שעתם הקשה של הסחים

יוֹצְאוֹת הַחַיּוֹת מֵהַלּוּל,
תּוֹקְעוֹת בַּצַּלָּם עֵינֵי עֵגֶל,
וּמוּל הָעוֹלָם הֶחָלוּל
מְנִיפוֹת אֲחוֹרַיִם כְּדֶגֶל.

מָה שֶׁבְּעֶצֶם חוֹבֵר
בְּהִפּוּךְ לֹא סָבוּךְ בַּמַּרְאָה עִם
אָמָּן הָעִלִּית הַפֶּרְוֶרְט
שֶׁדֶּגֶל הֵנִיף מֵאֲחוֹרַיִם.

הֵם כְּבָר פֹּה: יְמֵי גּוֹג וְלַחְגּוֹג,
עִם רֵיחַ מָתוֹק שֶׁל תִּסְלַח־לִי.
שׁוֹמְרֵי הַצְּלִילוּת וְהַחוֹק
הָפְכוּ לִבְדִיחָה וּשְׁמָם סָחִי.

חַכְמֵי תְּקוּפָתֵנוּ אִזְּנוּ
בֵּין רֶפְלֶקְסִים פְּרוּעִים לְבֵין בְּרֶקְסִים:
הַכֹּל הוּא אִנּוּס בִּזְנוּת
אַךְ הַכֹּל גַּם מֻתָּר וְסֶקְסִי;

זֶה תָּלוּי. לֹא בָּרוּר בְּמָה.
כְּמוֹ שֶׁגַּם הַזֶּהוּת בַּזֶּפֶת:
שַׁלִּיטָה יְחִידָה בַּבָּמָה,
אַךְ הִיא רַק הַבְנָיָה כּוֹזֶבֶת.

בְּאַמֶרִיקָה, מִמָּחָר,
דּוֹנַלְד־גַּס אוֹ שְׁחִיתוּת הִיאֽ־רַע־לִי.
הָעוֹמֵד מוּל כָּזֶה מִבְחָר
כְּבָר בּוֹחֵר לִהְיוֹת נֵיְטְרָלִי.

מָה יִהְיֶה? הַתְּקוּפָה הִיא בֵּיתְךָ
וְאַתָּה עוֹד מַחְזִיר מַשְׁכַּנְתָּה –
וְהִנֵּה הִיא פָּשׁוּט בָּרְחָה
(אוֹ אַתָּה, נֶבֶּךְ, הִזְדַּקַּנְתָּ).