האתגר הימני של מרקל

כמעט שנתיים לאחר הטבח המחריד שביצעו אסלאמיסטים קיצונים במשרדי השבועון הסאטירי הצרפתי 'שרלי הבדו', חוגגת מערכת העיתון העוקצני הזה התרחבות עסקית: ב־1 בדצמבר הופצה בקיוסקים ובחנויות עיתונים ברחבי גרמניה המהדורה הגרמנית הראשונה של המגזין, ב־200 אלף עותקים.

טעימה מהמצפה לקוראים הגרמנים ניתן היה לקבל מכרזת הפרסום שהופיעה בחוצות הערים הגדולות. בכרזה נראתה קריקטורה של הקנצלרית אנגלה מרקל יושבת בשירותים כשמכנסיה משולשלים ארצה והיא קוראת עותק של 'שרלי הבדו', תחת הכותרת: "זה משחרר". מרקל היא גם הכוכב הראשי של 'שרלי הבדו' הגרמני. באיור שמופיע על עמודו הראשון היא נראית שכובה על מתקן שיפוץ מכוניות של חברת 'פולקסווגן', ופועל בעל פנים אומללות מסביר: "מערכת פליטה חדשה, וזה מחזיק עוד ארבע שנים".

הקריקטורה הצינית מתייחסת לא רק לסיכוייה של מרקל לזכות בפעם הרביעית ברציפות בבחירות הכלליות שייערכו בספטמבר הקרוב, אלא גם לתרמית הטכנית שאפשרה למכוניות של 'פולקסווגן' וחברות־בנות שלה לעבור את מבחני פליטת הגזים הרעילים בארה"ב ובמדינות אחרות, בעזרת נתונים שקריים. חשיפת התרמית הזו גרמה נזק עצום לתדמיתה השיווקית של 'פולקסווגן', ולנזקים כספיים שעדיין מוקדם להעריך את ממדיהם. נגד הקונצרן תלויות ועומדות תביעות ענק בגובה מיליארדי דולרים בארה"ב, והפרשה הזו הולכת ומסתעפת מדי שבוע: התביעה בארה"ב מאשימה כעת את 'פולקסווגן' בהשמדת ראיות. האיחוד האירופי פתח בשבוע שעבר בחקירה נגד גרמניה ושש מדינות איחוד אחרות שבהן מיוצרים רכבים של 'פולקסווגן', בחשד להפרה מכוונת של נהלי ייצור.

הקישור האירוני שיצרו ב'שרלי הבדו' בין מרקל לפולקסווגן נועד אפוא להצביע על סחורה פגומה המוצעת למכירה, עם נתונים שקריים. אבל אחרי קרוב ל־12 שנות שלטון מרקל, הגרמנים יודעים טוב מאוד מה הם נתוניה של האישה הראשונה ששולטת בארצם, לחיוב ולשלילה, והם נערכים להעניק לה קדנציה נוספת. קריקטורה נוספת של 'שרלי הבדו' הגרמני מציגה את שליט קובה המת, פידל קסטרו, מצדיע למרקל, "הקנצלרית העליונה", שאומרת: "מנדט לחמישים שנה".

ואכן, הייתה אירוניה מסוימת בצירוף המקרים הזה. בשבוע שבו הובא המנהיג הקומוניסטי לקבורה, נבחרה מרקל על ידי הנוצרים־דמוקרטים להמשיך ולהנהיג את המפלגה ברוב קומוניסטי כמעט – 89.5% מחברי מרכז המפלגה הצביעו בעד מועמדותה של מרקל, שרק לפני שבועות ספורים הכריזה על נכונותה להתמודד שוב על תפקיד הקנצלר. יותר מ־11 דקות נמשכו מחיאות הכפיים של חברי המרכז בתום נאומה של הקנצלרית, שבו היא סקרה באריכות – במשך למעלה משעה – את הישגי העבר של ממשלתה ואת אתגרי העתיד. מרקל גדלה במזרח־גרמניה הקומוניסטית. ממדי הערצה מופגנת שכזו אמורים היו להפריע לה, ולו רק בשל הזיכרונות הקשים שהם מעוררים מכנסי מפלגת השלטון הקומוניסטית לשעבר ומפולחני האישיות שטופחו סביב מנהיגיה. ניכר היה שמרקל מתקשה להתמודד עם המעמד. ככלל, היא איננה אוהבת סיטואציות רגשיות. אך הפעם היא ומפלגתה היו זקוקות למפגן התמיכה הכמעט מאולץ כדי להציג אחדות שורה בתקופה של סערה פנימית, שמרקל יצרה במו ידיה לא רק בגרמניה אלא בשורות הימין בארצה.

פוזלת לימין

לפני כינוס מרכז המפלגה הנוצרית־דמוקרטית בשבוע שעבר בעיר אסן, כבר החלה מרקל בהופעות גיוס בפני פעילי מפלגתה לקראת מערכת הבחירות הכלליות שנמצאת בראשיתה. במפגשים הפנימיים הללו נתקלה מרקל בזעם רב ובביקורת נוקבת על החלטתה לאפשר למאות אלפי פליטים ומהגרים להיכנס לגרמניה. שוב ושוב נאלצה מרקל להתמודד עם קריאות 'התפטרי' שהוטחו בפניה. גם נתוני ההצבעה בעד המשך הנהגתה את המפלגה מעידים על שבר פנימי: בפעם הראשונה מאז בחירתה לקנצלרית קיבלה מרקל פחות מ־90% מקולות חברי המרכז. לפני הבחירות הכלליות הקודמות ב־2013 קיבלה מרקל 97.9% מקולות חברי המרכז. אם תרצו, בעקבות 'משבר הפליטים' הפכה המפלגה הנוצרית־דמוקרטית לדמוקרטית יותר. אך לחבריה ברור עדיין שמרקל היא הערובה היחידה לניצחון בבחירות הבאות, בעיקר משום שאין לה תחליף.

לראשונה מאז נבחרה כקנצלרית ב־2005, ולמעשה בפעם הראשונה בתולדותיה של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית, ייאלצו השמרנים לנהל מאבק אלקטורלי בשתי חזיתות: חזית אחת מול מפלגות השמאל – הסוציאל־דמוקרטים, 'הירוקים' והשמאל הרדיקלי של 'די לינקה', העשויות לחבור לקואליציה תקדימית במישור הכלל־ארצי. קואליציה כזו עומדת לקום בעיריית ברלין, והיא כבר מושלת במדינת המחוז המזרחית לשעבר טורינגיה. אם עד כה נזהרו הסוציאל־דמוקרטים מלדבר על אפשרות צירופו של השמאל הרדיקלי, הקומוניסטי לשעבר, לשורות הממשלה הפדרלית, הרי שכעת נראה כי בשלו התנאים להסרת העכבות הנפשיות בעניין.

הסוציאל־דמוקרטים מבינים שאם ישנו סיכוי כלשהו להרחיק את מרקל מהשלטון, הוא תלוי באיחוד מוחלט של שורות השמאל. באותו זמן, תסריט כזה הוא גם הנשק היעיל ביותר שהסוציאל־דמוקרטים יכולים להעניק למרקל נגדם: 26 שנים לאחר נפילת חומת ברלין והמשטר הקומוניסטי המזרח־גרמני, קל יהיה לקנצלרית לעורר את שדי העבר ולהתריע מפני חזרתם של הקומוניסטים לשלטון.

החזית השנייה שבפניה יעמדו מרקל והשמרנים היא הבעייתית יותר: הממסד הפוליטי הגרמני עשה הכול כדי להבטיח שלספסלי הבונסדטאג לא תגיע מפלגה בעלת מצע ימני יותר מ'איחוד השמרנים', המאגד בשורותיו את הנוצרים־דמוקרטים של מרקל ואת מפלגת האחות הנוצרית־סוציאלית מבוואריה, שהיא באופן מסורתי בעלת מדיניות שמרנית יותר. צמיחתה המהירה של מפלגת הימין החדש, 'אלטרנטיבה לגרמניה', שוברת את כללי המשחק שהיו נהוגים עד כה בפוליטיקה הגרמנית. לפי כל התחזיות, מפלגה לאומית אולטרה־שמרנית זו תחצה את רף אחוז החסימה הגבוה (5%) ותיכנס לבונדסטאג.

ה'אלטרנטיבה', שהוקמה על ידי שמרנים שהתייאשו ממדיניותה הלא־שמרנית של מרקל שנתיים לפני 'משבר הפליטים', קולטת לשורותיה מאוכזבי מרקל רבים. זו איננה מפלגת מחאה אופנתית, כמו 'הפיראטים' שנעלמו עם הזמן, אלא גוף בעל עמוד שדרה אידאולוגי ברור למדי. אם עד לאחרונה הייתה יכולה מרקל לבנות על קולות בוחרים מהשמאל דווקא, שיצביעו עבורה כדי לחסום את מה שהם רואים כאיום לאומני וימני־קיצוני מצד ה'אלטרנטיבה', הרי שההתאגדות הטרייה משמאל הבהירה לה שעליה לחזק את בסיס כוחה בקרב המצביעים השמרנים המסורתיים – ולא, היא עשויה לנצח בבחירות אך לא להשיג רוב שיאפשר לה להקים ממשלה. קואליציה עם ה'אלטרנטיבה' אינה מהווה אופציה עבור מרקל. הקנצלרית מסתייגת ממפלגה זו עד כדי כך שהיא ממאנת להתייחס אליה ישירות. שותפיה הקואליציוניים הטבעיים של מרקל, הליברלים, לא עברו את אחוז החסימה בבחירות הכלליות ב־2013. למרות התחזקותם בסדרת בחירות מחוזיות, לא ניתן להעריך כעת האם ישובו לבונדסטאג והאם יוכלו להבטיח רוב לממשלת ימין.

לכן בחרה מרקל בנאומה בפני צירי מרכז מפלגתה להכריז מלחמה על ה'אלטרנטיבה' ולנסות להשיב את השמרנים המאוכזבים הביתה. מיד עם תחילת דבריה הבהירה הקנצלרית, בניסיון להרגיע את החששות העמוקים מפני זרם הפליטים והמהגרים, בעיקר ממדינות המזרח התיכון והאסלאם: "לא כל 890 אלף האנשים שבאו אלינו בשנה האחרונה יוכלו להישאר. כל מקרה ייבחן לגופו, כאדם ולא כחלק אנונימי ממסה אנושית". מיד לאחר מכן הצהירה מרקל, בהתייחסה לרגעי החלטתה לאפשר לרבבות פליטים ומהגרים לחצות את הגבול לגרמניה: "אסור שמצב כזה כפי שהיה בסוף קיץ 2015, יחזור על עצמו. זו הייתה ועודנה המטרה המוצהרת של מדיניותי". דבריה אלו של מרקל, שזכו למחיאות כפיים סוערות מצד צירי המרכז, אינם מתייחסים להחלטתה לפתוח את גבולות גרמניה בניגוד לחוק או לאי־היערכותן של הרשויות הגרמניות לקליטת גלי האנוש ההמוניים, למרות המידע המוקדם על ממדי המשבר – אלא לפעילותם של כנופיות מבריחי האדם, שיצרו את הלחץ הגדול על שעריה של אירופה. "המטרה היא לעצור הגירה בלתי חוקית, להציל חיי אדם, להיאבק בסיבות לבריחה, ולהציע לאנשים אופקים במקומות מגוריהם כדי שאנשים לא ייאלצו לעזוב את מולדתם".

מרקל העלתה על נס את קליטתם של מאות אלפי האנשים שהגיעו לגרמניה, והפכה את קבלת הפנים שהעניקו הגרמנים לבאים למקור גאווה לאומית. "אתם מראים את גרמניה מהצד הטוב ביותר, בזמנים מאתגרים ביותר", הודתה לכל מי שנטלו חלק במאמץ הקליטה העצום, וסיפקה ניתוח של מצב הרוח הציבורי במערב: "רבע מאה לאחר תום המלחמה הקרה ופירוק שני הגושים, אנשים רבים מרגישים שהעולם מתפרק. העולם מבלבל, יש מרכזי כוח חדשים, מפרי איזונים. בעיקר לאחר הבחירות בארה"ב צריך לסדר מחדש את העולם, גם בקשר לנושאים חשובים כמו נאט"ו והיחסים עם רוסיה. עולה השאלה, מה צריך לעשות? באופן עקרוני, המאבק נגד האיום הא־סימטרי של הטרור האסלאמיסטי היה צריך להתנהל באופן משותף על ידי כולם, מאחר שהאיום הזה כה גדול לאנושות".

בנקודה זו בחרה מרקל לתקוף את רוסיה ואת איראן על תמיכתן במשטר אסד, אך גם את דעת הקהל המקומית: "אם הסכם סחר חופשי עם ארה"ב מוציא לרחובות גרמניה מאות אלפי מפגינים, אך ההפגזות האכזריות על חאלב אינן מעוררות מחאות ציבוריות כלשהן, אזי משהו לא בסדר עם הקריטריונים הפוליטיים (של הגרמנים)". אמירה נועזת זו של מרקל אופיינית מאוד לנכונותה הבלתי מתפשרת להציב בפני האוכלוסייה הגרמנית מראה של ביקורת עצמית, גם אם הדבר עלול לעלות לה במחיר פוליטי. מרקל מודעת היטב לרגשות האנטי־אמריקניים והפרו־רוסיים הרווחים בקרב שכבות רבות של האוכלוסיה הגרמנית, בעיקר בקרב חוגים לאומניים־שמרניים, אך גם זרמי שמאל – כאלו הנוטים לתמוך ב'אלטרנטיבה'.

לא יעבור בבג"ץ

נאומה של מרקל כלל גם ביקורת קשה על חברות גדולות הנמנעות מלשלם מסים, אחד הנושאים הפופולריים ביותר בפי דוברי ה'אלטרנטיבה'. "בעקבות ההשלכות הנוראות של המשבר הפיננסי העולמי ב־2009/2008, היה צריך להיעשות מאמץ בינלאומי עקבי ויעיל הרבה יותר כדי ליצור רגולציה של השווקים הפיננסיים. האנשים מצפים, ובצדק, שסוף־סוף יהיה ברור אחת ולתמיד שגם קונצרנים בינלאומיים משלמים מסים. זה קשור לצדק של המערכת הכלכלית. במקום זה שורר אי־ביטחון באשר לשאלה האם רגולציה של הבנקים תלווה שוב בהקלות, וקיימת אי־ודאות באשר למדיניות הפיננסית העולמית שנראית כמשחק מחבואים למניעת תשלום מסים. אנשים שכל שנה משלמים באופן הגון את מסיהם, מפנים גב למערכת הפוליטית כשחברות גדולות לא עומדות בחובותיהן ומחפשות פתרונות זולים ברחבי העולם כדי לחמוק מתשלום מסים".

גם כאן זכתה מרקל למחיאות כפיים סוערות מצד צירי המרכז. זו גדולתה של מרקל: היא הפכה מפלגה שמרנית, שהייתה קרובה לבעלי ההון ולתעשיינים הגדולים, למפלגה בעלת רגישות חברתית. מפלגת מרכז אמיתית, מפלגה של גם וגם. אך דווקא הגישה הזו היא גם שמערערת את מעמדן של מרקל ומפלגתה בקרב ציבור התומכים השמרני השורשי.

לאוזניו של ציבור זה הכינה מרקל כמה משפטים, שנועדו במיוחד לייצר כותרות: "החוק הגרמני תקף כלפי כולנו, ללא יוצאים מהכלל"; "אנחנו לא מעוניינים בקיומן של חברות מקבילות והיכן שהן קיימות ניאבק בכך – החוק שלנו קודם לקודים מסורתיים של כבוד, כללים שבטיים ומשפחתיים ולשריעה, יש לומר זאת באופן ברור"; וההצהרה שזכתה לכותרות הרבות ביותר: "בתקשורת הבין־אישית הממלאת אצלנו תפקיד מרכזי יש להראות פנים. כיסוי פנים מלא אינו הולם ויש לאסור אותו בכל מקום שהדבר אפשרי מבחינה משפטית, זה לא שייך לנו".

התקשורת העולמית מיהרה להדגיש את תמיכתה של מרקל באיסור על לבוש נשים מוסלמי המסתיר את פניהן – בורקה וניקאב – אך הצניעה את המשך דבריה של הקנצלרית: "היכן שהדבר אפשרי מבחינה משפטית". לפי חוות דעת מטעם מחלקת הייעוץ המשפטי של הבונדסטאג מלפני ארבע שנים, איסור כלל־ארצי על לבוש כזה יהיה מנוגד לרוח חוקת היסוד הגרמנית ולא יאושר על ידי בית המשפט העליון. במקביל, כל אחת מ־16 מדינות המחוז בגרמניה יכולה ליזום איסור עצמאי כזה בשטחה. עד כה עשתה זאת רק בוואריה, הנשלטת על ידי השמרנים.

האם יהיה די בהצהרותיה אלה של מרקל כדי להרגיע את דעת הקהל המקומית הסוערת יותר ויותר לנוכח הפרות חוק של פליטים ומהגרים? בעוד צירי המפלגה הנוצרית־דמוקרטית מכונסים באסן, נחשפו שתי פרשות אונס ורצח שהיו מעורבים בהן פליטים צעירים מהמזרח התיכון. במקרה הרצח של סטודנטית גרמנייה שעבדה כמסייעת במרכז קליטה לפליטים, נעשה שוב ניסיון של הרשויות להשתיק את הפרשה כדי "למנוע היווצרות דעות קדומות שליליות בקרב האוכלוסייה הכללית כלפי פליטים".

האנטישמיות של המהגרים

בנאום אחר שנשאה לאחרונה התייחסה מרקל להיבט חשוב אחר של סוגיית הקליטה של הפליטים והמהגרים המוסלמים – האנטישמיות הנפוצה בקרבם. באירוע קבלת פרס מטעם הקהילה היהודית של מינכן, שנערך ב־9 בנובמבר לרגל יום השנה ה־78 לפוגרום 'ליל הבדולח', שיבחה הקנצלרית את השתלבותם של המהגרים היהודים ממדינות ברית המועצות לשעבר בגרמניה, והתייחסה אליה כאל מודל השראה לקליטת גל הפליטים הנוכחי:

"היכן שישן וחדש נפגשים יש צורך בהבנה על ערכים, על כללים ועל נוהגים, כדי לבנות בסיס משותף חדש", אמרה הקנצלרית. "אנחנו צריכים לשים לב לכך גם בקליטתם של האנשים הרבים שבשנה האחרונה חיפשו ומצאו אצלנו מקלט מפני מלחמה, טרור ורדיפה. לימוד שפה, השתלמות מקצועית ועבודה הן המפתחות המרכזיים לפתיחת אופקים חדשים. אבל יש צורך ביותר מכך כדי להשתלב באמת בארצנו, כדי להבין את משמעות החברה והדו־קיום שלנו. חלק מזה הוא למידת ההיסטוריה הגרמנית בקוויה הכלליים, גם ובעיקר הפרק השחור של השואה. לכן חשובה באופן יוצא מהכלל עבודת העברת הידע בעניין זה שנעשית על ידי אתרי הנצחה, מוזיאונים ומוסדות תרבות אחרים, וגם ההתרעה מפני סכנות – סכנות של אנטישמיות ושנאה, גם שנאה נגד ישראל שהיא חלק מהמציאות היומיומית במדינות המוצא של פליטים רבים מהמזרח התיכון".

"אנחנו חייבים להודות בדאגה שקל מאוד לחשיבה אנטישמית, גזענית ושונאת אדם למצוא תהודה, גם במרכז החברה שלנו. שנאה והסתה חסרות רסן מוצאות ביטוי לא רק באנונימיות שבאינטרנט, אלא גם ברחוב, בהפגנות או במרכזי הפליטים. אנחנו לא יכולים להתעלם מכך. אסור לנו בשום צורה להתייחס לכך בטריוויאליות, ויש להתנגד לכך במילים ובמעשים. עלינו להבהיר: מי שמעמיד בספק את עקרונות היסוד שלנו, מסכן את הבסיס לחיי חברה בשלום. מי שמפר צדק וחוק, צריך לשלם את מלוא המחיר על כך".

ועידת המפלגה הנוצרית־דמוקרטית באסן הייתה בעל חשיבות סמלית כפולה: בעיר זו, לפני 16 שנים, נבחרה מרקל לראשונה ליו"ר המפלגה. איש לא האמין אז שיעלה בידיה להחזיק את רסן הנהגת המפלגה זמן רב כל־כך, לא כל שכן להיבחר כאישה הראשונה שתנהיג את גרמניה. מרקל הפתיעה את כולם.

העיר אסן שוכנת במדינת המחוז התעשייתית נורדריין־ווסטפליה – מרכז תעשייתי הנחשב למעוז מסורתי של הסוציאל־דמוקרטים. ב־2005 הפסידו הסוציאל־דמוקרטים בבחירות המחוזיות למפלגתה של מרקל. התבוסה הכואבת ההיא הביאה להקדמת הבחירות, להדחתו של הקנצלר הסוציאל־דמוקרטי גרהרד שרדר, ולבחירתה ההיסטורית של מרקל כקנצלרית. בינתיים החזירו הסוציאל־דמוקרטים לידיהם את השליטה במדינת המחוז המאוכלסת ביותר בגרמניה (קרוב ל־18 מיליון תושבים). באמצע מאי הקרוב יבחרו תושבי נורדריין־ווסטפליה בפרלמנט מחוזי חדש. תוצאות הבחירות הללו עשויות לנבא גם את המשך עתידה הפוליטי של אנגלה מרקל.