בשנות השבעים והשמונים היה שמעון פרס מעורב בשורה של מחדלים שיצרו משברי אמון עמוקים מול האמריקנים. האם זה מה שגרם לו לנסות לרצות אותם בהמשך בכל מחיר?
עם מותו של שמעון פרס לפני חודש בדיוק, התפרסמו מטבע הדברים כתבות ומאמרים שהבליטו את הצדדים יוצאי הדופן, היפים והרומנטיים שלו, ואת המעמד ההיסטורי שבנה לעצמו בקריירה ציבורית של שבעים שנה. זה כולל גם את הדברים שפרסמתי כאן. הייתה התרכזות בפרקי הגרעין ואוסלו. אחדים הזכירו את תפיסותיו לפני שהפיל את עצמו בשבי השמאל ו"השלום".
יש מקום לציין מספר פרשיות שזכו להתעלמות גמורה בתקשורת. הפרשיות הללו הצטברו לכדי כישלונות חמורים ביותר, העשויים להסביר את השינויים שהתחוללו אצל שמעון פרס בשנות השמונים.
האירוע הראשון קשור לתקופתו כשר הביטחון תחת ראש הממשלה יצחק רבין בגלגולו הראשון. ממשלת רבין הושקה ביוני 1974. באותה שנה, בעת ביקורו של פרס בוושינגטון, הוא כלל ברשימת הרכש הביטחונית שישראל ביקשה לעידן שאחרי מלחמת יום הכיפורים, טילי 'פרשינג'. הבקשה התקבלה על ידי האמריקנים בתערובת של תדהמה וגיחוך. מדובר בטילים שמסוגלים לשאת ראשי נפץ גרעיניים הרחק מעבר למעגל האיומים של ישראל. הדבר ערער את אמונם של האמריקנים בישראל, והעכיר מאוד את יחסי ראש הממשלה רבין עם הממשל האמריקני לכל אורך תקופת שלטונו, עד 1977.
הדברים פורסמו במקורות גלויים לאורך השנים, והם מטילים צל על יכולת השיפוט של פרס גם בנושא שהוא לכאורה היה המבין הגדול בו, הגרעין. אם ישראל היתה מקבלת את ה'פרשינג' זו הייתה למעשה הצהרה בינלאומית על היותה מעצמה גרעינית. הבקשה הייתה על דעתו של שר הביטחון הקודם משה דיין, ומתברר שגם בנוגע לתכנית הפעולה לחילוץ החטופים באנטבה הזדקק פרס לברכת הדרך מדיין. כך שייתכן שכל עוד דיין היה בחיים (הוא נפטר ב־1981), ההשגחה הבן־גוריונית המשיכה לפעול על פרס.
באמצע שנות השמונים, כראש ממשלה בממשלת האחדות, היה פרס מעורב בשתי פאשלות גדולות, שהתגלגלו בסופו של דבר למחדלים אדירים בממשק היחסים בין ישראל לארצות הברית. אין שום דבר דומה לזה במערכת היחסים המוכרת בשנים האחרונות עם האמריקנים.
המחדל הראשון הוא פרשת פולארד. היו כל מיני אבות למשבר הזה עם ארצות הברית, אבל בסופו של דבר שמעון פרס היה ראש הממשלה כשפולארד נלכד בנובמבר 85'. אין טעם לחזור ולפשפש בפרטים הידועים. נוצר אז משבר אמון קולוסלי בין שתי בעלות הברית. לא רק שישראל הפעילה את פולארד, הממשלה גם דיווחה בהתחלה לממשל האמריקני שכל הנושא היה "פעולה פרטיזנית". נקבע שזה היה שקר, ולגבי השאלה האם פרס ידע על הפעולה או רק רפי איתן, ועדת החקירה בראשות אבא אבן פסקה שלא ידע. אך בכירים רמזו שגם הדרג המדיני ידע. המסמכים שהתפרסמו לאורך השנים מאשרים זאת.
הפרשה השנייה היא מה שהתפרסם כפרשת 'איראן-קונטראס'. פרס דחף את ישראל למעורבות הרפתקנית בעסקה הסיבובית, שהציבור בארץ היום לא היה מאמין שמישהו חשב במושגים כאלה רק לפני שלושים שנה. משהו בנוסח של ישראל מספקת נשק אמריקני חדיש לאיראנים(!), והכסף שמתקבל בתמורה זורם למימון מחתרת ה'קונטראס' שפעלה להפלת המשטר הסנדיניסטי הפרו־סובייטי בניקרגואה. מסתבר שקונספירציות בינלאומיות ליוו את פרס מאז פרשת עסק הביש ועד פולארד והקונטראס, ומי יודע עד לאן הגיעו הקנוניות.
על מעורבותו הבוטה של פרס בפרשת השב"כ שהתרחשה בעקבות פרשת קו 300 כתב ב'הארץ' התחקירן גידי וייץ, ובמידה רבה חרג מהקו המפלגתי של האבל הממלכתי הנורא.
יש מקום לחשוד שההתרחשויות האפלות של שנות השבעים והשמונים הכניסו את פרס לגרעון מוסרי חמור מול האמריקנים. ייתכן שכמו בכירי ביטחון אחרים שנוצר להם מינוס גדול בחשבון האשראי הפוליטי האמריקני, הוא נדחק לעמדה שבה נדרש לרצות את הממסד האמריקני שוב ושוב.
לקח נוסף מהקריירה של פרס: יש סיבה מאוד ברורה מדוע על מנהיגים פוליטיים לפרוש מהחיים הפוליטיים, בייחוד לאחר שהיו בקודקוד. אחרי העשור הקשה של שנות השמונים, פרס הפך לנכה. הרצון להספיק מה שלא השלים, התשוקה לפצות את עצמו, והצורך לשלם את חובו לממסד הפוליטי הבינלאומי, עלולים לגרום לפוליטיקאי ישראלי לקבל החלטות בלתי שקולות ומסוכנות. אילו היה פרס פורש ב־1992 או אפילו ב־1996, אחרי תבוסתו לנתניהו כפי שרבים ציפו שיעשה, הדברים היו נראים אחרת.
למה באתר הזה כל הזמן כותבים על המעשים המכוערים של שמעון פרס ולא מספרים על המעשים היפים שהוא עשה?
http://rotter.net/forum/gil/6137.shtml
ציון המעשים היפים שלו במשך שבוע האבל היה לי לזרא והצטיין בהתרפסות אשר הגיעה לשיא בדבריו של עמוס עוז. הוא ציין בהספדו כי פרס הקדיש שעה ויותר כל יום ששי אחה'צ לדיון עם הסופר הדגול בשאלות אנטלקטואליות. אם היה אומר פעם בחודש, אולי אפשר היה להאמין.
ואגיד לכם למה? כי בכל סוף שיחה היה עוז שואל את פרס: "דחילק, עם עם פרס נובל שהבטחת לי? אתה קיבלת, ערפאת קיבל, ואפילו אובאמה קיבל."
ולמי שלא הסתפק בפסטיבל ימי האבל, יכול להתנחם ב"מגילות" שחרטה משפחתו על מצבתו: למעלה ומכל הצדדים. תראו לי מצבת מנהיג בישראל שקשקשו עליה, מרצון, כל כך הרבה דברי רהב.
מעשה ״יפה״ אחד שהוא עשה שקיים שיחות עם ארגון טרור ללא אישור בממשלה ויותר מכך גם ללא ידיעת ראש הממשלה. שסופו ההסכם הידוע כאסון אוסלו שהכניס את אשף ו״העם״ הפלשתיני לתודעת העולם ושהכניסה לארץ ישראל את מחבלי אשף מתוניס על נשקם וחימושם ובנוסף בנשק שסופק להם על פי ההסכם ואשר בהם הטילו טרור רצחני בערי ישראל עם אלפי קורבנות בהרוגים ופצועים אשר נקראו על ידו קורבנות השלום. אתה מבין למה? למה צריך להקריב קורבנות כשיש הסכם? לקראת שלום?
כן, אלה הקורבנות שהביא עלינו שמעון פרס בהסכם שרקח עם הארכי טרוריסט יאסר עראפת.
רצית מעשה יפה? קיבלת. ואין זה המעשה היפה היחיד שרשום על שמו. שאל את יצחק רבין על מה כינה אותו חתרן בלתי נלאה.
קראת את שאר המאמרים באתר על פרס?!
כי אלפי יהודים חפים מפשע נרצחו בגללו, וכי מישהו חייב לכתוב על זה, וכי כולם חייבים לדעת למה אלפי יהודים נרצחו לחינם, בגלל טירוף של אדם אחד שניסה לחפות על כשלונותיו, על טיפשותו ועל עליבותו.
אוסיף מחדל אחד והוא הנורא מכל ומשום מה פספסתם אותו בכתבתכם המעניינת והוא סיבסוד בניית הכור בדימונה ע"י מכירת תינוקות תימנים ב-5,000 $ לראש שנטל שמעון פרס על כתיפיו…
תמיהה מאוד מעניינת היא איך ישראל בהיותה מדינה בחיתוליה קולטת עליה מוכת צנע אבטלה ומיתון הייתה יכולה באותה עת לבנות כור גרעיני?!
שמעון פרס לקח עליו את המשימה..והשאר היסטוריה
זה כמובן ספקולציה לא מחוברת לקרקע.
אני ראיתי את השינוי אצל פרס שהפך מתחמן וחתרן לעיתים לאדם עיקבי בעל חזון.
מחתרן ותחמן, הוא הפך לאדם בעל חזון קלוקל ובלתי אפשרי, אותו ניסה להגשים בחתרנות ובתחמנות.
ספקולציה, כמובן. גם הקשר שבין חתרנותו של מאיר דגן לטובת הסכם הגרעין הקטסטרופלי בין איראן לאובמה, לרצונו לחתום על חוזים למכירת נשק בארה"ב, זאת ספקולציה. כן, בטח…
ומובן שגם בכך נקשר שמעון פרס. הוא היה השושבין לקשר דגן-דיסקין-אשכנזי. זה מה שנקרא – ידו בכל ויד כל בו.
מסתבר שתככנות הבינ"ל של שמעון פרס היא עניין הרבה יותר ותיק. איסר הראל מספר באחד מספריו כיצד פרס הוכנס בסוד מרד צבאי שתוכנן בסוף שנות החמישים כנגד דה גול. הוא החליט לא לדווח על כך ואף לתמוך בשקט מתוך הנחה שזה טוב ליהודים. כשהגיעו הדברים לאזניו של בן גוריון הוא התמלא חימה ותבע לדווח מיד להד גול.
זו עוד דוגמא לאופיו של האיש: מוכשר, חרוץ, בלצי נלאה, אך במקביל חתרן, תככן, לא אחראי לעיתים, ובשנותיו האחרונות גם רודף כבוד וכיבודים בלתי נלאה.
אילו לא התקיים הפסטיבל המגוחך להאדרת שמו אחרי מותו לא הייתה כמובן שום סיבה לכתוב דברים קשים כאלו על איש שרק נפטר לפני חודש, ועשה גם לא מעט דברים טובים בחייו. אבל מאחר ו"הוא התחיל", אני מרגיש שיש צדק גם בכתיבת דברים נכוחים מעבר למבול דברי הקילוסין הנבובים שלא הפסקנו לשמוע בחודש האחרון.
יסלחו לי נאמני פרס, אך את פרס תיעבתי כמו את אותה תולעת שמצאתי בתפוח שנגסתי.
באחד הימים לפני שנים, ביקר פרס במושב בו אני גר, נאות הכיכר. נודע לי על ביקורו במושב כאשר אני בדרכי לעבודה.
חזרתי הביתה ומיד כתבתי בצבע כחול על ברזנט צהוב: "פרס השר האחרון של ממשלת המחדל, יום הכיפורים 73"
הוא היה השר שידיו היו אדומות, כמו ידיו של הערבי המסריח ברמאללה, לאחר שרצחו את שני החיילים.
פרס היה האיש אשר יחד עם יצחק רבין, הקריבו קרבנות יהודיים על מזבח """השלום""". כן, בעיניהם קורבנות יהודיים יובילו לשלום, רק איש מטומטם, שיכור ורפה-שכל יאמין כי ערבים יקבלו את הקורבן. איך הגיבה פולה בן-גוריון של שאלתו של חיים שר-אבי על פרס ?
שמעון רצח את דויד. וכדי שחיים שר-אבי יבין חזרה על דבריה פעם נוספת (קיראו בספר: "הנבחרת הלאומית" מאת יאיר קוטלר.
אני מאד מאדשד מקווה כי הכבישים, הדרכים השבילים, המשעולים המובילים אל המזבלות והמכרעות יהיו אלו על-שמו של שמעון פרס.
בעיני – חלאה.
מי שלא עושה לא טועה, ופרס עשה רבות. אין בשגיאותיו כדי להאפיל על תרומתו למדינה , להוציא שגיאה אחת: אסון אוסלו, שלעולם – לדראון עולם – רשום על שמו. באסון הכבד הזה שהביא עלינו, פרס נאחז מאז אותו ספטמבר שחור ב-1993. נאחז, ולא עזב – ומשלא עזב, אין שום סיבה שירוחם.
לא הבנתי את הטיעון.
– אוסלו הוא מחוה לאמריקאים? אז מדוע הוא נרקם במחשכים (או שאוסלו היא חלק מארה"ב?..)?
פרס יכל פשוט להציע את אותם ויתורים בערוץ הרשמי, שהאמריקאים הובילו- זו היתה מחוה גדולה בהרבה.
– למה בעצם מעורבות באירן-קונטראס תבאיש את פרס, או כל ישראלי אחר? זו היתה פעולה אמריקאית בעיקרה, במטרות לקרב שוב את אירן לארה"ב ולממן את הקונטראס.
גם אתה מתעלם מהאקדח המעשן המובהק הקיים: מיזם סברה ושאטילה. וכל השאר היסטוריה.
בפעילותו החתרנית נגד ממשלתה החוקית של מדינת ישראל במיזם סברה ושאטילה הוא הנחיל והטמיע בציבור הצברי התנהגות בוגדנית מלשינונית מסיבות של אגו שתתקבל להתנהגות שובבה-לגיטימית. כל השאר היסטוריה. דור בתר סברה ושאטילה אין לו אפילו את כושר החישה לחוש שיש משהו לא לגמרי בסדר בהענקת תמיכה מוראלית לאויב. זה הכל הוא ורק הוא. ארור האיש וארור זכרו של רע מעללים נאלח זה עדי עד.
כפי שאמר אחד האנשים, על ארבעת הימיםמשבין פטירתו של פרס להלוויה, מעולם לא נאמרו כל כך הרבה שקרים על אדם אחד בפרק זמן כל כך קצר
פרס הרס. היהודי היחיד בעידן המודרני שהיה אחראי לרצח יותר יהודים משמעון פרס היה ישראל קסטנר.