גרמניה משלמת את מחיר ההכחשה

זו הייתה שאלה של זמן בלבד.

גרמניה הצליחה בסך הכול להישאר מחוץ למעגל הטרור האסלאמיסטי שפקד את אירופה בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז פרוץ 'משבר הפליטים'. עד ליל אמש. אמנם בקיץ האחרון היו כמה אירועי תקיפה שהסתיימו לרוב בפצועים, אך הרשויות הגרמניות עשו כל שביכולתן כדי להציג אותם כמעשים של 'זאבים בודדים' ולהדביק למפגעים רקע נפשי בעייתי. כלומר, מצבם הפסיכולוגי הקשה של המפגעים המוסלמים, שרובם פליטים שמצאו בגרמניה מקלט בשנים האחרונות, היה המניע לפגיעה באוכלוסייה הגרמנית שיצאה מגדרה בנדיבות וברוחב לב כדי לקדם את פני המגיעים אליה. היא עשתה זאת גם כשהיה ברור שרובם כלל אינם פליטים מסוריה או מעיראק הנמלטים על חייהם מאימת דאעש, אלא אנשים שניצלו את הנסיבות של המאבק הבינלאומי ב'מדינה האסלאמית' כדי לממש חלום ולהגר לאירופה. ולא סתם לאירופה, אלא באופן ממוקד למדינות בעלות מדיניות ליברלית ביותר כלפי פליטים – גרמניה, שוודיה ובריטניה. לחלופין, היו אלה גם טרוריסטים בשליחות.

בדומה לאופן שבו התקיפות המיניות של עשרות נשים בידי מהגרים ממוצא ערבי ומוסלמי בחגיגות סילבסטר אשתקד היוו נקודת מפנה בגישת הציבור הגרמני לסוגיית קליטת ההגירה ההמונית מהמזרח התיכון, יש להניח שכך יקרה גם בעקבות הפיגוע בשוק חג המולד בברלין. מדיון תאורטי על התמודדות אפשרית עם טרור שפוגע במדינות אחרות, עוברת גרמניה למציאות שבה הטרור הוא בעל נוכחות מיידית. זרועות הביטחון הגרמניות היו ערוכות לאפשרות של פיגוע המוני, והיה מידע גלוי על הוראה של הנהגת דאעש לתומכיה לבצע פיגועים בשוקי חג המולד. המשטרה הגרמנית הגבירה בשבועיים האחרונים באופן משמעותי את נוכחותה באתרים המוניים, ובכלל זה סביב לשוקי חג מולד ראשיים. אך בהיעדר מידע מדויק על מפגע המתכנן לתקוף מקום ספציפי, יכולת ההגנה על כל יעדי הפיגועים האפשריים מוגבלת ביותר.

גרמניה משלמת כעת את מחיר פתיחת הגבולות בפני הגירה לא מבוקרת של מאות אלפי אנשים – בעיקר מהמזרח התיכון. מידע מודיעיני מוקדם אפשר לאחרונה לגרמנים 'לדוג' את אחד מראשי הטליבאן, שהגיע לגרמניה בזהות שאולה וביקש לקבל מעמד של פליט. אך כשלא מדובר ב'בכיר' בארגון טרור, הסיכוי לאתר את המפגעים מראש נמוך למדי. בימים האחרונים החלה גרמניה לגרש חזרה למולדתם אפגנים שלא קיבלו מעמד מוכר של פליטים. ארגוני שמאל וזכויות אדם קיימו מחאה נגד הגירוש הזה. עם זאת, ממדי הגירוש הזה – כמה עשרות בני אדם בלבד – מגוחכים לעומת הנתונים הכלליים של ההגירה שהגיעה לאדמת גרמניה משנת 2015.

ההתעלמות לא תועיל

לקראת סוף השנה הנוכחית ביקשה ממשלת גרמניה להראות לאוכלוסייה שהמדינה הצליחה לעמוד במשימת קליטתם של מאות אלפי הפליטים והמהגרים. הקנצלרית אנגלה מרקל הגנה בחירוף נפש על האמירה המפורסמת שלה בתחילת משבר הפליטים: "אנחנו נעמוד בזה". לכאורה הפליטים נעלמו מחוצות הערים הגדולות, והחלו להשתלב במסגרות של עבודה ולימודים. באמצעות שורה של הסכמים עם מדינות אחרות, מספר המגיעים לגרמניה ירד באופן דרסטי (כ־200 אלף איש ב־2016 עד כה, בהשוואה לנתוני השיא של 890 אלף ב־2015).

אבל אתמול המציאות התפוצצה לגרמנים בפנים. פיגוע הדריסה על קורבנותיו הרבים מצטרף לשורה של אירועים אלימים שהצליחו – למרות השתקה מכוונת מצד הרשויות – להגיע לידיעת הכלל, בעיקר מקרים של אונס ורצח נשים מצד צעירים ממוצא מוסלמי.

כמובן, אין להקיש ממעשים אלימים אלה על אופיים של כל מבקשי המקלט המוסלמים והערבים בגרמניה ובאירופה. לנוכח האלימות הרבה של גורמי ימין קיצוני בגרמניה נגד פליטים ומהגרים, ניתן גם להבין את הזהירות הרבה של שלטונות גרמניה ואת הרצון "להימנע ממסקנות מהירות", כדי לא להגביר את העוינות הקיימת ממילא כלפי קהילות הפליטים והמהגרים המוסלמים. אך התעלמות מאופייה האמתי של הבעיה לא תועיל לגרמניה. אם אכן לא מעט ממבצעי הפיגועים האחרונים על אדמת גרמניה עברו הקצנה במהלך שהותם במדינה, אף שזו עשתה מעל ומעבר כדי ללכת לקראתם, הרי שאין מדיניות קליטה אפשרית לאנשים אלו. הקו הרשמי, שלפיו גרמניה צריכה להיערך לשהייה ארוכה מאוד של הפליטים ואולי גם למצוא מזור לבעיותיה הדמוגרפיות באמצעותם, היה טעות מוחלטת. את הגברים הצעירים, רוב הפליטים והמהגרים, היה צריך לרכז במסגרות שבהם הפיקוח עליהם היה מוחלט ולהכינם לבדיקת רקע מידית וגם לשיגור חזרה לארצות מוצאם. עם כל ההבנה לבעיות הנפשיות של הגרמנים, הקשורות לעבר הנפשע שלהם במלחמת העולם השנייה והמונעות מהם לנקוט צעדים מסוימים שעלולים להתפרש כחזרה על מעשי הנאצים – אי־פעולה היא מתכון לאסון, כמו זה שאירע אמש.

נקיטת אמצעי זהירות מתבקשים במצב שבו הביטחון הלאומי נמצא בסכנה, איננה קשורה בכל דרך שהיא להשמדה השיטתית והתעשייתית של היהודים לפני כשבעים שנה. ככל שהגרמנים ימהרו להבין את ההבדל שבין עניין אחד לאחר, כך יקל עליהם להתמודד לא רק עם ההווה ועם העתיד, אלא גם עם העבר.