טיהור חסר תקדים בטורקיה, וזו רק ההתחלה

ב-15 ביולי, לפני כשבועיים, טורקיה הזדעזעה. העולם כולו עקב בדריכות כאשר טנקים של הצבא יצאו לרחובות כדי להפיל את הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן ואת ראש הממשלה בינאלי יילדירים. לאחר כישלון ניסיון ההפיכה, הפנתה ממשלת טורקיה אצבע מאשימה כלפי המנהיג הרוחני של תנועת 'היזמט', איש הדת הגולה פתהוללה גוּלֶן, היושב בפנסילבניה שבארצות הברית.

עתה, ה־AKP, מפלגת הצדק והפיתוח של ארדואן, מבצעת ניקיון יסודי הן בשורות הצבא והן בכל הגופים הממשלתיים והלאומיים. הכרזת מצב החירום, המעניקה כוחות חסרי תקדים לארדואן ולכוחות הביטחון, משחקת תפקיד מפתח בצעד זה. במסגרת מסע הטיהורים הנרחב שטורקיה לא ראתה כמותו עד היום, נעצרו עד כה כ־13 אלף מאזרחי טורקיה. בין העצורים הקושרים עצמם, חיילים שלא נטלו חלק פעיל בהפיכה אך חשודים בנאמנות לתנועתו של גולן, שופטים, שוטרים, פקידי ממשל ואזרחים מן השורה.

במסגרת הפשיטות של משטרת טורקיה נסגרו 934 בתי ספר, 15 אוניברסיטאות, 109 מעונות סטודנטים, 104 קרנות, 35 מוסדות בריאות, 1,125 אגודות אזרחיות ו-19 איגודי עובדים, מחשש לשיוך כלשהו לתנועתו של גולן. בנוסף, גם עיתונאים ומרצים באוניברסיטאות נמצאים תחת הכוונת. פורסמו צווי מעצר נגד 42 עיתונאים ו־31 מרצים מאוניברסיטת איסטנבול, שוב באשמת השתייכות לתנועתו של גולן. לצד המעצרים ה"מוצדקים" של המעורבים במהפכה, ארגון 'אמנסטי אינטרנשיונל' טוען כי משטרת טורקיה ביצעה גם מעצרים שרירותיים ואף עינתה עצורים. ההתפתחות האחרונה: סגירה של 131 ארגוני תקשורת, ביניהם עיתונים, הוצאות לאור, תחנות רדיו וטלוויזיה.

כזכור, עד לפני פרוץ פרשת השחיתות בדצמבר 2013, ארדואן וגולן היו בעלי ברית נגד הצבא הטורקי. השניים הפכו ליריבים מרים לאחר שהצליחו להדיח את צמרת הצבא הטורקי באופן זמני ב'פרשת ארגנקון', שבמסגרתה הוכנסו קצינים רבים לכלא באשמת תכנון הפיכה נגד שלטון ה-AKP. בהיעדר יריבים משמעותיים אחרים, העימות בין השניים ששאפו לצבור עוד ועוד כוח, הפך לבלתי נמנע. בדצמבר 2013 שלפו שני הצדדים את נשקם זה נגד זה, כאשר גולן ואנשיו ביקשו לחשוף שחיתויות של אנשי AKP באמצעות הקלטות שהפיצו ברשתות החברתיות, ואילו ממשלת ארדואן הכריזה על תנועתו של גולן כ"מדינה מקבילה" והחלה לרדוף את תומכיו בכל החזיתות.

בעיני השלטון הטורקי, גולן הסלים את הסכסוך בניסיון ההפיכה האחרון. בין אם ההפיכה קשורה לתנועתו של גולן ובין אם לא, לכישלון ההפיכה היו סיבות מוצקות. מספרם המועט של החיילים הקושרים, שרובם השתייך לדרגים הזוטרים, לא הצליח לשכנע את הרמטכ"ל וחיילים בכירים יותר לקחת חלק בהפיכה. אי־השליטה של המורדים בערוצי החדשות המרכזיים וברשתות החברתיות שיחקו גם הם לידי הממשלה. ארדואן ושריו העבירו מסרים לעם באמצעות הרשת החברתית 'פייס-טיים' ובשיחות טלפון לערוצי הטלוויזיה. שליטתם בזרימת המידע והתבטאויותיהם נתפסו כהפגנת שליטה, וההמון העז לצאת לרחובות כדי להתעמת עם הצבא הטורקי. בנוסף, החיילים הקושרים נאלצו להתמודד גם עם משטרת טורקיה. לאחר חילופי אש ושכנוע, החיילים הקושרים נכנעו וניסיון ההפיכה של 2016 הפך להפיכה הכושלת השנייה בהיסטוריה הטורקית, אחרי 1962.

היסטוריה של הפיכות

ההיסטוריה של האימפריה העות'מנית ושל טורקיה המודרנית מלמדות עד כמה תופעת ההפיכות מצויה עמוק ב־DNA של האומה. לצד המרידות של היניצ'רים, צבא האימפריה, נגד סולטנים רבים, תרבות ההפיכה נכנסה ללקסיקון של המדינה בפעם ראשונה בשנת 1876. בעקבות אבדות רבות בשטח באזור הבלקן, הודח הסולטן עבדול עזיז מן השלטון על ידי "העות'מנים הצעירים", ששאפו "למערב" את האימפריה. בהשפעת העות'מנים הצעירים, תחת שלטונו של עבדול חמיד השני, הפכה האימפריה למונרכיה חוקתית. עם זאת, כתומך של רעיון הפאן־אסלאמיות, עבדול חמיד השני דאג לחסל את המשטר החוקתי. הצעד הזה הוביל לבסוף להפיכת 1909 של 'ועדת האחדות והקידמה', שבה נטל חלק גם מייסד הרפובליקה, מוסטפא כמאל (אתא־טורק).

השפעת הצבא הטורקי הייתה מורגשת היטב גם לאחר הקמת הרפובליקה הטורקית החדשה. לאור התפקיד החיוני שמילא הצבא במלחמת העצמאות נגד בעלות הברית, הוא ראה עצמו כבעלים של המדינה. אמירתו האחרונה של מייסד הרפובליקה אתא־טורק לצבא הטורקי לפני פטירתו, כי הוא סומך על הצבא בשמירה על המולדת הן נגד אויביה החיצוניים הן נגד אויבים פנימיים, תרמה רבות ללגיטימציה של הצבא וסללה את הדרך להפיכות מוצלחות נוספות.

בשנת 1960, חיילים טורקים מדרגות נמוכות יותר – בדומה לניסיון ההפיכה ב-2016 – השתלטו על המדינה, ואף לא היססו לשנות את תקנון הצבא כך שיאפשר להם לחולל הפיכות צבאיות גם בעתיד. בכך נסללה הדרך להפיכות הקלאסיות בשנים 1971 ו־1980, ול"הפיכה הרכה" של 1997. התערבות זו לא חדלה להתקיים גם בתקופת ה-AKP. בשנת 2007, למשל, התערב הצבא כדי למנוע את בחירתו של עבדאללה גול לנשיאות, בשל כיסוי הראש של רעייתו. כמו היום גם אז, ה-AKP לא נסוג אחורנית וניסה לבלום את הצבא, כשהדגיש את עקרונות הדמוקרטיה ואת רצונה של טורקיה להצטרף לאיחוד האירופי. כזכור, רפורמות אירופיות אפשרו לממשלה האזרחית להחליש משמעותית את כוחו של הצבא הטורקי במנגנוני המדינה, כגון המועצה לביטחון לאומי.

משבר עם ארה"ב?

במקביל לרדיפת תומכיו של גולן מבית, אנקרה מנהלת מרדף גם אחרי פתהוללה גולן עצמו, שעזב את טורקיה בשנת 1999 בעקבות לחץ של הממשלה החילונית והצבא הטורקי. משרד המשפטים הטורקי הכין תיק נגד גולן והוא דורש באופן רשמי את הסגרתו לטורקיה, תביעה שכזכור העלה ארדואן עצמו בפומבי בנאום שנשא לאחר כישלון ההפיכה. עם זאת, מעמד התושב שהוענק לגולן בשנת 2008, לצד השפעתו על חברי קונגרס והבחירות הקרובות בארה"ב, יקשו על וושינגטון להיענות לדרישה הטורקית. הדיווחים על עינויים המופעלים נגד מתנגדי השלטון והשיח על יישום עונש מוות בטורקיה מחלישים אף הם את תביעת ההסגרה.

למרות האמור, ארדואן רוצה לראות את גולן מאחורי סורג ובריח בכל מחיר. טורקיה לוחצת גם לכלוא את גולן בשטח ארצות הברית, אם וכאשר דרישתה להסגרה תידחה. כדי להפעיל לחץ על האמריקנים נקט הממשל באנקרה צעדים חסרי תקדים שיחסי טורקיה־ארה"ב טרם ראו כמותם, בהם למשל ניתוק זרם החשמל לבסיס הצבאי אינג'ירליק המארח את כוחות הקואליציה שתוקפים את דאעש, והשריפה המסתורית שפרצה באיזמיר ליד בסיס צבאי של כוחות נאט"ו. צעדים אלה נתפסים בעיני רבים כמסר ברור לוושינגטון כי טורקיה עלולה להפסיק את שיתוף הפעולה הביטחוני עמה.

גם עיתונים שמזוהים עם ממשלת ארדואן נוטלים חלק בביקורת כלפי ארצות הברית. העיתון 'יני שאפאק', למשל, הנחשב שופר של השלטון, הפנה אצבע מאשימה לעבר מפקד ISAF לשעבר ג'ון קמפבל, שלטענת העיתון פיקד על ניסיון ההפיכה הכושל נגד הממשל הטורקי. העיתון החריף עוד את עמדתו כאשר ניסה לקשור את ביקורו באיסטנבול של החוקר האמריקני הנרי בארקי, מומחה לטורקיה ובכיר לשעבר במשרד החוץ האמריקני, להפיכה שכשלה.

בין אם יניח את ידו על גולן ובין אם לא, ניסיון ההפיכה מעניק לארדואן הזדמנות פז לחזק את שלטונו ולעצב מחדש את המדינה. הכוחות חסרי התקדים שניתנו לו במסגרת מצב החירום, בשילוב עם הלגיטימציה שלו בקלפי, מאפשרים לארדואן לסלק התנגדויות מכל סוג שהוא בטענה שהוא מגן על הדמוקרטיה. בעקבות מסע הטיהורים צפוי ארדואן לחזק את כוחו בצבא ובכל מנגנוני המדינה. ללא ספק, הדבר יסלול את דרכו לנשיאות עם סמכויות פוליטיות נרחבות כפי שתמיד שאף. האירוניה היא שככל הנראה ארדואן ישיג את מטרותיו הודות לצבא הטורקי ולרשתות החברתיות, שהוא עצמו כינה בעבר "בעיה".

___

חי איתן כהן ינרוג'ק הוא חוקר טורקיה המודרנית במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל-אביב, ודוקטורנט בבית ספר להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב.