עובדי הקבלן הם עלה התאנה של ניסנקורן וכחלון

שר האוצר משה כחלון ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן מצאו תחביב חדש: "בעיית עובדי הקבלן", שהפכה משום מה ליעד ראשון במעלה למיגור ולחיסול. ההסתדרות החלה להיכנס לעניין כבר לפני כמה שנים, ופעילותה בתחום מעוררת שאלות רבות.

באופן מסורתי, ההסתדרות מעדיפה כידוע להיאבק למען העובדים החזקים, והדוגמאות לכך רבות מספור. רק מהשנה האחרונה ניתן למנות את המלחמות על תנאיהם של עובדי חברת החשמל, עובדי הנמלים, הטייסים והמצילים.

הדוגמה הטרייה והבולטת ביותר התרחשה סביב הסכמי השכר במגזר הציבורי. המו"מ בין משרד האוצר להסתדרות התמקד בגובה התוספת ובאופן החלוקה שלה, כאשר ההסתדרות דרשה תוספת שכר אחידה של 11% לכלל העובדים. מעבר לאבסורד שבדרישה הזו, תוספת שכר כזו מיטיבה מטבעה עם העובדים החזקים הרבה יותר (11% משכר המינימום הם כ־500 שקלים, 11% מ־20 אלף שקלים הם כ־2,000 שקלים). מלבד ההתנגדות של האוצר לגובה התוספת שדרשה ההסתדרות, באוצר תבעו גם שהיא תינתן באופן דיפרנציאלי, כך שהתוספת תהיה מאוזנת יותר. ההסתדרות מצדה המשיכה להיאבק על כך שהעובדים החזקים יקבלו הרבה יותר מהחלשים, עד שהצדדים הגיעו לפשרה מסוימת.

החלטת ההסתדרות לפעול גם למען העובדים החלשים מעידה כנראה כי הביקורת הציבורית עליה מחלחלת. הגוף שנתפס כמגן ה"מסודרים" הבין שכדי להצדיק את קיומו הוא צריך לפעול גם למען החלשים, ופנה לאגד את עובדי הקבלן ולדאוג להעסקתם באופן ישיר.

אלא שבמהלך זה יש מידה רבה של צביעות. חשוב לזכור כי עובדי קבלן קיימים משתי סיבות עיקריות: עלות העסקה גבוהה מדי, וחוסר גמישות בהעסקה. הנקודה השנייה היא המרכזית בסיפור: הענקת קביעות לעובד עלולה לגרור עמה השלכות קשות לעסק, מפני שאם העובד לא יעיל, או כאשר העסק נתקל בקשיים, לא ניתן לפטרו. לכן, הסיטואציה שבה ההסתדרות מעבירה עובדים להעסקה ישירה היא אירונית; ההסתדרות מנסה לתקן תופעה שהיא תרמה ליצירתה והתפתחותה באופן ישיר, באמצעות מניעת רפורמות להגברת היעילות במקומות עבודה שתחת חסותה.

במרכז טאוב כתבו על הנושא הזה כך:

במקרים רבים, בייחוד במגזר  הציבורי, העסקה ישירה הייתה עדיפה על פני העסקה דרך קבלן למעסיק ולמועסק כאחד, והמכשול העומד בפני העסקה כזו הוא הצורך להעניק לעובד קביעות. במקרים אלו נוצרים מעמדות של עובדי קבע מאוגדים, ועובדים זמניים מעוטי זכויות… אם ברצוננו לצמצם את הפגיעה בעובדים חלשים, נחוץ הן להגביר את גמישות ההעסקה בשוק העבודה, בייחוד במגזר הציבורי, והן לדאוג לאכיפה קפדנית של זכויות עובדי הקבלן, בדגש על עובדי קבלן שירות.

ההסתדרות שבראשה עומד ניסנקורן יצרה תנאי העסקה בלתי אפשריים, שחייבו את המשק לפנות לאפיקים גמישים יותר וליצור מעמד עובדים בעל תנאים גרועים יחסית. העברת עובדי הקבלן להעסקה ישירה מבלי לבצע רפורמה בדיני העבודה ותנאי ההעסקה במשק, רק תיצור שוב בעיה נוספת: עלויות ההעסקה יעלו, עובדים לא יעילים לא יפוטרו, והמשק יתור אחר פתרונות אחרים. ייבוא עובדים זרים מעבר לים עשוי להיות המענה שיימצא. האם לכך חותרים ניסנקורן וכחלון?

מעבר לכך, סוגיית עובדי הקבלן רחוקה מלהיות בעיה מרכזית של המשק הישראלי. על פי הנתונים, בישראל אין הרבה עובדי קבלן באופן יחסי. מחקר של ד"ר נעם גרובר, חוקר במרכז טאוב (המבוסס על נתוני 2011) מצא כי על פי הגדרות בינלאומיות, שיעור עובדי הקבלן בישראל נע בין 0.62% ל-1.48% מהעובדים. זהו שיעור נמוך או ממוצע ביחס לעולם, והוא נמצא בירידה מתמדת. במילים אחרות: אם התרשמתם שהסוגיה הכלכלית הלאומית הראשונה במעלה (אולי אחרי הדיור) היא תופעת עובדי הקבלן – אתם טועים.

צריך גם לזכור שבכל מקרה אין שאיפה להוריד את ממדי התופעה לאפס ולהעלימה כליל. מעבר ליתרונות עבור המעסיקים, במקרים רבים עבודה במסגרת קבלנית רצויה גם לעובדים – למשל, סטודנטים שאינם מעוניינים להתחייב לעבודה קבועה, או עובדים המעוניינים במשרות חלקיות בזמנים נוחים בשל אילוצים משפחתיים.

רומן מטריד

למרות הרצון הטוב, קשה להתלהב מפסטיבל העברת עובדי הקבלן להעסקה ישירה. ההסתדרות היא עדיין גוף גדול ולא שקוף, הדואג בעיקר לעובדים החזקים. הניסיון לסייע לעובדי הקבלן הוא נחמד, והוא אכן מביא רווחה לעובדים חלשים רבים, אבל קשה להתייחס אליו כאל יותר מעלה תאנה. אם ההסתדרות באמת חברתית כל־כך, אולי כדאי שתבהיר על מה היא מוציאה תקציב של מיליארד וחצי שקלים בשנה, שתבטל את תופעות הנפוטיזם והפרוטקציה, ותנהג באחריות גדולה יותר כלפי ציבור משלמי המסים בישראל. חוץ מזה, גם אנחנו נשמח לסוף שבוע באילת ב־300 שקל כמו ראשי הוועדים. חברתי, לא?

גם הפוקוס המיוחד ששר האוצר נותן לנושא עובדי הקבלן הוא עניין מוזר. מעבר לזניחות היחסית של התופעה בישראל, שר האוצר היה תורם הרבה יותר לשוק העבודה אם היה מצליח להכניס למו"מ עם ההסתדרות גם את נושא גמישות ההעסקה במגזר הציבורי, שקיפות ההסתדרות, או זכויות השביתה המפליגות בישראל. אלה נושאים חשובים ומשמעותיים יותר מדיפרנציאליות השכר של עובדי ההסתדרות והעברתם של כמה אלפי עובדי קבלן להעסקה ישירה.

האמת היא שמי שעוקב אחרי הרומן הלוהט בין משרד האוצר להסתדרות לא אמור להיות מופתע במיוחד. בראיון שסיפק כותרות רבות ("אם המיסוי לא פוגע בצמיחה הוא לא דבר שלילי"), אמר ניסנקורן ל'כלכליסט' ש"אני ושר האוצר עובדים במודל שיתוף, וכשאני בא אליו עם מצוקה הוא מנסה לפתור אותה יחד איתי". בספטמבר אמר ניסנקורן כי "כחלון הוא שר האוצר הכי חברתי שהיה בישראל". כאשר יו"ר ההסתדרות מחמיא לשר האוצר, הגיע הזמן להתעורר.