בנט נכנע לשמאל הקיצוני: מכתב פתוח לשר החינוך

רבים תוקפים את בית המשפט העליון על התערבותו בעניין "מחוון המושגים" ופסילתו. אינני מחסידי מעורבות בג"ץ, אך בנושא הנידון צדקו השופטים. ההחלטה על מחוון המושגים הייתה בלתי חוקית, כיוון שלגופים במשרד אסור לפעול שלא על פי הכללים שגובשו על ידי ועדת מקצוע. במקרה הזה, לא רק שהמחוון לא הוצע על ידי ועדת מקצוע, אלא שהיא אף התנגדה לו באופן גורף.

זאת ועוד: ועדת המקצוע דרשה, והדבר הובטח בכתב לחבריה, כי הגדרות המחוון יהיו תואמות לספרי הלימוד, ויחרגו מהם רק במקרים חריגים ובצירוף הסבר נלווה. הדרישה נועדה להבטיח שהמחוון יעמוד בסטנדרטים מקצועיים, והדבר גם מתחייב מבחינת הנהלים של משרד החינוך. אך זה לא נעשה, והמחוון איננו תואם לספרי הלימוד.

משרד החינוך פעל באופן בלתי חוקי, כאשר אפשר למפמ"רית אזרחות לקדם מחוון בניגוד לכל הנהלים המתחייבים. המשרד גם תומך במהלך חמור ביותר של נסיגה בתכנית הלימודים, לעבר עמדות שמאל קיצוניות תוך התעלמות מספרי הלימוד שנכתבו ואושרו בידי המשרד, והמהווים פרשנות מוסמכת, מבוססת ורחבה לתכנית הלימודים. ויתור עליהם מאפשר מרחב תמרון אדיר למפמ"רית לחזור לרוח הקיצונית והפוסט-ציונית שמייצגים פרופ' מרדכי קרמניצר ופרופ' דן אבנון, שעליהם היא אמונה.

השופטים צדקו

הדיון בבג"ץ נפתח בשאלה לנציגי המדינה: האם אתם מודים לטענת העותרים כי שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה התנגדו למחוון? משאישרו זאת נציגי המדינה, הגיבו השופטים: "אז על מה אנחנו מדברים?".

זאת ועוד: בתחילה התכוונה המפמ"רית לבטל במחוון המושגים את תוקפם של ספרי הלימוד. כבר במהלך התגובה לעתירה היא נאלצה לחזור בה ולנסות להציג את המחוון כמקביל לספרי הלימוד, ולמעשה כספר לימוד רביעי. השופטים עלו על הבלוף: אם מדובר בספר לימוד נוסף, מה הצורך בו? כאשר המשרד מפרסם ספר לימוד רזה ותמציתי, מי ירצה להשתמש בספרי הלימוד עבי הכרס? לנוכח ההסכמה השערורייתית של המשרד למחוון ולפסילת ספרי הלימוד, עמדו שופטי בג"ץ בפרץ. השופטים טענו, ובצדק, כי המחוון פסול פדגוגית. שוב, השופטים חזרו על טענת חברי ועדת המקצוע למפמ"רית.

מחוון המושגים משובש וירוד מבחינה דיסציפלינרית. מתכונתו איננה מקובלת בשום מקצוע אחר. השופטים העירו על כך למדינה, ובצדק. על פי הדיווחים בתקשורת, השופט ג'ובראן שאל מדוע נכתב במחוון שהנוצרים אינם ערבים, וכיצד יגדירו אותו כנוצרי וכערבי. השופט ג'ובראן צודק בטענתו זו. מרבית הנוצרים בישראל מגדירים עצמם ערבים. דבריו נבעו מקריאת חוות הדעת של דן אבנון, שבה נטען כי "המחוון מבדל את הנוצרים משאר האוכלוסייה הערבית". אבנון הטעה את השופט. במחוון עצמו כתוב "רוב הנוצרים בישראל רשומים בסעיף הלאום כערבים".

פרופ' דן אבנון הוא האדם שהשפיע יותר מכל אחד אחר על לימודי האזרחות בישראל מאז תחילת המאה הנוכחית. הוא עמד בראש מרכז גילה להוראת אזרחות באוניברסיטה העברית. שני מפמ"רים היו בוגרי המכון, אדר כהן ויעל גוראון, והם מקדמים בעוז את גישתו הצועדת בעקבות דו"ח קרמניצר.

בחוות דעתו של אבנון שהוגשה לבג"ץ יש ביטוי לעמדותיו בתיאור הגישה של 'מדינת כלל אזרחיה': "התומכים בהגדרת מדינה על בסיס 'כלל אזרחיה' מבקשים לבסס זהות אזרחית משותפת, לא זהות לאומית משותפת", כתב פרופ' אבנון. "הרי לאומיות היא זהות פרטיקולרית ומבדלת, אזרחות היא זהות אוניברסלית ומשותפת. הצגת עמדת 'מדינת כלל אזרחיה' באופן הזה (שהיא או אזרחית או לאומית, מה זה משנה, החשוב הוא להעביר את המסר שאינה יהודית) מעידה על בורות, או שמא על ניסיון להפוך את העמדה הזו לסוג של איום על לאומיות או אתניות יהודיים". לאבנון חשוב להדגיש שעמדת "מדינת כלל אזרחיה" היא יהודית, ואיננה מהווה איום על לאומיות יהודית.

זוהי מטרת לימודי האזרחות על פי קרמניצר ואבנון – טיפוח זהות אזרחית אוניברסלית, לא לאומית ולא יהודית. ברוח זו פעלו המפמ"רים אדר כהן ויעל גוראון. גדעון סער שינה כיוון, אך נפתלי בנט נתן ליעל גוראון לשוב לכיוון הזה בלימודי האזרחות. אמנם היא נבלמה בגרסת המחוון שפורסם באוקטובר, אך מאז היא שבה ונעה בכיוון זה במחוונים "מעודכנים" שפורסמו בדצמבר, ינואר ופברואר. בכל אחד מהם צעדו לכיוון אבנון. במחוון הבגרות הוסיפו ללכת בכיוון זה, כשקיבלו כתשובה נכונה בבחינת הבגרות הצעה לביטול אופייה היהודי של מדינת ישראל כדרך לצמצום השסע בין יהודים לערבים. דן אבנון שכנע באופן אישי, "לאחר פגישה של כמה שעות עם ידידי ד"ר מלאך", לשנות את האמירה (שנכתבה, בין היתר, על ידי אבינרי וגביזון) כי סולידריות לאומית מחזקת את ההזדהות עם מדינת ישראל ל"יש הטוענים זאת". כאמור, מבחינתו הזהות הלאומית היא 'מבדלת' ולא מחזקת את הסולידריות עם מדינת ישראל.

כל חוות הדעת של אבנון, וברוח זו מתבטא לצערי גם יו"ר ועדת המקצוע ד"ר אסף מלאך, מבוססת על תכנית הלימודים תשע"א. בכך היא מוחקת את כל המבנה אשר נעשה בשנים האחרונות, המצוי בספרי הלימוד של דיסקין, שחר ומשרד החינוך עצמו. ההתכחשות לספרי הלימוד היא אשר הביאה לכאוס שאליו נכנס המקצוע בשנה וחצי האחרונה. המקצוע, שכבר מצוי במצב קשה וכאוטי, הוכנס לכאוס נוסף תוך הענקת סמכויות מקצועיות, מופרזות ובלתי מבוקרות למפמ"רית אזרחות. הדבר דומה לקביעת חוקים בארה"ב על בסיס החוקה, בהתעלם מכל מפעל החקיקה והפסיקה אשר נעשה מאז.

מקבעים הטיה פוליטית

אבנון יודע היטב מה הוא רוצה. הוא יודע כי ספרו של אברהם דיסקין מציב גבולות גזרה ברורים למקצוע, המכבידים על קידום האג'נדה שהוא מבקש לקדם במקצוע. "תכנית הלימודים מעמידה את ערכי הדמוקרטיה ביסוד הסדר המדיני בישראל. המחוון שם את העם היהודי ואת עקרון הרוב", הוא כותב. התיאור של המחוון מוגזם, אבל ספרו של דיסקין אכן מעמיד את עקרונות היסוד החשובים אשר כוננו את מדינת ישראל – היסודות הציוניים ו"שלטון העם, על ידי העם, למען העם" – כבסיס הלימוד, והספר מהווה פרשנות מוסמכת לתכנית הלימודים. לא בכדי אבנון מתעלם לחלוטין מספרי הלימוד בחוות דעתו.

המגלומניה של מחוון המושגים מתבטאת בדברי אבנון כי "מחוון חדש נדרש לשם יצירת בסיסי ידע והערכה משותפים לכלל המורים המלמדים במערכת החינוך הממלכתי". כאן מפעם חזונו של אבנון שאותו מנסה יעל גוראון ליישם – להגדיר לכל המורים את "בסיסי הידע והערכה" באופן 'משותף', ברוח 'האזרחות האוניברסלית המשותפת', בכמה עמודים דוגמטיים המוחקים את ספרי הלימוד הקיימים.

יש לחזור לתכנית הלימודים מתוך ספרי הלימוד הקיימים המהווים פרשנות מוסמכת לתכנית. בג"ץ הדגיש את חשיבות ספרי הלימוד, ואסור לוותר על כך ולאפשר לגורם כלשהו למחוק אותם בקלות דעת.

אבנון כותב על ועדה "מקצועית מוסמכת'". גלגול העיניים מגיע לשיאו בחוות הדעת שהגישה פרופ' ענת זוהר לבג"ץ, בה היא כתבה על חשיבות של קבלת החלטות רק מתוך דיון בוועדת המקצוע. זוהר הייתה יו"ר המזכירות הפדגוגית והיא יותר מהכפילה את נפח לימודי האזרחות ושינתה רכיבים חשובים במקצוע, בלא שהקימה כלל ועדת מקצוע. היא נזכרה להקים ועדת מקצוע שבועיים לפני בחירות 2009. היא כותבת: "לוועדות מקצוע מאוזנות מבחינת הרכבן יש חשיבות עליונה כדרך להבטיח שתכניות הלימודים תשקפנה את הרצונות והצרכים של חלקים גדולים ככל האפשר של הציבור במדינת ישראל". אך בוועדה שהקימה שבועיים לפני הבחירות היו ארבעה אנשי אקדמיה, שניים מהם מזדהים עם המפלגות הערביות ומרצ, ושניים בלתי מזוהים פוליטית או מזוהים עם המרכז. גם המורים היו ברובם מהשמאל הקיצוני, בהם יעל גוראון המפמ"רית הנוכחית. הדבר לא מנע ממנה לכתוב כי אסור שתכנית הלימודים תהיה "שופר של מפלגה פוליטית מסוימת אשר ברגע נתון שולטת במשרד החינוך".

ענת זוהר פעלה מתוך הטיה פוליטית, ותוך ניסיון פסול לעשות זאת ערב הבחירות, כאשר הוברר שמפלגתה עומדת להיות מובסת בעוד כמה ימים. אולם, צדק מסוים יש במעשיה. ועדת מקצוע לא אמורה להיות שיקוף של העמדות בציבור – לשם כך יש בחירות וכנסת – אלא לייעץ לשר בקביעת המדיניות. לכן בחירת ועדת המקצוע נעשית בידי יו"ר המזכירות הפדגוגית. כל ראשי המז"פ מונו, למעשה, בידי שרי החינוך. השר חייב לוודא, באמצעות יו"ר המז"פ, כי הוועדה תסייע למשרד לקדם את המדיניות שבה הוא מאמין.

ראינו מהו 'איזון' על פי ענת זוהר. מעניין להבין מהו "גורם מקצועי מוסמך" על פי אבנון. בחוות דעתו בבג"ץ הוא מלין על כך שבאוקטובר המחוון שונה שלא על ידי גורם מקצועי מוסמך, אולם הוא מתעלם מהעובדה שבאוקטובר המחוון נכתב במשותף בידי המפמ"רית ויו"ר וועדת מקצוע, בעוד שהמחוון המקורי, שפורסם באפריל 2015, נכתב רק בידי המפמ"רית. היושרה וההגינות אצל אבנון אינם טובים משל ענת זוהר. אסור לד"ר מלאך להצטרף ליעל גוראון בהמשך טיפוח המחוון שהיא כתבה לבדה.

במשרד החינוך יש מנהרה המחברת בין דן אבנון, יעל גוראון ולשכת השר. כך חדר אבנון ללשכת השר לפני שבועות אחדים, ובסיום הפגישה הובטח לו כי יו"ר המז"פ ידון אתו על שינוי המחוון בכיוון בו הוא מעוניין. בנט ממשיך להיכנע לשמאל הקיצוני.

מחברת המכתב ביקשה לשמור על עילום שם. שמה המלא שמור במערכת.