הזירה הבאה במאבק בין איראן לסעודיה: אירופה

הנסיגה האמריקנית מהמזרח התיכון איננה מותירה אחריה ואקום. שתי מדינות עיקריות נלחמות על ההגמוניה – סעודיה ואיראן. הן עושות זאת בזירות שונות כמו סוריה, תימן ועיראק, כאשר כל צד מפעיל או מממן קבלני ביצוע שונים. עימות מילולי חריף במיוחד התגלע לאחרונה בין המדינות סביב אירועי החאג', וציון שנה לאסון ההמוני שהתרחש במכה בשנה שעברה על רקע הצפיפות הרבה. המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, האשים את הסעודים באחריות לאסון וקרא לשלול מהם את הסמכויות לניהול העלייה לרגל. הסעודים לא נותרו חייבים, והמופתי הראשי אף הטיח באיראנים ש"הם לא מוסלמים". בעידן של אי־יציבות גוברת בעקבות הסכם הגרעין, איראן חודרת עוד ועוד לעיראק והסעודים מוסיפים להתחמש. הרטוריקה הולכת ומקצינה, והפסקת אש לא נראית באופק.

אך קיימת זירה נוספת, מוכרת פחות, שבה הקרב הזה ניטש. זוהי הזירה הכלכלית, ומי שרוצה להבין כראוי את מפת האינטרסים האזורית חייב להכיר אותה. כזכור, אנרגיית נפט וגז היא מקור מימון מרכזי עבור סעודיה ואיראן כאחד. בעידן שקדם לצניחת המחירים ומשבר הנפט שפרץ בשנת 2014, היה ניתן לאפיין דפוס קבוע במאבק בין סעודיה לאיראן בוועידות אופ"ק. בעוד שאיראן עמדה בראש המחנה שצידד במחירים גבוהים כדי לתת מענה לצרכים הכלכליים המגוונים של מדינות נפט בעלות אוכלוסייה גדולה, סעודיה הנהיגה את המחנה שתמך במדיניות "מחיר הוגן", כך שהצרכנים לא ישאפו לעבור לתחליפי אנרגיה וכדי למנוע האטה בכלכלה העולמית בעקבות עלייה במחירי האנרגיה.

ואולם, המשבר שפרץ באפריל 2014 והביא לקריסת מחיר הנפט מסוג 'ברנט' מ־115 דולר ל־27 דולר לחבית באוגוסט 2015, שם קץ לתפיסות מסורתיות בנוגע לדרך שבה מתנהל השוק. התחזקות מעמדה של תעשיית פצלי השמן האמריקנית, השיפור ביכולות השאיבה בשדות הנפט במדינה, סיום חרם הנפט על איראן, הסרת האיום על תעשיית הנפט העיראקית מצד כוחות פנימיים, הירידה החדה במלאים בעקבות החשש מעליית הריבית בארה"ב והסכסוך הפנימי בתוך אופ"ק על הקצאת המכסות לכל מדינה בארגון – כל אלה גרמו למדינות הנפט, ובעיקר איראן וסעודיה, להפנים כי עליהן לחתור להגדלת נתח השוק על פני ניסיון לתאם את קצב השאיבה.

כתוצאה מכך פתחה סעודיה בנובמבר 2014 במדיניות "רמי לוי" של הנחות חסרות תקדים ללקוחותיה הגדולים באסיה, ובעיקר יפן, סין, דרום־קוריאה והודו. עד מהרה החלה גם איראן לנקוט בצעדים דומים, וקצרה הצלחה מרובה. אם בשנת 2015 פקפקו רבים ביכולתה של האחרונה לשוב לתפוקה מלאה בעקבות חרם הנפט שהוטל עליה בשנים הקודמות לכן ופגע אנושות בנתח השוק שלה, בעיקר במזרח אסיה, הרי שבחודש יולי 2016 היא הצליחה לשוב לתפוקה מלאה עם 3.63 מיליון חביות נפט ביום – כמות שעל פי הערכת אנליסטים הייתה אמורה להיות מיוצרת ומשווקת רק בשלהי 2017.

צינור איראני מפולין לאוקראינה

לאחרונה מקבלת מלחמת המחירים בין ענקיות הנפט המזרח־תיכוניות תפנית מפתיעה. בחודשיים האחרונים מבקשת איראן לפעול בשווקים שבעבר היו בחסות רוסית, כמו פולין ואוקראינה. בשבוע האחרון הצהיר שר האוצר של פולין כי ממשלתו בוחנת ברצינות ייבוא נפט מאיראן, ואם איכות המוצרים האיראניים יהיו לשביעות רצונם הרי שהם יחתמו על הסכמים ארוכי טווח עם הממשלה בטהרן. אוקראינה מצדה מיהרה אף היא להכריז כי אם פולין תרכוש נפט מאיראן, הרי שגם היא תרצה לייבא את הנפט האיראני דרך צינור שיעבור אליה משטחי פולין.

המהלך של שתי המדינות ברור, ומטרתו לצמצם את התלות האנרגטית ברוסיה על רקע החשש של פולין מהשפעה על הפוליטיקה והכלכלה המקומית דרך מגזר האנרגיה הרוסי, ובעיקר בעקבות ההיסטוריה של הקרמלין בניהול משברים עם מדינות שכנות באמצעות ניתוק מקורות האנרגיה שלהן. פולין, שהיא שחקנית חשובה בסוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) שתפקידה לספק ביטחון אנרגטי ל־28 מדינות, רואה עתה במאבק על השווקים הזדמנות לגוון את מקורות האנרגיה ואולי אף להחליש את מעמדה של רוסיה באזור. התחרות על השווקים המזרח־ומרכז־אירופיים התאפשרה בראש ובראשונה כיוון שאיכות הנפט האיראני דומה לזה הרוסי, ובשל הנחות חסרות תקדים שהעניקה איראן ללקוחותיה במערב.

בנוסף, לאחרונה חשה איראן כי היא מאבדת את השוק היפני לטובת סעודיה, ולפיכך החלה להציע את מרכולתה לממשלת פולין. השאיפה האיראנית היא להתרחב בהמשך למדינות אחרות באזור החוששות מהגמוניה רוסית בתחום האנרגיה כמו הונגריה, צ'כיה וסלובקיה.

ואכן, ביולי האחרון חברה ממשלת איראן לחברת הנפט הפולנית 'לוטוס' הפועלת בעיר הנמל גדנסק כדי לאשר את העסקה. סעודיה מצדה הבינה במהרה כי להרחבת השווקים האיראניים בפולין ישנו פוטנציאל לפגוע בדומיננטיות שלה בשוק הנפט העולמי, ובעקבות כך מיהרה להיכנס לשוק הפולני גם היא כשהודיעה כי התקשרה עם חברת הנפט הגדולה בפולין 'אורלן', המתחרה עם 'לוטוס' על השוק המקומי. מדיניות זו ממחישה את הקרב שמנהלות שתי המדינות על נתח השוק. בעוד שלפני שנה הן נאבקו על ההנחה הגבוהה ביותר, הרי שעתה המאבק ביניהן הוא על נתחי שוק חדשים וחתימה על חוזים ארוכי טווח.

לעת עתה שומרת רוסיה על איפוק בנוגע למעורבות האיראנית בשווקיה המסורתיים. נדמה כי היא ממתינה לבחון את היקף הסחר של איראן באירופה, וכי היא תסכים לכניסה של עד מכלית אחת לחודש לשטחי פולין אך לא יותר מזה. ואולם, במידה שאיראן תמשיך לאבד שווקים במזרח אסיה היא עשויה להיאלץ לכבוש שווקים חדשים במזרח אירופה ובמרכזה, דבר שעלול ליצור התנגשות בין הקרמלין לטהרן ולהביא להתעצמות המאבק בין סעודיה לאיראן על השליטה בשוק הנפט העולמי בכלל והאירופי בפרט.

____________

ד"ר יוסי מן הוא ראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן, מומחה לשוק הנפט במזרח התיכון ובכלכלת מדינות המפרץ.