כמאכולת עץ

הָאִילָן אֲשֶׁר נָטַעְתִּי
וְיָדִי בַּדָּיו אִמְּצָה,
הָאִילָן אֲשֶׁר נָתַן לִי
נַחַת, מַחַט וְחַמְצָן:

הַבְּרָכָה הַמְּשֻׁלֶּשֶׁת;
שֶׁהִדְהֵד לִי יַחֲסֵי
אִישׁ אֶל בְּרוֹשׁ וְאִישׁ אֶל אֵשֶׁל
וְהָיָה לִי מַחֲסֶה;

שֶׁשָּׁתַל אוֹתִי בַּקַּרְקַע
כַּאֲשֶׁר אֲנִי שְׁתַלְתִּיו
כִּי אִם חַם וְאִם יָקָר כָּאן
הוּא הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב;

שֶׁרֹאשׁוֹ הָיָה לִי שֹׁרֶשׁ
שֶׁקָּשַׁר אֶת הָעַכְשָׁו
אֶל מָחָר וְגַם אֲחוֹרָה;
שֶׁרֹאשִׁי בְּשָׁרָשָׁיו;

הָאִילָן אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי –
עֵת נִתְּנָה רְשׁוּת הַיֹּבֶשׁ לַמַּדְלִיק
נַעֲשָׂה בִּן רֶגַע לְנָשָׂא שִׂנְאָה
וּבְנֵטֶל מַשָּׂאוֹ הֻכְנַע.

עִם הָרוּחַ הַצְּחִיחָה שֶׁל סוֹף נוֹבֶמְבֶּר
הוּא הָיָה לִכְלִי מָצוֹר בִּידֵי צָרָיו.
לֹא יָדַע הָעֵץ הָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵינוּ;
לֹא שְׁרִירָיו יָכְלוּ לִשְׁבֹּר אֶת הַשָּׁרָב.

בְּחֵמָה זָרָה שֶׁהֻשְׁתְּלָה בּוֹ
הוּא הָפַךְ פָּנָיו עַל יַקִּירוֹ
וְהָלַם בּוֹ בְּלִי לָדַעַת לָמָּה
בְּעָשָׁן עַד אִישׁ לֹא יַכִּירוֹ,

וּמֻדְלָק, עֲלֵה טָרָף בְּפִיהוּ,
הִטָּרֵף עַד כְּלוֹת עַצְמוֹ לָדַעַת,
וְצִבְעֵי הַקֶּשֶׁת לֹא הוֹפִיעוּ
לְשַׁכֵּךְ בּוֹ אֶת מַבּוּל הַלַּהַט,

וּבְמַלְתְּעוֹת צַמֶּרֶת
אֶת נוֹטְעוֹ טָרַף.
וְגִזְעוֹ בְּמִיץ הַמֶּרֶד:
הַשָּׂרָף.