הבריאות של הילרי קלינטון כן חשובה

העיסוק הציבורי במצבה הבריאותי של המועמדת הדמוקרטית הילרי קלינטון, בעקבות "סרטון ההתמוטטות" שלה ביציאה מטקס לזכר הרוגי 11 בספטמבר, גרר שלל תגובות ושמועות. אף שבארצות הברית הנושא העסיק במהלך השבוע גם את התקשורת הליברלית, השמאל בארץ נטה לייחס לתופעה משמעות מינורית. אופייני למדי היה טור שפורסם ב'הארץ' תחת הכותרת "השחיטה של קלינטון בשל חולשה נורמלית מראה כמה העולם דפוק", ובה תיארה רוית הכט את הטיפול של התקשורת האמריקנית בפרשה כ"המשך ישיר לצליבתה האטית".

את האמריקנים, לעומת זאת, שיצטרכו לבחור נשיא בעוד פחות מחודשיים, העניין מעסיק מאוד, עד שאפילו קלינטון הבינה שהיא איננה יכולה להמשיך את ניסיונות ההסתרה. אתמול פרסמה הרופאה האישית שלה מכתב שבו תיארה את דלקת הריאות שממנה סובלת המועמדת הדמוקרטית, ופירטה את דרכי הטיפול והתרופות שהיא משתמשת בהן.

מדוע הנושא כה חשוב באמריקה? מה יודעים ב'ניו יורק טיימס' שלא מבינים ב'הארץ'?

התשובה פשוטה למדי: משרת הנשיא חשובה ותובענית, והסמכויות הנתונות בידיו הן רבות עוצמה. האמריקנים, כמה מפתיע, רוצים לדעת שבתפקיד הרם יושב אדם שיודע להתמודד עם לחץ ומסוגל לעמוד בדרישות הקשות שהכהונה הזו מציבה. אם קלינטון מתקשה לעמוד בעומס של הקמפיין, מי יודע כיצד תתמודד בשעת משבר אמיתי? האמריקנים מצביעים עבורה, לא עבור סגנה שנועד להחליף אותה אם תתקשה לתפקד, והם רוצים לדעת מה מוכרים להם.

אז מה אנחנו יודעים על בריאותה של קלינטון? בשנים 1998, 2009 ו־2012 היו לה קרישי דם, ואובחן אצלה תת־תפקוד של בלוטת התריס. בשנת 2012 היה לה אירוע רציני שבו היא התייבשה, התעלפה וקיבלה זעזוע מוח. ההחלמה מהאירוע הזה נמשכה כחצי שנה, ובקרב הדמוקרטים התעורר חשש משמעותי שהיא לא תוכל להתמודד לנשיאות בבחירות 2016. אלה העובדות הידועות. מלבד זאת ישנו סרטון מוזר ממסיבת עיתונאים שבו נראה כי היא מפרכסת, ועוד כל מיני פליטות פה, שמועות ותיאוריות משונות. היא בת 68, היריב שלה טראמפ הוא בן 70 (אם ייבחר, יהיה הנשיא המבוגר אי־פעם בשעת כניסתו לתפקיד), וצריך לומר שגם הוא לא לגמרי שקוף בנוגע למצב בריאותו.

כמובן, זה מה שאנחנו יודעים. כפי שראינו בתקרית האחרונה, שבה עברו יום וחצי עד שהיא הודתה שיש לה דלקת ריאות, קלינטון לא חשה מחויבת מדי לשקיפות או ליושר. כפי שהיא ניסתה להסתיר את דלקת הריאות, ייתכן מאוד שהיא מסתירה בעיות נוספות. האינטרנט מלא בתיאוריות קונספירציה, ושמועות כאלה ואחרות מוסיפות לערער על אמינותה.

שומרת הלילה של הממסד

מעבר לכך, התהיות בנוגע למצבה הבריאותי של המועמדת הדמוקרטית ישרתו את הקמפיין של טראמפ בניסיון לפגוע בתדמיתה המנהיגותית. ראשית, "קלינטון החולה" תוצב בהשוואה לטראמפ, שמנסה לשדר אנרגיה וחיוניות (בעימותים הרפובליקניים הוא כינה את ג'ב בוש בעל "אנרגיה נמוכה"). הוא שזוף (כביכול), עם שיער מלא (הנשיא הקירח האחרון היה אייזנהואר, אחד משלושה נשיאים קרחים בלבד), בלונדיני (כביכול), ונשוי לדוגמנית שצעירה ממנו ב־24 שנים. בדומה לפוטין שהוא מעריץ, טראמפ משדר גבריות, וזה עוד בלי לרכב על סוסים ללא חולצה. יחד עם המוכנות שלו לצאת נגד כולם ולהגיד מה שבא לו, הוא מצטייר כמנהיג חזק שלא דופק חשבון.

תומכי טראמפ מנסים לתאר את קלינטון כאישה חלשה ועייפה המשמשת כבובה של האליטות, שומרת הלילה של הממסד. ה"ממסד" – אותו מארג של התקשורת, המפלגות הגדולות, הפקידות הבכירה והאינטרסים העסקיים – צריך כביכול שקלינטון תיבחר כדי לשמר את מעמדו. כמובן, אין באמת "ממסד" מאוחד כזה, אבל לגופים האלה יש אינטרסים משותפים והסדרים שונים שהתגבשו במהלך השנים, לעתים קרובות על חשבון גורמים אחרים. וכן, ברור למדי שהממסד הזה תומך בקלינטון.

אנשי טראמפ טוענים כי למנגנון שמאחורי קלינטון לא באמת אכפת אם היא כשירה, שהרי היא בכל מקרה לא מתמודדת לתפקיד בכוחות עצמה ואיננה מנהיגה עצמאית; היא הממסד על טייס אוטומטי. כדי לפלס דרך חדשה צריך מנהיג חזק ונחוש. בשביל להמשיך בתלם צריך רק אחראית משמרת, וכזאת היא קלינטון.

על פי סקרים, רוב האמריקנים מרגישים שאמריקה צועדת בכיוון הלא נכון, ושהממסד והפוליטיקה הישנה מובילים את האומה למקומות לא טובים. זה היה נכון בשנת 2008, שבה פוליטיקאי צעיר, כריזמטי וחסר ניסיון התחרה בפוליטיקאי ותיק, מנוסה ומבוגר, כשהוא קורא ל"שינוי" ול"תקווה". זה נכון גם עכשיו. בהקשר הזה, לטראמפ יש יתרון על קלינטון.

https://www.youtube.com/watch?v=gCx0x0rigeQ

התורמים שהפכו לשגרירים

ריצ'רד כהן, בעל טור ב'וושינגטון פוסט', ציטט את האסטרטג הרפובליקני פרנק לונץ ששאל בכינוס פנימי: "מה הייתם מעדיפים לראות, את המיילים של הילרי או את קבלות המסים של טראמפ?". תשובת המשתתפים הייתה: המיילים של הילרי. שני המועמדים מסתירים דברים. ההבדל הוא שגילויים על התנהלותו העסקית של טראמפ אינם מעניינים כל כך. ברור שהוא עושה כל מה שאפשר כדי לשלם כמה שפחות מסים. אבל המיילים של קלינטון חושפים לא רק את אישיותה הבעייתית, אלא גם את שיטות ה"יד רוחצת יד" של האליטות הפוליטיות, התקשורתיות, העסקיות והפקידותיות.

במובן הזה, היתרונות של קלינטון על טראמפ הופכים לחסרונות. הניסיון והמומחיות שלה בנושאי מדיניות, השפיות היחסית ושיקול הדעת, ממצבים אותה כפוליטיקאית ממסדית ממושמעת. טראמפ הוא ההפך הגמור. הוא לא פוליטיקאי, והוא מתמחה בלומר דברים שפוליטיקאי לעולם לא היה אומר. הוא הצליח להוכיח שהוא לא מחויב לממסד, ושיש לו את הנכונות לצאת נגדו ואף לשלם על כך מחיר כבד. רבים מהאמריקנים מפקפקים בשפיות שלו. אבל הוא הצליח לשכנע שהוא לא עוד מאותו הדבר.

הדלפה חדשה של ה-DNC מזכירה מדוע נוצר המיאוס מהממסד: היא חושפת רשימות של תורמים גדולים למפלגה הדמוקרטית, שבמקרה או שלא נהיו שגרירים או בעלי משרות בממשל. קשה להאמין שהדבר יעורר התרגשות. בארה"ב, מינוי שגרירים במדינות עולם ראשון הוא בדרך כלל עניין למקורבים. אנשי עסקים תורמים לקמפיינים, מתמנים לשגרירים, ואחר כך הופכים לחברים בדירקטוריונים של חברות שעובדות באותן המדינות. זה לא חידוש, כולם עושים את זה. אבל זה בדיוק העניין: לחלק מהבוחרים זה נמאס, וטראמפ הוא מישהו שונה. מצד שני, להיות שונה זה לא בהכרח אומר שאתה טוב יותר. במקרה של טראמפ, גם לא בהכרח ישר יותר.

האם מתקפת השיעולים והשקרים האחרונה תשפיע בסופו של דבר על תוצאות הבחירות? קשה לדעת. אף שבזמן האחרון נרשמת תזוזה קלה בסקרים לטובת טראמפ, קלינטון עדיין שומרת על פער יציב ומובילה באופן מובהק במפת האלקטורים, שעל פיה בסופו של דבר יוכרעו הבחירות.