איסטווד מחזיר למסך את אמריקה הישנה והטובה

"אמריקה לא נכנעת לטרור, אמריקה עושה טרור". האמירה הקונספירטיבית הרדיקלית הזו מסיימת את הפרק האחרון בעונה השלישית של 'בית הקלפים'. גם אם האמירה הזו איננה מקובלת על רוב האמריקנים, היא בהחלט נמצאת היום בתוך הזרם המרכזי המקובל על חלקים באליטה האמריקנית.

נגד הזרם הזה חותר קלינט איסטווד בסרטו האחרון שיצא זה עתה, 'סאלי: נס על ההדסון'. הסרט מבטא אמונה באמריקה של מטה. באזרחים הפשוטים, בערכים המסורתיים שמאפיינים את התרבות האמריקנית. בשונה מסרטיו בעבר, איסטווד אוסף את דמויותיו וסיפוריו מתוך האקטואליה האמריקנית כדי להוציא מהם את המשמעויות החשובות לו היום. לפני שנתיים היה זה הסרט החזק והמדויק 'צלף אמריקאי', שהביא את סיפורו של לוחם אמריקני בעיראק בסבך הבלתי אפשרי של לחימה בטרור בתוך שטח בנוי בין אזרחים. אחר כך מעמת איסטווד את 'צלף אמריקאי' עם החברה האמריקנית בעורף, והסיום טרגי.

'סאלי' מבוסס על התרחשות אמיתית ומטורפת מינואר 2009 בניו יורק. מטוס נוסעים שהמריא משדה התעופה 'לה גווארדיה' מותקף זמן קצר לאחר המראתו על ידי להקת ציפורים, שמשביתה את שני מנועיו. הטייס, צ'זלי סאלנברגר, המכונה סאלי, מקבל החלטה – אחרי שביצע את הבדיקות לגבי מערכות המטוס והמרחקים אל שדות התעופה הסמוכים – להנחית את המטוס על מימי נהר ההדסון. להערכתו, כל ניסיון לחזור ללה גווארדיה או לשני שדות תעופה אלטרנטיביים תגרום להתרסקות בבניינים גבוהים, או במקרה הטוב להתרסקות על המסלול. לבסוף קורה נס, אבל הנס מתרחש כיוון ששני הטייסים מקפידים על קלה כחמורה בניסיון לגלוש עם מטוס הנוסעים הכבד על המים, עם הגחון, במאוזן, תוך שהם מצליחים להימנע מזווית כניסה אל תוך המים. המטוס נעצר בשלמותו וצף. בזכות פעולות החירום של סאלי וצוות הדיילות שלו, כל הנוסעים ניצלו.

בידיו המיומנות והמנוסות של קלינט איסטווד הופך 'סאלי' לדרמה מרתקת וסוחפת שמצליחה להפתיע את הצופה גם כאשר אתה יודע את הסוף, הסוף הטוב. איסטווד, שליהק לתפקיד הטייס את טום הנקס, מצליח לרגש באמצעות הקונפליקט הפשוט אך הצפוי: תושבי ניו יורק ואיתם התקשורת האמריקנית נסחפים בהערצה לסאלי, שהוא הגיבור האולטימטיבי בעיניהם. במהלך הסרט מחַשב סאלי שהוא הטיס בארבעים שנה כ־2.5 מיליון נוסעים. אך מועצת הבטיחות של רשות התחבורה רואה זאת באופן אחר לגמרי: סאלי חשוד שקיבל את ההחלטה הלא נכונה, וסיכן שלא לצורך את הנוסעים הרבים.

האויב של סאלי זוהי הביורוקרטיה, זהו המנגנון עם הנהלים והחוקים והסימולטורים. לאחר שהציל את כל נוסעיו ממוות בטוח, הם מגלים כביכול שמדובר בעצם בעבריין שעלול לאבד את רישיון הטיס שלו דווקא לאחר שביצע את פעולת השיא בקריירה הארוכה שלו.

איסטווד בונה את עלילת הטיסה כשהוא יוצר סביבה אווירה של כאוס מוחלט. סאלי ונוסעיו מבינים שאין להם על מי לסמוך אלא על עצמם בלבד. רק האזרחים הפשוטים – הטייסים, ספני ספינות משמר החופים, משטרת ניו יורק וחבריו של סאלי מאיגוד הטייסים – מבצעים פעולת רוחב מופלאה של תושייה, הצלה ועזרה הדדית כדי להשיג את התוצאה המופלאה ביותר. זה מעין 'בצהרי היום' של עולם התעופה, בהבדל אחד: חלק מתושבי העיירה מצטרף לשריף הבודד. אלה שלמעלה לא קיימים. הם "סימולטורים" בדמות ועדת החקירה של רשויות התחבורה.

מי שמכיר את האמירה של יואל פלגי יבין היטב את המצב: "תלך למשימה ולא תחזור – גיבור תהיה לנו; תלך ותחזור, תעמוד למשפט וישפטו אותך אלה שלא הלכו אף פעם; החברה תשרוד כל עוד יהיו מספיק אנשים שיהיו מוכנים ללכת למשימה בנכונות להקריב את עצמם, ביודעם שאם יחזרו חיים – הם עתידים לעמוד למשפט". זה מה שקורה לסאלי.

מסורת קולנועית של גיבורים אינדיבידואליסטים

איסטווד הוא אחד האחרונים שמעביר מסרים של אינדיבידואליזם בשירות החברה. היחיד עם האישיות, עם המשמעת העצמית והמקצועית, בעל האופי והשליטה העצמית, עם הכישרון שטופח לאורך שנים ונוצק בדפוסי הניסיון – הוא האידאל. על כתפיו מונח הכל. אין כאן ערכים של שוויון או של מסגרות חברתיות הקובעות מראש את גורלו של אדם.

הערכים של איסטווד כל כך שמרניים, שעל רקע אמריקה האובמיסטית הם נראים כרדיקליזם מסוג חדש. איסטווד מבקש לקשור בין האפיזודה ההרואית המדהימה מלפני שבע שנים ובין המציאות הכל־אמריקנית העכשווית. יש כל כך הרבה מבטי מצלמה אל קו הרקיע עמוס גורדי השחקים של ניו יורק, שהצופה לא יכול שלא לחשוב שוב ושוב על ה־11 בספטמבר. למי שמתקשה בהבנה, איסטווד עוזר באמצעות שוטים של מטוס שנתקע בגורד שחקים ומתפוצץ – זה הסיוט שרודף את דמיונו של סאלי הטייס. כל זה מתרחש שמונה שנים אחרי מתקפת הטרור על המגדלים התאומים, אבל מה שיותר חשוב: הכל קורה ממש לאחר ההתמוטטות הפיננסית של 2008-9, שלא הייתה כמוה מאז 1929. אלו היו החדשות באמריקה באותה עת, וגם פרשת ההונאה של ברני מיידוף. עלייתו של אובמה לנשיאות, כשבוע לאחר הנחיתה על ההדסון, איננה מוזכרת.

טום הנקס מגלם את דמות הגיבור האמריקני במיטבו. מעטים כאלה על המסך בימינו. הנקס הוא השחקן המועדף לגיבורים פשוטים, שצומחים מהשטח ורק "עושים את העבודה" כדי להציל. הוא מפקד הצוות שנשלח "להציל את טוראי ראיין". סתם מורה שהתגייס למלחמה, כי זה מה שצריך לעשות לפעמים. הנקס הוא "קפטן פיליפס" על הספינה ששודדי ים סומלים משתלטים עליה, ובתושייתו הוא מצליח להציל אותה. ושוב, בהדרכתו של ספילברג, הוא עורך הדין שבתוך הכפור של המלחמה הקרה מציל שני שבויים אמריקנים. עכשיו, אצל קלינט איסטווד, הוא מציל 155 נוסעים. הוא השחקן היחיד היום בהוליווד שהוא כוכב למרות שאין לו זוהר כוכבים ואיננו יפה תואר בסגנון של כוכבי העל. למעשה הוא ממשיך דרכם על המסך של ג'ון ויין ואחריו קלינט איסטווד עצמו. שניהם לא עסקו במשימות הצלה אלא שלפו ראשונים וירו ברעים. הם היו גיבורים הורגים, שיכולתם לגרום להרס ומוות עלתה על זו של האויבים, שליחי הרוע.

https://www.youtube.com/watch?v=McDUKtjtxrs

המסורת הנוספת שאיסטווד מרמז על השתייכותו אליה היא של הבמאי הגדול דון סיגל. פלאשבק אל ימי נעוריו של סאלינברגר חושף את תחילת הקריירה שלו כטייס של חברת מטוסים קלים. "בכל מקרה, תזכור להמשיך להטיס את המטוס", אומר לו הטייס הבכיר הוותיק, בעל החברה. אחד הסרטים הנשכחים והחביבים ביותר של דון סיגל הוא 'צ'ארלי ואריק – אחרון העצמאים' (Charley Varrick – The Last of the Independents). וַאריק הוא טייס מטוסי ריסוס שיש לו חברה של מטוסים קלים. יותר נכון מטוס אחד וטייס אחד, הוא עצמו. אי אפשר שלא לחשוב על צ'רלי ואריק כשרואים את הסצנה הזאת. סיגל הוא גם הבמאי שהפך את קלינט איסטווד לכוכב קולנוע אמריקני אחרי הצלחתו במערבוני הספגטי של סרג'יו ליאונה. הוא זה שליהק אותו כאקדוחן עירוני ברחובות סן פרנציסקו ב'הארי המזוהם'.

כמו סיגל, גם איסטווד רוצה לומר משהו נוסף על סיפור הצלה אגדי. סיגל ואיסטווד טיפחו בסרטיהם את האמירות החתרניות של האינדיווידואליסטים המרדנים נגד הממסד הממית, שמורכב מאנשים שנשארים תמיד במשרדים, שיושבים על כיסאותיהם היציבים בשעה שהם משרטטים סימולציות תיאורטיות למצבים אמיתיים, ושופטים החלטות שנלקחות תחת לחץ נורא שלא דומה לשום דבר. כמו 'הצלף' לפני שנתיים, גם על 'סאלי' אפשר לומר שאם אתם מתכוונים ללכת רק לסרט אחד בחצי השנה הקרובה, זה הסרט שלכם. זהו סרט הפונה לציבור, שרואה את החברה סביבו נכנסת לסחרור כאוטי, ואומר לו: הכל בסופו של דבר תלוי בכם. אתם יכולים לעשות את זה. מחוללי אי־הצדק והאיומים הם אלה שמנהלים את העניינים מלמעלה – כמו סימולטורים.

סאלי: נס על ההדסון (ארה"ב, 96 דקות). בימוי: קלינט איסטווד. שחקנים: טום הנקס, ארון אקהארט, לורה ליני