גם חברי הכנסת הם בני ערובה בידי ההסתדרות, כפי שמעיד הרוב הפרלמנטרי המוחץ שבו נדחתה ההצעה להחיל עליה חובת שקיפות. הדרך היחידה להניע שינוי מתחילה ביצירת לחץ ציבורי נגדי
81:9 להסתדרות. זוהי תוצאת ההצבעה במליאת הכנסת על הצעתה של חברת הכנסת עליזה לביא להחיל שקיפות על אגודות עות'מניות. כך מייצגים חברי כנסת ישראל את האינטרס הציבורי.
ההסתדרות, לצד ארגונים אחרים כמו קופות החולים, ארגוני עובדים וגופים נוספים, נהנים מניהול במחשכים. הם לא חייבים דין וחשבון לאף אחד, גם לא לחבריהם, והם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם – בניגוד לכל ארגון רשום אחר. הכספים שמתגלגלים בארגונים הללו הם לעתים קרובות גם כספי ציבור, המועברים ישירות מתקציב המדינה.
ההצבעה הזו מלמדת יותר מכול מי הם הגורמים החזקים במדינה, וכיצד כל מדיניות כלכלית עוברת דרך מסננת האינטרסים שלהם. בפוסט שפרסמה ח"כ לביא לאחר ההצבעה היא כתבה שאפילו חברי הכנסת שהיו חתומים על ההצעה הצביעו נגדה לבסוף. וזה כולל אבירי שקיפות מקצועיים כמו ח"כ סתיו שפיר שהפכה את הנושא לספינת הדגל שלה. זוהי תוצאה של משמעת מפלגתית וקואליציונית, אך לא רק.
השאלה היא: למה הקואליציה מתנגדת? ראשית, להסתדרות יש נציגים ליד שולחן הממשלה. שר העבודה והרווחה חיים כץ שימש במשך שנים רבות יו"ר ועד העובדים של התעשייה האווירית. לאחרונה הופקד כץ על השמנת, כאשר משרד העבודה עבר אל חסותו ממשרד הכלכלה, כך שכעת הוא ממונה על יישום ופיקוח על חוקי עבודה ויחסי העבודה בישראל. כץ שימש במשך שנים יו"ר ועדת העבודה וחבר כנסת, כשבמקביל הוא ממשיך לכהן כיו"ר ועד התעשייה האווירית. אתיקה למופת. השר כץ, בעל הכישורים הפוליטיים המפותחים, בוודאי יכול היה להפעיל את כובד משקלו בעניין.
אך סביר שזו הייתה התוצאה גם בלי חיים כץ. קחו את שר האוצר למשל. הרכב של שר האוצר נוסע רק לכיוון אחד – מחירי הנדל"ן. באותו זמן, יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן עוקף אותו כשבידיו אינספור מקלות, חצים ומסמרים שרק מחכים להישפך להם על הכביש, לפני הגלגלים של כחלון. ניסנקורן, שביכולתו להשבית את המשק כולו בהתראה של שבועיים, הוא שמחליט אם לתת לכחלון לנסוע או לא, ושר האוצר נאלץ להיענות לכל דרישותיו. רוצה ביטוח סיעודי? יקבל. רוצה תוספת שכר? אהלן וסהלן. העלאת שכר מינימום? תפדל, יא עיוני. אצלנו לא מתווכחים יותר מדי על הכסף של האזרחים שלנו, העיקר שניסנקורן לא יפנצ'ר את התכניות. אז למה שכחלון ייאבק כדי להחיל שקיפות על מי שהוא משלם לו פרוטקשן? הוא עוד עלול למצוא את הרכב שלו על בלוקים בבוקר.
הבעיה של כחלון עוד קטנה יחסית, שהרי הוא לא נתון לגחמות מתפקדי מפלגתו, פשוט משום שאין כאלה. במפלגות שיש בהן פריימריז, קשה הרבה יותר. אף חבר כנסת או שר לא רוצה להיכנס ל'רשימת החיסול' של ועדי העובדים שהתפקדו למפלגה, אלה שמגיעים לקלפי באוטובוסים מאורגנים עם רשימות מוכנות והוראות מה לשים במעטפה. ברגע האמת הפוליטיקאים מתיישרים לפי האינטרסים של הוועד, כדי לא לסכן את הקדנציה הבאה שלהם.
בעבודה, מפלגת ההסתדרות הוותיקה, כל חברי הכנסת הצביעו נגד כמובן, מלבד קול אחד מפתיע: יוסי יונה. ומה בנוגע ליתר המפלגות? האמת היא שמלבד יוסי יונה, כל המצביעים בעד שקיפות הם חברי יש עתיד. בהחלט מכובד. ובכל זאת, כדאי לקבל מעט פרספקטיבה: כשר אוצר, יאיר לפיד פעל מול ההסתדרות בכפפות של משי בדיוק כמו כחלון. אג'נדת הדיור שהם מכרו לציבור הפכה אותם לשבויים של ההסתדרות. מעט עצוב, בהתחשב בכך שהנזקים לציבור מההסתדרות ישתוו לבעיית הדיור רק ביום שבו תהיה רעידת אדמה הרסנית.
אבל האמת היא של'יש עתיד' יש מחלה חמורה עוד יותר מאג'נדת שר אוצר מצויה. יש עתיד, המפלגה היחידה שאיננה מושפעת ישירות מההסתדרות, איננה מעוניינת בריחוק ממנה. להפך, יש שם מי שרוצה להתחתן עם ההסתדרות. חבר הכנסת מאיר כהן כבר הודיע שירוץ לראשות ההסתדרות בבחירות בחודש מאי הקרוב. מה פשר המהלך הזה? לא לגמרי ברור.
יש הטוענים שב'יש עתיד' מנסים להשתלט על ההסתדרות מבפנים ולתרבת אותה. הרשו לי לפקפק בכך. גם אם אכן כך הם חושבים, אנו עלולים לראות את המתורבתים מתעוררים יום אחד כאחרוני הברברים. ב'יש עתיד' הולכים על ביצים בכל הנוגע להסתדרות ולאינטרסים של מאיר כהן. רק שלושה במפלגה יכולים להסביר את המדיניות שלה בענייני ההסתדרות – ח"כ כהן, היו"ר לפיד, והלוחש באוזנו ח"כ עופר שלח. איזה קטע שמכל חברי הכנסת של 'יש עתיד', רק שלושתם נפקדו מההצבעה.
הלקח מההצבעה האומללה הזו הוא שאין תחליף ללחץ ציבורי עקבי ושיטתי שיבהיר לחברי הכנסת למה בוחריהם מצפים, ויהווה משקל נגד לכוחם של ועדי העובדים במפלגות וליד שולחן הממשלה.
