עבאס ממשיך להסית מעל בימת האו"ם ותובע מהבריטים התנצלות על הצהרת בלפור

הנאום שנשא הערב (חמישי) באו"ם נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, הדגים היטב את ההסתה והשנאה של אש"ף כלפי מדינת ישראל, מהקמתו ועד היום.

"ישראל תוקפת את מסגד אל־אקצא", האשים עבאס בפתח דבריו, "ומעודדת קבוצות טרור ששורפות משפחות תמימות ועוקרות עצים של פלסטינים". "על ישראל להפסיק עם העונשים הקולקטיביים, הרס הבתים, ההוצאות להורג ומעצר אנשינו, וגם לשחרר את אלפי האסירים", הכריז יו"ר הרשות, והוסיף, ספק מזהיר ספק מאיים: "ההתקפות של ישראל על המקומות הקדושים הן משחק באש. אף אחד לא יודע למה זה יוביל".

בהמשך חשף אבו־מאזן כי הרשות הפלסטינית פועלת במרץ לקידום החלטה במועצת הביטחון של האו"ם המגנה את ההתנחלויות ואת "אלימות המתנחלים": "אנו מתייעצים עתה עם מדינות ערביות ומעצמות אחרות, ואנחנו מקווים שאף אחד לא יטיל עליה וטו". בכך רמז לאפשרות שהפעם ממשל אובמה לא יחסום את היוזמה.

בסקירה ההיסטורית שנשא אבו־מאזן הוא הבהיר כי "הכיבוש" של ישראל משנת 1967 אינו העיקר: "בסוף השנה ימלאו מאה שנה להצהרת בלפור, שבעים שנה מאז הנכבה של הפלסטינים, וחמישים שנה מאז שישראל כבשה את הגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים ורצועת עזה".

עבאס הרחיק לאחור וקבע כי אם כל חטאת היא החלטתה של בריטניה "לגזול" את האדמה של הפלסטינים ולהבטיח אותה לציונים. הוא קרא לבריטניה להתנצל על כך, או לכל הפחות להכיר בפלסטין כפיצוי על המעשה: "מאה שנה עברו מאז הצהרת בלפור הידועה לשמצה, שבה בריטניה הגדולה נתנה בלי שום זכות או הסכמה את האדמה הפלסטינית. אנחנו מבקשים מבריטניה ללמוד את הלקח ולשאת את האחריות ההיסטורית, כולל התנצלות לעם הפלסטיני על הסבל".

הפלסטינים, על פי עבאס, הם הקורבן האולטימטיבי, ש"מעולם לא נלחמו באיש ולא פגעו באדם". יו"ר הרשות נמנע כמובן מלהזכיר את הפרעות ביישוב היהודי בשנים 1921 ו־1929, ובמהלך המרי הערבי בשנים 1939-1936.

עבאס, מי שחיבר דוקטורט שכולו הכחשת שואה, הצהיר שהפלסטינים "מכירים באסון של העם היהודי, שהיה פשע נגד האנושות – השואה". גם כאן הוא בחר להתעלם מתמיכתו של המופתי חאג' אמין אל־חוסייני במשטר הנאצי וחלקו בהסתה נגד היהודים, ויצק הכול לתוך נרטיב של רלטיביזם מוסרי: "כשם שאנחנו מכירים באסון שלהם, ישראל צריכה גם היא להכיר באחריות שלה לאסון שלנו, הנכבה".

יחסיות מוסרית קלוקלת זו משמשת עבור עבאס גם כבסיס לקריאה לישראל להכיר במדינה הפלסטינית: "אין עימות בינינו ובין הדת היהודית, בכלל לא. העימות שלנו הוא עם הכיבוש הישראלי של אדמותינו. אנחנו מכבדים את הדת היהודית לחלוטין". הוא מצהיר על כבוד כביכול לדת היהודית, אך שולל לחלוטין את הלגיטימציה של הלאומיות היהודית ואת זכות קיומה הבסיסי של מדינת ישראל.

העזות נמשכת באין מפריע כאשר עבאס מגנה את ישראל על הפרת החלטת החלוקה משנת 1947, אף שישראל קיבלה אותה בשמחה וברצון בעוד שמדינות ערב – והאספסוף שנלווה אליהן מהערבים תושבי הארץ – פתחו במתקפת הדמים שהפכה למלחמת העצמאות.

אבל השיא הגיע כשעבאס עבר לגינוי הטרור. "אנחנו מתנגדים לטרור מכל הסוגים, ללא התייחסות למקור שלו", אמר ברמיזה לכך שגם ישראל עשויה להיחשב כמקור לטרור, וסיכם: "המלחמה בטרור ובקיצוניות מתחילה בסיום הכיבוש הישראלי בפלסטין".

עבאס, שהתקשורת הפלסטינית ומערכת החינוך שנתונים לשליטתו מסיתים בלי הרף לרצח יהודים – כולל בגל הדקירות האחרון – מאשים את ישראל בטרור. זו רמת הטיעון, זה עומק הצביעות. והיום באו"ם אמירות מסוג זה זוכות למחיאות כפיים סוערות.