בין הררי המילים שהשמיעו נציגי בצלם ושלום עכשיו במועצת הביטחון, הם שכחו דבר אחד: הטרור האסלאמי הפלסטיני. כך נראים הצדקת הרצחנות ושכתוב ההיסטוריה
4,646 מילים השמיעו מנכ"ל 'בצלם' חגי אלעד, ולארה פרידמן, מנכ"לית 'אמריקנים למען שלום עכשיו' ("אנחנו ארגון אח ל'שלום עכשיו' הישראלית", העידה פרידמן) בפני נציגי מועצת הביטחון של האו"ם ביום שישי האחרון. בנאומיהם ניצלו אלעד ופרידמן כמעט עד תום את ארסנל הביטויים והמונחים שבהם אנשי השמאל, בישראל וברחבי העולם, נוהגים לעשות שימוש בבואם לתאר את הסכסוך הישראלי־פלסטיני.
באופן לא מפתיע, המילה "התנחלויות" כיכבה בצמרת מצעד המילים הפופולריות של פרידמן ואלעד, עם 73 אזכורים משותפים. מיד אחריה, בפער גדול, מילת הקסם "כיבוש", עם 25 פעמים. מונחי יסוד נוספים דוגמת "גירוש", "הריסות בתים", "הפקעת אדמות" ו"הפרת זכויות אדם" – כולם כמובן בהקשר של התאכזרות ישראלית לפלסטינים – זכו גם הם למקום של כבוד בנאומיהם של אלעד ופרידמן.
רק למילה אחת, שאולי הייתה מעניקה קורטוב של רציניות לקרקס הדיפלומטי שהתנהל לפני יומיים בניו־יורק, ראשי 'בצלם' ו'שלום עכשיו' האמריקני לא מצאו מקום: "טרור". ליתר דיוק: "טרור פלסטיני".
בעוד פרידמן טרחה לפחות להתייחס לרצחנות הפלסטינית, גם אם תחת המונח המכובס "גל ההתקפות המתמשך נגד ישראלים", מבחינת מנכ"ל 'בצלם', המתהדר בתואר "ארגון זכויות אדם", אלפי ישראליות וישראלים שנרצחו כתוצאה מהטרור הערבי – 38 מתוכם רק בשנה החולפת – כלל לא היו שווים אזכור בדיון שעסק ב"מכשולים לשלום".
הקטע היחיד שבו מנכ"ל בצלם נתן דעתו לאלימות הפלסטינית התרחש כאשר הוא ביכה את מר גורלם של פלסטינים שבתיהם נהרסו משום שקרוביהם רצחו או ניסו לרצוח יהודים. אלעד לא כינה את הרוצחים הפלסטינים בתואר "טרוריסטים", אלא הגדירם כמי שביצעו "מתקפות" ("Attacks" – באתר 'בצלם' בעברית תורגמה המילה ל"פיגועים"). הוא לא טרח לגנות את אותן "מתקפות" פלסטיניות וגם לא ציין מי היו קורבנותיהן – לרוב אזרחים ישראלים, בהם נשים, ילדים וטף, בתוך ומחוץ לקו הירוק.
למי ששכח נזכיר את אותה סצנה הזויה בראיון לשרון גל במהלך מבצע 'צוק איתן', שבה סירב אלעד להוציא את צמד המילים הזה מפיו. לפי ההיגיון של מנכ"ל 'בצלם', ארגון המבקש לקדם "עתיד שבו יחיו ישראלים ופלסטינים בחירות ובכבוד", בין רצח ילדה בת 13 במיטתה (הלל אריאל יפה ז"ל) ובין הרס בית משפחת המחבל שרצח אותה – המקרה השני הוא שמהווה "מכשול לשלום".
רק היהודים אשמים
ההחלטה המודעת של נציגי "ארגוני הזכויות" להימנע מגינוי מפורש של הטרור הפלסטיני מהווה לא רק חרפה מוסרית אלא גם אופורטוניזם שמאלני קלאסי, המסיר מהצד הערבי כל אחריות למצבו, וכפועל יוצא מכך מבלבל בין סיבה למסובב ובין תוקפן לקורבן.
במהלך נאומה של פרידמן, למשל, התהדרה הגרסה האמריקנית של יריב אופנהיימר בכך שהיא וארגונה "יודעים את העובדות" ולא חוששים להביע אותן, גם אם הן "חותרות תחת הנרטיב של ממשלת ישראל". בין ה"עובדות" המדהימות שחשפה מנכ"לית 'שלום עכשיו' האמריקנית היא שהפלסטינים "חיים תחת כיבוש צבאי ישראלי קרוב לחמישים שנה", וכי השליטה הישראלית ביו"ש "מסכנת את ביטחונה ואת עצם קיומה של ישראל".
למרות הביטחון העצמי הרב שהיא משדרת, פרידמן בכל זאת שכחה כמה "עובדות" שאזכורן היה יכול להפוך את הדיון לאינטליגנטי יותר ואולי גם למועיל. היא השמיטה, למשל, את העובדה השולית שלפיה ישראל לא ביקשה ולא רצתה לצאת למלחמת ששת הימים, ונאלצה לכבוש את שטחי יש"ע ומזרח ירושלים בעקבות הפשע היסודי של מדינות ערב והפלסטינים בעצם יציאתם למלחמת השמד נגד המדינה היהודית. במיטב מסורת העיוורון של השמאל, נציגת 'שלום עכשיו' ביצעה אונס אלים בהיסטוריה כאשר הציבה את 1967 כשנת האפס של הסכסוך בין הציונות לערבים.
אחרי שמסלפים את המציאות ובודים "עובדות" אלטרנטיביות, ברור כיצד פרידמן וחבריה, משוכנעים שאם רק צה"ל "יצא מהשטחים" תקום ביהודה ושומרון מדינה פלסטינית משגשגת ופורחת, שתחיה בשלום ובדו־קיום לצד ישראל.
לא ברור אם פרידמן מתעלמת מהנתונים או פשוט איננה מודעת להם, אך במבחן המציאות, ב־15 השנים הראשונות להסכמי אוסלו (2008-1993) – שהגשימו את חלומו הרטוב של השמאל כאשר כוחות צה"ל נסוגו מהערים הפלסטיניות – מספר הנרצחים הישראלים כתוצאה מהטרור הפלסטיני גדל בשיעור בלתי נתפס של פי ארבעה וחצי לעומת 15 השנים שקדמו להסכמים.
גם הניסוי של נסיגה חד־צדדית, שבעקבותיו הוקמה בעזה מדינת חמאסטן שגררה את ישראל כבר לשלושה סבבי לחימה, הוכיח כי ברגע שפוטרים את הפלסטינים מעול "הכיבוש" ומשחררים להם את החבל – הם ממהרים לגמול בניסיונות חוזרים ונשנים להדק על צווארנו לולאת חנק.
פרידמן הפליאה ביכולתה לצטט דו"חות של 'שלום עכשיו' הישראלית על היקף הבנייה היהודית ביהודה, שומרון וירושלים (המצביעים דווקא על ירידה חדה בהתחלות הבנייה), והדגישה כי מספר ההתנחלויות והמתנחלים האמיר מאז נחתמו הסכמי אוסלו, אך גם בסוגיה זו, הנציגה האמריקנית של 'שלום עכשיו' שכחה כמה "עובדות" חשובות: בהסכם אוסלו לא מופיעה דרישה מישראל להפסיק את הבנייה בהתנחלויות; עד עידן אובמה ניהלו המנהיגים הפלסטינים, ערפאת ואבו־מאזן, אינספור שיחות עם מנהיגים ונציגים ישראלים בשעה שהדחפורים ביש"ע המשיכו לעבוד באין מפריע; נתניהו נענה ב־2009 לבקשת אובמה להקפיא את הבנייה בהתנחלויות, אך גם כעבור תשעה חודשים שבהם לא הוזזה אבן ביו"ש, אבו־מאזן המשיך בסירובו לסור לשולחן המו"מ; והעובדה החשובה ביותר – הפלסטינים הם שמצהירים בריש גלי כי פינוי התנחלויות לא ימלא את מבוקשם, וכי הם לא ינוחו ולא ישקטו עד אשר ישובו בהמוניהם לעכו, יפו, רמלה ותל אביב ("שישה מיליון מבני עמי מחכים לחזור לפלסטין, וגם אני", אמר אבו־מאזן לפני כחודש בוונצואלה).
בפראפרזה לאמירה המפורסמת, הפלסטינים מבהירים לפרידמן ולחבריה בשמאל: "זה לא 67', טמבלים, זה 48'".
דוחפים להתאבדות לאומית
מנכ"ל 'בצלם' התקנא אולי ביכולתה של הקולגה שלו מ'שלום עכשיו' ללהטט בעובדות כאוות נפשה – ולמען השחרתה של ישראל בחר לדובב את המתים מבלי לשאול את פיהם. "כפי שמרטין לותר קינג לימד אותנו", ציטט אלעד את מנהיג התנועה לזכויות האזרח בארה"ב, שהיה ידוע דווקא באהדתו ליהודים ולישראל, "'אנחנו יודעים, מניסיון מר, שחירות לעולם אינה ניתנת על ידי המדכאים'". בהמשך יצר אלעד דיאלוג דמיוני בין קינג למדינת ישראל: "'חכו', אומרת ישראל, 'לא עכשיו, זה לא הזמן המתאים'. ומרטין לותר קינג משיב ש'חכו' משמעו כמעט תמיד 'לעולם לא'. והוא מוסיף, 'זה תמיד הרגע הנכון לעשות את מה שנכון לעשות'. עכשיו הזמן".
הניסיון השערורייתי של אלעד לכרוך את דמותו המופתית של קינג, שדגל באי־אלימות כאמצעי מאבק, יחד עם האובססיה הרצחנית של הפלסטינים לדם יהודי, מהווה לא רק בגידה אינטלקטואלית במשנתו של קינג – אלא גם טומנת בחובה השוואה מופרכת בין הפלסטינים כיום לשחורים בארה"ב בתקופת ההפרדה הגזעית, המזכירה במידה רבה את שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה.
"בכל נשימה ונשימה שואפים הפלסטינים את אוויר הכיבוש", אמר מנכ"ל בצלם לנציגי מועצת הביטחון בתחילת נאומו, אך השכיח משומעיו את העובדה כי שיעור הפלסטינים שמצויים תחת שליטה ישראלית מלאה (שטחי C) עומד לכל היותר על 5%.
מנכ"ל 'בצלם' גם התעלם לחלוטין מכך שמאז החתימה על הסכמי אוסלו הלכו מנהיגים ישראלים כברת דרך חסרת תקדים לעבר הפלסטינים כדי לשים סוף ל"כיבוש", אך כל ההסכמות המפליגות לוויתורים נענו בסירוב פלסטיני חד־משמעי, ובעקבותיו גם באלימות קשה. גם היום, באופן חסר תקדים בהיסטוריה העולמית, הצד ש"שואף את אוויר הכיבוש" הוא גם זה שסותם את נחיריו ואוטם את אוזניו בכל פעם שנקרית בדרכו ההזדמנות לשבת לשולחן המשא ומתן כדי לשים סוף למצבו העגום.
מרבית הציבור הישראלי, שבעולם מושלם היה מעדיף כי בניו לא יבלו את שנותיהם היפות בהצבת מחסומי פתע ובכניסה לבית משפחות פלסטיניות באישון לילה כדי לבצע מעצרים – הבין על בשרו כי ניסיון לפתור בעיה באמצעות יצירת בעיה גדולה פי כמה מהווה מרשם בדוק להתאבדות לאומית, גם אם היא תזכה אותך בכמה דקות של חסד משועי עולם ומחגי אלעד.
הישראלים מביעים נכונות עקרונית לבצע פשרות טריטוריאליות כואבות למען שלום אמת, אך יודעים כי מימוש חזונם של פרידמן ואלעד – כפייה על ישראל לסגת משטחי יו"ש – לא יביא עמו שלום ואחווה אלא טילים על נתב"ג ועל תל אביב, וכתוצאה מכך גם החמרה במצבם של הפלסטינים, שאלפים מהם ייהרגו וייפצעו כתוצאה מתגובה צבאית של צה"ל.
מכוונים לאוזניו של אובמה
בתחילת נאומה בפני נציגי מועצת הביטחון אמרה פרידמן כי החליטה להופיע בדיון למרות שחלק מחברות המועצה שזימנו אותו "אינן מכירות בזכותה של ישראל להתקיים", וכי "שנאתן לישראל עלולה לעוור אותן בנוגע לצרכים ולחששות הלגיטימיים של ישראל".
אף שהודתה למעשה כי הדיון במועצת הביטחון לא נועד לקדם הבנה בין ישראל לפלסטינים אלא מהווה כלי ניגוח נגד ישראל, הצטרפה פרידמן לקריאתו של אלעד והפצירה ב"מועצת הביטחון" – אותו גוף שלדבריה חלקים ממנו "עיוורים" מרוב "שנאה לישראל" – "ליטול סוף סוף יוזמה" ולהביא ל"סיום הכיבוש". פרידמן ואלעד מכוונים בדבריהם לממשל אובמה, מתוך תקווה כי הנשיא האמריקני ינצל את החודשיים האחרונים שלו בתפקיד, לאחר שמחליפו ייבחר, כדי לממש את איומו להימנע מהטלת וטו על החלטה נגד ישראל במועצת הביטחון של האו"ם.
"אני עומדת כאן בגאווה וללא התנצלות", הצהירה פרידמן, וטענה כי היא וחבריה פועלים כדי להציל את הישראלים הבורים מההחלטות הדמוקרטית ההרסניות שהם מקבלים. "יותר מדי אכפת לי מישראל מכדי שאפסיק לאתגר את מדיניות התבוסה העצמית של ישראל בסוגיית ההתנחלויות". הישראלים הבורים, מסתבר, לא מסוגלים לקבל החלטות מושכלות לבדם.
לאחר שסקרה בפני נציגי מועצת הביטחון את פעילותה של 'שלום עכשיו' הישראלית למען "יציאה מהשטחים", החל מהקמת התנועה ב־1978 (מיד לאחר שהימין עלה לשלטון, עד אז כנראה לא היה דחוף לעשות "שלום עכשיו") – התפנתה פרידמן להתלונן נגד הטוענים כי ההשתתפות שלה ושל מנכ"ל בצלם בדיון מהווה "בגידה לאומית".
פרידמן ואלעד אולי לא בגדו בעמם, אבל בהופעתם במועצת הביטחון, כמו גם בפעילות היומיומית של ארגוניהם, הם פוגעים אנושות בסיכוי להצמיח מקרב הפלסטינים מנהיג מפוכח שיישיר מבט לבני עמו, יעיר אותם מחלום "השיבה" ויבהיר להם כי בכל רגע נתון הם יכולים להפסיק "לשאוף את אוויר הכיבוש" – אם רק ירצו בכך.
"פרידמן ואלעד אולי לא בגדו בעמם", הם כן בגדו!! "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו" נאמר בדיוק על מינים ומלשינים שכאלה המעמידים את עם ישראל בסכנה.
האמת העצובה היא שמי שלא מאמין בבורא לעולם שנתן לנו את ארץ ישראל, אין לו מה לעשות כאן. איך יתרץ הלא מאמין את ישיבתו כאן, על אדמה גזולה שבעליה הקודמים נרצחו גורשו ונשדדו.
אם אין בורא לעולם שנתן תורה שבה מצויין שהארץ נמסרה לנו, ישיבתנו כאן היא עוול משווע כלפי האומה הקודמת שישבה פה, וכל העוזב את הארץ לטובת הערבים, הרי זה משובח.
כל מילה במקומה בסייג אחד : הם הן בוגדים בעמם . עמם הוא המגדיר אם הם בוגדים או לא בוגדים . על פי תפיסת העולם המוסרית שלו ועל בסיס תחושת הצדק שלו נקבע אם הפ בוגדים או לא בוגדים ושום קריטריון אחר לא רלבנטי לבחינת הסוגיה . לפחות 75 אחוז מהעם היהודי (לפחות!) יסברו שמדובר בבגידה פר סה ! לכן – הם בוגדים . הם זדים . הם רשעים . הם מלשנים . הם מינים . מי יתן ויכרתו מעל פני האדמה .
אני גם לא מאמין שיש פרטנר, למרות שאני מתפלל שנוכל לסיים את הסכסוך המדמם הזה אי שם בעתיד.
את הגישה הביטחוניסטית שגורסת כי יש להישאר כעת ביו"ש בגלל איום "הטילים על נתב"ג" מובן לי ואני אף תומך בו, אך דבר אחד בכל זה לא מובן לי- מה הקשר להתנחלויות?? אני לא מאלו שחושבים שמדובר באם כל חטאת והמכשול לשלום, אך אם אנו כל כך שואפים לשלום (ואני באמת מאמין שאנחנו שואפים) מדוע להרחיב את מפעל ההתנחלויות? הרי אם לא היינו ממשיכים לבנות ורק אומרים כי כעת אין זה הזמן להקים מדינה פלסטינית העולם היה הרבה יותר מאמין לנו ואנו היינו לוקחים כיוון ברור ופרקטי משל עצמנו.
את הטיעון שהמתנחלים סופגים את מה שכל מי שגר בתוך תחומי הקו הירוק היה חוטף אלמלא הם אני מכיר ולא מסכים עם הטיעון: הלוא צה"ל היה נמצא שם בכל מקרה, ואף היה יכול להסב את כל משאביו לטיפול בפלסטינים, במקום לבזבז חלק מזמנו על בעיות המתנחלים כמו התפרעויות, "תג מחיר" ועימותים עם פלסטינים, שגם אם לא קורים באשמת המתנחלים עצמם הם קורים בגלל החיכוך שקיים בין שני הצדדים.
סוף סוף תגובה הגיונית ומאוזנת. מסכים איתך ב-100%.
תגובה שמאלנית קיצונית במסווה. זה שאין פרטנר זאת עובדה, לא דעה, אז זה שאמרת את זה לא הופך אותך ללא שמאלני. הצגת הגישה הביטחוניסטית כ-"איום הטילים על נתב"ג" היא הרי מגוחכת, מה הקשר בין בקעת הירדן ודרום הר חברון לנתב"ג? בקיצור ניסית להציג כאן איזו קריקטורה של איש ימין מתון כביכול כדי לקדם אג'נדה שמאלנית קיצונית של הקפאת הבנייה במפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון.
אני מציע כמחווה לערבים שאולי הממשלה "תפנה" את היישוב שבו אתה מתגורר ותעניק את "זכות השיבה לפליטים" להשץקע במקום, זה בוודאי יקנה לנו נקודות זכות רבות בקרב דעת הקהל בעולם האנטישמי, לא?
צבא לא יכול להשאר בלב אוכלוסיה עויינת לאורך זמן. הוא יותקף ויותש ע"י פעולות גרילה, עד שיאלץ להתקפל ולברוח – ראה לבנון, וייטנאם וכו'.
התנחלויות פועלות הפוך: הן מתישות ולוחצות את האוייב. האוייב הוא זה שמרגיש שדוחקים אותו, ולא להיפך. הציונות הבינה, מאז ימי תל חי שביטחון יוצרים עם התיישבות. עם חקלאי שמעבד את הקרקע, עם אמהות עם עגלת תינוק, עם ילדים על השבילים.
אחד משניים: או שנשארים, כולל התנחלויות וכולל הכל, או שמפנים הכל, על כל המשמעויות הבטחוניות הקשות הנלוות לכך. אין חצי תה חצי קפה.
עמי, ת"א – – – מה זה זמן רב? שעה? שנה? 20 שנים? יש מדד מקובל בעולם? מה עם הכיבוש הלבן של אמריקה שנמשך כבר יותר מ-400 שנים, מתי הוא הסתיים? …. אאאא… הוא הסתיים, כי הובש שינה את סטטוס הטריטוריה תוך נישול השבטים הילידים. סליחה. אז מבחינה היסטוריה הערבים הם הפולשים והכובשים בשם האסלאם. ב-1400 השנים האחרונות נכנסו ויצאו נוואדים ערבים ואוכלוסיית הארץ לא גדלה. היא התבססה על מספר קטן של בני המקום שנאחזו בערים ומעטים יותר במרחב הכפרי. בכל מקרה ב-1099 הפולשים הציונים שחטו או הבריחו את מרבית האוכלוסיה העתיקה – יהודים, מוסלמים ואפילו נוצרים אורתוכסים יוונים (שמאז מרכז קיומם בעבר הירדן). עיקר האוכלוסיה המוסלמית היום בארץ ישראל המערבית מקורה בשינוע פועלים ערבים ע"י השלטון הכובש (למשל הפלישה המצרית בעשור השלישי של המאה ה-19 הביאה הרבה עובדי כפיים מדרום מצרים של היום/סטודאן), העות'מני והבריטי או בהגירה עצמונית של ערבים שברחו מקהילותיהם ההיסטוריות וחיפשו להתיישב בארץ שקטה יחסית שמספקת להם גם עבודה (בין אם זה שלטון הכיבוש ובין אם מפעלי הבניה שראשוני הציונות החלו בה). צריך לזכור ולהזכיר בהגירות הערביות/מוסלמיות לא הגיעו רק לארץ ישראל אלה סבבו בכל העולם האסלאמי והגובל באסלאמי. זוהי תקופה שמקדימה מעט ומקבילה למלחמת העולם הראשונה וששמרה על האפקט שלה גם לאחריה, כמו הגירת כ-35,000 חוראנים ממדבריות ג'בל דרוז לתוך כל ארץ ישראל המערבית בחצי הראשון של שנות ה-30. הבריטים לא מנעו כניסת ערבים. את מדיניות הסרטיפיקטים הם הפעילו רק נגד יהודים.
היהודים הם הילידים של הארץ הזאת, ואכן תמיד בכל מאה חיו בארץ יהודים, תחת כיבוש של עמים אחרים. ההכרה הזאת היתה מקובלת גם על הכובשים עצמם, ומעולם לא נעשה ניסיון לטעון שיש עם ערבי מיוחד בארץ ישראל. המוסלמים עצמם נרתעו או דחו את השם פלסטינה, כי ראו בו זהות לשם ארץ ישראל/ יהודים. השם התקבע בעקבות הפורמליסטיקה הבריטית שנתנה תעודות זהות של המנדט ושם כונו אזרחי המנדט בכיוני: פלסטינים. היהודים היו פלסטינים, המוסלמים היו פלסטינים ואפילו האתיופים ששימשו בקודש בכנסייתם בירושלים היו פלסטינים. אזרח ממשל המנדט הבריטי.
מכאן שהאוכלוסיה הערבית העויינת היא הפושלת, הכובשת, שעיצבה את גודלה בסיוע הכובש הבריטי שבגד לסרטיפיקאט כשקיבל לידיו מ'חבר הלאומים' את ההוראה לבנות מנגנוני משטר שיועברו ברבות הימים לידי היהודים כדי שיוכלו לנהל את מדינתם.
כיבוש 67 וההתנחלויות הם המשכם של מלחמת העצמאות. אין באפשרות ישראל להגיע להסכם עם ערביי פלסטינה משום שהם רואים ביהודים פולשים זרים, הם לא מכירים בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה של העם היהודי (לכן דרישתם שישראל תהיה "מדינת כל אזרחיה") והם רוצים לחסלה ולהופכה למדינה ערבית-אסלאמית (לכן הם דורשים את 'זכות השיבה').
הפתרון לדעתי הוא רק בסיפוח יו"ש בהסכמה או במלחמה. אם בהסכמה, מה שנראה לי כיום בלתי אפשרי, אז ישראל מספחת את יו"ש, מקומה גבול בטחון לאורך נהר הירדן. ערביי יו"ש יהיו אזרחי ירדן / המדינה הפלסטינית שתקום שם מתי שהוא, ותושבי ישראל. כלומר, הם יהיו אזרחים חופשיים לכל דבר ועניין, ישלמו מס בישראל, אבל יוכלו להצביע רק לפרלמנט בעמאן. האופציה השניה היא במלחמה – ברגע שהרש"פ או ארגוני הטרור שלו (גם בהחלטה לא פורמלית) פותחים נגד ישראל במלחמת טרור, ישראל תבצע כיבוש מדורג של יו"ש – קראיה לכל האזרחים לנטוש את בתיהם ולנוע בביטחה מזרחה אל עבר הירדן ואז תקיפה מאסיבית מנגד של כל מטרות הטרור הידועות בין אם הן פעילות או לא. הפצצת השטיח תזרז את בריחתה המשתהים, ותאפשר טיפול טוב יותר במחבלים שנותרו. לאחר פגיעה אנושה בטרוריסטים יבוצע שלב הכיבוש הקרקעי שיעבור אבן אבן ויסכל כל טרוריסט בכוח רב של אש. צה"ל יתן לבורחים את "זכות הבריחה" כדי לעודדם לברוח. בצורה כזאת נוכל לספח את יו"ש ההרוסה עם מינימום ערבים בה, ואז לשקם את הערים ההרוסות ולהתנחל שם בהמונים.
ישראל תכריז שפני להשלמה ולשלום ותודיע שהיא מקווה שהפלסטינים יעדיפו את השלום ואם הם חפצים בו, אז עליהם לפרק את ארגוני הטרור ולהכריז שהם מסכימים ומכירים בישראל כבית היהודי של העם היהודי. במצב כזה יהיה על מה לדבר.
אפרופו, לא מיותר להזכיר שאותם ארגוני "זכויות אדם" גרמו ישירות לשלוש מלחמות בעזה, שבהן נהרגו 5,000 פלסטינים, ביניהם אזרחים, נשים וילדים. כזכור, הם טרפדו בבג"ץ ניסיון של ישראל להפסיק את הירי של חמאס באמצעות ניתוק החשמל לעזה. יש להניח שניתוק זה היה מאלץ את חמאס להפסיק את ירי הרקטות בלא שישראל תירה אפילו ירייה אחת ובלי שפלבטיני אחד יקפח את חייו, משום שחיים בלי חשמל הם מאד לא נוחים, אבל אף אחד לא מת מזה. ייתכן שלא, אבל זאת לעולם לא נדע, כי בצלם, גישה וחבריהם לקרן החדשה מצאו סעיף נידח בחוק הבינלאומי ועתרו לבג"ץ. מאחר שהם טרפדו גם את כל הניסיונות האחרים להגיע להפסקת הירי בלי מלחמה, לא נותרה בסוף ברירה אלא לפנות לכוח הנשק.
לא יאומן איך אפשר לעוות את המציאות.
כאשר ירדן כבשה את הגדה במלחמת השחרור 1948. רק שתי מדינות בעולם הכירו בכיבוש. פקיסטן ובריטניה. אפילו הליגה הערבית האשימה את הירדנים בכיבוש שטח שאינו שלהם. החוק הבין לאומי לא הכיר בגדה כשטח השייך לירדן. אם כן למי הוא שייך? ודאי לא לפלסטינים שכל זמן שהיו תחת שלטון ירדן לא חשבו ולא שאפו ולא התעניינו בעצמאות או מדינה משלהם. מתי הם נזכרו? רק לאחר שישראל לקחה את השטח. ההגדרה של הגדה היום לפי המשפט הבין לאומי הוא "שטח הנתון במחלוקת". ו מחלוקת זאת חייבת להפתר על ידי משא ומתן. אך מדינות העולם וכמובן הפלסטינאים מתעלמים הן מההגדרה והן מהחוק וחוזרים על המנטרה יום יום שישראל כבשה את מדינת פלסטין. כאשר חוזרים על שקר מאות פעמים הוא נתפס כאמת. ודרך אגב. בשפה הערבית האות פ לא קיימת אז כיצד יתכן שהם פלסטינאים כאשר אין אצלם פ והם כאילו בלסטינאים
לקבל מהם בחילה עמוקה. בפרט מחגי אלעד.
בצלם לא תמימים. הם יודעים שערביי ארץ ישראל רוצים את 1948. ואת זה רוצים גם בצלם וגם הקרן לישראל חדשה. והם יודעים שפרוש הדבר הוא טבח המוני ביהודי ישראל ולא איכפת להם
הבעיה היא שאתם זורעים שנאה ומשקרים מצדכם. מה זה ״השמאל״?
בסדר. הימין רצח ראש ממשלה ושרף בית של אזרחים על יושביו. הוא גם רצח את אמיל גרינצווייג הי"ד.
האם אני באמת חושב שמה שכתבתי הוא מדויק או הוגן? בוודאי שלא.
בקרן החדשה לישראל איננה מרכזת את פעילות השמאל כפי שציינתם בדיוק כפי ש״תג מחיר״ אין מוביל את הימין.
אתם יודעים היטב כי יש סוגים שונים של ״שמאל״ בדיוק כפי שיש גוונים שונים של ״ימין״.
אך במום לקיים שיח אמיתי ומתלהם אתם הייתם יכולים להופיע במועה״ב והייתם מעלים אותן טענות – רק שהייתם מחליפים יהודי בערבי והפך.
כעת, נגיד את האמת. השמאל המרכזי במדינת ישראל הוא השמאל שנשען על תורתושל בן גוריון והוא מרוכז על ידי המחנה הציוני.
לגבי ״בצלם״ יש להם טענות צודקות וגם לא צודקות. יש לבחון אותן לגופן.
מה שאינו מקובל בעיניי הוא שארגון אינו מייצג אף אחד ואפילו לא נבחר, מעז להתייצב לפני גוף רשמי – ומטעה״ב.
יש כנסת וממשלה שנבחרו באורח דמוקרטי בישראל והן – ורק הן – יכולות להופיע בפני גופים רשמיים כמו האו״ם. לצערי, זאת זכותה של הממשלה הנוכחית בעיקר וגם האופוזיציה שנבחרה.
אני יכול להצטער כמה שאני רוצה אך זאת עובדה.
בצלם לא עבר על שום חוק ואסור להגביל אותו חוקית. אך הוא עבר על כל נורמה של התנהגות מוסרית באופן בלתי דמוקרטי בעלעיל. זכותו להופיע בפני גופים בלתי ממשלתיים או רשמיים ולטעון את טענותיו. אולם להופיע באו"ם? זאת חריגה מכל התנהגות נורמטיבית.
יש טענה אחת שיש להתייחס אליה. אנו אכן כבשנו את השטחים (עזה ויו״ש( וזאת כתוצאה ממלחמה שנכפתה עלינו בניגוד לרצוננו.
יש לנו מלוא הזכות וגם החובה להחזיק בשטחים אלה עד אשר יושג הסדר המקובל על הצדדים הנוגעים בדבר.
הבעיה אצלנו היא ההתנחלויות. הקמת התנחלויות היא מעשה של סיפוח ומאז מלחמת העולם השנייה סיפוח שטחים שנכבשו במלחמה ולהיחתם כשלל אינו מקובל.
כאשר עבדאללה סיפח את הגדה ב-1949, רק שתי מדינות בעולם הכירו בסיפוח – בריטניה שאז מאד חפצה בעיקר ו (!) ופקיסטן שספק אם מנהיגיה ידעו למצוא את השטחים על גבי מפת העולם.
עלינו להקפיא לאלתר את הבנייה שלנו בשטחים, להכריז עליהם כשטח צבאי כבוש, להכניס לשם כוח צבאי גדול, לסגור את הגבול (בחומה אם צריך) למעט לצרכים שלנו או מקרים הומניטריים ולהכריז בעוד שאין לנו דרישות טריטוריאליות בשטחים, אנו נישאר שם כמשטר צבאי 200 שנה אם יהיה צורך, עד אשר יושג הסדר.
היום, קשה להאמין לטענת ו שהכל פתוח למו״מ והדבר גורם לנו נזק עצום.
כמו כן, בתור משטר צבאי אין לנו בעיה לגבי זכויותיהם של יושבי הגדה. הם אינם אזרחים ישראליים ומאחר שלא סיפחנו את השטחים, אינם מופלים לרעה על ידינו.
פנימית, עלינו להפסיק להתערב בתהליכים משפטיים הנוגעים ליחס לפלסטינאים.
נהפוך הוא. מי שמאמין, כמוני, כי אמתו המוסרית של צה״ל היא בין הגבוהות בעולם, צריך לרצות בהצפת כל מקרה ללא הסתרה ובטיפול בו כפי שהצבא ומערכת המשפטית יודעים לעשות על הצד הטוב ביותר.
שמחתי לקרוא את התגובה שלך. ישר כח.
הצחקתני, השמאל של בן גוריון זה השמאל של גירוש ערביי לוד, פעולת קיביה והטלת הממשל הצבאי על ערביי ישראל. להציג את זוהיר בהלול, מרב מיכאלי ויוסי יונה האנטי ציונים המוצהרים כממשיכי דרכו של בן גוריון זה הדבר המגוחך ביותר ששמעתי מעודי. את רמתו המוסרית הנמוכה כיום של צה"ל יש להחזיר למרומיה מימי פעולות התגמול אז שרון ובן גוריון הובילו את עם ישראל לחוף מבטחים.
אפרופו תקליטים על זמניים. אם יש לכם אוסף תקליטים ישנים או שהתגלגל לכם תקליט שנראה לכם בעל ערך אספני, יש מי שייקנה אותו מכם. חפשו בגוגל "תקליטים יוסף האוסף" וקבלו מאמר מקצועי על הערכת שווי תקליטים באופן עצמאי.
ה לנו להלין על האיש.בכל אומה יש בוגדים בעמם ,ראו כמה פלסטינים משתפים שבוגדים בעמם יום יום.אז אצל היהודים יש בוגדים בכמויות קטנות יותר כי העם הזה יחסית חכם יותר מהשכנים ורובו רציונאלי.חגי הוא סה"כ סמפטום למפלגה הקרוייה מרצ ברובה קומץ הזויים שהתאחדו למפלגה בכנסת ישראל.ראוי לציין בכל תקופה היו בוגדים בעם ישראל כולל הקאפו במחנות הנאצים.
למה שאלעד יבגוד באיחוד האירופאי, הקרן לישראל חדשה וקטאר שמממנים לו משכורת שמנה, משרד, רכב צמוד, תנאי עבודה טובים ונסיעות רקבות לחו"ל? אל תהיהו תמימים – האווילים המשרישים בארגוני השמאל הפשיסטי הישראלי הם אידיוטים לא-שימושיים בידי הטרור האסלאמי העולמי (שבמקרה הפרטי שלנו נלחם בקטע הגיאוגרפי בארץ ישראל). צריך להבהיר את המסר הזה בבירור לכל אזרחי המדינה.