנק ברחוב.
חוצפן!
קח איתך את עופר שלח וסעו לעזאזל לחפש צבא משלכם..
מאמר לא מדויק. היה 3 חדירות מוצלחות (מוצלחות לחמאס) ממנהרות בצוק איתן שבהן היו הרוגים מכוחות צהל. ב2 מהמקרים צהל הצליח להרוג רק מחבל אחד מבין החודרים כשהשאר שבו בהצלחה לרצועה.
והיה עוד ניסיון חדירה אחד לפחות בלי הרוגים שלנו ליד סופה שסוכל כשרוב המחבלים חוסלו.
תהרגו אותי אבל אני לא מבין מה המחדל:
אספו מידע על המנהרות.
במקביל אספו מידע על כוונות החמאס לתקוף מהן.
הגיעה נקודת זמן שבה היה מספיק מידע על המנהרות ובמקביל הבינו שהחמאס מארגן מהן תקיפה.
ריכזו צבא, נכנסו את המינימום ההכרחי, חשפו ופוצצו את כל המינהרות ומנעו את פיגועי הטרור האסטרטגיים.
רובן המוחלט של המנהרות הושמד ללא התנגדות.
היו מעט מאוד ניסיונות תקיפה מתוך המנהרות וכולם כשלו. כל ניסיון תקיפה מהמנהרות לתוך ישראל נתקל בחיילים.
היו תקלות מקצועיות נקודתיות כמו מגדל השמירה שלא נעלו את הפתח אליו מאחורה.
אבל לא היה שום מחדל ברמה המדינית.
הביזיון האמיתי היחיד היה שהחיילים בשטחי הכינוס לא חפרו לעצמם שוחות ולא חבשו קסדות בעצלנות פושעת.
ולכן רבים מדי נהרגו מירי מרגמות וקסאמים.
עמידרור הוא לא מומחה ולא חצי מומחה. הוא קשקשן וכלי ריק. ואמנון לורד מאבד את אמינותו כשהוא מביא את עמידרור. ובמיוחד כשהוא מטעה במהלך העניינים. יציאה למלחמה קרקעית היא החלטה ממשלתית ולא החלטה טקטית. וההחלטה למהלך קרקעי התבמעה אך ורק בגלל שבנט וליברמן יצאו לתקשורת. ביבי היה שבוי של בוגי ויחד עם לחץ אמריקאי בלתי נסבל נמנע להחליט וסמך על בוגי שטען שהמנהרות אינם איום. בוגי היה אידיוט גמור או סוכן אמריקאי ועמידרור הוא אק אידיוט.
על סמך מה הקביעה שלא פותח תו"ל ולא תורגל נושא המנהרות? והדרישה לדעת מה ההנחיות שהועברו מהקבינט לצבא מופרכת.
המנהרות מוכרות היטב מתחילת שנות ה-2000 והצבא מצא דרכים להתמודד איתן בתקופה שלפני צוק איתן,כולל פיתוח תרגולות לחימה וציוד יעודי.
ההתעסקות במנהרות הייתה הכיסוי שאיפשר לצבא ולדרג המדיני להתחמק מביצוע פעולה משמעותית.
בגלל הפחד מהקצה אחד של המנהרה נכנסו כוחות לקצה היותר מסוכן שלה כדי להסתובב סביב הזנב שלהם בלב מערכי הגנה ממולכדים.
לצה"ל היתה יכולת לטפל בו זמנית ב2-3 מנהרות בלבד. בפועל הצבא התישב במקביל מעל עשרות מנהרות בישיבה סטטית שגררה חיכוך מיותר ואיפשרה לאויב לעקוץ את הכוחות הנייחים. חיל האוויר הפציץ את פתחי המנהרות שהיה עליהן מודיעין ובכך הקשה על איתורן. הוסף לכך את 12 הפסקות האש שהתקבלו עקב הערכת אמ"ן על רצונו של חמס בהפסקת הלחימה ואת קביעת שטחי הכינוס בתוך טווח המרגמות ותקבל צבא עם פיקוד חובבני וכושל שמעדיף לעסוק באנתרופולוגיה ומוסר במקום להתכונן למלחמה ולהכריע אותה כשהיא פורצת.
נהדר. חיילים אלתרו בשטח תוך כדי תנועה איך לטפל במנהרות עליהם דנו 700 פעם. נהדר.
מי שהצביע לבנט ועוד לא מבין איזה סוס טרויאני הכניס השמאל לראשות המפד"ל – כנראה שכבר לא יבין את זה:
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=4349
http://www.zeevgalili.com/2013/03/17855