הסתירה בין הצום והאבל על החורבן לשגשוגה של מדינת ישראל יוצרת תעשיית הסברים בנוסח "המצב טוב, אבל לא מושלם". האמירות הללו מבטאות חוסר נחת קבוע מהמציאות, ומתדלקות סנטימנט רדיקלי מסוכן
עד לפני 66 שנה, צום תשעה באב היה אירוע מוחשי מאוד. יהודים בכל העולם שקוננו על ירושלים החרבה, על אכזריות הגויים ועל חוסר התוחלת שבחיי הגלות, ידעו בדיוק על מה הם מדברים. בצורה זו או אחרת הם קוננו על מר גורלם האישי שלהם, ואם לא שלהם – של בני עמם הקרובים והאמתיים. הצרות היו ריאליסטיות, והאבל היה מתבקש ומובן.
הקמת המדינה והניצחון במלחמת השחרור שינו מן היסוד את התלות בחסדי הגויים, וההתבססות הכלכלית והאזרחית בשנים שלאחר מכן הציגה באור משונה את התיאורים של ערי יהודה החרבות. כיבוש ירושלים, פיתוחה ושגשוגה בעקבות מלחמת ששת הימים כבר הפכו את תיאורי איכה לנוסטלגיה רחוקה. במצב כזה, הצום הפך למנהג מנותק ואף כפוי טובה. רבים חשים בכך.
הדיסוננס בין מנהג הצום ובין המציאות הגלויה יוצר משבר לא פשוט, שהביא לפיתוח הסברים ותירוצים שונים להמשך קיום המנהג. כך, לצד שגשוגה ופיתוחה של ירושלים אנו עדים לשגשוג ופיתוח הסברים מדוע למרות כל הטוב הזה עדיין צריך לצום בתשעה באב.
אחד ההסברים הפופולריים אומר בערך כך: "נכון שהמצב היום הרבה יותר טוב מבכל תקופה אחרת בהיסטוריה היהודית, אך הדברים עדיין אינם מושלמים ויש עוד הרבה מה לתקן". עצמתו של הסבר זה היא שהוא מעניק משמעות עמוקה לצום, ומחברת אותו לחזון אידאליסטי מושך. אך בד בבד הוא יוצר היפוך אנטי־ריאליסטי לצום עצמו: התענית כבר איננה על צרות הריאליה, אלא על ריחוקה של האוטופיה.
ההסבר הזה מגיע בשלל וריאציות, שהמשותף לכולם הוא החזון האוטופיסטי: בית המקדש עדיין חרב, וליהודים לא נותנים להתפלל שם; עדיין יש פיגועים ויהודים נהרגים; בישראל ישנה שחיתות שלטונית; ישנם עוני ופערים חברתיים, וכך הלאה. כל אוטופיסט והחזון שלו.
אוטופיה כשלעצמה איננה בהכרח מזיקה, אבל החיבור שלה ליום דרמטי ועוצמתי כמו תשעה באב הופך אותה לרדיקלית וקיצונית. כל מי שקורא את מגילת איכה והקינות הנלוות לה מבין שמופרך מן היסוד לדבר ביום כזה על צדק חברתי או על מדיניות הממשלה היהודית הריבונית בהר הבית: בשום להטוט של גיא רולניק לא ניתן להקביל את "ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן" ל"ההון בחברה לא מתחלק בצורה הוגנת" או "ישראל מפגרת במדד ג'יני ביחס למדינות ה־OECD". תשעה באב נקבע על כך שמדינות כמו ה־OECD תקפו את ישראל וצרו על עריה, לא כי הם שמו אותה במקום לא מחמיא באיזו טבלת פאואר־פוינט מעוצבת.
כך גם לגבי הר הבית: עד כמה שתהא מדיניות הממשלה בנושא בעייתית ולא ריבונית, אין לכך קשר לחורבן המקורי, ולו בגלל סיבה פשוטה: מה שקורה היום בהר תלוי בהחלטת הממשלה היהודית בארץ ישראל, דבר חסר תקדים מזה אלפיים שנה. הסיבה לכך שיהודים לא יכולים להתפלל בהר או להקים שם את בית המקדש נובעת משיקולי מדיניות של ממשלות ישראל, ומשאלת המחיר המדיני שיש להחלטות שונות. אפשר לא לאהוב את זה, אפשר לחשוב שמדינת ישראל צריכה להיות נועזת יותר למרות המחירים, הכל טוב ויפה: אבל חורבן זה לא.
אף פעם לא מרוצים
מי שעוסק ביום כמו תשעה באב בחזון האוטופי ולא בריאליה הברורה, מתדלק למעשה את הסנטימנט הרדיקלי העומד גם בבסיסה של השמאלנות. במקום להעריך את ההישגים הקיימים, לפעול לשימורם ולהגן על הטוב שישנו, הוא מעורר תחושת חוסר נחת מתמדת מהמציאות, חוסר סבלנות לתהליכים ועמדה כפוית טובה הרואה בכל מצב לא מושלם אסון לאומי.
זהו הלך הרוח שמייצר מחאות חברתיות בעיצומה של צמיחה כלכלית, ומשדר היסטריה נוסח "עיר ההרגה" באחת התקופות הבטוחות ביותר בתולדות היהודים. השלב הבא בלוגיקה הזו הוא הרדיקליזם השמאלני. אם המצב כל כך רע, הפתרונות צריכים להיות מהפכניים וקיצוניים. כאן טמון כבר זרע הסכנה. ראינו את זה בתוצאות הסכמי אוסלו, רואים את זה היום בוונצואלה, והדברים ידועים: המציאות היא אויב אכזר, והרדיקליזם כמעט תמיד כושל.
מי שצם בתשעה באב במציאות הנוכחית (וכותב השורות צם), עדיף שיעשה זאת מטעמי שמרנות אורתודוקסית יבשושית, ולא ינסה "להעניק" ליום הזה משמעויות רחוקות מן הדעת שסופן פורענות.
אבל אם כבר, הנה משהו לחשוב עליו היום: אוטופיזם, רדיקליזם וקנאות הולכים יחד ומביאים לחורבן. בתקופת בית שני הכירו את זה טוב מאוד.
אתה בא מתפיסה שאומרת שעד היום תשעה באב בוסס על ריאלייה וזה פשוט לא נכון. הצום הוא על חורבן הבית נקודה – הבית הוא אוטופיה בשיא הגדרתה, ולאו דווקא מדובר על החורבן הפיזי עצמו כמו שכבר נאמר לטיטוס הרשע "קמח טחון טחנת" אלא למציאות האוטופית בה היינו.
רק מי שמעולם לא היה שם, יכול לומר על מה אנחנו צמים תראו כמה טוב יש לנו, צריך להודות לאלוהים ולהפסיק להיות כפויי טובה ולהתבכיין. וזה נכון שיש לנו על מה להודות וגם יש ימים המיועדים לזה כמו יום העצמאות ויום ירושלים אבל צריך לזכור שאנחנו לא מגרדים את הציפורניים של היכולת שלנו כעם וכלאום ואם לא נקדיש יום של אבל לנושא הזה עוד נחשוב שאנחנו באמת במצב טוב.
אל תיפלו לבורות, פתחו גמרא, פתחו אגדות וראשונים ותבינו שמה שהיה פה זה לא איזה מזבח ששפכו עליו דם קורבנות אלא מציאות שלמה, תרבות כלל עולמית של קרבת אלוהים של עושר רוחני ופיזי שלא היה כמותו .
יפה כתבת. החרדים גם הגיעו לארץ עם שטריימל וקפותה ואמרו להם אותו דבר: אתם בארץ ישראל, לא צריכים להתבדל וגם מזג האוויר לא מתאים, והחרדים בשלהם.
זה מעציב אותי שמכל לימוד התורה האינטנסיבי מה שיצא זה פשוט קפאון והתנגדות לכל שינוי.
אם הייתי חרדי הייתי אוכל את הלב שהחילונים הם שהקימו את המדינה כי החרדים לא הבינו את הרמזים והאותות שאלוהים שלח להם שהגיע הזמן לעלות לארץ. והם הרי בהקשבה
חבל רק שהרדיקליזם של השמאל הקיצוני רוצה לבנות את הבית השלישי מה שיביא לחורבן. לפחות כך כתבת כי אחרת איך כתבה כזו תתפרסם באתר כזה מבלי קצת שמאל קיצוני לשנאת חינם?
כי שנאת חינם זה רק חלק מהמכלול עליו נחרב בית שני- https://mida.org.il/2016/08/14/%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%91%d7%a2%d7%a6%d7%9d-%d7%97%d7%a8%d7%91%d7%94-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d/#comment-38422. אין מה להשוות בכלל את השמאל הבוגדני והחילוני למחלוקות שהיו בין היהודים בתקופת בית שני שכן רצו עצמאות יהודית והייתה להם עדיין זיקה כלשהי ליהדותם….
כי שנאת חינם הייתה חלק ממכלול לסיבות לחורבן- https://mida.org.il/2016/08/14/%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%91%d7%a2%d7%a6%d7%9d-%d7%97%d7%a8%d7%91%d7%94-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d/#comment-38422
אין מה להשוות את השמאל החילוני והבוגדני למחלוקות שהיו בין יהודים דאז שכן הם רצו בעצמאות יהודית ועדיין הייתה להם זיקה כלשהי ליהדותם….
יופי של לינק לכתבה, אלא שזהו אינו מחקר מדעי אלא פולקלור.
לגבי השמאל החילוני הבוגדני, שאלה קטנה – האם אתה מתכוון שלשמאל החילוני יש פלג קיצוני שהוא בוגדני כמו הפלג השמאלני הדתי הבוגדני של נתורי כרטא? או שכוונתך היא שכל השמאל החילוני הוא בוגדני כמו תעמולת הבחירות של ביבי?
אוטופיה, רדיקליזם, וקנאות, שלשתם במידה זכו או אחרת עמדו בבסיס קימומה הלא יאמן של מדינת ישראל. על כל אחד מהמונחים הנ"ל אפשר להתוכח ולהביא דוגמאות מהעבר.
כלל לא נכון, הציונות נוצרה כמענה רציונלי לרדיפת היהודים בגולה. אך אם את מדברת על הבולשביקים ממפא"י, זה כבר משהו אחר….
לא מבין מה אתה רוצה. אין בית מקדש, ועל כך אנחנו מתאבלים.
בית המקדש חרב בגלל כישלון חברתי מוסרי נראה שלא למדת כלום בעניין המצב החברתי בימי בית ראשון ושני, דבר אופייני מאד לחלק הציבור הדתי הבורגני שחי לו במגדלי השן שהיהדות שלו מסתכמת בכיפה ציצית דף יומי תפילה שבת ומעשר צדקה. אני מתבייש לקרוא את המאמר המנותק שלך פשוט בושה. מזכיר לי את הניסיון של התייקונים בארץ לטייח את הפערים הבילתי נתפסים בחברה הישראלית כשהם מנופפים בשכר הממוצע במשק במקום בחציון. יש קרוב 250 אלף עובדי קבלן במדינה הזאת אנשים כמעט ללא זכויות שלא סוגרים את החודש. על מה אתה מדבר תבוא לדרום תל אביב לפריפריה לך תגור שם יום אחד תראה לנו כמה אנחנו לא צריכים לצום יותר. תלך לעבוד בסנגוריה הציבורית תראה כמה אלימות ומצוקה קיימת בחברה הישראלית.
המצב החברתי נוראי רק שאם נמשיך בקצב הזה אנחנו נחריב את עצמנו חברתית יובל אוטומית לגלות שניה. די להתעלם די לחיות בבועה מנותקת.
אני לא צם בתשע האב .
אני שובת רעב הלל שממשלת ישראל לא מקימה את בית המקדש!
לצערי הפעם איני מסכימה עם טענתך. הצום משמר מסורת והיסטוריה ולא מקדם מרירות על המתרחש בהווה. הוא צער אומתנו על חורבנותינו ואסונותינו ויום לחשבון נפש באשר לשינאת החינם שהביאתנו להתרחשות החורבן. אין בין מסורת זו דבר וחצי דבר עם רגע מוצלח קצת יותר בהיסטוריה של עם ישראל. הרגע המוצלח הזה שהוא ההווה הזמני הנוכחי – יכול להשתנות בשניה לחורבן נוסף ומכל מקום אנו נמצאים בתהליך חורבן עצמי עמוק שמבוצע על ידי יהודים ששואפים להחרבתנו. אין שום סיבה לאופטימיות ולתחושה שהנה הגענו לחוף המבטחים. לא הגענו לשם כלל בינתיים. אנחנו תלויים על בלימה ועומדים על כרעי תרנגולת. רק הנס יכול להצילנו ולא עוצם ידינו וכוחנו במצב בו אנו שרויים. לפיכך לדעתי יש להמשיך לצום ולחתור למצב המתואר בנבואה פעמים רבות כחיים שלווים תחת גפננו ותאנתנו. אנחנו רחוקים משם כיוון שבתוכנו גיס חמישי של חתרנים וזדוניים אין ספור.
בית המקדש הראשון חרב מפני שעם ישראל לא שמע בקולו של הנביא ירמיה, ולא נכנע לבבל. קצת שמאלני, מה לעשות? בית המקדש השני נחרב בגלל פערים כלכליים מטורפים, ובגלל שהרבנים ישבו ושבעו בזמן שיהודי מגורש מאירוע ציבורי אליו הגיע בטעות. אחר כך גם סירבו להגמיש את ההלכה כדי להעלות קורבן רומאי. גם אני צם, וצם על חברה מתוקנת שראויה למקדש שלישי
נהניתי מאד, תודה.
שורשי השמאלנות אם כבר התגלו בעיקר דווקא אחרי החורבן, רבן יוחנן בן זכאי הוא ללא ספק מבשרה של השמאלנות שהתנגדה לימין הסיקריקי הקנאי שפעל על רגשי לאומנות הזויים ששטו על נהר דמיונות הכזב בזרם סוחף וגועש אל עבר מפל החורבן שהמיטו עלינו, ודגלה במחשבה פרגמטית שהעדיפה מעט מציאותי ונחוץ על לא כלום אוטופי "יבנה וחכמיה" רבן יוחנן בן זכאי הוא הגורם לכך שהעם היהודי עדיין קיים, דרך אגב הימין הקיצוני לא למד אף לקח מהחורבן והמיט עלינו חורבן נוסף וגדול יותר כעבור 60 שנה בסך הכל בדמות מרד בר כוכבא הכושל שהביא לחורבנה של ביתר לרצח של מאות אלפים ומליונים ולחורבנו של היישוב היהודי הגדול בארץ ישראל, מאז נותרו כאן רק שרידים עד ראשית הציונות.
אבל זאת בדיוק הבעייה. השמאלנות של ימינו היא כלל לא ראלית, אלא אוטופיסטית ורדיקלית לא פחות, ולפעמים אף יותר, מן הימין.
כל המרחם על אכזרים סופו ….
אני שומע את הטענה הזו שוב ושוב, "חזרנו לארץ, יש ריבונות, תפסיקו עם התשעה באב שלכם" – אבל אין בה כל חדש.
בקינות לליל תשעה באב, שומרון ויהודה (אהליבמה ואהליבה) זועקות על הארץ, ועל הריבונות – וציון, בשתי מילים, מאיינת את הוויכוח: "עזבני השם".
מגילת איכה עוסקת כולה (למעט מספר רמזים: "היו שרינו כאיילים", "רוח אפינו משיח השם") בעם ובציון. מעל לכל – ציון העזובה, שאלוהיה-בעל נעוריה שלח בה אש ממרום.
כשתחזור שכינה לירושלים כבר לא יהיה צורך לדון "מעמדו של תשעה באב" – אבל עד אז, הריבונות בהר הבית אולי רק מעצימה את השבר.
אנחנו צמים על חורבן בית המקדש. עדיין לא הוקם בית המקדש. לכן ממשיכים לצום.
איך הצלחת לדחוף את רדיקיליזם שמאלני למשוואה, רק ה' יודע.
מאמר של ימין רדוד וחסר שורשים. ימין שלא יודע להעריך את תופעה אנושית בסיסית הנקראת 'אוטופיה', כניצוץ שמזין את כל ההתקדמות הממשית, שלא מבין בכלל את עוצמת השבר היהודית ולא עד כמה המדינה עדין לא נותנת לה מזור, שלא מבין בכלל מה הקשר בין החורבן והתודעה הגלותית לחוסר הריבונות בהר הבית שהוא אכן המשך ישיר של החרבן..
חבל ציפי ממך לרמה של תודעה הסטורית גבוהה קצת יותר
אוטופיה כמטרה הנמצאת באינסוף היא דבר רצוי . אוטופיה כתכנית עבודה הלכה למעשה היא גהינום.
הימין המתון מעריך היטב את המונח "אוטופיה", ויודע היטב אילו אסונות מחרידים נובעים מכך. זה בדיוק מה שאנשים כמוך מתעקשים לא להבין.
חבל שהמגיבים לא קראו כתבתי 'כניצוץ שמזין כל התקדמות ממשית', אגב לשם כך על האוטופיה לאא להיות ב'אין סוף' שכן אז היא לא ממשית אלא טרנצדנטית
שגיאה במאמר.
מדינת ישראל היא מדינתו של העם הישראלי.
תשעה באב הוא יום האבל של העם היהודי.
מה הקשר בין תקומת העם הישראלי לבין אבלו של העם היהודי ???
ואף מלה על הרדיקליזם הדתי-לאומני מהימין הקיצוני? אלו הקנאים של ימינו.
הקנאים רצחו את תושבי עין גדי המשגשגת, כי לא רצו להצטרף למרד והעדיפו לסחור בתוצרתם עם הרומאים. למה הדבר דומה? לנערי הגבעות שירדו מההרים וירצחו את משפחות ההייטק ברמת השרון ובהרצליה.
לא מסכים.
הצום הוא תמרור אזהרה שזועק לנו ומתריע לבל נשוב על טעויות העבר.