בכמה פסיקות משמעותיות של בג"ץ נעשה שימוש בעקרון השוויון, המצטייר כערך נאצל שאין צודק ממנו. בחינה שיטתית של המושג מגלה כי מדובר בנוסחה ריקה ומעגלית
שני ארגונים המוכרים לכולנו עושים בעתירותיהם – בעזרת מימון זר מסיבי – שימוש נרחב בטיעון של פגיעה בעקרון השוויון. האחד הוא 'האגודה לזכויות האזרח', והשני הוא 'עדאללה'. לא תמיד העתירות מצליחות ומתקבלות, מכיוון שלעתים שיקולים אחרים כגון שיקולי ביטחון מצליחים ברגע האחרון לגבור על "השוויון", אך האתגר המוצב לפתחה של מערכת המשפט הוא אתגר מתמיד וקשה לפיצוח (גם בהנחה שמזהים את האיום ומנסים להתמודד עמו).
פסקי הדין שבהם נעשה שימוש בעקרון השוויון במהלך עשרים השנים האחרונות, כדי לערער (גם אם לא במתכוון) את אופיה הלאומי או היהודי של המדינה, הם רבים, ולא נסקור את כולם ברשימה זו. ראו סקירה חלקית כאן.
לצורך רשימתנו נסתפק בשלושה פסקי דין קלאסיים:
עדאלה נ' עיריית תל אביב יפו (בג"ץ 4112/99): בפסק דין זה נקבע כי מכיוון שהשפה הערבית היא שפה רשמית במדינת ישראל, ומכיוון שהערבים הם המיעוט הגדול במדינה אשר מתגורר בה מימים ימימה, הרי שהזכות לשוויון ולסובלנות וזכותו (החוקתית?) של אדם לשפתו מחייבים הצגת שלטי רחוב בערבית בערים מעורבות.
עאדל קעדאן נ' מנהל מקרקעי ישראל (בג"ץ 6698/95): בפסק דין זה נקבע שערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית מחייבים לנהוג בשוויון כלפי כל הדתות והלאומים, ולכן אין להצדיק אפליית ערבים במגורים. בשל כך נקבע כי לא ניתן למנוע ממשפחת קעדאן לרכוש קרקע ביישוב קציר רק בשל מוצאה הלאומי.
פסק דין בולט נוסף ששיקף היטב את מידת הפוטנציאל ההרסני של עקרון השוויון הוא עדאלה ואחרים נגד שר הפנים ואח' (בג"ץ 7052/03). פסיקה זו ניתנה בעתירה נגד "חוק האזרחות", שחוקק על מנת לצמצם איחוד משפחות של פלסטינים וערבים ישראלים. שופטי הרוב בהחלטה כתבו כי הם מכירים בקיומה של זכות משפחתית הנגזרת מהזכות לכבוד האדם, אך קבעו כי היקפה של הזכות אינו משתרע לכדי מימושה דווקא בישראל, וכי "זכויות אדם אינם מרשם להתאבדות לאומית" (אמירתו של השופט האמריקני רוברט ג'קסון). מנגד, שופטי המיעוט סברו כי הפגיעה בזכות לשוויון אינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה, לנוכח העובדה שההגבלות המוטלות בחוק האזרחות חלות ברובן המכריע רק על אזרחי ישראל הערבים ולכן דינן להיפסל. לכאורה במקרה זה הצליחו שופטי בית המשפט העליון לזהות ברגע האמת כי אתגר השוויון שהוצב בפניהם הוא "מרשם להתאבדות לאומית", אך הבשורה הרעה היא ששופטי המיעוט באותה החלטה הם היום הרוב הגורף והבלתי ניתן לערעור בבית המשפט העליון על כל המשתמע מכך.
אם כן, עקרון השוויון משמש מניע לפעולות משפטיות־אידאולוגיות רבות. הגיע הזמן להבין מה עומד מאחורי המונח הבעייתי, ולהסביר מדוע השימוש בכלי הזה הוא מסוכן ומניפולטיבי כל כך.
שווים ושווים פחות
עקרון השוויון, שלפיו לכל בני האדם מגיע יחס שווה, הוא יסוד מוסד במחשבה המערבית. במאמר שפורסם בינואר 1982 נטל על עצמו פרופסור פיטר ווסטין את הניסיון המקיף ביותר לתקוף את השוויון ואת הסכנות הטמונות בהקניית ההילה המוגזמת לערך זה, מעבר למה שהוא מייצג באמת. כבר כותרת החיבור היא "שערורייתית" במיוחד: "The empty idea of equality" (הרעיון הריק של השוויון). במאמר זה מפרק וסטין את הנחות היסוד של טיעון השוויון, בעקבות ניסיון להגדיר מה בדיוק גורם לבני האדם להיות שווים, ומדוע ניתן לטעון כלפי קבוצה מסוימת שמגיע לה יחס מסוים בשם השוויון.
מכיוון שבני אדם אינם באמת שווים בכל האספקטים ויש ביניהם הבדלים גופניים ואישיותיים שונים, ומכיוון ש"שוויון מוסרי" הוא דבר שנמצא רק בתוך מוחם של בני אדם ותלוי בהגדרות שרירותיות שונות של מוסר, מגיע וסטין למסקנה כי ערך השוויון אינו עומד בפני עצמו. למעשה, ללא הנחות יסוד חיצוניות המגדירות במה בני אדם שווים ומה הבסיס להשוואה ביניהם – לא ניתן לדבר בכלל על שוויון.
בשל כך, הטענה כי "צריך להתייחס אל בני האדם באופן שווה" היא חסרת משמעות, ולא ניתן ליישם אותה בלי להוסיף לה עוד מרכיבים: מה הופך אותם לשווים? באיזה הקשר צריך להתייחס אליהם כשווים? מה צריך לעשות להם בשם השוויון? וכן הלאה.
אבל כשעושים זאת מתקבלת טענה אחרת, חסרת פשר לא פחות: "אנשים שצריך להתייחס אליהם בשוויון על פי כלל מסוים, צריכים לקבל יחס שווה על פי אותו הכלל".
המסקנה מכל אלה היא פשוטה ומעט עגומה. מאחורי המונח מלא ההוד וההדר המכונה "עקרון השוויון", לא עומד שום ערך בעל מהות. זהו מונח ריק ונטול ערכים משלו, ומכאן שהשימוש בו חייב להיות עדין ביותר.
שילוב של יחסי ציבור ובורות
נדגים זאת בשאלה בנוגע לכלל הקובע שרק אזרחים רשאים להשתתף בבחירות. בדיון תיאורטי סביב הכלל הזה, כל צד יכול לטעון שהוא מונע מעקרון השוויון. מי שתומכים בכך שרק אזרחים רשאים להצביע, יסבירו כי הכלל הזה הוא שוויוני והוא מתייחס בשוויוניות לאנשים דומים (קבוצת האזרחים), ומתייחס באופן שונה לשונים (כלל תושבי המדינה, גם אלו שאינם אזרחים בה). מנגד, אלו המתנגדים לכלל זה יטענו שהכלל שלהם מתייחס אף הוא בשוויוניות לשווים (כלל תושבי המדינה), וביחס שונה לשונים (אלו שאינם גרים כלל במדינה).
המחלוקת איננה בין שוויון לחוסר שוויון אלא בין סוגים שונים של שוויון, הנובעים מהנחות יסוד שונות בדבר בחירות, אזרחות ודמוקרטיה. מחלוקת מסוג זה אינה יכולה להיפתר על ידי קריאה סתמית "להתייחס באופן שווה לשווים".
השאלה שהצדדים אינם מסכימים עליה היא האם אזרחים ותושבים שאינם אזרחים הם דומים או שונים. ברגע שתהיה הסכמה בנקודה זו, הוויכוח המדומה בשאלת השוויון יתייתר. נמצא שהוויכוח הוא לא על שוויון, אלא על הנחת יסוד אחרת ומוקדמת – האם אזרחות היא עניין חשוב ורלוונטי השאלת ההצבעה.
השוויון אם כן הוא ערך מעגלי, שאינו טומן בחובו שום ערכים מהותיים והוא בבחינת כלי ריק. מעין נוסחה שאין לה שום אמירה לגבי הצורה בה אנו אמורים לנהוג.
כיצד קורה אפוא שכל טיעון בשם ה"שוויון" דוחק באופן מיידי את הטיעון הנגדי לפינה? התשובה פשוטה, והיא נובעת משילוב קטלני בין יחסי ציבור לבורות. אף שהשוויון אינו עומד בפני עצמו, בני האדם אינם מצליחים להבין זאת. חוסר הבנה זה גורם לשוויון לעוות את תהליך קבלת ההחלטות, הנובע מכך שהשוויון מצטייר כנורמה נפרדת ועצמאית, הטומנת בחובה מערכת סטנדרטים משלה ומעניקה סעדים משלה. ומכיוון שהנוסחה "שווים צריכים לקבל יחס שווה" נכונה באופן אבסולוטי ותמידי, היא מעניקה לעקרון השוויון הילה של אמת מוחלטת ולפיכך עליונה על כל ערך אחר.
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הטיעון של פגיעה בשוויון תהיה לקרוא תגר על עצם עקרון השוויון עצמו, ולא להסכים להגדרת השוויון המלאכותית שנכפתה עלינו. יש להכיר בכך שהשוויון כשלעצמו הוא כלי ריק, לעמת בין העקרונות המתחרים ולחשוף את הנחות היסוד שבבסיס הטיעון בשם השוויון.
מן הראוי לזכור זאת בפעם הבאה שאנו מתבשרים על "פגיעה שאיננה מידתית בעיקרון השוויון".
שמתי לב שזה נוסחה כאן – הצגת סוגיה מעניינת וטובה – הפרכת הפתרון הקיים תוך הצגת או רמיזה על כיוון או פתרון ברמה נמוכה או ילדותית, כאילו עצם ההפרכה של הפתרון הקיים נותן בידיך אוטומטית את מטבע האמת. דומה למישהו שלוחש על אוזנך לא להאמין לאף אחד ואז אתה נופל ברשתו…
עקרון השיוויון הוא עקרון נעלה דווקא בגלל שאנחנו לא שווים.
מעקרון השיוויון למשל נובע העזרה לחלש. אם היינו חוגגים את אי השיוויון היה החזק יכול לרסק את החלש.
הסוגיה האמיתית היא האם יש לתת שיוויון לאדם שאינו מאמין בשיוויון?
שיאה של הסוגייה זה האם לתת לאדם שאינו מאמין בדמוקרטיה זכות בחירה דמוקרטית?
מדוע זאת בעיה? בגלל אופיה הדינמי של הדמוקרטיה – אדם שאינו מאמין בדמוקרטיה יכול להיבחר בצורה דמוקרטית ואז לשנות בצורה דמוקרטית את שיטת השלטון…
אפשר לראות ניצנים כאלה אצל ביבי, יותר אצל ארדואן ויש גם דוגמאות בהסטוריה.
אלא שהמקרה כאן אינו על רמיסת הדמוקרטיה על ידי ביבי אלא ניצולה על ידי תושבים ערבים הרואים עצמם כפלשתינאים שרוצים בפגיעה בישראל.
לזרוק את עקרון השיוויון בעידן שובר שיאים של אי-שיוויון כלכלי או לזרוק את העקרון הדמוקרטי בעידן בו מנהיגים הולכים נגד העם שלהם – לא מומלץ.
מעניין אותי לדעת מה מציעים כדי לתקן את הדמוקרטיה.
הייתי יכול לשאול אותך בפשטות – כשאתה מדבר ללא סוף על השוויון, לאיזה שוויון אתה מתכוון? שוויון למה? באיזו רמה כולם צריכים להיות שווים?
הייתי יכול, אבל לא אעשה זאת, כיוון שלא אקבל ממך תשובה ראויה. ולא, האשמת ביבי בכל, הטחת כמה עלבונות עסיסיים או הפנייה לעוד מאמר מופרך בדה מרקר, אינן תשובות ראויות – במקרה שכך חשבת.
אל האופק
יש לך שגיאה לוגית
"מעקרון השיוויון למשל נובע העזרה לחלש" לא נכון – כשיש חלש וחזק יישום של עיקרון השיוויון אינו דווקא עזרה לחלש החלשת החזק גם מיישמת את עיקרון השיוויון.
נוסף לכך גם אם נניח שמעיקרון השיוויון נובע עזרה לחלש זה עדיין לא אומר שעיקרון זה מיותר עזרה לחלש יכולה לנבוע גם מעקרון אחר כמו אחריות כלפי הנזקקים.
קפיצה לוגית נוספת "לזרוק את עקרון השיוויון בעידן שובר שיאים של אי-שיוויון כלכלי או לזרוק את העקרון הדמוקרטי" – הקפיצה לעיקרון הדמוקרטי אינה קשורה למאמר השיוויון הוא הרבה פעמים אנטי דמוקרטי אלו שני דברים שונים. הערבוב של שניהם אינו נכון.
אל אופקת הדוגמה שאתה נותן פהף האם יש לתת למישהו שאינו מאמין בדמוקרטיה את זכות הבחירה מאשרת את הטענה של הכתבה.
אל האופק
שגיאות לוגיות בדבריך
"מעקרון השיוויון למשל נובע העזרה לחלש" לא נכון. כשיש חלש וחזק החלשת החזק היא גם יישום של עיקרון השיוויון.
גם אם נניח שמעקרון השיוויון אכן נובע עזרה לחלש עדיין זה לא אומר שעיקרון השיוויון לא מיותר – עזרה לחלש יכולה לנבוע גם מעקרונות אחרים כמו למשל עזרה לנזקקים.
דבר נוסף "לזרוק את עקרון השיוויון בעידן שובר שיאים של אי-שיוויון כלכלי או לזרוק את העקרון הדמוקרטי" ערבוב שני נושאים האחד עיקרון השיוויון והשני העקרון הדמוקרטי הוא שגיאה.
כמו כן טענות סתמיות ללא ביסוס הם סרות טעם. טענת שאצל ביבי יש ניצנים של שינוי צורת השילטון הדמוקרטי. טענה כזו ללא הבאת שום מעשה שעשה ביבי שהוא ניצן של דבר כזה היא סרת טעם.
לי. תמיר:
אענה לך בשפה שאותה מבינים כל הגברים: שפת הכדורגל
במשחק בין נבחרת ישראל וארגנטינה, האם מסי שווה למאור בוזגלו?
האם במהלך המשחק השופטים נותנים עדיפות למסי? האם יש חוקי כדורגל שאומרים שיש עדיפות לכוכב שמביא צופים והכנסות וכולם אוהבים אותו ובלעדיו אף אחד לא ירצה לראות כדורגל. האם הפן הכלכלי כאן גובר על עקרונות השיוויון של הכדורגל??
משחק הכדורגל הוא קפיטליזם אמיתי שמבוסס על הוגנות, שיוויון ותחרות. תמיד תחשוב כדורגל כשאני מדבר על שיוויון. ולא תצטרך לדבר בפשטנות.
לדודו: במה שאני הצגתי – עזרה לחלש והחלשת החזק זה שני צדדים של אותה המטבע. אם נמשיך באופן תיאורטי הרי שאין לחלש יכולת להכריח את החזק. החזק צריך לעשות זאת מרצונו. זה ההבדל בין דתיים שמחונכים לעזרה לחלש, לבין חילוניים ובעיקר חילוניים קוראי האתר הזה שמרגישים שמכריחים את החזק לתת. קשה להכריח את החזק – הוא מחזיר מלחמה, ולכן הוא מנסה לפגוע בהסכם הסוציאל-דמוקרטי הזה.
האם הדמוקרטיה והשיוויון כרוכים זה בזה? נראה לי שכן. רק ההנחה שכסף יכול לקנות קולות או מועמדים מפירה את השיוויון הדמוקרטי כמו שקורה בבחירות המקומיות (קניית קולות) ובבחירות לכנסת (קניית מועמדים)
לאורי: זאת בהחלט הנקודה. מה עושים עם מי שיש לו את הכוח הדמוקרטי (הצבעה), אבל הוא אינו מאמין בדמוקרטיה. זאת בעיה חמורה מאוד. הדמוקרטיה אינה נלמדת מספיק בבית הספר, אינה נחגגת מספיק ואינה מקבלת שום כבוד מהעיתונות.
אם הדמוקרטיה היתה נלמדת כמו שהתורה נלמדת – לא היתה לנו שום בעיה. אבל כשהיא מותקפת מכל עבר, מבלי להציע שום חלופה – אני פסימי.
טבע האדם אינו דמוקרטי, טבע האדם הוא מלוכני – ואנחנו מתדרדרים לשם במהירות
טעות – הערבית, אם כי יש לה מעמד מיוחד בישראל, אינה שפה רשמית! יש לה מעמד ביניים בין שפה רשמית, לשפה שאינה כזו. למשל, היא מופיעה, לצד העברית (והאנגלית) על שטרות הכסף, אך פרוטוקולים של דיונים משפטיים אינם בשום פנים דו לשוניים.
יש אומנם כמה סוגי שוויון, כגון שוויון בפני החוק, המתבקשים מעצם הגדרתה של מדינה כדמוקרטיה ליברלית. נכון גם שיש מקרים של נכויות, בעיקר כאלו שאינם באשמת האדם (נניח מישהו שנולד שתוק מוחין) המצדיקים עזרה מצד המדינה .אבל סוגי שוויון שמעבר לכך יכולים להיות מתכון בדוק לטוטליטריות מהסיבה הפשוטה: כדי שיהיה שוויון "מוחלט" (שאחרת אין כאן שוויון) צריך לכפות על אנשים להתנהג או לחיות בצורה מאד מסויימת, ש**כל** חריגה ממנה תפגע בעקרון זה. למשל אם האחד הוא 1.74 מ' והאחר 1.75 מ' אז כדי שלא תהיה חלילה סטייה מעקרון השוויון (אליבא דרבים מאד בשמאל) יצטרכו לכפות על השני "ניתוח קל" להקטנת הגובה :). הדוגמא נשמעת גרוטסקית ומוקצנת, אני יודע, אבל זה הרעיון וזה הכיוון. וחוץ מזה, בפועל, גם אצל מניפי דגלי השוויון יש אומנם שווים יותר ושווים פחות מבחינת החוק. והשמאל גם אחראי ללא מעט פגיעה בעקרון ביזור הכח וללא מעט הרחבת פערים. עיינו ערך למשל חוק הספרים. סה"כ השמאל אינו יותר מעוד קבוצה בתחרות משיכת החבל וגם לא זאת שמגיעה לה במיוחד, יותר משאר הקבוצות, להיחשב לאמונה על שמירת כללי המשחק. כמו כן, דווקא כשהמדינה ליברלית עם התערבות מינימלית או קרוב לכך- ורוב השמאל **אינו** ליברלי בהשקפותיו – אז יש פחות חקיקה ותקנות. דבר זה, בתורו, מביא לפחות אפשרויות של אפליה בפסיקות במקרים שמוגשות תביעות נגד מישהו (שהרי פחות חקיקה ותקנות = פחות אפשרויות לתביעות פליליות או אזרחיות ואז פחות אפשרויות לאפליה בפסקי דין).
לגבי רעיון השוויון הוצגה הפרכה ראויה,
אבל במקרה הספציפי של לגיטימיות מגורי ערבים ברחבי הארץ, או כיתוב בערבית בשילוט, לא הוצגה הפרכה. שכן אם זו זכות אזרחית אז היא מעוגנת משפטית כיוון שהם אזרחים.
כל הקיבוצים פשטו את הרגל בגלל "עיקרון השוויון" , היום יותר מכל אחד אחר הקיבוצניקים השמאלנים הקיצונים אלו המציאו ושכללו את המושג "לאתגר את החברה הישראלית",
לאתגר כל דבר שזז להם מול העיניים…
היום הם מבינים שערך השוויון זה בולשיט בולשביזם שהרס להם את הקיבוץ.
ילדיהם הבטלנים דור שני ושלישי ורביעי, לא היו מוכנים לעבוד בשדות ולא בכל עבודה אחרת רק לעשן סמים ולעשות בלאגן בקיבוץ…
בסוף החליטו ההורים הבולשביזם להחריב את "ערך השוויון הקיבוצי",
מכיוון שהם הבינו שאם לא. הילדים הערבים המוסלמים שמאלנים שלהם יחריבו להם את מה שנשאר להם ועמלו עליו כל חייהם, ומהקיבוצים השוויוניים שלהם יישאר רק הרס וחורבן אחד גדול.
אותה קבוצה של שמאלנים ממזרים ראו שלא הצליחו לבסוף להחריב, להרוס, ולזרוע חורבן בקיבוצים, עברו בשנים האחרונות לנסות ולזרוע חורבן, הרס, וכאוס לכל תושבי המדינה הדמוקרטית על ידי עתירות של "ערך השוויון" דרך שופטי בג"ץ הטיפשים שחושבים שהם "שמש העמים" ועל פיהם יישק דבר מבלי שנבחרו בצורה דמוקרטית…
כמובן שגם הניסיון הנאלח של "הממזרים" השמאלנים האלו לא יצלח, כפי שלא הצליח להם להרוס ולהחריב לבסוף את הקיבוצים שלנו.
בכדי שאדם באשר אדם הוא וכבוד מונח של כל אחד במקומו, ושרוצה לקבל שוויון, עליו לעבוד ולתרום לחברה בצורה שווה מינימלית, בכדי שיוכל לקבל את אותו שוויון שהוא מבקש לעצמו.
הערבים אלו שמכנים את עצמם "ערבים פלסטינים" שחיים בישראל, לעולם לא יקבלו את השוויון המיוחל מבלי שהם יתרמו בצורה שווה לחברה הישראלית, כמו כל אזרח אחר, אין ארוחות חינם!!!
ובטח שאתה לא יכול לירוק לצלחת שמאכילה אותך ולדרוש שוויון, זה פשוט מגוחך!!!
שחזל סיפרו על איך בסדום קיצצו לגבוהים את הרגלים ולנמוכים משכו אותם כדי שיהיו גבוהים הם דיברו לאן ערך השויון יכול להוביל
אין שוויון ! עובדה:
אם משה לא מתיצב לשירות צבאי, הוא נכנס לכלא.
אם מוסא לא מתיצב, לא קורה לו כלום……
אחת המטרות שלהם: שוויון בין עובד למעסיק (תחשבו על זה רגע…)
והנה עוד דוגמאות: האם יש שוויון בין מחבל לקרבן? האם יש שוויון בין אנס לנאנסת? האם יש שוויון בין עיוור לרואה בקבלת רישיון נהיגה? האם יש שוויון בין משכיל לבור בקבלה למשרת מרצה באוניברסיטה? האם יש שוויון בין מי ששילם על כרטיס להופעה למי שנכנס בלי כרטיס?