סעודיה נותרה מלכת הנפט הבלתי מעורערת

ביום רביעי האחרון הודיע ארגון המדינות המייצאות נפט, אופ"ק, על קיצוץ רוחבי של 1.2 מיליון חביות נפט ביום מכלל תפוקת המדינות החברות הארגון. התוצאות נראו בשטח כמעט מיד: בעקבות ההודעה הדרמטית נרשמה עלייה חדה במחיר הנפט, מ־45 דולר לחבית מסוג WTI, ל־50 דולר לחבית.

עליית המחיר ב־10 אחוזים תוך יום אחד הוכיחה למשקיעים ולסוחרים כי בעיני רבים נותר אופ"ק הגורם המשפיע ביותר על שוק "הזהב השחור". ועדיין חשוב להבין כי העלייה במחיר היא במידה רבה מלאכותית, בעיקר לאור העובדה שההסכם אמור לצאת לפועל רק בתחילת 2017, ככל הנראה באמצע חודש מרץ.

בראש ובראשונה מדובר בהישג גדול לסעודיה, שהוכיחה פעם נוספת כי היא נותרה המנהיגה הבלתי מעורערת של אופ"ק. ככזו, היא לוקחת את מרבית הקיצוץ על כתפיה, אבל לא פחות חשוב מכך: היא רשמה לעצמה הישג מדיני חשוב בכך שתיווכה את פרטי ההסכם. על פי אנליסטים ובנקי מסחר, משמעות ההסכם, אם החלטת על הקיצוץ תיושם, היא שאנו צפויים לראות כבר בחודש מרץ עלייה חדה במחירים, עד 60 דולר לחבית.

לצד סעודיה, המרוויחות הגדולות הן איראן ורוסיה. למרות מאמצים חסרי תקדים ולחץ כבד מצד חברות הארגון, איראן לא הסכימה שהקיצוץ יתבצע על חשבונה. יתרה מזאת, היא תוכל אף להחזיר את כמות התפוקה שבשטחה למצב שבו הייתה ערב לפני האמברגו שהוטל עליה, כלומר 4 מיליון חביות נפט ביום.

גם רוסיה רשמה הישג מרשים: למרות הצהרותיה שתקצץ את תפוקתה ב־300 אלף חביות ביום, היא טרם חתמה על מסמך שכזה והדיון בדבר אפשרות כזו נדחה ל־10 בדצמבר. לרוסיה נודעה השפעה משמעותית על גיבוש ההסכם מאחורי הקלעים. הצהרותיה בדבר הכיוון אליו הולך ההסכם יצרו הד חזק, שהצביע על כך שהסוחרים והאנליסטים רואים בה שחקנית חזקה לא פחות מסעודיה.

נדמה כי ההסכם מחזק את השיח הרוסי־סעודי בנושאים שונים, ובעיקר בסוגיות הנוגעות לאזור. מבחינה זו, פוטין יכול לזקוף לעצמו הישג מדיני.

המפסידה הגדולה מההסכם היא ללא ספק עיראק. המדינה המדממת נדרשת עתה להקפיא את קצב ההפקה הנוכחי, למרות הפוטנציאל הרב של שוק הנפט שבשטחה. נראה כי אחרי שסעודיה ורוסיה ויתרו על היכולת להשפיע על איראן, הם מצאו את עיראק כמי שלא תוכל לעמוד בלחצים מצד המדינות המעצבות את גורלה, ולפיכך היא נאלצה לקבל הסכם שבמידה רבה יפגע בכלכלתה.

מחיר מלאכותי

למרות ההישג הגדול שרשמו אופ"ק וסעודיה בפרט, נותרו עדיין שאלות קשות לגבי כוחו האמיתי של הארגון. מלבד המנצחות הגדולות של ההסכם, הרי שהזוכות האמיתיות יהיו חברות הנפט האמריקניות שיחַיו עתה את תעשיית פצלי השמן בשל העלייה במחיר, ועמה את הכדאיות הכלכלית של תעשייה זו.

המשמעות היא שבמוקדם או במאוחר ימצא עצמו אופ"ק שוב בתחרות קשה מול השוק האמריקני, ומול שחקנים אחרים מחוץ לארגון שטרם חתמו על ההסכם. מלבד זאת, אם סעודיה לא הצליחה עתה לשכנע את איראן לקצץ בתפוקה, מה יבטיח שהאחרונה לא תגביר בעתיד את קצב ההפקה על חשבון מדינות אחרות?

לבסוף יש לשים לב לכך שההסכם לא דרש לקצץ בייצוא אלא בתפוקה המקומית של כל מדינה. כלומר, באופן תאורטי המדינות יוכלו לשמור על כמות הייצוא שיצאו קודם להסכם, בזמן שהתפוקה הכללית תרד. מכיוון ששיא צריכת הנפט במדינות המזרח התיכון הוא בחודשי הקיץ על רקע שימוש רב בחשמל וברכבים, הרי שעם בוא החורף הצריכה המקומית תקטן ממילא והתפוקה תרד בצורה טבעית. כך שהקיצוץ בתפוקה הוא מלאכותי, בעוד שכמות הייצוא לא תשתנה. במילים אחרות, יותר משההסכם מקצץ בתפוקה הוא מתאים את עצמו לתנאי השוק המקומי בסעודיה, שם הממטרים בחורף מגיעים ל־150 מ"מ בשנה.

בנוסף, הטענה העיקרית היא שאופ"ק צופה גידול בצריכה העולמית בשנה הבאה, ומכאן שגם אם המדינות לא יקצצו בתפוקה בפועל הרי שהמחיר יעלה, והארגון יצטייר כמי שאחראי לעלייה בשל ההסכם בין המדינות.

____________

ד"ר יוסי מן הוא ראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן, ומומחה לשוק הנפט במזרח התיכון ובכלכלת מדינות המפרץ