רוחאני בנאום אנטישמי באו"ם: ארה"ב מפרה הסכמים בגלל הלובי הציוני

מי שהיה צריך הוכחות לצביעות והרשע הרווחים בעצרת הכללית של האו"ם, היה צריך רק לשבת ולהאזין היום (חמישי) לנאומו של נשיא איראן חסן רוחאני.

בנאום מחושב היטב פרש רוחאני את השקפת עולמו ביחס לאזורנו. "המאה שהתחילה בטרור ואלימות בניו יורק, לא צריכה להמשיך בהפצת האלימות במזרח התיכון", אמר נשיא הרפובליקה האסלאמית. "אזור זה נתקע ברשת של המדיניות הכי הרסנית. מיליוני סורים הם קרבנות… העיראקים מודאגים מפני המשך הלכידות של מדינתם, בתימן מודאגים מהפצצות, והפלסטינים עדיין מדוכאים תחת האפרטהייד של המשטר הציוני".

אף שארצו לוקחת חלק לא קטן במעשי ההרס, האלימות והרצח ובמימונם, האשמים על פי רוחאני במצב הקשה במזרח התיכון הם המוסלמים הסונים, שאחראים לפיגועים במגדלי התאומים; ממשל בוש שפלש לעיראק; והציונים שמדכאים את הפלסטינים. כל אלה מאכלסים את העמודה של "הרעים". בצד של "הטובים" ניצבים, לצד איראן כמובן, מנהיגי ארה"ב והמעצמות שחתמו על הסכם הגרעין והסכימו להכיר בשאיפותיה הגרעיניות של מדינתו לצורכי שלום. הם הוכיחו שניתן לפתור סכסוכים באופן של שיתוף פעולה, והציבו "מודל לפתרון סכסוכים בדרכי שלום".

מפת הגושים הזו משקפת את מאזן הכוחות החדש שיצר ממשל אובמה. ישראל, מצרים, טורקיה וסעודיה – כל בעלות הברית הקלאסיות של ארה"ב באזור – הפכו למשניות ביחסי החוץ של ארה"ב, לעומת הברית החדשה עם המשטר האסלאמי הפונדמנטליסטי ומממן הטרור בטהרן. הזהות בין ההשקפה המדינית של אובמה לזו של הרפובליקה האסלאמית אינה מקרית: כפי שהוסבר בעבר בהרחבה ב'מידה', זוהי ככל הנראה תוצאה מכוונת של האסטרטגיה האיראנית של הממשל, בניסיון לרתום אותה למאמצים להשכנת יציבות ושלום באזור.

לאחר שהוא נמצא בצד של ה"טובים", יכול רוחאני להתקדם במופע הצביעות: "עתיד האזור תלוי בהתמודדות עם פונדמנטליסטים", אמר נשיא המדינה שהיא מהפונדמנטליסטיות בעולם, ופירט את חזונו: "על רקע חוסר האפקטיביות של ממשלות, לא נוכל להיאבק בטרור בלי דמוקרטיה, קידום זכויות אזרח והתפתחות כלכלית". כה אמר האיש שתחת משמרתו נרצחו למעלה מ־2,500 מתנגדי המשטר בבתי הכלא של משמרות המהפכה.

איראן מממנת חתרנות פוליטית בעיראק, תימן ולבנון, אבל בפלנטה האחרת של האו"ם מרשה לעצמו נציג המעצמה השיעית להביע את מורת רוחו מ"סקטוריאליות וניסיונות להרחיב את הפערים, ולהפוך הבדלים דתיים לעימותים צבאיים". מעל הבמה הזו יכול נשיא איראן להכריז בלי להתבלבל על שאיפתה של ארצו "לשמור על שלמותן הטריטוריאלית של מדינות, לקדם את זכותם של עמים להגדרה עצמית, ולחזק את העיקרון של הימנעות משימוש בכוח. אנו מאמינים בצורך לפתור סכסוכים בדרכי שלום". צביעות וציניות כבר אמרנו?

הציונים אשמים

אבל רוחאני לא הגיע לניו־יורק רק כדי להטיף, הוא בה לפה כמנצח וכבעל יכולת. ככזה הוא סיים באיום מפורש כלפי ארה"ב, לבל תעז לחרוג מתנאי ההסכם. "ארה"ב מודעת לחלוטין לכך שההסכם הוא רב־לאומי, וכי כל הפרה שלו מצדה תיחשב לצעד מגונה שיגרום להתנגדות בקרב הקהילה הבינלאומית. כל הפרה כזו תגרום לפגיעה ביוקרתה של ארה"ב ובאמינותה", הכריז נשיא איראן, ופירט: "ההפרות של ההסכם בחודשים האחרונים צריכות להיפסק. פסק דין של בית המשפט העליון של ארה"ב, שהתיר להחרים מיליארדי דולרים מנכסי תושבי איראן, ממחיש את האופן שבו קבוצות לחץ ציוניות יכולות לגרום לקונגרס האמריקני להוביל את בית המשפט העליון להפר את הנורמות של המשפט הבינלאומי".

הוראת בית המשפט העליון בארה"ב איננה קשורה כמובן להסכם הגרעין אלא לפיצוי לנפגעי טרור אמריקנים במתקפה המשולבת על בסיס הנחתים בביירות בשנת 1983, שבה נהרגו 250 נחתים. אבל את רוחאני, ש"מגנה" את הטרור, זה לא מעניין. הסכם הגרעין העניק לו פתח לסחטנות, וכמו רודנים אלימים אחרים הוא ימשיך ללחוץ, לאיים ולנצל את עמדות הכוח שלו.

השילוב בין אנטישמיות, בריונות וקהילה בינלאומית שטופה בפרוגרסיביזם ואדישות הוא מתכון ידוע ומוכר לאסון. הפעם האחרונה שבה העולם נהג כך, הסתיימה רע מאוד.