האיחוד האירופי מלבין את פשעי איראן ומתכונן להידוק היחסים

החששות המוקדמים בדבר התעצמותה של איראן בעקבות הסרת הסנקציות בינואר האחרון הולכים ומתממשים. בחודשים האחרונים העבירה ארה"ב לאיראנים 1.7 מיליארד דולר במזומן (400 מיליון מתוכם ככופר לפדיון שבויים אמריקנים), למרות שממשל אובמה הודה בעצמו כי האיראנים הפכו לתוקפניים יותר מאז נחתם הסכם הגרעין. הפעם זו תורה של אירופה לעצום עיניה ולאטום אוזניה מהעוולות וההפרות האיראניות, בדרך לכינונם מחדש של קשרים מלאים עם משטר הטרור בטהראן.

"בהתחשב בעובדה שהסכם הגרעין היווה הישג גדול לדיפלומטיה האירופית", נאמר בהודעה מיום חמישי האחרון מטעם הוועדה לענייני חוץ של הפרלמנט האירופי, "כעת אירופה אחראית לא רק על פיקוח מימוש ההסכם, אלא גם לשמירת רוח המשא ומתן בין הצדדים באופן שישרת את תושבי איראן והאיחוד האירופי גם יחד".

ההודעה יצאה לאחר שוועדת החוץ של הפרלמנט החליטה לאמץ ברוב של 37 נגד 15, מסמך הבנות המתווה את העקרונות לנירמול היחסים בין האיחוד האירופי לאיראנים. המסמך, שזכה לכותרת "האסטרטגיה של האיחוד האירופי כלפי איראן לאחר הסכם הגרעין", ממליץ לקחת את היקפי הסחר הנוכחיים בין האיחוד לאיראנים, הנאמדים כיום בכ-8 מיליארד דולר, צעד אחד קדימה – ולהפוך את האיחוד לשותף הסחר הגדול ביותר עם איראן.

במסמך מצוין אמנם כי אם איראן תפר את ההתחייבויות עליהן חתמה בהסכם הגרעין, תסתכן טהראן בשובן של הסנקציות. אך באותה נשימה מחברי המסמך ממליצים לאיחוד האירופי לתמוך בבקשתה של איראן להצטרף לארגון הסחר העולמי (WTO) – מהלך מסוכן, שבמידה ויתממש עלול להקשות מאוד על מדינות המערב להשית מחדש את הסנקציות על האיראנים. בימים האחרונים אף פנו מחוקקים אמריקנים, משתי המפלגות, לנשיא אובמה במטרה שיסכל את המהלך האיראני – וימנע ממשטר האייתולות להצטרף לארגון הסחר העולמי.

המסמך יובא להצבעה במליאת הפרלמנט בבריסל ב-24 באוקטובר, ולפי ההערכות הוא צפוי לעבור ולהפוך למדיניות הרשמית של האיחוד כלפי איראן. "לצערי הרב, אני לא רואה סיכוי שהמסמך לא יאושר", אומר ל'מידה' באס בלדר, חבר ועדת החוץ של האיחוד האירופי, שהיה אחד מ-15 המתנגדים לאימוץ הדו"ח. "אני חש בושה גדולה בגלל המסמך הזה – פוליטית, מוסרית ואינטלקטואלית". בלדר, חבר פרלמנט הולנדי וותיק הידוע כתומך נלהב של ישראל, אומר כי חבריו לוועדת החוץ של הפרלמנט שאישרו את ההסכם נקטו ב"גישה מתרפסת" בפני האיראנים.

"תומכי ההסכם נתנו לאיראן 'כרטיס חופשי' לעשות ככל העולה על רוחה ולהמשיך לזרוע הרס ואלימות במזרח התיכון, בלי שתצטרך לשאת כלל בתוצאות. הם התנגדו לדרישה שלי לכלול במסמך סעיפים המורים לאיראן לחדול באופן מידי מתמיכתה בארגוני טרור, דוגמת חיזבאללה וחמאס; הם סירבו לגנות את איראן על קריאתה המפורשת להשמיד את ישראל; הם אפילו לא הסכימו לבקר את המשטר האיראני על כך שהוא עורך תחרות קריקטורות שנתית בנושא הכחשת השואה. הדו"ח הזה פשוט מתועב".

הפרטנר בטהראן

הביקורת הנוקבת של בלדר נגד המסמך שאמור להתוות את המדיניות האירופית העתידית כלפי האיראנים, לא נאמרת בחלל ריק. הדג מסריח מהראש נהוג לומר, והראש במקרה הזה הוא יו"ר הוועדה שחיברה את המסמך, ריצ'ארד האוויט – מחוקק מטעם מפלגת הלייבור הבריטית, ומי שנחשב לאחת הדמויות הקרובות ביותר ליו"ר הלייבור, ג'רמי קורבין – בעצמו בעל רקורד עשיר במגוון התבטאויות אנטי-ישראליות, על גבול האנטישמיות, כמו ההשוואה שערך לאחרונה בין ישראל לארגון דאע"ש.

לא אחת לאורך המסמך, מוכיח האוויט קשר מקרי בהחלט למציאות – דוגמת ההמלצה שלו כי במסגרת "פיתוח היחסים העתידיים בין הפרלמנט האירופי לפרלמנט האיראני", ינצלו האירופים את הידוק היחסים עם טהראן כדי לקיים, לא פחות ולא יותר, "דיאלוג משותף בנושא המלחמה בטרור". האוויט אמנם גדל בדרום-מזרח אנגליה, אך בדו"ח שחיבר הוא לא ביקש להפגין את ההומור הבריטי המשובח בו ניחן – הוא התכוון ברצינות תהומית לכך שספונסרית הטרור הגדולה בעולם, לפי משרד החוץ האמריקני, היא גם זו שתשיא לאירופים עצות כיצד להתמודד מול מתקפות הטרור של האסלאם הרדיקלי על אדמת היבשת הישנה. האוויט, שבדומה ליתר חברי הלייבור התנגד להיפרדותה הצפויה של בריטניה מהאיחוד האירופי, שכח כנראה כי האיראנים קיימו בעבר קשרים הדוקים ביותר עם מנהיג אל־קאעידה אוסמה בן לאדן – ושגם בימים אלו, רבים מבכירי אל־קאעידה פועלים מטהראן.

כפי שציין בלדר, מלבד השמטת הממד הטרוריסטי המובהק של האיראנים, במסמך כלל אין אזכור לתמיכתו הפעילה של המשטר האיראני בהכחשת השואה ולאיומיו החוזרים ונשנים למחות את ישראל מעל פני האדמה. החלק היחיד בדו"ח שמובלעת בו ביקורת נגד האיראנים נוגע ל"הבדלי הגישות הקיימים בין האיחוד האירופי לאיראן" בכל הנוגע לעונש המוות הנהוג באיראן.

האירופים לא רק שאינם מתנים את מימושו של ההסכם בהפסקה מידית של ההוצאות להורג מצד המשטר האיראני, אלא אף מנסים לגשר על אותם "הבדלי הגישות" עם איראן בעזרת אתנן כספי: "הפחתה" במספר ההוצאות להורג בתמורה למימון אירופי של תכניות לטיפול ולשיקום אזרחים איראנים המכורים לסמים – הקורבנות העיקריים של מדיניות ההוצאה להורג של חמינאי ואנשיו.

ההתמקדות של האירופים אך ורק בהוצאות להורג על רקע שימוש או סחר בסמים מתעלמת באופן מופגן מהעובדה כי ההוצאות להורג מהוות עבור המשטר האיראני כלי פוליטי יעיל ואכזרי במיוחד להשתיק ביקורת מצד מתנגדים פוטנציאלים – כמו גם מנגנון דיכוי של קהילת הלהט"ב באיראן, דוגמת נער בן 19 שהוצא להורג בתליה באפריל האחרון, רק כי קיים משכב זכר.

הניסוח האירופי המעודן, על גבול המתנצל, ביחס לעונש המוות שמשיתים האיראנים על רבים מבני עמם, חלקם הארי על לא עוול בכפם, מהווה מופת של הפקרות מוסרית מהולה בצביעות: בעוד האירופים ממהרים לאמץ החלטות המבקרות באופן חריף את ישראל בגלל טענות לבנייה בהתנחלויות, הם נמנעים מלגנות במפורש את מנגנון הרצח השיטתי של איראן – מדינה הזוכה בכבוד המפוקפק לכהן כשיאנית העולם בהוצאות להורג, עם ממוצע של לפחות אדם אחד שנתלה למוות בכל יום. מדובר אגב בשיפור ניכר לעומת שנת 2015, במהלכה הוצאו להורג כ-1,000 איראנים – ממוצע של כמעט 3 ביום – נתון שאולי גורם לאובמה ולאירופים לטפוח לעצמם על השכם, ולהתבשם מרוחות השלום והאחווה המנשבות מכיוונו של חמינאי מאז נחתם הסכם הגרעין בתחילת השנה.

מימון לטרור

ההתעלמות הבוטה של האיחוד האירופי מאלמנטים הרסניים במדיניות האיראנית, כמו גם מהפרות בוטות מצידה של החלטות מועצת הביטחון של האו"ם, מהווה תוצר ישיר להחלטה המודעת של הנשיא אובמה במהלך המו"מ עם האיראנים להתמקד אך ורק בסוגיית הגרעין – ולהתעלם לחלוטין מתרומתה המכריעה של איראן לערעור היציבות במזרח התיכון. איראן – המעוניינת לנצל את היחלשותה של דאע"ש כדי להיות השריף של המזרח התיכון, על חשבון המדינות הסוניות-ערביות – מעורבות עד לשד עצמותיה במלחמות ובקרבות בסוריה, עיראק ותימן, ומצויה בעימות חריף עם סעודיה – הצופה בחרדה בהסכם המתגבש בין איראן, שנואת נפשה, לאירופים. "אנו קוראים לפעילות אקטיבית של האיחוד למניעת הסלמה בין טהראן לריאד", נכתב במסמך – משפט שכנראה העלה גיחוך עצוב על פניו של סלמן מלך סעודיה.

המחשה לעוצמת הכמיהה של המדינות האירופיות לחידוש היחסים הכלכליים עם איראן, תוך התעלמות מהתנהלות אלימה וביריונית מצידה, ניתן היה למצוא רק לאחרונה – כשספינות של חיל הים האיטלקי קיימו במיצרי הורמוז תמרונים ימיים משותפים עם חיל הים של איראן, למרות שרק ימים ספורים קודם לכן איימו האיראנים להפיל מטוס אמריקני שחג מעל מים בינלאומיים באזור הורמוז. המחווה האיטלקית התרחשה על רקע רצונה של רומא – שהיתה שותפת הסחר הגדולה ביותר של טהראן ערב הטלת הסנקציות – להחזיר עטרה ליושנה, ולהקדים את יתר מדינות אירופה במירוץ על ליבו ועל כיסו של חמינאי. לאיטליה צפויה תחרות קשה במיוחד, לנוכח העובדה כי מאז הסרת הסנקציות בינואר האחרון, הגיעו לטהראן משלחות סחר מ-15 מדינות שונות החברות באיחוד, במטרה לקדם את חידוש הקשרים הכלכליים עם משטר האייתולות.

אובמה, מצידו, נוקט גם כאן במדיניות ה"הובלה מאחור", כשרק לאחרונה העניק "אור ירוק" לחברת התעופה האירופית 'איירבוס' להוציא לפועל עסקת ענק עם איראן – הגדולה בתולדות החברה – בסך 26 מיליארד דולר.

האוויט, חבר הפרלמנט הבריטי שעמד בראש הוועדה שחיברה את המסמך, הביע תקווה כי מימושו יוביל ל"שלום ולשגשוג לתושבי איראן ולשכנותיה" – אך בפועל, איראן לא ניצלה את ה-1.7 מיליארד דולר שקיבלה מאובמה, ואת הגידול ב-43 אחוז בהיקף הסחר עם האיחוד האירופי מאז הסרת הסנקציות כדי להיטיב עם מצבם של 12 אחוז מהאיראנים המצויים מתחת לקו העוני. במקום זאת, המשטר בטהראן העדיף להשקיע את הממון הרב לו זכה בהגדלה של תקציב הביטחון  – המתקרב כיום ל־15 מיליארד דולר – בשיעור של כמעט פי 3 מאז הסרת הסנקציות. הנהנים העיקריים עד עתה מהסכום השמן שהעבירו אובמה והאירופים לנציגי המדינה שחרטה על דגלה את השמדת ישראל הם משמרות המהפכה, הנוגסות ב־65 אחוז מכלל תקציב הביטחון של איראן – ושתקציבן קפץ בלמעלה מ־50 אחוזים מאז הסרת הסנקציות.

כעת, הנציגים האירופים מעוניינים להעשיר את קופתה של איראן בעוד כמה מיליארדי דולרים. במילים אחרות, האיחוד וארה"ב מוכנים באופן מודע לסייע במימון ארגוני טרור הנתמכים בידי משמרות המהפכה – דוגמת חיזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי – ולסבסד הקמתה של מדינת טרור פלסטינית בעזרת בסכומי עתק של מיליארדי דולרים. הכל, כמובן, בשם הכמיהה לריאלים האיראנים המרשרשים, ולחזונו האוטופי והמנותק של אובמה, בשיתוף חבריו האירופים, כי אם רק ייחתם הסכם הגרעין, תיטוש איראן את דרך הטרור, ותצטרף ל"קהילת האומות". או שלא.

לוביסטים של חיזבאללה בבריסל

בלדר, חבר הפרלמנט ההולנדי הפרו-ישראלי, אמנם מעריך כי המסמך יאומץ בעוד כשבועיים במליאת הפרלמנט של האיחוד, אך באותה נשימה גם מביע תקווה כי חברי פרלמנט פרו-ישראלים יצליחו בכל זאת "לכלול בנוסח הסופי חלק מהסעיפים האנטי-איראנים שאני ביקשתי לכלול בדיונים בוועדת החוץ".

מלבד תוכן המסמך, בלדר מביע דאגה גם מעצם ההישג הדיפלומטי של האיראנים ובעלי בריתם מחיזבאללה. "הלוביסטים האיראנים והלבנונים בפרלמנט של האיחוד היו מאוד מתואמים ביניהם", מעיד בלדר, "הם הצליחו להבטיח כי הדו"ח יהיה מקובל גם על טהראן וגם על ביירות, או ליתר דיוק – על דרום ביירות (הכוונה לרובע דאחיה הנשלט בידי חיזבאללה). שיתוף הפעולה הזה מהווה לדעתי מגמה מדאיגה במיוחד".

אימוץ המסמך בידי פרלמנט האיחוד אמנם מהווה אקט הצהרתי מסוכן המעניק לגיטימציה לקיום קשרים מלאים עם איראן, ללא תנאי, אך עם זאת, הוא לא מחייב את הפרלמנטים המקומיים. "המשימה הגדולה תהיה לשכנע את הממשלות והפרלמנטים של המדינות לא לאמץ את החלטת האיחוד", אומר בלדר "ולהפוך את המסמך הנורא הזה לפיסת נייר חסרת חשיבות מעשית".

אתה זוכה לסיוע מצד משרד החוץ או גורמים ישראלים רשמיים אחרים?

"בהחלט. אני חייב לומר שאני מתרשם מאוד מהמומחיות ומהמקצועיות של הדיפלומטים הישראלים. הם דאגו להעביר לי חומרים רבים על איראן והעניקו לי תובנות שעזרו לי מאוד בדיונים על הדו"ח בוועדת החוץ. לצערי, הרוב בעד אימוץ המסמך היה מוצק מדי מכדי לשבור אותו, והיו גורמים רבים מדי באיחוד שרצו שהוא יעבור בצורה הכי חלקה ומהירה שאפשר".

רבים בישראל מאשימים ארגוני שמאל ישראלים, דוגמת 'שוברים שתיקה' או 'בצלם', כי הם משחירים את שמה של ישראל בעולם ובכך מזיקים למאמציה הדיפלומטיים של ישראל. האם אתה רואה קשר בין פעילות אותם ארגוני שמאל ברחבי אירופה, לבין אימוץ המסמך הנוכחי, המנוגד לחלוטין לאינטרסים של ישראל הרשמית, בידי חברי פרלמנט אירופים?

"אני מעריך מאוד את גיוון הדעות שקיים בישראל, שמוצא ביטויו בקיומם של מגוון ארגונים לא-ממשלתיים במדינה. עם זאת, קבוצות המהוות מיעוט בחברה הישראלית [הכוונה לארגוני השמאל, ג"צ] זוכות לענין ולתשומת לב רבה מצד קובעי מדיניות באירופה וברחבי העולם, ולכן הנרטיב שאותם ארגונים מציגים משפיע הרבה יותר מייצוגם האמיתי בחברה הישראלית. אני מאמין שאם קובעי המדיניות בעולם באמת רוצים להבין את ישראל – הם צריכים להיות ערים לכלל קשת הדעות בחברה הישראלית, להיסטוריה העשירה של העם היהודי ולמאבקו לעצמאות".

ממשרד החוץ נמסר כי המשרד "עוקב מקרוב אחר הנושא, באמצעות משלחת ישראל לאיחוד האירופי. אנו פועלים על מנת להבהיר את הסכנה הטמונה באיראן ובהידוק היחסים עימה״.