המקרה של עמונה הוא שיאו של תהליך שיטתי שבו שופטי בג"ץ מוותרים על דרישות משפטיות בסיסיות ומתנערים מהיגיון פשוט, כדי לעקור מתיישבים מביתם. למרות דרישות הדרג המדיני, בית המשפט ממשיך בשלו: לקראת התנתקות משפטית
כאשר ממשלת ישראל הבינה שטפטוף העתירות של ארגוני שמאל נגד ההתיישבות היהודית ביו"ש עומד להפוך למבול, היא קיבלה החלטה עקרונית: מבנים שהוקמו על קרקע פרטית יוסרו, מבנים שהוקמו על קרקעות מדינה יוסדרו. ההיגיון היה פשוט: הממשלה תומכת בהתיישבות, אבל מתנגדת לגזל קרקעות. היא מוכנה לתת סעד לעתירות שנועדו להגן על זכויות קניין של פלסטינים, אבל מתנגדת לעתירות פוליטיות שנועדו להכריח אותה לעקור יישובים, תוך סיבוב בית המשפט בכחש כאילו מדובר בהגנה על זכויות קניין.
ההחלטה הזו התקבלה בפברואר 2010, אבל את מה שקרה מאז איש לא באמת הצליח לצפות.
סדרת פסיקות תקדימיות של בית המשפט העליון סימנה מגמה חדשה. מי שהוביל אותה היה 'הרכב המאחזים' הקבוע, הכולל את הנשיאה מרים נאור והשופטים אסתר חיות ועוזי פוגלמן. השופטים פצחו במהלך כפול: הרחבה דרמטית של ההגדרה 'קרקע פרטית' מחד גיסא, והבחנה מפלה בין זכויות קניין של יהודים לזכויות קניין של מיעוטים מאידך גיסא.
מי שעקב אחרי התגלגלות הבג"צים, הבחין בחמישה שלבים במהלך. העתירות דומות זו לזו: ארגוני שמאל מייצגים עותרים פלסטינים, ממשיים או מדומים, התובעים להרוס בתים בהתנחלות בטענה שהיא נבנתה על קרקע השייכת להם. בבג"צים הראשונים היה ברור ומוסכם שקרקע פרטית משמע קרקע שיש עליה תובע ממשי, המגיע פיזית לבית המשפט ויכול להוכיח בעלות.
אבל מה זה 'להוכיח בעלות'? הרף הנדרש ל'הוכחה' כזו ביו"ש היה תמיד נמוך בהרבה מהמקובל בתוך הקו הירוק. רוב העתירות הפלסטיניות מתבססות על טענות בעלות קלושות, שבשום מדינה מתוקנת לא היו מחזיקות מים. חלקן מציגות מסמכי מס ירדניים או מנדטוריים עתיקים שאין דרך להוכיח אם הם אותנטיים או מזויפים; וחלקן מתבססות על רישומי 'מאליה' – שטרות בעלות שאינם כוללים מפה אלא רק תיאור מילולי כללי של השטח, תיאור שיכול להתאים לכמה תאי שטח שונים.
חמור מכך: חלק מהעתירות, כמו בתיק עמונה, כוללות מסמכי בעלות על רסיסי אחוזים של שטח הממוקם בתוך גושים גדולים מאוד, כך שגם אם מקבלים את המסמכים כנכונים – אין שום דרך להוכיח היכן נמצא השטח הפלסטיני הזעיר בתוך הגוש הענק, שעשוי לכלול שטח של 500 דונם. כך או כך, בשלב הזה עדיין נדרשו העותרים להציג הוכחה ממוסמכת כלשהי, ולהצביע על אדם ממשי וקונקרטי הטוען לבעלות על הקרקע.
שתילים מלפני חצי מאה
בשלב הבא, 'קרקע פרטית' הוגדרה כקרקע שרשומה במנהל האזרחי כאדמה פרטית (לרוב מדובר ברישום מלפני עשרות רבות של שנים), גם אם אין היום בעלים ידועים שתובעים חזקה ומוכיחים את זיקתם אל הקרקע. במילים אחרות, אפשר לעתור גם בלי נפגע קונקרטי שטוען כי קרקעותיו נגזלו.
בשלב השלישי, 'קרקע פרטית' הוגדרה גם אם לא הייתה רשומה כאדמה בבעלות פרטית, אבל התובעים הצליחו להביא תצלומי אוויר ישנים שניתן לזהות בהם סימנים של עיבוד – עצי פרי או חריש של גדולי קרקע. העותרים מציגים תצלומי אוויר המראים שלפני חצי מאה מישהו נטע שתילים במקום וזה מספיק, גם אי אפשר לקבוע מי שתל את השתילים. גם כאשר הגיע עותר ממשי, אין דרך לדעת האם הוא החזיק בבעלות אמיתית או שבעצמו היה פולש שהשתלט על קרקע נטושה.
בשלב הרביעי, כל שטח שאיננו אדמת מדינה הוגדר כקרקע פרטית. צריך להבין שרוב קרקעות ההפקר (המכונות אדמות 'מוואת', כלומר אדמות מתות) אינן רשומות כאדמות מדינה, שכן הרישום הזה דורש הליך ארוך ומורכב במיוחד, שכולל הכרזה בתקשורת הפלסטינית על כוונת המדינה לרשום את החלקה כקרקע מדינה וזימון הציבור להגיש התנגדויות. ההתנגדויות הללו מוגשות באופן אוטומטי, ובדיקתן עשויה להימשך שנים ארוכות. בפועל, מדינת ישראל כמעט איננה רושמת קרקעות כאדמות מדינה.
בשלב האחרון והנוכחי, החל בג"ץ לגלות נטייה להורות על הריסת בתים גם כאשר אין עליהם עותר ספציפי שתובע בעלות, אלא שהם נבנו מבלי לעבור הליכי תכנון ובנייה.
לא צריך הוכחות, מספיק טענות
דוגמאות? תיק עמונה הוא המחשה יפה לתהליך. בתיק עמונה היו עותרים ספציפיים שהגישו מסמכים ולפיהם יש להם אחוזים קטנים של בעלות בחלקות באזור. אלא שכשפורסים את המפות מגלים שמדובר בחלקות גדולות מאוד, רובן מחוץ לשטח היישוב עמונה, והשטחים של התובעים אינם מסוימים, כלומר אין דרך לדעת מהשטרות הירדניים האם השטח נמצא בדרום החלקה, בצפונה, במערבה או במזרחה. תיאורטית היה אפשר לתת להם גישה לקרקעות מחוץ ליישוב ובכך לפתור את הבעיה, אלא שהמדינה החליטה להודיע לבג"ץ כי בכוונתה להרוס את היישוב. אבסורד נוסף הוא שהחלקות הללו כוללות רק את מחציתו הדרומית של הישוב, בעוד שעל מחציתו הצפונית אין כל תביעת בעלות. למרות זאת, ובניגוד לכל הגיון, הודיעה המדינה כי בכוונתה להרוס את כל היישוב.
הלאה. הבג"ץ האחרון על שכונת נתיב־האבות סימן עליית מדרגה. השכונה הוקמה לפני כ-15 שנה בסמיכות ליישוב אלעזר שבגוש עציון. ארגון 'שלום עכשיו' עתר לבג"ץ בטענה שהיישוב קם על אדמות פלסטיניות פרטיות. המדינה השיבה שמדובר ב'אדמות סקר', כלומר אדמות שהבעלות עליהן נמצאת בהליך בירור. המדינה הוסיפה נתון חשוב: גם אם יתברר שלא מדובר באדמות מדינה מוכרזות, הרי שמדובר באדמות מדינה מסוג 'מירי'.
עכשיו תשאלו: אם בכל מקרה מדובר באדמות מדינה ולא בקרקעות פלסטיניות פרטיות, מה אכפת לנו אם מדובר באדמות מדינה מוכרזות או באדמות מדינה מסוג 'מירי'? התשובה היא שאדמות 'מירי' הן אמנם אדמות מדינה לכל דבר ועניין, אך על פי הדין הירדני יש אפשרות לרכוש עליהם בעלות על ידי 'עיבוד וחזקה', כאשר הטוען עיבד למעלה מ־50 אחוז מהחלקה במשך עשור. אגב, האפשרות התיאורטית הזו היא פריבילגיה מפלה ולא שוויונית השמורה בפועל לפלסטינים בלבד, שכן סדרה של פסיקות בג"ץ דחו את תביעותיהם של חקלאים יהודים שביקשו לרשום מטעים על שמם מכוח החוק הזה בדיוק.
הליך הסקר בנתיב־האבות הסתיים לבסוף בהכרזה על אדמות מדינה, אך התברר שחוץ משבעה בתים שנמצאים מחוץ לשטח ההכרזה, יש עוד עשרה בתים שנחתכים על ידי שתי רצועות דקות, לעתים ברוחב מטר אחד, מעין 'תולעים' שחותכות עשרה בתים על השטח המוכרז כאדמת מדינה והופכות אותן לאדמת 'מירי'. הרצועות הללו נוצרו כנראה לאחר שתצלום אוויר עתיק גילה משהו שיכול להתפרש כמו שתי שורות שיחים, עצים או עיבוד כלשהו של הקרקע מלפני שנים רבות. חשוב להדגיש: אף פלסטיני לא הוכיח שהוא זה שעיבד את רצועות הקרקע הללו, אבל העותרים הבינו שאין צורך בהוכחה כזו ומספיק לטעון שהרצועות הללו עובדו.
כצפוי, העותרים דרשו להרוס כל מה שנמצא מחוץ לשטחי ההכרזה. המדינה התנגדה. בשלב הראשון היא הציעה לנקוט בהליך של 'איחוד וחלוקה', כלומר לקבל את עמדת העותרים שלפיה רצועות הקרקע שייכות להם גם מבלי שיוכיחו זאת, אך למדוד את השטח ולתת להם שטח גדול יותר על חשבון קרקע מדינה בחלקה סמוכה ליישוב וכך להציל את הבתים. אף שלא מדובר בהפקעה אלא בהחלפה, הפקידים המשפטיים במנהל האזרחי ובלשכתה של המשנה ליועמ"ש דינה זילבר התנגדו בחריפות למה שנראה כמראית עין של הפקעה, והיועץ המשפטי לממשלה דאז יהודה וינשטיין קיבל רגליים קרות והודיע לבית המשפט שמנגנון 'איחוד וחלוקה' איננו ישים.
פינוי ללא תובעים
לאחר שהפתרון הזה נפל, הודיע צוות ההסדרה (שהוקם על ידי משרד ראש הממשלה ומשרד המשפטים לפתרון משברים מהסוג הזה) שבכוונתו לפתוח בהליך רישום ראשון. מדובר בהליך משפטי ארוך לרישום בעלות על קרקעות ביו"ש. הרעיון היה שהמדינה תכריז על כוונתה לרשום את רצועות הקרקע על שמה, כך שכל מי שיש לו תביעת בעלות עליהן יצטרך לבוא ולהוכיח זיקה קניינית. האסטרטגיה הייתה פשוטה: גם אם העותרים יוכיחו שהם אלו שעיבדו לפני שנות דור את הרצועות הללו, הרי שמדובר בעיבוד של שטח זעיר שבסיכום הכללי הוא הרבה פחות מ-50 אחוז מהחלקה, ולכן על פי החוק החל באזור הוא לא יקנה להם בעלות.
ההיגיון הפשוט אומר שאין כל טעם והצדקה להרוס בתים ולהגלות משפחות על טפם בטענת 'קרקע פרטית', כאשר בפועל אין בעלים לקרקע. אבל ההיגיון של בג"ץ אף פעם לא היה פשוט. בפסק דינה קבעה הנשיאה נאור שאמנם "קרקע מסוג מירי שייכת בדרך כלל לריבון", אך הוסיפה ש"בפועל המהות באשר לבעלות בקרקע זו מורכבת, בשל האפשרות שבדין לרכוש בה בעלות לפי סעיף 78 לחוק הקרקעות העותומני". פירוש: מדובר באדמות 'מירי' שהן אדמות מדינה, אך כאלה שעל פי הדין הירדני יש אפשרות לרכוש עליהן חזקה באמצעות עיבודן הרצוף במשך עשר שנים. ולכן, אם יש עליהן סימני עיבוד, קיים סיכוי תאורטי שמאן דהוא יתבע עליהם פעם בעלות. מכאן המשיכה הנשיאה למסקנה כי "שבעה־עשר מבנים במאחז דרך האבות נמצאים בחלקם או במלואם מחוץ להכרזה, מכאן נובע לכאורה כי אין אפשרות להסדרתם התכנונית של מבנים אלו, גם לא בדיעבד".
לא ברור מה הקשר בין העובדות שמתארת נאור ובין התוצאה המשפטית. כפי שהמדינה הסבירה בתשובתה, ישנם שני הליכים שונים: סקר, ורישום ראשון. בסקר מכריזים על קרקע כקרקע מדינה רק אם היא עומדת בכל התנאים לחומרא, כלומר שאין עליה רישום בעלות ואף אחד לא תובע עליה בעלות. אם יש ספק אין ספק, ואם יש תביעה אין הכרזה. רישום ראשון, לעומת זאת, הוא הליך משפטי אקטיבי שבו דורשים ממי שרוצה לרשום את הקרקע על שמו להביא ראיות ממשיות ובסופו מוכרזים הבעלים (המדינה או אדם פרטי) בהכרזה משפטית חלוטה. המדינה הודיעה במפורש שבכוונתה לפתוח בהליך רישום ראשון, ולדרוש לרשום את הקרקעות על שמה מתוך ידיעה שאין לאף פלסטיני ראיות לבעלות עליה. אז מהיכן בדיוק הסיקה נאור שאין אפשרות להסדרה תכנונית 'גם לא בדיעבד'?
בשורה התחתונה, נאור נתלתה בנימוק מנהלי-פורמלי שכאילו הועתק מבג"צים שניתנו ב-2013: המבנים נבנו שלא כדין, המדינה אמרה פעם שההריסה שלהם היא בסדר עדיפות גבוה, לכן צריך להרוס אותם. זוהי הפסקה החשובה ביותר, שכן כאן מתעלמת נאור מהחלטת הממשלה מ-2010 שתיארנו קודם, גם בפרשנות הכי רחבה שלה. נאור לא הסתפקה בכך, והתייחסה במישרין לעמדת המדינה שלפיה אין להרוס את הבתים: "אשר לבקשת הדרג המדיני, עם כל הכבוד, לבקשת הדרג המדיני אין מעמד מיוחד בהליך שיפוטי. דין המדינה כדין בעלי דין אחרים".
אז מה היה לנו כאן? אינפלציה מטורפת במושג 'קרקע פרטית' תוך מתיחתו על לגבולות האבסורד, וסתירה חזיתית של עמדת המדינה לפיה כאשר אין בעיה אמיתית של קרקע פרטית המבנים יוסדרו גם אם נבנו ללא הליכי תכנון מוסדרים. "יש קושי לא מבוטל בפינוי כפוי של תושבים מבתיהם שבהם הם מתגוררים שנים רבות", מסיימת נאור את דבריה תוך שחרור קמצוץ של אמפתיה, "מעבר להשלכות הסוציאליות הכרוכות בהותרת אדם ללא קורת גג, טמונה פגיעה קשה נוספת הנובעת מהזיקה המיוחדת לבית המגורים". אשרי המאמין.
מה שמותר לבדואים
את כל זה כדאי וצריך להשוות להתבטאות של שופט אחר בבית המשפט העליון, מני מזוז. זה קרה במהלך דיון בעתירה נגד הבנייה הבדואית הבלתי חוקית באל־זרנוג – מאחז בדואי שהוקם על קרקעות פרטיות של יהודים, הרשומות על שמם בטאבו. מזוז הדהים כשאמר את הדברים הבאים: "אני מבין כי המדינה לא רואה כפתרון הסדרה של ההתיישבות במקום עצמו. זאת לכאורה במובנים מסוימים האופציה הפשוטה ביותר. זה אומר להפקיע את השטחים הפרטיים ולתכנן את המקום".
למי שחשב שהייתה זו פליטת פה אומללה, מזוז שב והבהיר: "מתי הפעם האחרונה שפינו יישוב מקרקע פרטית? כמה בתים היו שם וכמה שנים זה לקח? ממתי פינו 3,000 אנשים מקרקע פרטית? למדינה יש את האילוצים שלה, והיא תפעל לפי זה. זה לא בהכרח הדבר הראשון בסדר העדיפות של המדינה לטפל בבעיות המערערים".
בשורה התחתונה, ההערכה היום בלשכת היועץ המשפטי לממשלה היא שישנם לפחות 4,000 בתי קבע ביהודה ושומרון שנמצאים על קרקעות שאינן קרקעות מדינה. בבתים הללו מתגוררים כ־24 אלף יהודים, שעשויים באופן תיאורטי להיות מגורשים מביתם בעקבות עתירות נוספות. מדובר על מספר שהוא פי שלושה ממספר היהודים שגורשו במסגרת תכנית ההתנתקות מגוש קטיף. אם העתירות יימשכו והדרג המדיני לא יתעשת, התוצאה תהיה מגה־התנתקות משפטית.
_________________
יהודה יפרח הוא הפרשן המשפטי של 'מקור ראשון'
מה שאני מבין זה שקודם אתה כובש את השטח ואחר-כך קונה אותו??? כדי לספח אותו למדינה שלך???? איזה מין תהליך זה??.
לא יותר פשוט לספח את השטחים?
החולשה המנהיגותית כאן זועקת לשמים
המדינה מציגה בפני בג"ץ תנאים בלתי אפשריים ואחרי זה מתלוננים עליהם. אני מוריד את הכובע בפני בג"ץ שלוקחים על עצמם לפשר (ובדרך לאותת לעולם שכאן זה לא דיקטטורה בו החלש והנכבש – נרמס).
ושוב, ברור שכשהרצפה עקומה הרקדן לא יהיה במיטבו, אבל כל הכבוד לו שהוא מסכים לרקוד בתנאים האלה.
שאלה אחרת:
אדם פולש לשטח. אחרי 5 שנים בא בעל הקרקע ורוצה לפנות אותו. האם הוא עבריין או מסכן שמסלקים אותו מביתו?
משעשע לראות את התגובות הפבלוביות של "אלה אופק".
למגיב המתכנה בשם הזה, הרי ברור מתגובתך שאין לך מושג במשפט…
קראנו, השתעשענו, עכשיו רק מהקו.
תמיד תמהתי איך הבג"צ דן בנושאים שלא הוכרעו עם חקירות הוכחות ועדויות בבית משפט מחוזי או שלום. למיטב הבנתי (הלא משפטית) בלי זה מדובר בהליך פגום לחלוטין. ואף אחד אינו מוחה.
לא ידעתי שהייתה נוכח בבית המשפט יהודה יפרח . אתה כרגיל מאשים את השמאל כמו עוד ימני מצוי
לא נראה רמי שאתה מבין עברית. יותר מזה ברור שאינך מבין "משפטית"…
טול קורה מבין עיניך, סמולן קטן.
בלי להתייחס לגופו של עניין המאמר מנתח את המציאות באופן שמאפשר גם למי שאינו מתמצא בשפה המשפטית להבין את שמתרחש. מאמר מעולה
לרמי, מוטב שתקרא את הטקסט כמו שצריך: אף אחד לא מאשים את השמאל.
האחראים למחדל ולהפקרות הם רשויות המדינה: ראש הממשלה וצוותו, הפקידות הבכירה במשרד המשפטים, והיועץ המשפטי של המנהל האזרחי
העם דורש -עוקף בג"צ!!!!!
רמי, השמצות אישיות לא רלוונטיות הן מפלטו של השמאלן כשאינו מסוגל להתמודד עם העובדות.
כמו כן יש לקוות שתקציבי ההטרלה יוגדלו ע"מ שרמת העברית של חבריך תהיה גבוהה יותר משלך.
העיקר חסר מן המאמר.
אם ראובן תובע בעלות על קרקע בחזקת שמעון – עליו לפנות לבית המשפט המחוזי לשטוח את טענותיו ולהציג את ראיותיו, ובית המשפט מבקש את תגובת שמעון. כל צד מציג את טענותיו וראיותיו ומביא את עדיו, ומתנהל הליך הוכחות שבו כל צד יכול לחקור את הצד השני ואת עדיו וכו'. רק בסיום ההליך נותן בית המשפט פס"ד על סמך הראיות והטענות שהובאו בפניו.
כל זה לא קיים בבג"צ. אין עדים, אין חקירה ראשית, אין חקירה נגדית ואין חקירה חוזרת, אין אפשרות לחקור בעל דין על המסמכים שהביא ואפילו אין פרוטוקול. אז מה יש? יש "תצהירים" של העותרים ו"תשובת המדינה", כאשר לתושבים אין אפילו הזכות הבסיסית להתגונן, כיון שהם לא צד לעתירה… קריקטורה של משפט!
ברי לכל בר-דעת שבג"צ כלל אינו מוסמך לדון בסכסוכי קרקעות ולכן פסק הדין שלו (מעבר להיותו שקרי בעליל) בטל ומבוטל כיון שניתן בחוסר סמכות. למעשה, אסור היה לשופטי הבג"צ לשבת בדין בעתירות אלה ומשעשו כן הפכו בעצמם לעבריינים פליליים. לכן, אין צורך לא בחוק הסדרה ולא בשום "פתרון משפטי" אחר. הדבר היחיד המתבקש הוא שהיועמ"ש יכריז על בטלותו של פסק הדין מהעדר סמכות, ויורה לפתוח בהליכים פליליים נגד השופטים העבריינים החתומים עליו.
השאלה היא עם נוסף להיעדרם של שופטים מירושלים נעדר ממנה גם היועמ"ש?
עזרא, מה שכתבת זה בושה לאינטליגנציה.
ראשית היועץ המשפטי לממשלה הוא זה שחסר סמכויות לגבי המערכת השיפוטית.
שנית, בג"צ לא דן כאן על סכסוך קרקעות אלא כבית משפט מנהלי מטעם הכובש, וזאת במקום מערכת השיפוט הירדנית שנפקדת מיכולת פעולה, מסיבות מובנות.
אם הממשלה היתה מספחת את השטח ומקימה מערכת משפטית כל שהיא, אז לא היה צריך להפעיל את בג"צ בכל אותם נושאים מנהליים.
אגב, גם בג"צ לא שש לקחת לעצמו סמכויות אלו, אבל כל עוד הממשלה לא הסדירה את מעמדו החוקי של השטח הכבוש אין מוצא אחר שיעמיד את המערכת הכובשת בדרישות אמנת ג'נבה וחוקי המלחמה הבינלאומיים.
במילים אחרות: לא בג"צ אשם אלא חוסר ההחלטיות של הממשלה.
אומר יותר מזה: בג"צ משמש למעשה חותמת גומי של החלטות רשויות המדינה כפי שהן מובאות בפני הבג"צ בתצהירים ובתשובות נציגי הממשלה במשרד המשפטים.
חיים, בבסיס הדברים עזרא צודק. בית המשפט העליון אכן לא מזמן עדים, ולא עוסק בזוטות כגון חקירה וחקירה נגדית. במצב כזה הוא לא יכול לדון בשאלת בעלות על נכסים. כל העסק הוא פארסה אחת גדולה.
מר חיים, אל תתלה בי את בורותך ואל תנסה להאכיל אותי באיטריות הקרות של התעמולה השמאלנית שלך. לא קונה!
לגבי היועמ"ש, אם בית המשפט חורג מסמכותו והשופטים עוברים עברות פליליות – זה בהחלט הוא שאמור לקבוע שפסה"ד בטל ומבוטל ולפתוח בהליכים פליליים נגד השופטים העבריינים. תאר לעצמך שבית משפט היטה דין בגלל שוחד שזרם לכיסי השופטים (אני לא אומר שזה מה שקרה כאן, רק תרגיל תיאורטי). האם אין זו סמכותו וחובתו של היועמ"ש לקבוע שפסה"ד בטל ולהורות למשטרה לעצור את השופטים-פושעים, לחקור אותם ובמידה ומתגבשת תשתית ראייתית גם להגיש נגדם כתב אישום? רק בור וכסיל יכפור בכך.
הוא הדין לכל חריגה מסמכות של שופט, גם אם לא ממניעים של שוחד כספי אלא אידיאולוגי או אחר (כגון: רדיפת כוח ושררה). למשל, כאשר בג"צ פיברק לעצמו סמכות שלא ניתנה לו בחוק לבטל חוקים של הכנסת הייתה זו חובתו החוקית של היועמ"ש לקבוע שפסה"ד בטל ומבוטל ולהעמיד לדין את השופטים-עבריינים. אלא שבפעם הראשונה שזה קרה היועמ"ש היה חדל אישים בשם יוסף חריש וכו'.
כל שאר הסיסמאות העבשות שלך על "כיבוש" ו"כובש" וכו' אינן לעניין. מי שטוען שקרקע המוחזקת בידי אחרים שייכת לו אמור להציג את תעצומותיו בפני בית המשפט המחוזי. בתחילה ניסו ארגוני השמאל את כוחם בדרך זו והפסידו פעם אחר פעם, עד שגילו את נפלאות הבג"צ. אגב, בג"צ אינו אמור ליטול לעצמו סמכויות ולהתערב בעניינים לא לו "מחוסר ברירה". לבית משפט אין אלא הסמכויות שמעניק לו המחוקק. הא ותו לאו!
ועוד משהו, גם על פי אמנת ג'נבה (שאין לה כל מעמד חוקי בישראל) יש"ע אינם שטח "כבוש" כיון שלא נתפסו מריבון מוכר וחוקי, ובוודאי שלא מ"מדינה פלסטינית" שמעולם לא הייתה.
אז אולי תשאל את עצמך למה אין בית משפט שבו ערבים יכולו לתבוע מתנחלים בסכסוכי מקרקעין (וההפך) בדיון אזרחי רגיל כמו בבית משפט השלום (השגת גבל) או בית משפט מחוזי (בעלות)?.
זה בגלל שהכובש (המתנחל), לא מוכן לעמוד שווה בשווה מול הנכבש (הפלסטינאי), ולכן כל סכסוך קרקעות פשוט מתגלגל לבג"ץ מול המדינה שנתפסת כמי שאפשר את ההתנחלות.
זה גם לא יקרה מעולם כי המתנחלים לא רואים בפלסטינאים אזרחים שווי זכויות.
בפעם הבאה שצבוע כלשהו יתלונן נגד ההתערבות של בג"ץ בסכסוכי קרקעות, תשאל אותו אם הוא מוכן להתייצב בבית המשפט המוסמך בשטחים ולדון בפני שופט פלסטיני על פי החוק הירדני.
מה הויכוח כ"כ ברור שזו מלחמה מלוכלכת מאד כדי להעיף יהודים ולחסל את ההתיישבות ביו"ש בדרך משפטית אפילו פגומה, נכה ומגמתית פוליטית. אח"כ אפשר יהיה להתחיל לתבוע קרקעות בתוך הקו הירוק, בשיטה דומה למה לא? הרי זה בדיוק מטרת האירגונים העוסקים בכך. (הערבים די פסיביים האירגונים הם שמחפשים אותם ומפעילים אותם.
עיקר שכחת
במשרד המשפטים – יושבים אנשי שמאל
שלמעשה חושבים כמו העותרים
ומכאן ברור למה המדינה לא מצליחה בבג"ץ
היחיד שאשם זה הממשל בראשותו של ביבי, כל ניסיון להפיל את זה כל מישהו אחר הינו שקר וניסיון למניפולציה.
שאני אבין: מספיק שאני אמצא תצ"א ישן שלפיו אולי עיבדו פעם חלק קטן מהאדמות שעליהן נמצאים בתי הישוב, אקח ערבי שיחתום על תצהיר, שלפיו האדמות היו של סבו, ואז בג"ץ יהרוס את כל הישוב? זה עד כדי כך פשוט?
הרי ברור שהמדינה לא מקבלת הגנה ראויה בבית המשפט וכדי להשלים את התמונה הפקידים מתנגדים לפתרונות שמציע הדרג המדיני. פקיד שמתנגד לדרג המדיני צריך להיות מפוטר. הוא יכול לשחק במנהיגות מדיניות וממשל בשולחן ליל שישי בחיק המשפחה.
הדבר הזה ימשך וימשך לאלפי בתים ביו"ש. בג"ץ יעשה הכל לחיסולה של ההתישבות ביו"ש. זו האג'נדה שלו.
התשובה היחידה לבג"ץ היא התעלמות ממנו. אפילו לא להופיע לדיוניו. ופתיחה במסע של דה לגיטימציה לבג"ץ בהרכבו הנוכחי הסמולני. פשוט כל עיתונאי וכל פוליטיקאי מן הימין יכריז שהעליון מבהרכבו הסמולני הנוכחי הוא בית משפט לא לגיטימי. אחרת שום דבר לא ישתנה מבחינת בג"ץ
כן
עמי מת"א – לפי התיאור זה נראה אפילו יותר פשוט
אתה לא צריך ערבי ולא תצהיר.
מספיק שקוראים לך שלום עכשיו ויש לך תצא לא ברורה.
כעו" ד שעוסק בעיקר במקרקעין – מתחת לשפל הבזוי הזה קשה מאד לרדת.
פשוט לא יאומן כי יסופר. אם היו אומרים לי לפני מספר שנים כי דבר כזה יוכל להתרחש במדינה הזו לא הייתי מאמינה. גם היום אני מופתעת מגודל האבסורד. והמפתח להבנה הוא שיתוף הפעולה של התקשורת שמציגה את הנושא באופן כזה – שהציבור הרחב באמת לא יודע מאומה.
תשאל ישראלי ממוצע, ואפילו משכיל וכו' – אין אף אחד שיודע את העובדות הנ"ל.
הוא שומע בחדשות "מאחז לא חוקי" וחושב שהוא מבין במה מדובר…
הדיסאינפורמציה המכוונת והבולשוויקית הזו יוצרת מצב שבו דעת הקהל הדמוקרטית לא יכולה להתנגד למהלך מטורף כזה כי היא פשוט לא שמעה עליו, לא הבינה אותו, לא יודעת עליו כלום.
זה אומר שיש ממש התגייסות כללית של התקשורת לשתף פעולה עם הבולשביזם הזה, וזה צריך להתחיל לפקוח את עינינו לגבי האשליה שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית, שהמידע פתוח…
הוא ממש לא פתוח. מישהו שולט ומכוון את דעת הקהל לפי אג'נדה ברורה.
והחלק הכי מגעיל, תסלחו לי כי אין מילה אחרת, הוא ש"הימין" (so cold) משתף פעולה עם זה בכל הרמות. החל מרה"מ מהליכוד, שרת המשפטים מהבית היהודי, ועד עיתונאים שלא טורחים להסביר לנו את ההסבר הזה (עד שקם יואב אליצור והפיק את הסרטון על "שקר הקרקעות הפרטיות" ואצלו לראשונה הבנתי לתדהמתי במה מדובר).
תראו איזו דרך עשתה המדינה הזו: מנחם בגין היה מוכן לעקור מתיישבים תמורת הסכם שלום עם מצרים, שרון עקר מתיישבים מגוש קטיף תמורת כלום, ביבי מוכן לעקור מתיישבים בגלל שקר.
לא מצליח להבין כלל אני לא משפטן אבל היכן כל עורכי הדין של המתיישבים מדוע הם לא משתמשים במילים של מני מזוז בעתירות נגד עמונה ואם הם כן מדוע קולם לא נשמע לצערי הרב ב"ממלכתיות" או השלומיאליות בונה והורסת
ל-אריאל,
אם המשפט במדינת ישראל היה משפט צדק, היית רואה גדודים של עורכי דין ימנים מפוררים ושוחקים עד אבק את הגיגיהם של השמאל והשופטים.
הרי הקושאן והטאבו של עם ישראל על ארץ ישראל נמצא בכל חנות ספרים נידחת – התנ"ך. רשות העתיקות יכולה לספר לכל מי שרק מוכן לשמוע על תגליות של ישוב יהודי באותם מקומות עליהם השתלטו המוסלמים.
אולם עורכי דין ימנים מודעים היטב למה שיקרה להם וללקוחותיהם כאשר יצטרכו לעמוד בפני שופטים שלא אוהבים את חתירתם של עורכי הדין תחת התובנה האלוהית שזכו לה השופטים ושבזכותה הם פוסקים דינים מוסריים.
האם אתה באמת חושב שבבית המשפט בישראל יש צדק או אמת?
האם היית מוכן לעמוד מול שופט שמתעב את עורך הדין שלך על שהעז לפקפק באלוהותו של השופט? לדעתך, לטובת מי מהצדדים יפסוק השופט?
על שרת המשפטים וממשלת הימין מוטלת אחריות כבדה להשיב את הדמוקרטיה במהלך הקדנציה הנוכחית ולחסל את שלטון החונטה המשפטית המנהלת מדיניות פיראטית אגרסיבית אנטי יהודית אנטי ציונית ואנטי ישראלית
בואו נעשה קצת סדר. הכתבה עושה קצת סלט מדיני הקרקעות העתמאניים בפרט לגבי האבחנה בין מירי ומוואת [ לגביה אי אפשר לקנות זכות בעיבוד] – אבל זה פחות משנה.
ברור מהכתבה שהישובים הבעייתיים הוקמו בלי שהשלימו וכנראה בכלל בלי שבכלל ביצעו כל ההליכים לגביהם – לא קרקעיים ולא תכנוניים.
בעבר היו מקימים ישוב בהליך מסודר – מכריזים על הקרקע, מבררים הבעלות, מתכננים ומוציאים היתרים. לפעמים היו קיצורי דרך, אבל זה היה החריג ולא הכלל.
ברגע שהותרה הרצועה קודם בונים, אכן חלק במימון ממשלתי, ואז בודקים מצב הקרקע.
והמשפחות הן ברמת תינוק שנשבה ושמו, ביודעין או שלא ביודעין, כספן על קרן הצבי.
השיטה לגלגל עיניים ולצעוק הכל בגלל השמאלנים – היא התחסדות.
נכון, יש בעיה עם הפרקליטות, נכון, יש חוסר מקצועיות בצוותים וחבל שלא לוקחים את מי שהיו עם פליאה אלבק המנוחה – נניח דני קרמר ואחרים עם הנסיון שלו – ומשתמשים בהם להכשיר ולברר, אבל הבעיה לא רק במדינה אלא קודם כל בכך שבנו בלי לבדוק מצב הקרקע.
הכל בגלל שממשלת הימין לא החילה את דו"ח השופט אדמונד לוי על שטחי יו"ש.
הממשלה בורחת מאחריות. ביכולתה להלאים להפקיע קרקעות תוך תשלום הוגן לנפגע. ובא לציון גואל.
בדיוק בגלל ה24000 איש האלו שביתם יהרס בשלב הבא אני מתנגד להרס עמונה. אפילו מבנה אחד אסור שיהרס.
אף פעם לא הבנתי מדוע אנחנו מסתפקים בקביעות בג"צ ללא הליכי הוכחות, האם אין הליך היכול לדרוש לשלוח את ההליך לבית משפט רגיל שם ידרשו הוכחות ומסמכים להוכחת הבעלים הוירטואלים וערכם של בעלים וירטואלים בתביעת קרקעות? אם תמיד יוכל המינהל האזרחי לבוא לבית המשפט עם דרישות כעין מוחלטות על קשר בין בעלים לקרקע שהם מארגנים בתוך המנהל, הם יעיפו כך את כל ההתישבות ביו"ש ואפילו את כל ההתישבות בכל א"י(שם אפילו יותר קל כנראה למצוא בעלים)
את צודקת. המינהל האזרחי מנוהל על ידי אנשים עם אג'נדת הקרן החדשה.
לפרק את המינהל האזרחי שהפך למעשה לזרוע אקטיבית של הארגון לשחרור פלסטין
העיקרון המנחה של אנשי המינהל ופקחיו הסהרוריים אחד הוא: "במקום שאין ערבי, היה אתה ערבי", כלומר היכן שאין בנמצא ערבי שיתלונן כי יהודים פלשו לקרקע שלו, מתנדבים מיד אנשי המינהל לחפש איזה חטיאר ערבי תורן, לסדר לו ייצוג וסיוע משפטי מארגון כלשהו הנתמך כמובן ע"י הקרן החדשה לישראל ואזי להוציא צו בדבר 'שימוש מפריע במקרקעין' כנגד המחזיקים החוקיים בקרקע, דהיינו החקלאים היהודים, ועם זאת לפתוח בהליך משפטי על הקרקע שבו הסיכויים של הצד היהודי לזכות הינם אפסיים ולא משום שאין הוא מחזיק בקרקע בדין אלא משום העובדה הידועה כי כנופיית שלטון החוק פועלת בגלוי לפי עמדותיה הפוליטיות השמאלניות ובאופן גזעני כנגד ההתיישבות היהודית.
פירוק המינהל האזרחי והעברת סמכויותיו לגוף אחר, עדיף בהחלט ממשלתי, אבל אפשר גם צבאי, גוף אחר כלשהו שיוטל עליו לנהל את החיים האזרחיים ביהודה ושומרון, זו חייבת להיות היום אחת ממשימותיה של ממשלת ישראל לנוכח התנהלותו השערורייתית בשטח של המינהל האזרחי בעשר השנים האחרונות לערך.
להמשך:
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9596
נורא פשוט. אם זה שטח מדינת ישראל לתושביו צריכה להיות זכות הצבעה. אם לא אסור לפי ז'נבה ליישב בו אזרחים. הימין צריך להחליט מה השטח כי קיבלתם את השלטון לפני 40 שנה
הייתי רוצה לדעת מהי עמדתך לדברים שאמר בזמנו אהרון ברק כשטען שהממשלה יכולה בהחלט להפוך באופן מיידי את כל ההתנחלויות ביו"ש לחוקיות?
מדוע אף אחד לא מדבר על הצעתו של אהרון ברק? להלן:
אהרון ברק על חוקיות ההתיישבות: במהלך פשוט תהפוך ישראל את ההתנחלויות לחוקיות
אהרון ברק: אם הכנסת רוצה שההתיישבות ביו"ש תהיה חוקית עליה לשנות את החוק הישראלי!
"המשפט חל על מדינת ישראל, חל על כוחות הצבא בכל אשר ילכו – ולכן יש לקיים את החוק, זה הכל. אתם חושבים שהמשפט הבינלאומי ההומניטרי נניח אוסר על הריסת בתים ובית המשפט מתיר הריסת בתים או להיפך, תשנו את החוק!
אבל מדינת ישראל לא רוצה לשנות את החוק. הכנסת שלנו , לזכותה ייאמר לא שינתה כמעט כלום. אז נכון שלפי המשפט הזה ההתנחלות היא בלתי חוקית. זה נכון"!
********************
מסתבר שטענות בינלאומיות לישראל מתרחשות רק עקב היות החוק ההומניטרי הבינלאומי תקף ביהודה ושומרון בשל כשל חקיקה ישראלי ועל ישראל מוטלת החובה לשנות את החוק הישראלי ובכך לסתום את הפירצה שאיפשרה לטענות הבינלאומיות להתקיים על סמך החוק הישראלי, שלא סתם פירצה זו.
כל מה שנדרש הוא לחוקק בכנסת חוק שיחסום את תחולת החוק ההומניטרי הבינלאומי ביו"ש!
ערוץ הכנסת – השופט פרופ' ברק על ההתנחלויות ועל הרס בתים ביהודה ושומרון. שנו את החוק והכל יהיה בסדר!, 20.2.12
http://www.youtube.com/watch?v=0eOaR9hoezw&feature=related
יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.
את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.
מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.
יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.
יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים – שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.
אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה – שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.
אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:
אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.
מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.
בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.
השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.
ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.
ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.
תראו איזו דרך עשתה המדינה הזו:
מנחם בגין היה מוכן לעקור מתיישבים תמורת הסכם שלום עם מצרים,
שרון עקר מתיישבים מגוש קטיף תמורת כלום,
ביבי מוכן לעקור מתיישבים בגלל שקר.
הפיתרון הוא מאוד פשוט ומתבקש. לפי הסכמי אוסלו יש למדינה שליטה אזרחית וביטחונית מלאה בשטחי סי. אם כך, יש לממש את זה. הווה אומר ליישם את כל חוקי הקרקעות הנהוגים בישראל על שטחי סי. זה אומר שלא יהיה בגץ בכלל. כל טענה תיבדק בבית משפט מחוזי, ותחייב ראיות ועדים וחקירות כדי להוכיח בעלות על הקרקע. והכי חשוב, המהל האזרחי השמאלני יפסיק לנהל את העניינים. המדינה תנהל כפי שהיא עושה תכנוני קרקע בכל מקום. כל שטח פתוח שלא הוכחה עליו בעלות יהיה שייך למדינה בלי צורך להכריז עליו או לרשום אותו. זה שטח מדינה כברירת מחדל. לא צריך סיפוח, לא צריך ריבונות בשביל זה. צריך פשוט ליישם שליטה אזרחית מלאה, כפי שנקבע בהסכמי אוסלו. בגץ לא יוכל להתערב יותר, והחוק יהיה ברור מאוד בנושא.
אין קשר לאיזה חוק חל בשטח – מבנה מגורים על קרקע חקלאית הוא לא חוקי ודינו הריסה. הרצון ליישב את ארץ ישראל לא מצדיק עבריינות, ולא ברור לי מה רוצים מבג""צ שדורש לממש צו הריסה אחרי 20 שנה של דחיות.
איזה קרקע חקלאית? לא היה שם שום חקלאות. לא היה שם כלום. היה גבעה ריקה. אתה מבין את השקר הזה?
ייעוד הקרקע הוא חקלאי. כדי שאפשר יהיה לבנות צריך לשנות ייעוד קרקע מחקלאי לקרקע לבניה, וגם תושבי עמונה הודו שזה לא נעשה וגם לא ייעשה. לכן היישוב הוא לא חוקי בלי קשר לשאלה הפוליטית.
יש עשרות רבות של יישובים ביו"ש שנבנו כחוק, למה להגן על עבריינים?
בג"צ מתנהג כאילו הריבון הוא אלה הקרויים פלסטינים והגיע הזמן להחיל ריבונות ללא פחד על יהודה ושומרון ולסלק את כל המחבלים ומשפחותיהם לארצות ערביות ובכך להקל על המצוקה של המתיישבים ביהודה ושומרון
כמה סיפורים כמה מריחות וכמה ודוגמאות יש במאמר שלא קשורות כלל . מאמר שמתעסק בטפל ולא בעיקר.
ואז תראו שכל האדמות רשומות בטאבו.
כבר מתחילתו של היישוב היו צווי הריסה (פתאום אחרי 20 עאלק)
היו נסיונות להונות את בתי המשפט לאורך שנים.
ויש עותרים אמיתיים בשר ודם.
למה הם משקרים לנו? ומה עוד הם מסתירים?
מספר ערבים ויהודים אשר חיים מערבה לנהר ירדן – השתווה . .
לא הגיוני לדרוש הכרה בינלאומית על כך שארץ ישראל שייכת ליהודים כאשר לרבע מאזרחי המדינה אין שום קשר ליהדות . .
קודם כל חייבים לחזור למהות של החלטת האו"ם על חלוקת הארץ (למהות ולא לגבולות) . .
לצערינו ישראל מזמן הפכה למדינה דו – לאומית . .
פתרון "שתי מדינות" חסר משמעות בלי שינוי אזרחותם של ערביי ישראל . .
ערביי ישראל קיבלו אזרחות ישראלית בניגוד לחוק בינלאומי . .
מהות החלטת האו"ם על חלוקת הארץ היא לצור שתי מדינות לאום עם רוב יהודי מוחלט במדינת העם היהודי . .לכן כפיית אזרחות ישראלית על ערבים בשנת 1952 מנוגדת להחלטת האו"ם . . די לכפות אזרחות ישראלית על לאום עוין ! .
מייד לאחר הקמתה של מדינה ערבית ממערב לנהר ירדן (עדיף כמובן שיחזור שליטה ירדנית) , ערביי חיפה, נצרת, עכו, גליל, נגב, רהט, סכנין, יפו, ירושלים, לוד וכו' חייבים להפוך לאזרחים של מדינה שלהם החדשה . . אין שום הבדל בין ערבים ברמאללה, חברון, עזה לבין ערבים בירושלים, עכו, יפו . .
ערבים אשר מתגוררים בישראל ישלמו מיסים לרמאללה ומשם יקבלו קצבאות, ביטוח בריאות, תקציבים לבתי ספר וכו' . . לאחר הפרדה כלכלית יבוא גם טרנספר מרצון ויהודים יעזרו לערבים . .
במאה ה- 21 ישראל הפכה לחממה לעם הערבי . . לא רק מזרח ירושלים , הרבה מקומות בגליל ובנגב כבר מסוכנים ליהודים . .
אם היהודים לא רוצים להמשיך לחיות במדינה דו-לאומית , לא רוצים הפיכת הגליל לקוסובו , לא רוצים תוך דור אחד להפוך למיעוט בישראל,
אז חייבים להתכונן למשאל עם (כמו בסקוטלנד), המבוסס על החלטת האו"ם לחלק את פלסטין לשני עמים . .
יהודים לא ישרדו במדינה דו-לאומית . .
המפלגה אשר תארגן משאל עם בנושא: "שני עמים – שתי אזרחויות" , תכפיל את נוכחותה בכנסת . .
אפשר להיפרד מערבים גם בחקיקה בכנסת . . כך למשל נפרדו צ'כים וסלובקים, העמים כמעט זהים . .
עוד דוגמה לחיקוי – הפרדה יוונים וטורקים בקפריסין . .
משאל עם על אופי המדינה יאחד יהודים בארץ ובכל העולם:
עשירים ועניים, אשכנזים ומזרחים, חילונים ודתיים, ותיקים ועולים, ימנים ושמאלנים . .
ערבים לא הצליחו להרוס את מדינת היהודים מבחוץ , אסור לתת להם להשלים את המזימה מבפנים . .
נצחנו בכל מלחמות .. האם יש עוד מקרה בהסטוריה כאשר המנצח העביר חלקי ארצו לאויב המובס ?.. גבול המזרחי נקבע לפי מאזן הכוחות . .
הגיע הזמן לשחרר את ה"נכבשים" ולהשוות זכויות ערבים בחיפה ויפו לזכויות יהודים בראמללה ועזה . .
אזרחות פלסטינית לערבים, אזרחות ישראלית ליהודים . .
שני עמים – שתי מדינות – שתי אזרחויות !
להגדיר פלסטינים ביו"ש כ"מיעוטים" – הנה לוז השדרה המעוות של כל האקרובטיקה המילולית שלך.
לדעתי מר יפרח, אתה צריך לכתוב טור הבהרות והוכחות לאחר התכנית ששודרה במסגרת 'המקור' בערוץ 10. להלן מספר נקודות: א. מי היא אותה פרקליטה שהבהירה כי כל היישוב איינו חוקי? על מה היא נסמכה? ב. מדוע בית המשפט מתערב לגבי כל היישוב ולא מסתפק בנשוא העתירה. ג. מדוע לא הוצרכו הערבים להוכיח בעלות? ד. בהנחה שהעתירה היא אכיפת החוק כלפי היישוב עמונה ללא קשר לבעלות, כיד יכול מי שאינו אזרח ישראל לכפות על המדינה לקיים את חוקיה?
המשפט האחרון של הטור: "אם העתירות יימשכו והדרג המדיני לא יתעשת, התוצאה תהיה מגה־התנתקות משפטית". הדרג המדיני כלומר ליצניהו לעולם לא יתעשת. הוא אינו מבהיר את עצמו אינו מסביר דבר כאילו לא חב לנו דבר, לעומת זאת יודע לבקש את קולותינו שנצביע עבורו בשם דאגה לארץ ישראל. אם ישאר הממסד המשפטי במתכונתו הנוכחית לא תהיה תקומה לארץ ישראל. זו שיא החוצפה ועזות המצח מצד ליצניהו לדרוש בשם ארץ ישראל את קולותינו.
נא להסיק את המסקנות בבחירות הבאות. או שבראש הליכוד יעמוד יריב לוין משפטן שיודע מה נדרש, ואז רצוי להצביע עבורו או יש להצביע למפלגת זהות למשה פייגלין
זה מה שקורה כשעוסקים בפרינציפים במקום לפתור בעיות של אנשים –
א. המדינה עצמה השיבה לבג"ץ – ששבעה בתים מיועדים להריסה (אז אין פה שאלת בג"ץ).
ב. לגבי 10 הבתים במחלוקת – מי שיוצא למאבק "הכל או כלום" שלא יבכה אם יקבל כלום.
מבט בתצלום מראה שיש פתרון פשוט (שתושבי עמונה היו מודים אילו היה להם כזה)-
בתים יד-יז יכולים להישאר במקום – טז-יז להרוס חלק קטן שהוא "בלתי חוקי", יד-טו להזיז 10 מטר!
גם בתים יא-יג אפשר לפתור – להזיז מעבר לכביש – אותה שכונה, אותה תשתית, אותו נוף.
לבתים ט-י נדרש לחפש פתרון יצירתי (ולא מתחכם כמו שבד"כ נהוג אצלכם)
ג. לגבי פגיעת חלקות הקרקע הדקות בבניה – כתוב בפסק הדין שמי שבונה ללא היתר ואח"כ בודק בעיות בקרקע, שלא יופתע אם מתגלות בעיות מוזרות כגון חלקי בניה על קרקע לא מוסדרת..
זה אולי לא מוצא חן בעינך אבל זו קביעה לגיטימית בבית-משפט, שלא אמור להתכופף לנוחותו של צד אחד . כדאי לזכור שהבג"ץ לא קובע של מי הקרקע, הוא נותן למדינה לקבוע ומתייחס לפי הנתונים שמובאים לפניו.
מה עם קקרעות שייח מוניס?