מאחורי הסיבוב: הבלוג של יהודה הראל

שי לחג

העובדים מעדיפים גיפט-קארד על מתנות לחג מתוך הכרה ש'איש אינו יודע להוציא את כספי בצורה יותר רציונלית מאשר אני בעצמי'. אז למה שזה לא יעבוד כך גם כשמדובר בממשלה וכספי מסים?

רוצים לבחור מה לעשות עם הכסף; גיפט-קארד. צילום: Mike Mozart CC BY 2.0 via flickr

יחסי עלות תועלת של המתנות

החגים קרבים ובאים, והעובדים במגזר הפרטי והציבורי עומדים לקבל "שי לחג". כך סוכם בין ההנהלה וועד העובדים, כמובן.

סקר מכון המחקר פאנלס שנערך ביוזמת גלובס בספטמבר 2015 הראה מגמה חד משמעית: אם בשנת 2013 רק 34% ממקבלי השכר העדיפו להחליף את המתנות בתלושי קנייה שנקראים "גיפט-קארדס" (gift cards), בשנת 2015 60% מהנשאלים ענו כי אינם מעוניינים בביגוד או אופנה (5.5%), ולא ביין (3%), אלא בגיפט-קארד, המאפשר להם לבחור בעצמם את המוצר המתאים להם. בין הצעירים, מעדיפי הגיפט-קארד היו כבר 72%.

ב-2015, אגב, הגיע מחזור הגיפט-קארדס לסוגיהם בארצות הברית ל-129 מיליארד דולר.

הוותיקים עוד זוכרים את עשרות ה"וואזות", הסיפולוקסים והמגהצים שקיבלו לחתונתם. היום המתנה לחתונה וגם לבר מצווה היא צ'ק, ולאחרונה אפילו "גיהוץ" כרטיס האשראי.

המעבר ממתנות לגיפט-קארדס, צ'קים וכרטיסי אשראי נובע מההכרה ש'איש אינו יודע להוציא את כספי בצורה יותר רציונלית מאשר אני בעצמי'. התועלת המרבית מעלות המתנה תופק רק כאשר מקבל המתנה יחליט בעצמו איך להשתמש בעלות שהנותן החליט להקדיש למתנה.

גם הבגדים והספרים שעדיין ניתנים במתנה מלווים בתלושי החלפה המגבירים את התועלת וההתאמה לצרכי המקבל.

השיטה בה העובד אינו מקבל שכר בכסף, אלא במצרכים על פי הבנתו ונדיבותו של המעביד ידועה בשם "עבדות" וכבר נעלמה מהעולם. שכר בכסף ולא במצרכים זה אחד ההבדלים בין חרות לעבדות.

המעבר ממתנות על פי בחירתם של המנהלים והוועדים והחלפתם בצ'ק או גיפט-קארד אינם מביאים רק יותר חופש אלא גם הרבה יותר יעילות בשימוש בכספי המתנה ושיפור היחס בין העלות והתועלת.

מוצרים ושירותים במקום כסף

פרט לתשתיות, ביטחון, ביטחון פנים, מערכת משפטית ועוד כמה נושאים שאינם מתאימים לכלכלה הפרטית, הממשלה לוקחת על עצמה שירותים רבים ומגוונים לאזרחים. הממשלה לוקחת עשרות אחוזים מהכסף של שכר העובדים ונותנת תמורתם שירותים, שלדעת שר האוצר, השרים וחברי הכנסת חיוניים לכל הציבור או למגזרים מסוימים. לשירותים של הממשלה לא מצורף תלוש החלפה ולכן התאמתם למשתמש ולצרכיו בינונית עד חלשה. יחסי התועלת והעלות של שרותי הממשלה, שאינם עומדים לתחרות ולא ניתנים לבחירת הצרכנים, גרועים בהרבה מהמצב בו בחירת המוצרים והשירותים וקביעת סדר העדיפויות נקבעים באופן חופשי על ידי הצרכנים.

אין הצדקה ויש נזק בפטרונות של הפוליטיקאים שיודעים טוב יותר למה האזרחים זקוקים.

מסקנה: ככל שיופחתו המסים ושרותי המדינה, וככל שירבה הכסף שיישאר בידי האזרחים, תגדל התועלת של ההוצאה, כלומר יגדל השכר האפקטיבי.

הגידול בתקציב הממשלה הוא תמיד לרעת האזרחים.

חינם!

אין דבר מפתה ומושך יותר מחינם. חינוך חינם, בריאות חינם, ביטחון סוציאלי על חשבון הממשלה. בקרוב גם סיעוד חינם.

חייבים לזכור שגם מה שהממשלה מחלקת חינם עולה הרבה כסף, אותו גובים משכרו של הציבור ונותנים "חינם" שירותים בלתי יעילים, בצירוף ביורוקרטיה בזבזנית. את השירותים המסובסדים ואלה הניתנים "חינם" חייבים לצרוך ללא כל אפשרות החלפה או בחירה. ה"חינם", לא רק שהוא יקר ובלתי יעיל, הוא גם מביא לבזבוז על חשבון הציבור. לדוגמה: צריכת החשמל של עובדי חברת החשמל.

עוד משהו

"מה יותר מתוק ממתוק? חומץ חינם" — פתגם ערבי.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. כתבת: "פרט לתשתיות, ביטחון, ביטחון פנים, מערכת משפטית ועוד כמה נושאים שאינם מתאימים לכלכלה הפרטית". למה נושאים אלה כן ונושאים אחרים לא? (בריאות, חינוך, חשמל, מים, השכלה גבוהה ועוד)
    איך לקבוע איפה עובר הגבול?

    1. כי חינוך ובריאות השכלה גבוהה זה לא תשתית ציבורית!
      אלא דברים שהסביבה הפרטית יכולה לספק מכוח הסחר(כסף) וכוח הצדקה(גם כן כסף)!!

      מים וחשמל הם אכן הכרח לא חלקי בתשתית ציבורית , אולם גם בנדבך זה השוק הפרטי יכול לספקם באופנים שונים!