באמצעות שליטתו על מוקדי הכוח בממסד התרבותי בישראל, השמאל פוגע בחופש הביטוי והיצירה ומדכא יצירות לאומיות שמעזות לגוון מעבר לעיסוק ב"כיבוש". שרת התרבות רגב, הגיע הזמן לעבור מדיבורים למעשים
תרשמו, אנחנו פראיירים. ארבעים שנה מאז 'המהפך' שהעלה את הימין לשלטון, ועדיין קבוצת בריונים שהשתלטה על קרנות הקולנוע דורסת ומשתיקה אותנו. מבחינה תרבותית הציבור הישראלי הוא עדיין גולה בארצו ונתון תחת כיבוש תודעתי של קבוצה רדיקלית, המזדהה עם המאבק נגד ישראל ומשתיקה קולות לאומיים וימניים. הם עושקים ממשלם המסים עשרות מיליוני שקלים בשנה ומשתמשים בכספנו כדי להסית נגדנו, להזדהות עם קניבלים דוגמת מחמוד דרוויש, להציג אותנו כהתגלמות הרוע עלי אדמות ולהצדיק כל מעשה רצח ונבלה פלסטיני. ואנחנו בולעים את הרוק, מורידים את הראש ומקבלים את כל זה כגזירת גורל.
ערן טיפנברון, עורך Ynet לשעבר, סיפק לפני כחודשיים עדות שבמדינה חופשית הייתה אמורה לחולל סערה רבתי: "זכיתי לראות בעבר מבפנים את המנגנון המעוות שמחלק כספי ציבור למוסדות תרבות. ברובד האידיאולוגי זו מערכת שמשמרת עוצמה בידי מוסדות הגמוניים. ברובד המעשי אין מילה אחרת להוציא שחיתות", תיאר טיפנברון את שראה מבפנים. "מאות מיליונים מועברים לגופים שחלקם עושים עבודה מופלאה, וחלקם צריכים להיות מושלכים לפח האשפה. תיאטראות, תזמורות, מוזיאונים ועוד. אבל דבר אחד משותף לכולם: אין ערעור על סדר היום האחיד שהם מייצגים". דבריו של טיפנברון נבלעו בחשכה, ועולם כמנהגו נוהג.
טיפנברון יודע על מה הוא מדבר. קחו לדוגמה את המקרה של במאי הקולנוע רועי הורנשטיין. הורנשטיין, במאי מנוסה, ראה לנגד עיניו סרט שיציג לציבור הישראלי ולעולם את גבורתם של הטייסים שהובילו את 'מבצע מוקד', שבמסגרתו השמיד חיל האוויר בתחילת מלחמת ששת הימים את חילות האוויר של מצרים, סוריה וירדן בתוך יום אחד, והכריע למעשה את גורל המלחמה לפני שהחלה. הוא עמל על הפקת הסרט במשך שמונה שנים; כתב תסריט, גייס משקיעים פרטיים, רתם לפרויקט את חיל האוויר והפיק פיילוט תלת־ממדי של 12 דקות שצולם בבסיס תל־נוף וכלל שימוש במטוסי קרב.
כנהוג בתעשיית הקולנוע, פנה הורנשטיין בבקשת מימון לשתי קרנות הקולנוע הממשלתיות הגדולות – קרן הקולנוע הישראלי וקרן רבינוביץ'. הלקטור אורי סיוון קבע כי מדובר ב"תסריט מרשים שכתוב ומסוגנן בהזדהות עם הנושא בו הוא עוסק", אולם כמה פסקאות לאחר השבחים המקצועיים יצא המרצע מהשק: "'קרב אוויר' הוא גם סרט מלחמה" כתב סיוון. "אבל גם בסוגיה זו בוחר התסריט להימנע מלגעת בנושאים מורכבים כמו אימת המוות וההרס שהמלחמה גורמת (לשני הצדדים הנלחמים) והאבסורד שבעצם קיומה של מלחמה". זה היה רק המתאבן לקראת משפט המחץ:
התסריט מכיל מינון נמוך מדי של הממד האנטי־מלחמתי, והשאלה ביחס לחיוניותה או דרכים להימנע ממנה – כמעט שאינם נדונים. לא בטקסט התסריטאי ולמיטב הקריאה שלי – גם לא בסאבטקסט. 'קרב אוויר' נשאר באזור המוגן של סרט מלחמה ישיר ומתוחקר, ובכך נמנע מאמירה חדה על משמעותה הפילוסופית והרגשית.
גם הלקטורית רונה סגל קבעה כי "התסריט כתוב במיומנות רבה, ובקי במושגים ובהווי", אך מיד עברה לביקורת על כך ש"התסריט מתאר רק הצלחות מבצעיות. עובדה זו מתחברת לתחושה כללית יותר, שאמנם הייתה טיפוסית לתקופה, שהתסריט מעריץ את גיבוריו… זה מקסים אותנו, אבל מנציח מדי את מיתוס הטייס".
הבנתם את זה? הלקטורים שיבחו את רמתו המקצועית של התסריט, אך בחרו לדחות אותו מסיבות פוליטיות.
מעגל בולשביקי מושלם
תחום הקולנוע הוא מקרה המבחן המושלם כדי להבין כיצד אליטות השמאל מתמרנות את ממשלות ישראל השונות על מנת להנציח ולבצר את הגמוניית השמאל במוקדי הכוח, תוך שימוש בכוחה של המדינה כדי להשתיק קולות אחרים.
בהתאם לחוק הקולנוע מממנת המדינה את ענף הקולנוע בסכום של כ־80 מיליון שקלים בשנה, מתוכם כ-45 מיליון מיועדים לקולנוע עלילתי. המימון מועבר ליוצרים באמצעות שתי קרנות לתמיכה בסרטים עלילתיים, הפועלות כעמותות עצמאיות. קרן הקולנוע הישראלי הפועלת החל משנת 1979, וקרן רבינוביץ' הפועלת בתחום הסרטים העלילתיים החל משנת 1988. בעשור האחרון הופקו בישראל כ־300 סרטים עלילתיים באורך מלא: רק בודדים מהם, פחות מאצבעות יד אחת, לא קיבלו מימון ממשלתי כלשהו. המשמעות פשוטה: קבלת מימון ממשלתי היא תנאי ליצירת סרט עלילתי בישראל.
בחינת רשימת הסרטים שזכו לתמיכת הקרנות מציגה תמונה חד־משמעית של הטיה פוליטית חריפה. מבין מאות הסרטים העלילתיים שהופקו בישראל בשני העשורים האחרונים, ניתן למצוא עשרות סרטים המקדמים אג'נדת שמאל מובהקת לגווניה. מסרטים "נגד הכיבוש", דרך ביקורת חריפה כלפי המפעל הציוני, ועד תמיכה בטרור והצגת מחבלים שרצחו ישראלים כגיבורים וכלוחמי חירות. מנגד, לא ניתן לאתר ולו דוגמה בודדת אחת לסרט עלילתי באורך מלא המציג אג'נדה ימנית, לאומית או שמרנית. אפילו סרטים בעלי אמירה פוליטית פרו־ישראלית הם מחזה נדיר.
אגב, הקרנות אינן מסתפקות בחלוקת המימון ליוצרים ולאג'נדות שהלקטורים מעוניינים לקדם, אלא מוסיפות מכשול נוסף בפני יצירה אלטרנטיבית. אף שהקרנות אמורות לקבל את חלקן בהכנסות הסרטים בהתאם לאחוז ההשקעה שלהם בהפקת הסרט, נוהגות הקרנות להימנע מגביית חלקן בהכנסות הסרטים שהן מממנות. כך למשל, משקיעים בסרט שקיבל 40 אחוז מעלות הפקתו מהקרנות, גורפים את כל ההכנסות לכיסם אף שסיפקו רק 60 אחוז מהתקציב. כאמור, התוצאה היא שכמעט לא ניתן להפיק בישראל סרטים ללא תמיכתה של אחת מקרנות הקולנוע.
אם לא די בכך שקרנות הקולנוע הקיימות חסומות בפני יוצרים ימנים, חוקי התמיכה בקרנות הקולנוע עוצבו כך שימנעו את הקמתן וכניסתן לזירה של קרנות קולנוע חדשות. חוק הקולנוע קובע כי כדי שקרן קולנוע תזכה לתמיכה ממשלתית, "על המוסד להוכיח שלוש שנות פעילות לפחות בסיוע להפקת סרטים ישראליים, וכן ניסיון משמעותי לגבי סיוע בהפקתם של 20 סרטים ישראליים לפחות, ובכלל זה ניסיון משמעותי בסיוע להפקת סרטים עלילתיים באורך מלא". השורה התחתונה ברורה: אי אפשר להפיק סרט בישראל בלי תמיכה של אחת מקרנות הקולנוע הקיימות, ואי אפשר להקים קרן אלטרנטיבית מבלי לפעול שלוש שנים ולהפיק עשרים סרטים לפחות. מעגל בולשביקי מושלם. לא רק שהחונטה התרבותית מחלקת את הכסף למי שהיא חפצה ביקרם, היא מצליחה גם למנוע כל אפשרות של כניסת קולות חדשים לתעשייה.
הצופים יקבעו
בשנה וחצי האחרונות הצליחה שרת התרבות מירי רגב להביא את ההטיה והחדגוניות בתרבות הישראלית לקדמת הבמה. עוד נאום, עוד אירוע, עוד סערה, והבריונים שהשתלטו על מוסדות התרבות אוכלים את הפרובוקציות של רגב אחת אחרי השנייה. ביטחונם העצמי הגיע לרמות בלתי נתפסות. מאות המיליונים שקיבלו מאזרחי ישראל בשנים האחרונות לא גורמים להם להוקיר למישהו תודה. להפך, הם השתכנעו שאנחנו עובדים אצלם; הם ייקחו את הכסף ממשרד התרבות, ישתינו על כולנו מהמקפצה ואנחנו נגיד להם תודה.
את המילים "בשרו של הכובש יהיה לי למאכל" כתב מחמוד דרוויש בשנת 1964. הכיבוש שעליו הוא מדבר איננו זה שלאחר 67', כי אם עצם קיומה של מדינת ישראל. מי שבחר להציג את השיר הזה בביצועם של תאמר נאפר ואיש השמאל הקיצוני יוסי צברי, הרשה לעצמו לעשות זאת מתוך ידיעה שאף אחד לא יעז להזיז לו את הגבינה. הגיע הזמן להוכיח למשטרת המחשבות של הגרבוזים והאורשרים שהיא טועה.
שרת התרבות רגב, את לא פרשנית, פובליציסטית או מפגינה. את שרת התרבות, וחובתך היא לשים סוף להטיה, להדרה ולסתימת הפיות. בסוף השבוע האחרון התחייבת כי תפעלי להקמת ועדה שתבחן את התנהלות קרנות הקולנוע. שני שינויים מרכזיים ישימו סוף לסתימת הפיות שמתרחשת בחסות ממשלות ישראל מזה עשרות שנים. השינוי הראשון הוא ביטול החקיקה המונעת הקמת קרנות קולנוע חדשות כאלטרנטיבה לקרנות הקיימות.
השינוי השני חשוב עוד יותר: מעבר מתמיכה תקציבית על בסיס חוות דעת סובייקטיביות של לקטורים הנמנים על קליקה סגורה, לתמיכה על בסיס הישגים ומכירות כרטיסים. סרט שיוכיח כי הציבור הישראלי מגלה בו עניין יקבל תמיכה בהתאם למספר הכרטיסים שמכר. מנגד, סרטים שמכוונים לפסטיבלי קולנוע באירופה ולקהל המתמוגג מתעמולה אנטישמית, ייאלצו להסתפק במימון גרמני, שוודי או אירי.
בכלל, למדינה יש תפקידים חשובים יותר ממימון סרטים. אם היועצים המשפטיים ימנעו ממך לבצע שינויים בדרכי חלוקת תקציבי משרדך, חובתך לאזרחי ישראל פשוטה: לקצץ את תקציבי התרבות בעשרות אחוזים. השיטה הקיימת, שבמסגרתה אנו מממנים את מי שמסית נגדנו וסותם את פינו, חייבת להיפסק. תרשמו: נמאס לנו להיות פראיירים.
טוב, המאמר שלך מציג את הטיעון וגם את טקס הקבורה שלו. רגב היא לא בנאדם של עשייה. חושבים שהיא כזו כי היא כוחנית. גם על ליברמן טוענים שהוא בולדוזר כי יש לו זקן ומבטא. המציאות מראה אחרת. רגב טובה רק בדיבורים. דווקא איילת שקד ויריב לוין (האשכנזים האלה נו) שקטים ויעילים יותר. הרבה-הרבה יותר.
לא רגב היא נשואת המאמר ואתה דני מתחמק מדיון ענייני, זו בדיוק הדרך שכותב המאמר מדבר עליה. לתקוף! ואפילו בשימוש בשקרים מובהקים!
איילת שקד היא חיילת של נוני מוזס ופקודה של נפתלי בנט – האח של יאיר לפיד. מי שחושב שהיא הגיעה לכנסת כדי לקדם אג'נדה לאומית, כנראה לא עוקב אחרי פעילותה:
http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-102516-00.html
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-80440-00.html
אפשר לקבל רשימה של סרטים שזיהיתם בעלי הטיה שמאלנית ברורה?
לא.
סוכריות
כן, על קצה המזלג ובלי להתאמץ:
– חמסין
– הכלה הסורית
– גן עדן עכשיו
– לבנון
– ואלס עם באשיר
– עץ לימון
– המעבדה
– ג'נין ג'נין
– שיח לוחמים הסלילים הגנוזים
יש עוד המון. חיפוש קצרצר ברשת ובאתרי קרנות הקולנוע יוביל אותך אליהם ללא כל מאמץ.
בבקשה עוד שלושה סרטים, רק מהזיכרון:
מדורת השבט
שומרי הסף
כיפור
מאמר מצויין!
ואפשר להוסיף שמאז הקמת הקרנות שיעור הסרטים שפנו ושמכרו כרטיסים לקהל הרחב – זניח.
זאת בהשוואה לתקופה שלפני הקרנות – בהם הסרטים פנו לקהל והיו בידוריים ופופולריים יותר, עסקו בכל הנושאים ומכל הזויות הפוליטיות. כאשר הסרטים היום הם הרבה יותר פוליטיים, בעלי אג'נדה ברורה ונעשו כמיועדים לפסטיבלי מבקרי האומנויות.
תחשבו על 5 הסרטים הישראליים הפופולריים ו/או הטובים ביותר שנעשו ותגלו שלפחות 4 מתוכם נעשו לפני 1980.
לא הבנתי את הלוגיקה: "סרט שיוכיח כי הציבור הישראלי מגלה בו עניין יקבל תמיכה בהתאם למספר הכרטיסים שמכר" – כדי שסרט ימכור כרטיסים צריך ליצור אותו קודם כל ולשם כך נזקקת התמיכה הכספית. אולם אם התמיכה תינתן רק על סמך כרטיסים שהסרט מכר, הסרט לא יוכל לקבל תמיכה לעולם, לפחות עד שתומצא מכונת זמן.
קצת מביך
אם לא היית בור ועם הארץ היית יודע שכך נהוג ברבות ממדינות העולם וכך היה נהוג גם בישראל עד שנת 1979. ואם לא היית פרזיט היית יודע שכך גם עובד כל עסק בעולם שאיננו חלק מתעשיית הפרזיטיות של "האמנים" שלנו. קודם משקיעים, ואחרי ההשקעה רואים, או לא רואים, הכנסות או רווחים.
אני מוסיקאי די מוכר, אבל בארה״ב לא בארץ (אז אין לכם מה לנחש) ואני רואה כמה כסף משקיעים במוסיקאים שאף אחד לא שמע או רוצה לשמוע. אין דרך לנצח את השיטה, אפשר רק לבטל אותה. אני לא רוצה מימון או עזרה, אבל לא מבין למה אתם צריכים לממן מוסיקאים כושלים שלא מרוויחים מספיק לשלם שכר דירה בניו יורק.
השרה מירי רגב העם איתך
ואנחנו אומרים די לכיבוש השמאלני
די לסתימת הפיות
די לרדיפה השמאלנית
לא עדיף לעצור את התמיכה בתרבות כליל ולהשאיר את היצירה לעסקה פרטית בין היוצר לרוכש הכרטיס?
באיזו זכות נמנעות הקרנות מגביית ההכנסות המגיעות להן ממכירות הכרטיסים ? לפי איזה קריטריונים נקבע מאיזה סרט לגבות הכנסות ? אם הקרנות מוותרות על הסכומים, המגיעים להם זהו סימן, שהן ממומנות בעודף תקציבי ויש לקצץ את התקציבים האלה בהתאם.
קבלו את המדריך המושלם לקבלת מימון לסרט מקרן קולנוע ישראלי, באדיבות לאטמה עליה השלום:
https://www.youtube.com/watch?v=Uhro0PMIKIw
נחמד מאוד 🙂
קשקושים מביכים. אף אחד לא מעניין אותו לראות דרמטיזציה מפונפנת של כמה מטוסים מפציצים האנגרים ללא קרב. אתה בעצם דורש את מה שאתה מתנגד לו: אתה דורש כפייה מלמעלה של נרטיב ימני. אולי סרט שמראה את יגאל עמיר כגיבור? אולי סרט שמראה את סיפורו של עדן נתן זאדה הצדיק? אולי סרט שמראה איך השליטה הצבאית שלנו בשטחים היא בעצם נופת צופים אחת גדולה? קולנוע חי על דילמות, על בעיות והתחבטויות. מה לעשות שבשמאל טובים בחשבון נפש, ובימין טובים בג'ובים וקומבינות נדל"ן, ולרכב על הטרור עד לשקיעה.
כמובן
הרי היום נותנים תמיכה תמורת פרסומות. אין ארוחות חינם
הגיוני למירי רגב, לפי ההגיון הבסיסי שלה, שאם היא נותנת כסף אז היא צריכה לקבל פרסומת לה ולממשלה בתמורה.
זה הרי נעשה בכל המדינות הטוטליטיריות ומירי רגב, כמו רוב הממשלה (חלק מאינטרס כמו ביבי, חלק מחוסר הבנה כמו מירי) רוצים אותו דבר
זה שזה כשל מבחינה בינלאומית, הרי אף אחד לא מאמין לסרטי האידיליה מצפון קוריאה, זה לא מעניין את מירי.
אני, למשל, לא דורש שיראו את יגאל עמיר ועדן נתן זאדה כגיבורים או כצדיקים. אבל אם מקרינים פעם סרט כזה, זו לא סיבה לשלול את התקציב שהמדינה מעניקה לקולנוע שמקרין סרט כזה. זכותו של בית קולנוע להקרין סרט כזה בלי שישללו לו את התקציב. השאלה היא אם המדינה חייבת לתקצב קולנוע או יוצרים שזה מה שהם מייצרים באופן קבוע. במלים אחרות, יש הבדל אם דברים הנתונים במחלוקת מושמעים ומוקרנים בין שאר הדברים לבין מצב שאלה היצירות היחידות שאותן מקרינים ומשמיעים.
וואו! אתה באמת חי בסרט!
למה נדמה לך שדילמות , בעיות והתחבטויות הן רק במרחב שהשמאל הרדיקלי משוטט בו? בעצם, ההיפך הוא הנכון, שם אין כל התחבטות, התשובות ידועות מראש ומי שמעז להטיל בהן ספק או להתחבט לגביהן מוקע כראש חוצות עם שלל גידופים יצירתיים ואפס נימוקים לוגיים. כדרכו הרגשנית והאימפולסיבית של ההמון השמאלני הנבער.
הרבה יותר מעניין אותי לראות את הנרטיב הלאומי של ששת הימים מאשר תעמולה שיקרית של 'ג'נין ג'נין', או את הייאוש השמאלני 'בשומרי הסף' או ב'כיפור'.
אתם טובים בהתבטלות בפני העולם ובשנאה עצמית, אל תבלבל את זה עם "חשבון נפש". אולי יותר מחלת נפש…
הבעייה היא שיש מנטליות ב"ימין" שמה שלא כולם מכירים, או מה שאיננו קרליבך, "לא קיים": https://www.youtube.com/watch?v=7zUrWZeCJ7U
תודה ללימור שבמשל שנים התיישרה עם שמאל הרדיקאלי המוסדות תרבות , במטרה אחד להיות אחד מהשבט הלבן.
למירי בניגוד ללימור אין שום רגשי נחיתות והיא שמה פס עבה על כל הפח זבל השמאלני שהורס אותנו מבנים ובשני העשורים האחרונים עושה יד אחד עם האויבנו המרים ביותר תוך שימוש במשאבים של המשלמי המיסים ברובם אגב ימיניים.
שתעשה את זה בצורה מכובדת וישרה
תוך כדי הצגת משנה סדורה
ולא עם פרובוקציות בגרוש
שמעלות את הסברה – שמה שמעניין אותה
זה לא התרבות בארץ אלא מרכז הליכוד
רק בריאות לכולם
סאמק. אנחנו כאלה פראיירים.
אין עליך ארז תדמור. תודה על האינפורמציה המפורטת המציגה את שלטון השמאל שמבוצע בגניבת דעת ושוד תקציבים ובאותה שיטה בדיוק בה הוא השתלט על בג״צ שמחסל את יהודיות המדינה. אנו זקוקים למנהיגים אמיצים כרגב שלא מתחמקת מתפקידה להלום בצבא הסמולנים הזה שחבר לאויב הערבי ומסרסר עבורו ונגדנו. חייבים להילחם באמצעות חקיקה. לצערי הנבלה כחלון הוא זה שמונע בקואליציה הימנית הנוכחית חקיקה שתבטל את כוחו של בג״צ הדיקטטורי אשר באמצעות הדיקטטורה שלו מבטל את המדינה ומאיין את כוחן של ממשלות ישראל. כחלון אינו רק נבלה אלא גם דו פרצופי. כשהוא טוען שהוא לא יתן לחוקק חוק כלשהו שיפסיק את שלטון בג״צ בתואנת השווא שבג״צ מגן על החלשים – צריך לשאול אותו על איזה חלשים מגן בג״צ בדיוק? אלה שנרמסים על ידי הפושעים האפריקנים שהסתננו בניגוד לחוק למדינת ישראל? לזאת ייקרא הגנה על החלש? איזו צביעות של כחלון ושל בג״צ. כחלון משתלח בציבורים שונים כדי לייצר דירות באופן מלאכותי תוך יצירת שינאה ופילוג בעם. בעלי הדירות הפכו לפתע לשודדי הזוגות הצעירים. השמאל גונב לנו את המדינה והשלטון לו נבחר המחנה הלאומי תוך שהוא צווח בחוצפה ״תחזירו לנו את המדינה קיבינימאט״. אם לא נצליח לשחרר את המדינה מאחיזת השמאל – היא תתמוסס לנגד עינינו הכלות. כחלון יהיה גם האחראי היחידי להרס ישובים ביהודה ושומרון בשל סירובו לחוקק מה שנדרש על מנת לבטל החלטות מקוממות של בג״צ שמטרתן הרס ההתיישבות.
גיגול בערך "תקציב משרד התרבות" מעלה שבתקופתה של רגב, הכפיל משרד התרבות את תקציבו…
משרד התרבות העניק פי 2 כסף לכל הפרזיטים שונאי ישראל.
רגב חזקה בדיבורים אך לא במעשים.
צריך מישהו עם ביצים שיעשה מה שצריך: לקצץ את התקציב לפחות מ 1/3 מהתקציב הנוכחי.
זה לא שהשמאל כבש התקשורת, היא שמאלנית מעצם טבעה, התקשורת היא שכבשה אותנו עם כל הרוע, הכיעור ולשון הרע שהיא מורכבת מהם, תחשבו על כך.
מאמר ברובו נכון אך המסקנה שהגעת אליה מוטעית. אין צורך לנסות לאזן את האג'נדה השמאלית בצורה כלשהי. אין צורך לאפשר הקמת קרנות קולנוע נוספות על חשבון המדינה. אין זה מתפקידה של המדינה לממן סרטים שמאליים או ימנים. אין עניין לציבור משלמי המיסים להפריש כל חודש סכום כלשהו מכספם כדי לממן יצירת סרטים, העלאת הצגות, הלחנת אופרות, השמעת קונצרטים או יזום של ערבי שירה בציבור. אין צורך להקים ועדות עם לקטורים או בוחנים נפוחים אחרים שיצפו, יאזינו, יבחנו, יבדקו, יעריכו ויכתבו חוות דעת מנומקות לגבי דעתם המלומדת על היצירות ויעניקו ברוב טובם את כספם של משלמי המיסים לטובת מימון יצירה מוצלחת כזאת או אחרת.
מדוע יצירת סרטים חשובה יותר מיצור שולחנות? או מיצור כלי מטבח? ומדוע לא נממן גם אותם באמצעות כספי המיסים על ידי מינוי ועדות של לקטורים שיבחנו את העיצובים החדשים בתחום ויחליטו למי להעניק את כספנו?
יואילו נא יוצרי הסרטים לנהוג כמו כל יזם אחר ולגייס מימון ליצירותיהם באמצעות פנייה למשקיעים פרטיים.
להרחבה:
http://www.kav.org.il/%D7%94%D7%9B%D7%A9%D7%9C-%D7%95%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95/%D7%93%D7%AA-%D7%95%D7%AA%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA