בעקבות פוסט ביקורתי שפרסם בפייסבוק קיבל יואב אליאסי, "הצל", מכתב איומים ממערכת המשפט. אף שבדמוקרטיה השופטים אינם חסינים מביקורת, בישראל שורר משטר השתקה וסתימת פיות
מכתב בהול וחריף במיוחד נשלח אתמול מטעם הנהלת בתי המשפט בישראל, ובו דרישה להסרת פוסט שהועלה בפייסבוק ואיום בפתיחת הליכים משפטיים אם לא ייעשה כן. אם תהיתם, המכתב לא מוען לאחד מהמוני הגולשים הערבים שחגגו, הזדהו ושיבחו את הפיגוע בירושלים, אלא לראפר והפעיל הפוליטי יואב אליאסי, הידוע בכינויו "הצל".
החטא? "העלבת וביזוי שופט". כן, קראתם נכון – לא הסתה, לא גידופים, לא הוצאת דיבה ולא התבטאות קיצונית במיוחד – "העלבת וביזוי שופט". וכיצד באו לידי ביטוי אותם "העלבה" ו"ביזוי" בפוסט שכתב אליאסי? על פי הנהלת בתי המשפט, בטענתו כי "בתי המשפט מרחמים על מחבלים ונותנים להם עונשים בדיחה, ואנחנו משלמים בדם! אבל כולנו יודעים מה הוא סופם של רחמנים". ללא ספק, סכנה ברורה ומידית שמחייבת שיסוי עורכי דין ופגיעה חמורה בחופש הביטוי.
במכתב ששיגרה לאליאסי עו"ד ליאת יוסים, "הגורם הממונה לעניין הכפשות שופטים" (מתברר שיש דבר כזה), היא הסבירה את סתימת הפיות המסוכנת בכך ש"ההגנה על חופש הביטוי אינה בלתי מסויגת, וזו אינה יכולה לסלול את הדרך להעלבה, לביזוי או להשפלה של שופט או עובד או לפגיעה קיצונית בתדמיתו או בתפקודו של השירות הציבורי, או לפגיעה קשה בתקינותו של ההליך השיפוטי".
התבטאויות אלו והתנהלות בתי המשפט בישראל במקרה זה (ולא רק בו) מעידות על בורות עמוקה וחמורה בנושא היחס שבין האזרח והרשויות במדינה דמוקרטית, ועל תפיסה אנטי־ליברלית ופרוטקציוניסטית שבבסיסה חסינות מביקורת עניינית כלפי גופים ציבוריים בכלל וכלפי מערכת המשפט בפרט. הכיוון המוטעה שאליו צועדת הרשות השופטת בנושא חופש הביטוי של האזרח מול שלוש הרשויות, חייב להדליק נורה אדומה בקרב שוחרי החירות והליברליזם, מימין ומשמאל.
כאשר משווים את המציאות בישראל לתרבות הפוליטית והציבורית של ארצות הברית – הנחשבת ערש הדמוקרטיה המודרנית – מבינים עד כמה ההגנה הפבלובית של מערכת המשפט ופוליטיקאים בישראל על שופטים מפני ביקורת, מעוותת את כללי הדמוקרטיה וחופש הביטוי.
כך למשל זכור המקרה של עו"ד סטפן יגמן, שהאשים את השופט הפדרלי בבית המשפט המחוזי בקליפורניה, ויליאם קלר, באנטישמיות וב"נטייה להטיל סנקציות על עורכי דין יהודים", וזאת בשל דחיית בקשתו לפסילת שופט אחר. יגמן לא הסתפק בזאת והוסיף כי השופט קלר הוא "שיכור על הספסל", "חסר יושרה", "בריון" ו"אחד השופטים הגרועים בארצות הברית".
ועדת שופטים מיוחדת החליטה להשעות את פעילותו של יגמן כעורך דין לשנתיים, אך בית המשפט הפדרלי לערעורים הפך את הפסיקה וקבע כי ההשעיה סותרת את התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, האוסר על שלוש הרשויות לפגוע בחופש הביטוי ולהגביל את הזכות לבקר את השלטון. בפסק דינו ציטט השופט קוזינסקי את בית המשפט העליון האמריקני משנת 1941, בתיק "ברידג'ס נגד קליפורניה":
ההנחה שכבודה של המערכת המשפטית יכול להיות מושג על ידי הגנה של שופטים מפני ביקורת ציבורית, מעריכה באופן מוטעה את האופי של דעת הקהל הציבורית… עבור הציבור, חופש הביטוי על כל המוסדות הציבוריים – למרות שלא תמיד הוא מבוטא בטוב טעם מושלם – הנו זכות אמריקנית יקרה. כפיית השתקה, מאידך, גם כאשר היא מוגבלת ונעשית בכסות של שמירת רוממות הרשות, עלולה לעורר תרעומת, חשד ובוז, יותר מאשר להרבות בכבוד.
כפי שמבינים בארה"ב, משטר דמוקרטי בריא חייב לחשוף עצמו בפני ביקורת ציבורית, גם כאשר היא איננה נוחה לשופט או נבחר ציבור מסוים. או כמו שהגדיר זאת נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, בספרו "שופט בחברה דמוקרטית":
מן הראוי שהשופט לא ייפגע מהביקורות. יש ללמוד לחיות עמה ולהסתגל אליה… מי שנושא על כתפיו את גלימת השופט צריך להסתגל לרעיון כי הוא יתפקד באווירה של ביקורת – ראויה ובלתי ראויה.
אולי טעות היא שהרשות המחוקקת והמבצעת נבחרים אחת ל-4 שנים ויש לציבור אפשרות לבקר ולהחליף אותם, בעוד הרשות השופטת אינה נבחרת ע"י הציבור ונבחרת עד לפנסיה. אין כמעט אפשרות להחליף או לפטר אותו, ההרשות השופטת משתררת על הציבור אך כיכול לא חייבת לציבור. היא חסינה ואסור אפילו לבקר אותה. בקורת על הרשות השופטת נחשבת בחוגים הקובעים כחורבן הדמוקרטיה והעולם. דמוקרטיה מוזרה. הציבור שדוקא כן מבין מהי דמוקרטיה לא יכול לקבל את זה.
יש שיאמרו שדווקא בגלל שהרשות השופטת אינה נבחרת על ידי העם, עליה להיזהר ולהתערב רק היכן שזה הכרחי. כך רצון העם והדמוקרטיה נשמרים. הרשות השופטת שלנו לעומת זאת לקחה על עצמה להתערב בכל מקום, בין אם זה מקומה/בתחום אחריותה או בין אם זה לא.
we the people most put the shadow in the knesset so he can have the power to fight for a better Israel
צודק – חופש האיום זה גם סוג של חופש הדיבור, לא?
האמת – לא שמעתי בפוסט הזה שום איום. רק פראפרזה לא מוצלחת על "מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים". סופה של השופטת רחמנית, לפי הפוסט, הוא להתאכזר למי שלא מגיע לו. אפילו לא ממש איום.
חזק ואמץ עבור עם ישראל !!!
זו לא הפעם הראשונה שהנהלת בתי המשפט והשופטים נמצאים בלחץ וחשש מפני פגיעה בהם ע"י יהודים.
בסה"כ השופטים, כאשר הם מגלים יחס שאינו שוה בין יהודים ובין מחבלים, מודעים לכעס שיתפתח בציבור עקב ההשלכות של פסיקותיהם.
עד כה, מכיון שפסקי הדין לא היו כל כך נגישים, ולא היתה מדיה חברתית המאפשרת לכל אחד לבטא את אשר על ליבו (ובמקרה של ח"כ גליק ושל יואב אליאסי – מדובר בדם נרצחים יהודים אשר על ליבם), השופטים היו מוגנים. אם אף אחד לא יודע, אז אף אחד לא יפגע בהם (פיזית כמו זורק הנעל, או וירטואלית כמו במקרה של ח"כ גליק ושל יואב אליאסי).
אלא שכיום הפסיקות של השופטים וההשלכות של אותן פסיקות, השלכות שעולות בדם יהודי רב מדי, גלויות לפני כל העולם.
אף שופט אינו מעוניין להגיע למצב בו דם של יהודים נמצא על ידיו עקב פסיקה לטובת מוסלמים או נגד יהודים.
עובדה היא שלאחר רצח בנות משפחת חטואל, שארע לאחר שבג"צ פסק נגד חישוף בציר בו הן נסעו, בניגוד לחוות דעת צבאית, כאשר התקיים דיון משפטי (לדאבוני אינני זוכר את פרטיו אלא רק את קיומו) שופטי בג"צ פסקו בהתאם לחוות דעת ביטחונית של הצבא.
משמע, שופטים מודעים לדם נרצחים שיש להם אחריות עליו עקב פסיקות שלהם, והם יכולים, כשהם רוצים, לפסוק בהתאם לצרכי הביטחון של יהודים, גם אם זה בא על חשבון איכות חיים של צאצאי מהגרים מוסלמים בארץ ישראל ואפילו על חשבון רכושם של המוסלמים (בין אם רכוש אמיתי ובין אם רכוש מדומיין).
המערכת המשפטית בלחץ, כי היא מודעת לצביעות ביחסה ליהודים ובפסיקותיה.
המערכת המשפטית בלחץ, ולכן ח"כ גליק ויואב אליאסי קיבלו התראות.
המערכת המשפטית היתה בלחץ בתקופת ההתנתקות, וזה התבטא במעצרים לא חוקיים של ילדות יהודיות בנות 12 שסירבו להזדהות וסירבו להכיר בחוקיות בית משפט הישראלי, מעצרים שאושרו ע"י כל שופט שאליו המשטרה פנתה. אושרו בניגוד גמור לחוק בכל היבט שהוא.
אגב, מעניין מה מעמדם כיום של השופטים שאישרו מעצרים של ילדות יהודיות בנות 12 בתקופת ההתנתקות.
המערכת המשפטית היתה בלחץ גם בגלל עמוס ברנס ז"ל, שדרש זיכוי מוחלט לאור העובדות והעדויות שאיפשרו זאת (השופט חיים כהן טבע את המושג 'יוקרת המערכת לא תאפשר זאת').
כולנו יודעים מה הערך של המלצה ביטחונית של הצבא. הרי צה"ל הוא נושא הכלים של המתנחלים ופועל לפי הנחייתם.
צודק הצל בכל אמרותיו מערכת המשפט צריכה להבין שהיא פשטה את הרגל…לציבור אין אמון בה. והשופטת ספציפית רוחמה על מחבל ושני אנשים ומשפחות נהרסו חייהם….הגיע הזמן שכל שר בישראל ימנה שופטים כל ארבע שניים ולא יהיה לכל השופטים כיסא בטוח…עד הפנסיה כיסא שמשרת את אנשי השמאל…
הבעיה היא שכל מה שהוא שהצל כתב היה שטויות. השופטת לא קשורה לעניין. והמשטרה בכלל היא זאת שבקישה דחייה. אבל אין לו בעיה להסיט ולשקר בשביל לייקים.
איזה שקרנים אתם. המכתב לא בא בתגובה לציטוט שהבאתם אלא בתגובה להאשמה הישירה של שופטת, תוך פרסום שמה, בפיגוע. עלובים אתם.
ביתי המשפט אמנם ראויים לכל גנאי אבל אוי לנו שהשמנצ'יק מוזנח המראה המכונה (כנראה בצדק) "הצל" הפך להיות דוברינו.
לאחר שקראתי את מכתבה של עו״ד ליאת סיאם על הפוסט שפירסם יואב אליאסי על שופטת בעניין שיחררו של מחבל שעמד בחזקת שור מועד על פי היסטורית התנהגותו ובניגוד להמלצת המשטרה, ואשר לבסוף מחבל זה יצא למסע רצח בחוצותינו, אני מבקש להעיר לגב׳ שכאן לא איראן ולא נקבל הטלת אימה ואיומים נוסח משמרות המהפכה על חופש בטוי שאין בו העלבה לא בזוי ואף לא השפלה שגם זאת ניתן לפרסם אם המעשה יצדיק כך. וראוי שהיא תקח את מכתבה בחזרה.
ישראל היא מדינה דמוקרטית והגב׳ יכולה ללמוד כיצד נוהג חופש הביטוי בארה״ב.
מי בכלל המציא את התפקיד הזה "הממונה על הכפשת שופטים" ומנין הוא יונק את סמכותו החוקית לשלוח מכתבי איומים לאנשים פרטיים ולחברות ברחבי העולם?
זה מופיע בחוק כלשהו? בהחלטת ממשלה?
או שכרגיל "העליונים" לא נותנים לחוק להפריע להם לעשות מה שהם רוצים.
מדינת ישראל היא דמוקרטיה שמאלנית לא עממית כמו ברוסיה
הרשות השופטת מנכסת לעצמה זכויות יתר על פני הציבור: העונש שקבל משליך נעל על דורית בייניש, העונש החמור חסר הפופורציות שקבל הנהג שדרס את בנו של השופט חשין
אכן מדינת ישראל היא מעין דיקטטורה שיפוטית כשהשכבה הדיקטטורית היא מערכת המשפט והפרקליטות…
מצער מאוד, והלוואי והסמכות הריבונית – כנסת תתעורר לבצע את השינוי הנידרש! ומוטב מוקדם מאשר…חורבן.
בישראל יש איזו מנטליות ערבית שקודם צריכים שהאסון יקרה
הצל הביא זאת על עצמו . עם כל התבטאויות שהיו לו בעבר ודבריו הקיצונים שאמר בעבר הוא הביא זאת על עצמו . בטח ישנם אנשים שיקפצו ויגידו כמו חסרי מוח "שמאלן" אבל צר לי אני ימני מובהק ובמקרה הזה אני יחזור עוד פעם ויגיד הוא הביא זאת על עצמו .
מאמר טיפשי שכל מטרתו להתנגח בשמאל בלי טיפת מחשבה.
זה לא זילות בית המשפט או איום זה הבעת דעה לגיטימית.
כניראה שבמערכת המשפט לא אוהבים ביקורת אז הם משתמשים בחוק זילות בית המשפט כנשק.