הטירוף של הרודן הקובני כמעט גרר את העולם לשואה גרעינית ב־1962. לא שזה הפריע לשמאל העולמי להפוך את המנהיג שהקריב את בני עמו על מזבח המאבק בקפיטליזם לאייקון וגיבור תרבות
פידל קסטרו מת. כך על פי הציוץ של טראמפ בטוויטר לפני כמה ימים. קראו לו ה"חפה" או "קומנדטה". הוא היה "המנהיג" במסורת ה"ווז'ד", שזה היה כינויו של סטלין. הוא היה קאודילו, כמו פרנקו. אבל בואו לא נעבור לשפות אירופיות.
קסטרו וחברו לדרך המפורסם ממנו, צ'ה גווארה, היו הגורם הפחות אחראי במשבר הטילים בקובה באוקטובר 1962 – הרבה יותר מברית המועצות. בשנת החמישים למשבר, 2012, נחשפו עוד פרטים שרק מעוררים עוד בהלה למחשבה כמה היה העולם קרוב להתפוצץ במשבר הטילים.
מסתבר שבזמן שהעולם השמיע אנחת רווחה שהסובייטים התחילו לפנות את הטילים ארוכי הטווח, קסטרו השתולל. הוא זעם על הסובייטים דווקא, כיוון שבכוונתו היה להשאיר בחזקתו, ברגע האחרון, את ראשי החץ הגרעיניים. מדובר היה בפצצות אטום בעוצמות של הירושימה. זו הייתה התרסה נגד ברית המועצות, והסובייטים נכנסו ללחץ אטומי, שמעשן הסיגרים המהפכני הזה עוד יהרוס את ההסכם עם ממשל קנדי.
כדי למנוע שלב נוסף במשבר, חרושצ'וב שלח להוואנה את מספר שתיים שלו, אנסטאס מיקויאן, כדי להרגיע את קסטרו. מיקויאן, שאשתו נפטרה ממש בעת שליחותו בהוואנה, לא חזר הביתה להלוויה מפחד תגובותיו של ה'חפה' הקובני. הוא ניהל אתו משא ומתן שנשאר בסוד במשך 43 שנים. בהתחלה הוא דווקא הסכים שקסטרו ישמור אצלו את פצצות הגרעין, ושהאמריקנים לא ידעו עליהן.
אלא שב־27 באוקטובר 62', יום לפני סיום המשבר, שיגר קסטרו מברק לחרושצ'וב ובו דחק במנהיג ברית המועצות לפתוח במכת מנע גרעינית ראשונה על מטרות בארצות הברית. בפגישה מתוחה כחודש מאוחר יותר, ב־22 בנובמבר, צעק קסטרו על מיקויאן: "מה אתה חושב שאנחנו? אפס בצד שמאל של המשוואה? סמרטוט מלוכלך? ניסינו לעזור לברית המועצות להיחלץ ממצב קשה".
מיקויאן הבין שהזנב מכשכש בכלב, ושצריך להוציא את הנשק הגרעיני לחלוטין מהאי הקובני. אגב, האם מישהו דאג להוציא את ראשי החץ הגרעיניים משטח טורקיה של ארדואן? חוקרים רוסים אומרים היום שאם קסטרו לא היה משתולל ולא היה מפעיל איומים כאלה, קובה הייתה היום מדינה גרעינית על חופה של ארה"ב.
תשובתו של חרושצ'וב במברק לקסטרו מספרת את הסיפור על המנהיג המהפכני: "במברקך מ־27 באוקטובר הצעת שאנו נפתח במכה גרעינית ראשונה נגד שטח האויב. אתה מבין בוודאי לאן זה היה מוביל. זו לא תהיה מהלומה פשוטה, אלא תחילתה של מלחמה תרמו־גרעינית. חבר קסטרו היקר, אני חושב שההצעה שלך הייתה מוטעית, למרות שאני מבין את נימוקיך…"
האיכר האוקראיני הערמומי מהקרמלין הסביר לקסטרו כמו לילד חולה כלבת, כי "קובה עצמה הייתה עולה בלהבות המלחמה הגרעינית. אין ספק שהעם הקובני היה נלחם באומץ. אבל, וגם בזה אין ספק, העם הקובני היה נספה בגבורה".
הגשר בין לנין ללנון
אז איך קסטרו וצ'ה גווארה, אלוהי המהפכה של העולם השלישי, הפכו לנערצים כל כך על מהפכני גריניץ' וילג', פלורנטין, הגדה השמאלית והגדה המערבית? רוברט קונקווסט האגדי נתן דיאגנוזה פשוטה: "אחת המחלות שהתודעה האנושית פגיעה להן במיוחד היא הרומנטיקה המהפכנית ההתבגרותית". הוא נהג להשתמש בביטוי "טבח התודעה". הצירוף של הקומוניזם והנאציזם. צ'ה ופידל גישרו על הפער בין לנין ללנון. לנוניזם עם זקן מדובלל, כומתה שחורה שמוטה שלא גוהצה בבסיס בנפח אלא עם כוכב אדום, נרקיסיזם וסקס־אפיל.
תארו לכם שתנועות אידיאולוגיות רבות בעולם המערבי סגדו לצמד מנהיגים שהיו מוכנים להקריב את בני עמם ואת האי הקטן שלהם על מזבח המאבק האנטי־אימפריאליסטי והאנטי־קפיטליסטי. הפילוסוף קרל פופר טען שנסיגתה של ברית המועצות מעימות גרעיני ב־1962 הייתה תחילת הסוף של המשטר הקומוניסטי הסובייטי ('לקחים מהמאה הנוכחית', שיחות עם קרל פופר). אבל המשבר גם העניק למשטר של קסטרו תוחלת חיים עד ימינו.
צ'ה גווארה היה מעין ישו של המהפכה המרקסיסטית העולמית בעידן הפוסט־סטליניסטי; קסטרו היה שליחו הגשמי עלי אדמות. למעשה, קסטרו לא אהב את הישו הטרוצקיסטי הזה שצמח לו בחצר האחורית של המהפכה הקובנית, ורצה להיפטר ממנו. זו הסיבה שצ'ה החל לייצא את המהפכה בסגנון הגרילה שלו לאפריקה, ובעיקר לארצות השכנות בדרום־אמריקה. צ'ה מת ב־1967, עוד לפני שהעולם ידע מיהו.
דבורה שכנר המנוחה מקיבוץ גזית, אשת שמאל מובהקת, סיפרה לי בזמנו שרק בשנות השבעים, כאשר הגיעו לקיבוצה סטודנטים ומתנדבים מדרום אמריקה, היא שמעה בפעם הראשונה את שמו של צ'ה גווארה. אבל צ'ה גווארה נורה בידי צבא בוליביה, והכנופיה שהרגה אותו דאגה לצילום גופתו. בתמונה נראה צ'ה שוכב בצורה שמזכירה את ציורי ישו הקלאסיים מהרנסנס. "זו הייתה השגיאה הגדולה ביותר של הבוליביאנים", אמרה לי דבורה. "התמונה הזאת הפכה אותו לאל".
ואז דבורה, ארגנטינאית בעצמה, זרקה לי: "אתה יודע שיש לנו כאן בקיבוץ מישהו שלמד עם צ'ה גווארה באותה כיתה בתיכון? מנחם הולצמן. אולי אתה מכיר אותו". "הולצמן, נשמע מוכר", השבתי לה. ומנחם הגיע לחדרה של המומחית לפוליטיקה והיסטוריה דרום־אמריקנית וספרדית, וסיפר על צ'ה הנער: "רק ב־1983 כשביקרתי בארגנטינה, חבר שלי, אליעזר, אמר לי: אתה זוכר את ארנסטו מהכיתה? זה צ'ה גווארה".
"הוא היה אחד החברים", המשיך וסיפר לנו הולצמן. "היה בתיכון רגיל בקורדובה… מה שייחד אותו לעומת הארגנטינאים האחרים זה שהוא היה ליברל. ואנטי־פשיסט… היהודים העדיפו ללמוד אנגלית. מתוך ארבעים תלמידים, שלושים לפחות היו יהודים. צ'ה גווארה היה בין הגויים הבודדים בינינו. הכיתה המקבילה, אלה שלמדו צרפתית, נחשבה פרו־פשיסטית. בעד גרמניה (מדובר בימי מלחמת העולם השנייה). צ'ה גווארה היה איתנו, נגדם. היו בתוכנו קומוניסטים. הוא לא היה קומוניסט".
אבל בקיבוצי השומר הצעיר היו סטליניסטים ועוד איך, ומנחם הולצמן נזכר ש"בקיבוץ דן היו שני חברים שאמרו שילכו לפתוח את השער לסובייטים כשיגיעו".
המרקסיסט הדיאלקטי נגד האנטישמיות
אבל למרות שקסטרו וצ'ה היו מוכנים לארגן שואה גרעינית, קסטרו התחבר לעניין היהודי – כנראה ממניעים של אינטרס לאומי. ב־2010 הוא זימן אליו את ג'פרי גולדברג הנצחי כדי לשוחח אתו על מאמר שגולדברג פרסם על העימות המסתמן בין ישראל לאיראן בנושא הגרעין.
קסטרו בקושי התאושש אז מניתוח, והשאלה המתבקשת הייתה אם המחלה גרמה לו לשנות את דעתו בנוגע לקיומו של אלוהים. "מצטער, אני עדיין מטריאליסט דיאלקטי", ענה המהפכן הנצחי, שהחליף את מדי הקומנדנטה וכובע המצחייה באימונית כחולה עם פסים לבנים. קסטרו תקף את אחמדינג'אד, נשיא איראן באותה עת, בגלל נושא הכחשת השואה. אחרי כחמישים שנה בתפקיד, קסטרו עטה על עצמו את גלימת הרודן שוחר השלום. הוא חשב שאיראן תשרת טוב יותר את השלום אם תכיר בהיסטוריה הייחודית של האנטישמיות, וכתוצאה מכך אולי תבין מדוע הישראלים חוששים כל כך לעצם קיומם.
הוא הפליג בזיכרונות על ילדותו: "אני זוכר כשהייתי ילד – זה היה לפני הרבה זמן – כשהייתי בן שש וחייתי בכפר. אני זוכר את 'גוד פריידיי'. מה הייתה האווירה שנשמתי כילד? 'תהיה בשקט, אלוהים מת'. אלוהים מת בכל שנה בין חמישי לשבת של השבוע הקדוש. זה עשה על כולם רושם עמוק מאוד. מה קרה? שאלו. היהודים הרגו את אלוהים. הם האשימו את היהודים ברצח אלוהים. אתה תופס את זה?"
"לא ידעתי מה זה יהודי", הוא אמר בלי להניד עפעף לעיתונאי היהודי האמריקני. "ידעתי שיש ציפור שנקראה 'יהודי', אז בשבילי היהודים היו אותם ציפורים. לציפורים היו אפים ארוכים. עד כדי כך האוכלוסייה הייתה נבערת". האיראנים צריכים להבין למה גורמת האנטישמיות התיאולוגית, אמר המרקסיסט הדיאלקטי הזה. "אני לא חושב שמישהו הוכפש אי־פעם יותר מהיהודים", אמר קסטרו. "הייתי אומר, הרבה יותר מהמוסלמים… מכפישים אותם ומאשימים אותם על כל דבר. וזה כבר יותר מאלף שנה".
וכאן עבר הקומוניסט האנטי־ציוני לנרטיב יהודי לאומי עוצר נשימה: "האיראנים צריכים להבין שהיהודים גורשו מארצם, נרדפו וזכו ליחס משפיל בכל העולם כמי שרצחו את אלוהים. היהודים חיו בתנאי קיום הרבה יותר קשים מאתנו. שום דבר לא דומה לשואה". קסטרו הדגיש שזה מסר שהוא רוצה שגולדברג יעביר בין השאר לאיראנים, לאחמדינג'אד.
פולחן המנהיג האחרון
אבל קסטרו עסק רוב שנותיו בייצוא מלחמות ואלימות. הוא הפיץ מלחמות באמצעות יחידות קובניות באפריקה, בייחוד אנגולה. הוא היה נביא מלחמת הגרילה המודרנית, שנועדה לתרגם את הטרור של תנועות השחרור המרקסיסטיות בעולם השלישי לתיאטרון רחוב אלים בערי ארצות הברית ושאר מדינות המערב. הוא תרם אפילו חטיבה קובנית למלחמת ההתשה שהתפתחה בחזית הסורית אחרי מלחמת יום הכיפורים. הקובנים נלחמו כתף אל כתף עם חטיבות ממרוקו ומאלג'יריה, לצד פלסטינים, ירדנים ועיראקים – נגד: היהודים.
בעידן שאחרי מלחמת העולם השנייה הוא הצליח להשתמש בעקרונות שהיו אמורים להיקבר לעולמים עם מותם בסגנון דמדומי האלים של מוסוליני והיטלר. הכוונה לשימוש שעשה בעקרון המנהיג. למשטר המהפכני בקובה לא היה קיום בלי אישיותו הכריזמטית המיוחדת של פידל קסטרו. הטירוף האנטי־קפיטליסטי והאנטי־אמריקני אכל אותו.
הוא היה נושא לפולחן של אנשי שמאל במערב. אלה עצמו עיניים לרווחה מול זילות האישה הקובנית תחת המשטר הקומוניסטי, שרושש את האי עם קני הסוכר. הוא זרק הומוסקסואלים למחנות ריכוז ולבתי משוגעים. היו תקופות שהוא ביצע הוצאות להורג המוניות.
רונלד רדוש, אחד הבולטים בשמאל החדש שהתפכחו והפכו לניאו־שמרנים, סיפר על ביקור שהשתתף בו בתחילת שנות השבעים בקובה. לקחו אותם בין השאר לביקור במוסד לחולי נפש, שנראה מטופח למדי עם ריהוט סקנדינבי וכרי דשא. הרופא הראשי דיווח שהם מבצעים אבחונים באמצעות ציורים, אבל גם באמצעות טכניקה חדשה של פענוח טביעות אצבע. "הוא הסביר לנו שטביעות אצבע מראות את המצב הנפשי האמתי של החולה" (בייחוד אם הוא משורר שכותב שירי מחאה נגד המשטר).
רדוש ראה שם אדם שהעביר שיעור ציור לכמה מהמטופלים. "שאלתי אותו איך הוא מצליח להתמודד עם המטופלים, שנראים ממש לא מאוזנים נפשית. הוא התחיל לצחוק בעצבנות וענה: 'אני בעצמי אחד החולים'. לא הבנתי את זה. אז הוא אמר: 'אני הומוסקסואל, וזאת הסיבה שאני סגור כאן…'.
"התעמתנו בנושא שלו עם הרופא, ותשובתו הייתה שהומוסקסואליות היא מחלה שמחייבת אשפוז כפוי בבית חולים לחולי נפש…. לא יכולנו שלא לראות את ההבעה המזוגגת והמסוממת של החולים… כששאלנו את הרופא הראשי בעניין הזה, קיבלנו תשובה מזעזעת: 'אנו גאים שבמוסד שלנו אחוז החולים שעברו לובוטומיה (כריתת אונה במוח) הוא הגבוה ביותר מכל בתי החולים בעולם. לובוטומיה עושה נפלאות'. התפוצצנו".
אחד ממשתתפי המשלחת, פסיכולוג שבעצמו הוא שמאלן קצה, אמר שזה סותר את כל מה שהוא פועל למענו בארצות הברית. מדריכת הסיור בקובה, קסטרואידית מושבעת, ירתה בפסיכולוג הרדיקלי המבוהל מבט נוקב ומלא בוז, ואמרה: "אנחנו חייבים להבין שיש הבדלים בין לובוטומיות קפיטליסטיות ובין לובוטומיות סוציאליסטיות".
מוזיאון לטכנולוגיה מיושנת
בעוד שאפשר היה להבין ואף להצדיק את המהפכה בינואר 1959, היה משהו מאכזב בכך שפידל לא מצא את הדרך להעביר את עמו תהליך הדרגתי של דמוקרטיזציה, לכל הפחות עשור לאחר השתלטותו. מאז 1933, השנה שבה עלה לשלטון הרודן שקדם לקסטרו, בטיסטה, ועד היום ב־2016, שלטו בקובה רק שני מנהיגים. אין דבר כזה בעולם.
קסטרו היה הסמל האחרון של מנהיגות גברית מצ'ואיסטית, והכל בגלל שנחשב כמי שמתייצב נגד הקפיטליזם. זה מטהר הכל. לקסטרו היו ממשיכים ביבשת הדרום־אמריקנית בדמותם של דניאל אורטגה מניקרגואה והוגו צ'אבס בוונצואלה. החורבן הכלכלי והחברתי בוונצואלה הוא אנדרטה סביבתית גם למורשת של קסטרו.
הוא גרם לעיכוב התפתחותי ודלדול האי הקובני, אם כי לא גרר את קובה לקטסטרופה. היא פשוט מוזיאון לטכנולוגיה מיושנת. יש בה מספר זעום של חיבורי אינטרנט בפיקוח ציבורי, מכוניות משומשות משנות החמישים, וחיים ללא שגשוג. כן, המהפכה הצליחה. הצליחה לחסל את השכבה היצירתית שהיא, מה לעשות, הבורגנות. כל מי שיכול, ברח מקובה. מלבד בבייסבול ובספורט בכלל, קובה לא התקדמה.
העם הקובני שהתאפיין בשמחת החיים שלו, למד אצל פידל קסטרו וכנופייתו למחוא כפיים בסגנון ועידת המפלגה ברוסיה. בכפות ידיים סימטריות, כף אל כף, מול החזה.
"אנחנו חייבים להבין שיש הבדלים בין לובוטומיות קפיטליסטיות ובין לובוטומיות סוציאליסטיות" – סוף סוף הבנתי מה הפך את השמאל לשמאל… חצי אונה בהחלט משנה את תמונת המציאות
קומוניסטים זה אך ורק לעניים תמיד
The evil that men do lives after them, The good is oft interred with their bones,
William Shakespeare's Julius Caesar, act 3, scene 2.
קסטרו וחברו לדרך המפורסם ממנו, צ'ה גווארה, היו הגורם הפחות אחראי במשבר הטילים בקובה באוקטובר 1962 – הרבה יותר מברית המועצות: פוסק המלומד אמנון לורד בפתח חיבור ארכני על מורשתו השלילית של פידל קסטרו.
שטויות במיץ עגבניות. פחות אחראיים מקסטרו היו גורמים ניציים בממשל האמריקני שלחצו על שימוש בנשק גרעיני בעימותים מקומיים – הגנרל דאגלס מק'ארתור – בקוריאה, ג'ון פוסטר דאלס, מזכיר המדינה בממשלו של אייזנהאואר – שלחץ על שימוש בנשק גרעיני, נגד כוחות הוויאטמין של הגנרל ג'יאפ על מנת להסיר את המצור על הצבא הצרפתי הקולוניאלי בדיאן-ביאן-פו – הודוסין 1954. אם מדובר בילדים נגועי כלבת – דימוי שהמחבר נוקט כלפי קסטרו – הללו שרצו בהמוניהם בפנטגון, במחלקת המדינה ומחלקת ההגנה.
מהפכנותו של פידל אינה לרוחו כותב המאמר – פידל רצה לשחרר את עמו ואת כלכלת ארצו מאחיזת החנק של החברות והתאגידים האמריקניים. הללו גמלו לו באינסוף ניסיונות התנקשות, ובניסיון הדחה – פלישת הנפל במפרץ החזירים – פרי הבאושים של סוכנות הביון המרכזית והעומד בראשה – אלן דאלס, אחיו המושחת של מזכיר המדינה – שגרמו למבוכה והשפלה לממסד הביטחוני האמריקני – מה שהביא ל"ברוגז" ילדותי ממושך של כמחצית מאה.
אותו חרם כלכלי גרם לדלותה של קובה, והפיכתה ל"מוזיאון של טכנולוגיה מיושנת."
יותר משהיה קומוניסט, היה פידל לאומן קובני, שנדחף לאידאולוגיה קומוניסטית בגלל הבטחות שזו הציעה. בדומה להו צ'י מין הווייטנאמי שהיה בראש וראשונה לאומן, שנדחף בעל כורחו לזרועות הקומינטרן, עם התנכרותו של הנשיא ווילסון לדרישת זכות ההגדרה העצמית לעמו, שהגיש הו צ'י מין הצעיר בוועידת וורסיי (1919).
מועלות טענות על היותו רוצח המונים.
האם היה גרוע יותר מאוגוסטו פינושה הצ'ילני חביבם של צמד החמד ניקסון את קיסינג'ר, שפעלו בשרות חברות כריה ואינטרסים אמריקניים אחרים להפלת ממשלה נבחרת בנשיאותו של סלבדור איינדה בצ'ילה, או לחוליות המוות באל סלבדור, או לקונטראס של רייגן בניקרגואה…
מסופקני.
הטיב להתנסח נשיא צילה הנבחר סלבדור איינדה כאשר הביא בדצמבר 1972 את טענותיו כנגד ממשלת ארצות הברית והתאגידים הבינלאומיים אל מליאת האומות המאוחדות. בהאשמה עזת ביטוי בת תשעים דקות, תאר נשיאה של צ'ילה בפרטי פרטים את הניסיון המתוזמר "למנוע השבעת ממשלה נבחרת על ידי העם ולהפילה. "בפעולה זו" טען, "שנועדה לנתקנו משאר העולם, להחניק את כלכלתנו ולשתק את הסחר ביצוא העיקרי שלנו, נחושת, ולמנוע מאתנו את הגישה למקורות מימון בינלאומיים." כך דיבר בשם כל המדינות המתפתחות המנוצלות ללא רחם על ידי חברות בינלאומיות באומרו:
כלכלת ארצנו אינה מסוגלת יותר לשאת מצב בו יותר משמונים אחוז מהיצוא מצוי בידי קבוצה קטנה של חברות ענק זרות שמאז ומתמיד העמידו את האינטרסים שלהן לפני אלה של המדינות בהן גרפו את ריווחיהן… חברות זרות אלו ניצלו את הנחושת הצ'ילנית שנים רבות, וגרפו יותר מארבעה מיליארדי דולרים במרוצת ארבעים ושתים השנים האחרונות, בעוד שהשקעותיהן הראשונות מנו פחות משלושים מיליונים… אנו מוצאים עצמנו מול כוחות הפועלים בצללים, ללא דגל, עם כלי נשק רבי עוצמה, מעמדות של השפעה כבירה… אנו מדינות עשירות להלכה, אך חיות בעוני. אנו פונים אנה ואנה בתחינה לאשראי וסיוע, ועם זאת אנו יצואניות של הון רב. זוהי הסתירה הקלסית של השיטה הכלכלית הקפיטליסטית.
הוסף לאלה את דבריו של גנרל מרינס מעוטר בשם סמדלי ד. באטלר, שמאס בתפקידי השיטור של צבא ארצות הברית בשרות העסקים האמריקניים באמריקה המרכזית.
להלן:
“I spent 33 years and four months in active military service and during that period I spent most of my time as a high class muscle man for Big Business, for Wall Street and the bankers. In short, I was a racketeer, a gangster for capitalism. I helped make Mexico and especially Tampico safe for American oil interests in 1914. I helped make Haiti and Cuba a decent place for the National City Bank boys to collect revenues in. I helped in the raping of half a dozen Central American republics for the benefit of Wall Street. I helped purify Nicaragua for the International Banking House of Brown Brothers in 1902-1912. I brought light to the Dominican Republic for the American sugar interests in 1916. I helped make Honduras right for the American fruit companies in 1903. In China in 1927 I helped see to it that Standard Oil went on its way unmolested. Looking back on it, I might have given Al Capone a few hints. The best he could do was to operate his racket in three districts. I operated on three continents.”
― Smedley D. Butler, War is a Racket: The Antiwar Classic by America's Most Decorated Soldier
מה שמסביר שפידל וצ'ה פעלו למען מטרות ברורות וקונקרטית.
הפוזה הרומנטית שעברה קנוניזציה בחוגי
השמאל החדש האירופאי לא עניינה אותם.
נכון, פידל וצ'ה גווארה ייצאו אלימות מהפכנית, אך הם לא היו היחידים. מה חפשו ומחפשות חברות בינלאומיות באפריקה, בהפעילן צבאות ו/או קבוצות גרילה כנגד ממשלות?. מה שהפך את אפריקה לגיגית של חרא עד לעצם ימים אלה.
שכחת את אחריותם של האמריקאים לעליית האייתולות באיראן, אחרי שהדיחו את הכוחות הדמוקרטיים הלאומניים שלא נתנו להם גישה לנפט
לורד לא יודע שכנראה רפי איתן, בכיר המוסד שהפך לידידו של קאסטרו, הוא שמן הסתם הפך את הרודן "לחובב ציון" והמגנה של האנטישמיות האיראנית. לדעתי הגילוי של דרישת קאסטרו מחרושצ'וב למכה גרעינית על ארה"ב היה ידוע לאמריקנים בזמן אמת, ל- NSA היו כבר אז יכולות של פיצוח שדרים מוצפנים וציתות של שיחות באמצעי הקומוניקציה השונים של אז.
בבקשה לתקן שגיאה תחבירית. יש לומר ״כש…״ לציון זמן. הנה כאן:
״מסתבר שבזמן שהעולם השמיע אנחת רווחה שהסובייטים התחילו לפנות את הטילים ארוכי הטווח״ יש לכתוב ״כשהסובייטים״, ולא ״שהסובייטים״.