כולם מדברים על המרוץ לנשיאות, אבל הבחירות לקונגרס שמתקיימות במקביל מספקות דרמה לא פחותה. במפלגה הרפובליקנית חוששים שההסתייגות הציבורית מטראמפ תתורגם לתבוסה, שתהיה בשורה רעה גם לישראל
הבחירות לנשיאות ארצות הברית זוכות לסיקור תקשורתי ללא הפסקה, ואינן חדלות לספק כותרות וחשיפות. אך לצד המרוץ לבית הלבן, ב־8 בנובמבר יתקיימו בחירות נוספות שחשיבותן איננה נופלת בהרבה, אף שמדברים עליהן הרבה פחות: הבחירות לקונגרס. בשונה מהנשיאים המכהנים במשך ארבע שנים, אורך קדנציה בסנאט הוא שש שנים ובבית הנבחרים שנתיים. לבחירות הללו השלכות משמעותיות ביותר.
כיום הרפובליקנים שולטים בשני המוסדות. בבית הנבחרים הם נהנים מרוב של 247 לעומת 188, ובסנאט מרוב של 54 לעומת 46 (כולל שני עצמאים הנספרים כדמוקרטים). ספק אם מצב זה ימשיך להתקיים גם לאחר הבחירות. הרפובליקנים חוששים כי תבוסה של מועמדם דונלד טראמפ, כפי שמראים עכשיו הסקרים, תביא עמה גם הפסדים נרחבים בקונגרס – הן מפני שתמיכה בקלינטון תגרום למצביעים לתמוך גם במועמדים הדמוקרטים, והן משום שרפובליקנים רבים לא יגיעו בכלל לקלפי משום שלא ירצו להצביע לטראמפ, ולכן גם לא יצביעו לבית הנבחרים או לקונגרס.
החשש העיקרי בהקשר הזה הוא שטראמפ מכתים בחוסר הפופולריות שלו ובשערוריות שנקשרו בשמו את כל המפלגה הרפובליקנית. כך קורה שאנו רואים סנטורים וחברי קונגרס רפובליקנים המביעים תמיכה בקלינטון וסלידה מטראמפ, ומנגד מועמדים דמוקרטים המנסים לקשור את יריביהם הרפובליקנים לטראמפ בכל דרך אפשרית. בכל שנת בחירות אחרת, תמיכה של סנטור רפובליקני במועמד הדמוקרטי הייתה מעשה שלא ייעשה, ומי שהיה נוהג כך היה מוחרם על ידי המפלגה. הפעם זה שונה. בממסד הרפובליקני מבינים שאם המפלגה מעוניינת לשמור על כוחה גם באזורים שבהם טראמפ איננו פופולרי, עליה לקבל חריגות דרסטיות מקודים של נאמנות מפלגתית.
מדוע הקונגרס חשוב כל כך
דוגמה בולטת לפוליטיקאי רפובליקני שנמצא במבוכה כזו הוא ג'ון מקיין. מקיין הוא גיבור מלחמת וייטנאם, מאושיות המפלגה הרפובליקנית, מועמד לנשיאות לשעבר ומהפוליטיקאים המוערכים בארה"ב. למרות כל זאת, כלל לא בטוח שהוא ישמור הפעם על מקומו בסנאט.
מקיין היה מראשוני המתנגדים לטראמפ, וספג ממנו מתקפות רבות (בין היתר אמר טראמפ שמקיין איננו גיבור משום שגיבורים אינם נופלים בשבי). לאחר זכייתו החד־משמעית של טראמפ בפריימריז במדינתו של מקיין, אריזונה, נכנע הסנטור הוותיק והביע תמיכה במועמדותו של טראמפ. טראמפ, מנגד, לא תמך בו עד שבוע לפני הפריימריז הרפובליקניים לסנאט באריזונה, שבהן מועמדת תומכת טראמפ ניסתה לקחת ממנו את המועמדות הרפובליקנית. מקיין זכה במועמדות, אך כעת הוא נמצא בקרב עיקש מול המתמודדת הדמוקרטית שמנסה לקשור אותו לטראמפ. אם לא די בכך, באריזונה מתגוררת אוכלוסייה היספנית גדולה שיש להניח כי איננה רווה נחת מהתבטאויותיו של טראמפ בנושאי הגירה. זהו מצב קשה למקיין ואידיאלי לדמוקרטים, העשויים להכתיר סנטורית דמוקרטית במדינה הנחשבת לרפובליקנית.
מתוך שליש מחברי הסנאט העומדים לבחירה בבחירות הנוכחיות, רק בנוגע למיעוט מהם עומדת על הפרק אפשרות ריאלית של החלפה. כלומר, עומד מולם יריב רציני וישנה אווירה פוליטית מתאימה, או שמדובר בכיסא שמתפנה כתוצאה מפרישה. כמעט כל הסנטורים הללו הם רפובליקנים (כעשרה), לעומת מקום דמוקרטי אחד שמתפנה. מצב שבו הרפובליקנים צריכים להיאבק רק כדי לשמר את הקיים, מהווה יתרון גדול לדמוקרטים. ועדיין, הרפובליקנים נהנים מפער משמעותי, שהדמוקרטים יזדקקו לשורת ניצחונות כדי לסגור אותו. כאמור כהונה בסנאט היא בת שש שנים, וגם לאחר מכן ישנו יתרון משמעותי לוותק. אינרציה היא שם המשחק, והפסדים השנה עלולים להיות גורליים לטווח הארוך. נכון לעכשיו, הסקרים חלוקים ביניהם. חלקם מנבאים ניצחון צמוד לרפובליקנים, ואחרים צופים ניצחון צמוד לדמוקרטים.
עבור כל מועמד שייבחר לנשיאות, השליטה בסנאט תהיה קריטית. אחרי שש שנים שבהן אובמה נחסם על ידי הרפובליקנים בקונגרס, זכייה בסנאט תעניק לקלינטון רוח גבית לקדם את סדר היום שלה. לעומת זאת, אם הרפובליקנים ימשיכו להחזיק בקונגרס, נוכל לצפות להמשך ההתנגחויות בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת כפי שראינו בממשל אובמה. כידוע, בשיטת הממשל האמריקנית בתי הנבחרים מוגבלים ביכולותיהם ליזום, ולנשיא יש יכולת להטיל וטו. בשש השנים האחרונות היה אובמה עסוק בניסיונות, מוצלחים במידה מסוימת, לעקוף את בתי הנבחרים, בין היתר על ידי צווים נשיאותיים (Executive orders), שבהם הוא השתמש במידה רבה.
גם אם טראמפ ינצח, יכולתו לקדם את האג'נדה שלו תיקבע במידת מה על ידי הקונגרס. מצב שבו טראמפ זוכה בנשיאות והרפובליקנים מאבדים את הקונגרס הוא לא סביר, אך כמובן אפשרי. אם כך יקרה, גם הוא יהיה מוגבל מאוד כנשיא. יהיה לו קשה עד בלתי אפשרי לקדם מהלכים מסוימים ולזכות לתקצוב עבורם ללא תמיכה בבתי הנבחרים. דבר אחד שהוא יוכל לעשות בקלות הוא לבטל את הצווים הנשיאותיים של אובמה ולבצע מהלכים כמו ביטול רגולציה סביבתית. הוא יוכל גם להגביר את האכיפה בנושאי הגירה ואפילו למנוע כניסה לארה"ב ממדינות מוסלמיות, אך הוא לא יוכל לבנות את החומה שלו על גבול מקסיקו. גם בנושאי מסחר הוא יהיה מוגבל, אך הוא כן יוכל להטיל מכסים על דעת עצמו במקרים מסוימים.
בהנחה שהרפובליקנים ישמרו על אחיזתם בסנאט, קיים תסריט נוסף: לא בטוח שטראמפ כנשיא יקבל את התמיכה שהוא יזדקק לה. ישנם נבחרים רפובליקנים לא מעטים שאינם תומכים בטראמפ, אך גם אצל נבחרים שתומכים בו רשמית, ספק כמה הם יתמכו בחלקים באג'נדה שלו שנוגדים את הקונצנזוס הרפובליקני עד לפני שנה, כמו עמדותיו בנושאי מסחר, הגירה ומדיניות חוץ, המהווים נושאי הליבה שלו. בנושאים מוסכמים יותר, כמו תכנית המסים של טראמפ, נראה שהבעיה תהיה פחותה, אך אלה תחומים שוליים יותר מבחינתו.
הנקודה הזו בולטת במיוחד על רקע כישלונם בפריימריז הרפובליקניים לבית הנבחרים ולקונגרס של מועמדים שקידמו אג'נדות בסגנון טראמפ, והלכו בעקבות המצע הפופוליסטי שלו בנושאי הגירה, אסלאם, סחר חוץ ובדלנות מדינית. מסתמן שלפחות בטווח המיידי טראמפ מנגן סולו ואיננו מבשר גל חדש. המפלגה ברובה לא שינתה את תפיסת עולמה בעקבותיו, וגם המציאות הזו תקשה על טראמפ לבצע את המדיניות שהוא מצהיר עליה עתה.
גם תיקו בסנאט יהיה ניצחון לדמוקרטים
עבור ישראל שליטה רפובליקנית בסנאט עדיפה, בייחוד לנוכח תהליכי ההקצנה שמאלה במפלגה הדמוקרטית. אף שבנוגע למדיניות חוץ רוב הכוח מרוכז בידי הנשיא וסמכותו של הקונגרס להתערב מוגבלת מאוד, הוא עדיין בעל תפקיד חשוב. כזכור, הקונגרס לא הצליח לחסום את ההסכם עם איראן אבל הם הקשה מאוד על ממשל אובמה. היה זה ג'ון ביינר, מנהיג הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים, שהזמין את נתניהו לנאום בקונגרס. גם כעת, הסנאט חסם זמנית את הסכם הסיוע לישראל משום שהוא כלל התחייבות ישראלית שלא לפנות לקונגרס בעשר השנים הבאות. בתי הנבחרים הנשלטים על ידי רפובליקניים הם מוקד של תמיכה בישראל בוושינגטון, וכדאי לישראל שהרפובליקנים ימשיכו להחזיק בהם.
באופן מסורתי, הרפובליקנים נהנים מיתרון מובנה בסנאט. הם חזקים יותר באזורים הכפריים, לעומת הדמוקרטים המרוכזים באזורים העירוניים. האוכלוסייה בערים רבה יותר, אך הייצוג בסנאט איננו נקבע בהתאם לגודל האוכלוסייה. כל מדינה שולחת לסנאט שני נציגים, ללא תלות בגודל אוכלוסייתה. כך מדינה קטנה כמו אלסקה, שיש לה נציג אחד בקונגרס, מיוצגת על ידי שני סנטורים, בדיוק כמו קליפורניה שיש לה 56 נציגים בקונגרס. המדינות הדלות באוכלוסייה הן ברובן מדינות כפריות שנוטות לרפובליקנים, וכך יש לרפובליקנים יתרון משמעותי.
גם בבית הנבחרים נהנים הרפובליקנים מיתרון, אף שהייצוג בקונגרס הוא בהתאם לגודל האוכלוסייה, שלא כמו הסנאט. מ־2006 עד 2010 שלטו הדמוקרטים בבית הנבחרים, אבל ב־2010 עבר בית הנבחרים לידי הרפובליקנים ברוב גדול. מאז הם הצליחו לשמר את היתרון הזה, ובינתיים לא נראה שהם עומדים להפסיד אותו.
יתר על כן, לרפובליקנים ישנו יתרון טבעי כשזה מגיע לתיחום בוחרים בצורה יעילה, משום שהדמוקרטים מתגוררים יותר בריכוזים עירוניים, לעומת הרפובליקנים הנוטים להתפזר. ככלל, אף שישנם יותר דמוקרטים מרפובליקנים, רפובליקנים מצביעים יותר, בעיקר בבחירות הלא נשיאותיות. בנוסף, באופן היסטורי, שינויים גדולים בקונגרס קורים בדרך כלל בבחירות הלא נשיאותיות, באמצע הקדנציה הנשיאותית, לעומת השנים שבהן יש בחירות לנשיאות.
הדמוקרטים עשויים אפוא לצמצם את הפער הניכר של הרפובליקנים עליהם בקונגרס (שהוא הגדול ביותר מאז 1928), אך לא סביר שיהפכו אותו. בסנאט, לעומת זאת, למרות הפער המשמעותי לטובת הרפובליקנים, יש לדמוקרטים סיכוי לזכות ברוב. כאשר הרפובליקנים שולטים בבית הנבחרים, לשליטה בסנאט יש משנה חשיבות: חקיקה צריכה לעבור בשני הבתים, למשל. בנוסף, גם אם הדמוקרטים רק יגיעו לתיקו בסנאט אך יזכו בנשיאות, יהיה להם רוב בפועל משום שבמקרים כאלו סגן הנשיא מקבל את הקול שובר השוויון. לכן, אף שהבחירות לבתי הנבחרים אינן נמצאות באור הזרקורים, חשיבותן אינה פחותה מזו של המרוץ לנשיאות.
הרוב הרפובליקני בבתי המחוקקים ? זו פיקציה. הרוב הזה שאמור לשלוט כבר מספר שנים לא עשה שום דבר , אבל ממש שום דבר כדי לשלוט. מדובר בחבורת חדלי אישים שמסרבים לתמוך במועמד שנבחר על ידי חברי המפלגה, כדי למצוא חן בעיני התקשורת הדמוקרטית/ליברלית.
מגיע להם שיפסידו את כסאותיהם בבתי המחוקקים. ממילא אינם מביאים תועלת לאיש.
חד ומדויק , עופר!
אכן הימים הקרובים הם קריטיים, אותם, מטבע הדברים, הבוחר זוכר הכי טוב. אך לטראמפ ככל הנראה עד עכשו יש יועצים פשוט גרועים, וזה בודאי ישליך על הבחירות לקונגרס ולסנט. גם הבוקה ומבולקה במפלגה הרפובליקנית אינה עוזרת. הדמוקרטים יודעים לעמוד מאחורי קלינטון למרות קופת השרצים שעל גבה. הרפובליקנים מתרסקים. (בשביל מאמרים המפלגה הרפובליקנית יוצאת טוב יותר. אך בבחירות זה עובד ההיפך)
למעשה הוא החליף את היועצים שלו שדאגו לרסן אותו , הקלטות הוציאו אותו מהמשקל ונתנו דרור לפיו
ככה זה כשהרפובליקנים החליטו לתת לדמוקרטים לקבוע עבורם מי אמור להיות המועמד שלהם. הם הפכו לפודלים של סורוס. זה רק מוכיח כמה טראמפ נחוץ, והרפובליקנים צריכים ריענון שורות.
הבעיה נעוצה באותם רפובליקנים שאינם נעמדים מאוחורי טראמפ בכל העוצמה.
הם מאבדים עצמם לדעת…
מה שחמור יותר הוא, שהם מאבדים לדעת גם את ארה"ב ואת שאר העולם החופשי, ומוסרים אותם לציפורני האיסלם. והכל בשם הפוליטיקלי קורקט וההתחסדות לתקשורת. רק שלא יגידו שהם "גזענים", רחמנא ליצלן. די מזכיר את רובי ריבלין ושאר הפיינשמקרים שלנו.
מדהים שאתם לגמרי סבבה עם זה שמדינת ישראל התערבה במשחק הפוליטי בארה"ב אבל מתעקשים שאם ארה"ב תעשה חצי מזה בישראל זו תהיה הפרת הריבונות.
על זאת נוסיף שלא ברורה הקביעה שהרפובליקאים טובים יותר לישראל ולא לביבי. הרי, ביבי הוא ראש הממשלה הוא לא מדינת ישראל.
לא פחות מדהים הוא שאתה מתעקש על ההפך מזה – התערבות בלתי מוגבלת של ממשל אובמה בישראל, מבלי שאנחנו נעז להגיב על כך. כל זה כמובן, מפני שזה משרת את האינטרס הפוליטי של המחנה בו אתה תומך.
ונכון שביבי הוא לא המדינה, הוא רק מייצג את מרבית אזרחיה. אבל אין ספק שלדעתך חגי אלעד מ"בצלם" יותר מתאים לתפקיד הזה. או אולי אחמד טיבי…
מי שאחראי להפסד הרפובליקני בסנאט באם יתרחש הם מחרחרי הריב מהאליטה הרפובליקנית שמסרבים לקבל את מועמדותו של טראמפ.
ועכשיו שטראמפ ניצח ונתן לכולם בעיטה חזקה בראש להתעורר מה שווה כל המאמר הזה? בערך כל הפרשנויות והסקרים שהכתירו הבוקר את הילארי כנשיאה הראשונה בהיסטוריה של ארה"ב…