בראיון של הנשיא אובמה עם אילנה דיין אפשר היה לראות שוב את התלישות, העוינות וחוסר הכנות שלו בנוגע לישראל. אך דבר אחד היה חסר: שאלות קשות
הנשיא הפורש ברק אובמה יודע שהנכס העיקרי שלו הוא האידיאליזם שהוא יודע לבטא, הרוח, העקרונות המופשטים הגבוהים. בנאום הפרידה שלו לפנות בוקר בשיקגו, עיר הבית שלו, הוא ניסה להעניק גם קצת פיוט לתכנים. זה היה לטעמי הנאום הכי פחות לחוץ ולכן גם הכי טוב של אובמה בכהונתו רוויית הנאומים לאומה ולעולם כולו. הוא התחבר לדמות ספרותית מיתולוגית, אטיקוס פינץ', שאמר "אתה אף פעם לא תבין מישהו עד שתיכנס לעורו", והמריא באחד הקטעים לספירות של מטיף דתי המשתמש במקצבים של בוב דילן, כשהשמיע שורות בנוסח "ראיתי מדענים שהחזירו את התחושה לרגליו של נכה". ראיתי וראיתי ושוב ראיתי. האופטימיות הגבוהה הרגילה של אובמה, זו שמלהיבה את מאזיניו ותומכיו, ומדלגת על התוצאות הרות האסון של מדיניותו במקומות רבים בעולם.
זה אותו סוג של רצון טוב עקר, שגרר את אובמה להעניק ראיון סיום לאילנה דיין. לא משנה מה נחשוב על אובמה ועל שנות העימותים שלו עם ממשלת ישראל, ברור שיש לו יחס מיוחד לישראל. עם כל הביקורת עליו, היחס שלו לישראלים אמיתי יותר מיחסו של קודמו בתפקיד ג'ורג' בוש. הוא מאמין שצריך לשכנע את העם בישראל. אבל בראיון עם אילנה דיין אפשר היה לראות שוב את התלישות שלו. שוב הוא חזר ודש ללא הפסק בנושא ההתנחלויות, וטען שמספר המתיישבים עלה מ-300 אלף בתחילת כהונתו ל-400 אלף. ושוב איבד את הקהל שלו, אם כי אולי זכה לאוזן קשבת במערכות של כלי תקשורת ואצל אילנה דיין עצמה. אילנה דיין שייכת לאותו מגזר של אנשי תקשורת שפיתחו כלפי אובמה יחס של התמוגגות חנפנית מהיום הראשון בשנת נשיאותו הראשונה. אובמה היה האיש הנכון. ביבי, כך חזרו המרואיין והמראיינת פעם אחר פעם על שמו הפרטי של ראש ממשלת ישראל, היה האיש הלא נכון. אובמה האיש הנערץ, ביבי האיש השנוא. אובמה המנהיג שרוצה בשלום ובצדק, ביבי האיש שאינו מוכן לוותר על חתיכת שטח.
כן, למרות שמדובר בראיון סיום, היסטורי במידה מסוימת עם נשיא ארצות הברית, הדיכוטומיה בין גישתה החנפנית והמשתפכת של אילנה דיין כלפי אובמה, ובין גישתה התוקפנית, המכפישה והמרעילה כלפי ראש ממשלת ישראל ורעייתו – זועקת. רק תמול שלשום היא עמדה מול המצלמה והקריאה כתלמידה נזופה את התגובה הארכנית שהכתיב נתניהו.
הישראלים לא מקשיבים
זה היה ראיון של אילנה דיין שלמדה משפטים בייל, עם בוגר הרווארד במשפטים ברק אובמה. דיין היא מסיונרית של המפלגה הדמוקרטית בטעם הרווארד, שמוצאת את עצמה שבויה בכפר הילידים הפרימיטיבי הזקוק לאילוף וחינוך. זו דמוקרטיה של "ערכים" ו"מהות", ולא דמוקרטיה של בחירות ושלטון רוב. היא קיבלה את אחת מאמירות הסיום של אובמה, כי גם אם ישראל תמשיך במדיניות שמייצרת קיצוניות ואלימות וטרור, ארצות הברית תמיד תעמוד לצדה. יש לנו שם תמיכה דו־מפלגתית. שוב אותו ערבוב של סיבה ומסובב, שבו ישראל היא זו שבמדיניותה מעודדת אלימות.
זו בעצם הסיבה העמוקה לכך שאובמה איבד די בהתחלה את הקשב של הישראלים, שאותם כל כך רצה לרכוש ולהרשים. זה אותו חוסר כבוד שהפגין כלפי "ביבי" לאורך שלטונו. הוא לא קלט שלישראל יש ניסיון מסוים עם מערכת ההסכמים עם הפלסטינים, ומתחת לעומק הניסיון הזה קיימות עוד שכבות של עשרות רבות של שנות קונפליקט וטרור. אבל בייחוד הניסיון האסוני של מסירת שטח לטובת שלטון של ארגוני טרור, גם ביו"ש ובעזה וגם בדרום לבנון. חלק מהניסיון החמור הזה קשור לכך שהתברר ששום מטוס F35 ושום נשק מתוחכם ושום מערך מודיעיני מתקדם המונה אלפי חיילים לא יכול לפצות על משגה אסטרטגי כבד, שבגללו קיבלו ארגוני אש"ף וחמאס בסיסים טריטוריאליים שמהם יצאו למרר את חיי הישראלים מאז יום א' של הסכמי אוסלו. מה גם שהאליטה הישראלית בראשות רבין ופרס בהחלט מכרה לישראלים את הסכמי אוסלו כהסכמי שלום וסוף לשפיכות הדמים, המשלימים את הסכם השלום עם מצרים וירדן.
אלה כמובן נושאים שאשת התקשורת דיין לא הקשתה ביחס אליהם. לא כאשר מדובר בנשיא הפורש. מה ששוב התגלה זו התכונה האמריקנית שקלינטון היה אשף שלה: לעטות ארשת פנים כנה ומתחסדת גם כאשר אתה משקר. כך אובמה הכחיש ביושר ובכנות את מעורבותה של ארצות הברית כיוזמת החלטת הגינוי במועצת הביטחון.
אובמה היה תיאטרון מנהיגות איכותי ומהנה. זה היה היתרון שלו על פני מנהיגי תבל האחרים. אם נשיאות הייתה עסק של רצף נאומים, הרצאות וראיונות – נשיאותו של אובמה הייתה אולי המוצלחת בתולדות ארצות הברית. אך בין לבין, בתפקיד של מנהיגות מבצעת צריך גם להראות תוצאות. ובתחום הזה אובמה ניסה להגשים בצורה הקיצונית ביותר את מצע האגף הסוציאל־דמוקרטי של מפלגתו.
הייתי בארצות הברית פעמים אחדות בתקופת נשיאותו של אובמה. בפעם הראשונה זה היה כחודש וחצי לאחר השבעתו ב-2009. זה היה כשהציג את תכנית התמריצים האדירה שלו בהיקף של קרוב ל-800 מיליארד דולר. כמו כל מי שמכיר קצת את חוקי הכלכלה החופשית, הייתה לי הרגשה שאובמה מתחיל ברגל שמאל. הוצאה ציבורית כאמצעי לעידוד המשק לצמיחה, במקום מהלכים שיעודדו אמון מחודש במשק והשקעות. זו הייתה תגובתו למשבר הפיננסי הנורא שאותו קיבל כירושת סיום הקדנציה מקודמו בוש.
צריך בכל זאת להזכיר ולתת קרדיט לאובמה שקיבל את המפתחות עם תיק של שתי מלחמות, בעיראק ובאפגניסטן, מלחמה נגד הטרור של אל־קאעידה, ומשבר כלכלי שעלול היה להחזיר את ארצות הברית לשפל הגדול של שנות ה-30. אז כעבור שמונה שנים ארצות הברית לא נמצאת בשפל כלכלי, אבל זה סוג של סטגנציה, צמיחה חלשה של פחות מ-2 אחוזים, ומספרים מבהילים של אמריקנים שנפלטו משוק העבודה ולכן לא סופרים אותם בסטטיסטיקה. מדובר ביותר מ-90 מיליון. אובמה ניסה ללכת בדרכים הקיינסיאניות הישנות כדי להחזיר את המשק לפעילות על ידי הוצאה מוגברת: בתקופתו הוא כמעט הכפיל את החוב הלאומי שצברו כל קודמיו בבית הלבן. זה מדהים. היום יחס החוב־תוצר של ארצות הברית הוא יותר ממאה אחוז, והחוב הלאומי מגיע קרוב מאוד ל-20 טריליון דולר. תרומתו של אובמה לחוב היא 9.3 טריליון דולר.
פה היה מתאים שאובמה ייתן איזשהו קרדיט ליריב מדיני כדוגמת נתניהו. נתניהו הלך בדרך הפוכה לזו של אובמה, וכבר בשנה הראשונה שלו שחרר את המשק מהשפעות המשבר העולמי והעביר את הכלכלה מצמיחה שלילית לסביבות 5 אחוז צמיחה. עכשיו חזר המשק לצמוח שוב בקצב של 4 אחוזים. יחס החוב־תוצר ירד בתקופת נתניהו מכ-100 אחוז ל-60 אחוז. רק לפני חמש שנים עמד יחס החוב על קרוב ל-70 אחוז, וכלכלני המחאה החברתית תבעו להגדילו עד קרוב ל-75 אחוז. צריך לציין שלמרות קיצוץ אדיר בהוצאות הביטחון בארצות הברית, שכללו קיצוץ של כמחצית התקציב והקטנת הצבא, זה לא עזר כלום להוצאות החברתיות באמריקה.
איראן תחילה
תוך חודשים אחדים מהשבעתו יצא אובמה לקהיר, זה היה ביוני 2009, והושיט ידו לפיוס עם העולם המוסלמי. המסר שהובן בישראל, וגם במקומות רבים בעולם המוסלמי ובמערב, היה שישראל היא הבעיה. שהנשיא החדש מתכוון ליצור מרחק בין ישראל לארצות הברית. הוא השתמש בכמה ביטויים: ישאיר רווח של "אור יום בינינו", הבטיח יחס של "אהבה קשוחה", אמר שלתמוך בישראל זה לא רק להסכים עם הליכוד. היו הרבה ביטויים, ועיתונאים ישראלים בכירים הוזמנו לביקורים ארוכים בממסדים השונים בארצות הברית וחזרו בתחושה קשה שארצות הברית מתכננת התקרבות לערבים וזה יהיה על חשבון ישראל. מתכון ישן ומוכר עד זרא מהצד האמריקני.
באותו נאום "לעולם המוסלמי", כשבשורות הראשונות יושבים חביביו מהאחים המוסלמים, הוא דרש מישראל להפסיק מיד את ההתנחלות. הוא עיגן את זכות הקיום של ישראל בשואה. והכי חשוב: הוא קיבל כותרת ראשית והשתפכות שלא הייתה כדוגמתה בעיתון 'הארץ'.
בסתיו של אותה שנה נערכו בחירות באיראן, שגררו תנועת מחאה ברחובות שהתקוממה נגד עריצות האייתוללות. היו טענות לזיופים נגד מועמד המחאה מוסאבי ולטובת אחמדינג'אד הזכור. אך להפתעת העולם אובמה עמד מנגד. הוא שיגר ברכת שנה טובה לאייתוללות. השמאל בישראל כהרגלו מצא את האיש הרע: זוהי ישראל שתמיד בעת התקוממויות ומרד בעולם יוצאת למלחמות. כמו שהיה ב-56'. אבל זה היה עוד מסך עשן של תומכי אובמה בישראל. ישראל לא יצאה לשום מלחמה. הם רק הצליחו להתעלם ממרד למען החירות, כיוון שהעריצות האסלאמיסטית הרדיקלית זה בדיוק מה שהם תומכים בו כשמדובר במאבק נגד הקולוניאליזם הישראלי או נגד הדמוקרטיה המערבית הקפיטליסטית.
נוצרה תחושה שזו גם השקפתו של אובמה, בהדרכתה הפוליטית של היועצת הקרובה לו, ואלרי ג'ארט. אובמה רמז על כך פעמים אחדות. עוד בדרכו לקהיר ב-2009 דיבר בראיון טלוויזיה על זכותה של איראן לפיתוח גרעיני ולהעשרת אורניום. בהמשך רמז לכך שאיראן סבלה מהתערבות אימפריאליסטית, ובשנה האחרונה הזכיר בפירוט, בראיון עם ג'פרי גולדברג, את ההפיכה נגד מוצאדק ב-1953 שאחריה חזר השאה לשלטון. בהפיכה הייתה הכוונה של ה-MI6 וה־CIA. זה היה מסע של בקשות סליחה והתנצלויות מהעולם שסבל כל כך מהתערבותה של ארצות הברית לאורך כל תקופת המלחמה הקרה.
בנאום הפרידה שלו לפנות בוקר שינה אובמה את הטון במפתח סול שלו: הוא כרך יחד את המתנה שאמריקה קיבלה מהאבות המייסדים, את היותה של אמריקה רפובליקה ולא עריצות, את המשיכה של המהגרים והפליטים והעבדים המשוחררים, את כל אלה כלל בחבילה אחת עם הנחיתה בחוף אומהה ואיוו ג'ימה, מלחמות עיראק ואפגניסטן, ואף השתמש לראשונה בצורה חיובית בביטוי "הייחודיות של אמריקה".
ההונאה שלא מדברים עליה
אילנה דיין שאלה את אובמה אם ביבי שיקר לו או הונה אותו, במקום לשאול על ההונאה הגדולה של אובמה. אחד המוטיבים של אובמה משנתו הראשונה בנשיאות היה שלא יהסס במקרה הצורך לתקוף את מתקני הגרעין באיראן. הוא חזר על כך באוזני מנהיגים יהודים וגם אינטלקטואלים שמקובלים בישראל, כמו פרופ' אלן דרשוביץ, ואלה חזרו ואמרו שההבטחות של אובמה בנושא הזה אמינות. כבר בחודשים הראשונים היה ברור שהכתבים הבכירים מתייצבים לשירותו כדי להציג את נתניהו כסרבן שלום, ואחר כך כמנהיג מסוכן שעלול להפציץ את מתקני הגרעין.
אף כי החל מ-2013 היה ברור שישראל לא תצא לתקיפה, שיאו של העימות בין אובמה לנתניהו, אחת הדרמות הגדולות של שנות נשיאותו, התרחשה בתחילת מרץ 2015, כשבועיים לפני הבחירות האחרונות בישראל. נתניהו, בניגוד לדעתו של קרטל הכתבים הבכירים, מדן מרגלית ועד רביב דרוקר, מבן כספית ועד יאיר לפיד וציפי לבני, הלך בכל זאת לנאום בקונגרס האמריקני. אם יש איזו נבואה שראוי לרשום לזכות בנימין נתניהו, זוהי ההתרעה שלו בפני האמריקנים בהיכל הדמוקרטיה שלהם מפני האויב הכפול של איראן ודאעש. נתניהו בא כדי לבלום את הסכם הגרעין המתרקם.
בסופו של דבר, כפי שאובמה פתח את השערים בפני אספסוף מדינות האו"ם שעט על מדינת ישראל לפני כמה שבועות, כך הוא פתח את שערי המזרח התיכון בפני התפשטות ההגמוניה האיראנית. ספק אם תושבי חאלב התרשמו מדיבוריו על הצורך להתעמת עם אוטוקרטיות ועם גורמים קיצוניים באסלאם, כפי שכינה זאת בנאומו האחרון. שוב, בינו לבין נתניהו ברור לכול שראייתו של נתניהו עם פרוץ האביב הערבי בסוף 2010־תחילת 2011 הייתה ריאליסטית, ואילו השקפתו של אובמה לקתה באופטימיות מכונפת. מיד אחרי נפילת מובארק בפברואר 2011 דיברתי עם אינטלקטואל פלסטיני. אמרתי שאובמה תקע למובארק סכין בגב. "למה בגב?" הוא תהה. "ישר בבטן, מלפנים".
על הדבש ועל הכופר
הרגע המכונן שתמצת את נשיאותו של אובמה במישור של מדיניות חוץ ואסטרטגיה, היה רגע הנסיגה מהקו האדום שהציב לגבי סוריה. זה קרה באוגוסט 2013, אחרי שהיו הוכחות ברורות לשימוש שאסד עשה בנשק כימי. אובמה קבע ששימוש בסוגי נשק כאלה של רצח המוני יביא לשינוי במדיניות ארצות הברית, והיא תפעל. היא לא פעלה, למרות ציפייה דרוכה בכל העולם לתגובתה הצבאית. הסיבה לכך היא שבאותם רגעי הכרעה ישבו בפגישה חשאית הנציגים האמריקנים הבכירים יחד עם האיראנים בעומאן, וסגרו את פרטי הסכם הגרעין. רק לפני חודשים אחדים נחשף כי האיראנים איימו שהתקפה אמריקנית על בעל הברית החשוב ביותר של איראן, בשאר אסד, תהיה בלתי נסבלת מבחינתם והם ייסוגו מההסכם. אובמה ליווה את חיזוריו אחרי האיראנים בתשלומי כופר מבישים בסכומי עתק, בתמורה לשחרור אסירים אמריקנים שהפכו לבני ערובה.
אבל אובמה הפיח רוח גדולה של אידיאליזם בקרב פעילי המפלגה הדמוקרטית, והצליח להפוך אותה למעשה למפלגת שמאל. במערכת הבחירות של 2016 הוא העמיד את מורשתו על כף המאזניים והלך על כל הקופה. הוא היה המשתתף הפעיל ביותר בקמפיין של הילרי. תוצאות הבחירות הן הצבעה בוטה נגד מדיניותו, בייחוד בתחומי הפנים. זה היה מרד נגד כל עולם הפוליטיקלי־קורקט והמערכה שנוהלה נגד המשטרה ומערכת המשפט, שנחשבות על ידי אובמה כמפלות וכמוטות נגד מיעוטים, בייחוד שחורים.
למרות סך כישלונותיו, צריך להיות זהיר ולקבוע שעדיין מוקדם לשפוט מה יישאר בזיכרון הקולקטיבי האמריקני לגבי נשיאות אובמה. בנאום הפרידה שלו הוא בחר לציין כי "האפקט של העבדות וג'ים קראו טרם נמוג". הוא התווה קווי מאבק עתידיים ליתר שוויון וצדק חברתי, והזכיר כי יותר ויותר "ילדים חומים" יצטרפו לחברה. "חוקים נגד אפליה לא יספיקו. גם הלבבות צריכים להשתנות". הוא משאיר אחריו תפריט לארוחה גדולה ומלאה עבור כל מי שירצה להצטרף לאילנה דיין ויתר מעריציו בתקשורת כדי להכניס את הציבור באמריקה ובישראל לסד העינויים השוויוני, שעושה נפלאות לשינוי לבבות ואילוף מוחות.
חוזרים לויכוח הישן לגבי אובמה ויחסו לישראל.
אז הנה הטענה הנגדית- אובמה משקר. הוא עוין את עצם רעיון מדינת הלאום היהודית. הוא עשה ככל יכולתו לפגוע בה ולולא האילוצים הפנימיים בארה"ב היה מביא לחורבננו המוחלט. אובמה הוא שילוב של מרקסיסט פרוגרסיבי אדוק, ואנטישמי בסגנון ג'רמיה רייט ולואיס פאראחן.
להטוטי המילים שלו חסרי משמעות. לעולם אל תאמינו למה שאובמה אומר- רק למה שהוא עושה.
מחזק, זו גם דעתי. אובמה פשוט שקרן. מספיק להסתכל על כמה מהשערוריות האחרונות שהממשל שלו ניסה להסתיר, לדוג׳ העובדה שהצעת האום עליה לא הטיל וטו בושלה במסדרונות הבית הלבן, או ההטבות הסודיות שהעניק לאירן כדי להעביר את הסכם הגרעין, כדי להבין שכוונותיו כלפי ישראל אינן ידידותיות כלל וכלל.
הנסיון לייחס לאובמה רצון טוב, כפי שעושה כאן אמנון לורד, הוא מוטעה. זו שוב נפילה לפח ״הימני הסלחן״ שמספקת חופש פעולה לתופעות כמו אובמה.
כמו העברות תקציבים מטורפות להגנת מדינת ישראל ?
אני שואל את עצמי איך ההתנחלויות שואבות כספים ואת צה"ל לתהומות החרא והרס מדינת ישראל. אפילו 10 אג' לשקית נילון הם לא מוכנים לשלם. אז מי בדיוק שונא ישראל ?
צודק מאה אחוז!
"אז מי בדיוק שונא ישראל ?"- אתה, עם השקרים האנטישמים שלך. ואובמה לא שפך תקציבים על ישראל. לא הייתה לו ברירה, בתי הנבחרים תקצבו- דמוקרטים ורפובליקאים.
לדני'לה, ששכח לסיים את הבננה'לה –
כבר הוסבר והוכח אלף פעמים, באותות ובמופתים, שאת הסיוע הבטחוני קיבלנו בזכות הקונגרס ולמרות רצונו הרע אובמה, אבל העובדות לא יבלבלו חכמים בלילה כמוך.
ומה שגורר אותנו לתהומות החרא, זה לא ההתנחלויות אלא ההסכמים הריקים מתוכן עם האספסוף המכונה "פלסטינים", שמחלישים אותנו ללא הרף.
מי צודק? המפוקח או דני? ולמה התגובה שלך אמורה לעניין אותי אם לא תרמת כלום לדיון?
תיקון קל- עד כמה שידוע לי היא למדה משפטים באוניברסיטת ייל. ולא בהארוורד.
יש דבר אחד ששוכחים הוא עשה את הסנקציות אמנם שלא מתוך לשמה אלא מתוך שכנוע אמתי שישראל תתקוף . וכאן צריך להבין את גדולתו של ראש הממשלה ביבי האיש הצליח (לא משנה אם התכוון לכך או לא) לעשות סנקציות משתקות (לא על כמה אישים וכותרת על סנקציות ) שכל העולם חייב בזה כאשר ניתק להם את רשת הבנקים ועצר את מכירת הנפט. כל מי שחושב שההסכם זה ניצחון "דיפלומטי" צריך להודות לביבי כדבר ראשון .ההסכם הגרעין של אובמה ישנו כמה חלקים של בעיות קשות ורואים שהיה רק רצון להגיע להסכם ולא לפרק את הבעיה . אובמה סתר את עצמו כאשר הוא בעצמו הודה שלא התכוון לתקוף את איראן וכך בעצם מוסס את טענתו שמנע מלחמה אלא אם התכוון שמנע מישראל לתקוף . כאשר הוא טוען ימנע נשק גרעיני ובעצמו טוען שלא יתקוף זה נקרא שקר .
חנפנית.
זה היה מביך לראות אותה. הבעיה היא שהיא לא מבינה שהוא פשוט יותר חכם ממנה.
אבל: אין ספק ששניהם מלאים בעצמם.
מאז התחיל תהליך הפמיניזציה של העיתונות הרמה שלה ירדה לרמת בידור ורכילות. אני זוכר את הדור של העיתונאים הרציניים – על גווניהם הפוליטיים השונים – והם ודאי מתהפכים בקברם לנוכח דור הרִינוֹת, האִילָנוֹת והיוֹנִיוֹת. קשקשת פלצנית של עדר אווזות רהוטות.
מאיפה להתחיל ?
1. "גישתה התוקפנית המכפישה והמרעילה כלפי ראש ממשלת ישראל ורעייתו זועקת." – אתה מתכוון ודאי לציטוט הבא מראיון מנובמבר 2016:
"הכוונה שלנו היא לא לצאת למסע צלב. אלא להראות גם את הצדדים המרשימים של האיש. אני מרותקת לדמותו. הוא לא סתם anybody הוא somebody. היכולות האישיות שלו, האינטלקט, כושר התפיסה, בזיכרון העומק ההיסטורי וגם בתחושת האחריות ההיסטורית. הדואליות בתוכו. יש אצלו גם השקפת עולם ליברלית הומניסטית שהוא הביא מאמריקה, אני יודעת שהיא קיימת — להגיד לך שאני יודעת מה קורה ומתי היא מתכווצת — אני לא. אני כל הזמן מקווה שהיא תקבל ביטוי."
2. "רק תמול שלשום היא עמדה מול המצלמה והקריאה כתלמידה נזופה את התגובה הארכנית שהכתיב נתניהו." – כלומר אתה זוקף לחובתה של אילנה דיין את העובדה שקראה תגובה תוקפנית, היסטרית ושיקרית שהכין נתניהו או נושא כליו ?
3. מתי לאחרונה נאות ראש הממשלה נתניהו לקיים ראיון אמיתי עם עיתונאי ישראלי ?
4. האם מצופה מעיתונאי ישראלי שמוזמן לנשיא ארה"ב לראיון קצר לעשות מעשה גונטז' ולהיכנס באבי אביו ? להפגין מול הבית הלבן ? מה המסר העיתונאי ? מה ניתן להפיק מכך ?
5. אילנה דיין למדה בייל, אובמה בהרווארד.
6. יש הבדלים מסויימים בין כלכלת ארה"ב לכלכלת ישראל, השפעת המשבר ב – 2008 היתה פי עשרות מונים בארה"ב. העובדה שקצב הגידול בכלכלת ארה"ב נמוך מציפיותיך היא מעציבה. אבל לעומת האלטרנטיבה והמצב בו קיבל אובמה את ארה"ב…
7. מי שיקר יותר לגבי התקיפה באיראן – נתניהו או אובמה ?
8. בהצלחה עם טראמפ.
אילנה דיין מביכה בפעם השנייה בראיון עם אובמה עם עיניים מצועפות, חיוך ממתיק סוד, בוז משותף ל"ביבי" ואף שאלה אמיתית אחת. אתה לכשעצמך עושה רושם חי בעולמו הבועתי והמופלא של אובמה שהצהיר אך לפני ארבעה חודשים שהעולם היום הוא בתקופה השלווה והמשגשגת שלו. אותו אובמה בוגר הרווארד שלך שהשקרים והסודות בנוגע להסכם עם איראן נחשפים כל יום קצת יותר. קרא קצת עיתונים וצפה בערוצים מחו"ל שם לא הפסיקו לדבר על זה, בארץ למעט כאן במידה ובעוד אתר אחד או שניים לא צייצו על זה… ואכן בהצלחה רבה לטראמפ
מאיפה להמשיך?
1. התגובה של נתניהו שדיין נאלצה להקריא, הייתה ללא ספק ארכנית, אולי גם תוקפנית. אבל היא לא ממש הייתה היסטרית, וודאי שלא שיקרית. אבל את זה הרי גם אתה יודע בעצם.
2. במאמר אכן נכתב שדיין למדה בייל ואובמה בהרווארד, אז על מה בדיוק אתה מעיר?
3. מעיתונאי ישראלי, כמו מכל עיתונאי אחר, מצופה לא להתאבד אבל כן לשאול שאלות נוקבות את המרואיין. במחשבה שנייה, אולי להביך את אובמה עם שאלות נוקבות זו באמת התאבדות בחוגים אליהם משתייכת אילנה דיין. אחרי שכמעט שרפה את עצמה בתחקיר על "שוברים שתיקה", היא כנראה באמת לא יכולה לעשות להסתכן בכך.
4.אובמה לא שיקר באופן מחפיר וחסר בושה בכל הנוגע לגרעין האיראני? באמת? אתה חי באותו יקום שכולנו חיים בו?
5. הדפסת דולרים בקצב מטורף, הקפאת שער הריבית והחשבת מי שהפסיק לחפש עבודה כמי שכביכול כבר אינו מובטל, אינה שיפור כלכלי. זו פסאדה של שיפור, שלו הייתה נמשכת, הייתה עלולה להסתיים במפולת גרועה בהרבה מן המשבר של 2008. למרבה המזל, ההצגה המגונה הזאת תיפסק כעת, תודות להיבחרו של טראמפ. ואכן, סביר להניח שתהיה לנו הצלחה איתו. הצלחה לארה"ב, לישראל ולכל חפצי החיים בעולם. כן, אפילו לרוסיה. לאיראנים, לפלסטינים ולאוהדיהם, כמוך, תהיה קצת פחות נחת – וגם זו לטובה.
בנוגע למקום לימודיה של דיין, המאמר תוקן בעקבות הערות גולשים ל "ייל".
משובח.
אובמה התבלבל הוא חשב שהוא מאמה תרזה ולא נשיא ארהב. אז שילך להתגורר במנזר בהודו
מאמר מעולה להפיץ אותו, גם אני חשתי בושה. כשצפיתי באילנה דיין מתחנפת לאובמה ומשפילה את נתניהו ובעצם את ישראל בהונאת. אובמנ-זה היה יופי של ריקוד מה יפית
לדעתי אובמה הוא rainmaker מוכשר, כריזמטי, פקחי ושטחי. הוא לא מרכסיסט. אין לו עומק והבנה לשאלות הקשות. התשובות שלו הן "מתק שפתיים" שחוזר על עצמו שוב ושוב. אין ספק שהוא "פרוגרסיבי", מה שלא אומר כלום. המוטיבציה האידיאולוגית המרכזית שלו היא הזיהוי שהוא עושה של בעית הגזעים בארת"ב – שהיא במרכז מחשבתו- עם תחושת הקיפוח והזעם של האיסלם כלפי המערב הקולוניאלי והמדכא. ישראל, יחד עם ארה"ב!, היא בצד הלא נכון במשואה הזו. מיד עם הכנסו לתפקיד רץ אובמה לקהיר ונשא נאום לאומה הערבית. מעשה נוסף שהזדרז לעשותו הוא להרחיק את הפרוטומה של צ'רצ'יל מהבית הלבן ולהחזירה לבריטים. הוקולוניאליסטים הם "בצד הלא נכון של ההיסטוריה", ביטוי שאובמה מרבה להשתמש בו. וברור שאובמה רואה את ישראל כאי קולוניאלי ברצף המוסלמי במזרח התיכון.
היא למדה בייל
המתחרה הגדולה של הארווארד
כל השאר נכון
Sic transit gloria mundi
"כך חולפת תהילת עולם"
הו אילנה
תמיד טענתי שאילנה דיין היא אחת הנשים היפות בארץ. יופי פנימי שמקרין הוד .
בשנים האחרונות משהו החל לחרוק ואילנה כבר לא בדיוק אותה אילנה. אבל אתמול,בראיון שלה את אובמה,הייתי נבוך ולא מאמין שמדובר באילנה דיין. מנאום קהיר ועד היום ,הכל הלך לא רק שונה ממה שאובמה כיוון אליו,אלא בדיוק הפוך. המזרח התיכון עבר תהפוכה היסטורית שמשנה את פני העולם. מילא,אולי שכחה אילנה לנשוך בנושאים אלה,אבל לעזעזאל אילנה,מאות אלפים נרצחים בסוריה ילדים,זקנים,נשים וחסרי ישע וכל מה שיש לך בראש זה לשאול את אובמה למקור הכריזמה שלו. איך את לא מתביישת להתנהג כמו קרנף מכוער שדם הילדים חשוב לך פחות משיערו המאפיר של אובמה.
פשוט לא נתפס. אילנה דיין ,בין הנשים החכמות שהכרתי,אחת הנשים שאי אפשר שלא להעריך. אשה יפה כמו שתמיד חשבתי עליה. כמה מכוערת הייתה אתמול וכמה מכוער היה חיוכה המתחנפן.
הוי אילנה
הצרוף של איש שמאל כריזמטי וקנאי הינו אחד הסכנות הגדולות לדמוקרטיה המודרנית. איני בטוח שהחזרת הפסל של צ'רצ'יל לאנגליה מבטאת הסתייגות מהקולוניאליזם ההיסטורי. נראה לי שהיא מבטאת סלידה ופחד מעולם הערכים המודרני של המדינה הלאומית הלוחמת על חרותה וייחודה. לאור תוצאות מדיניותו של אובמה ניתן להניח שבאם היה מכהן בשנות ה-40-50 כנשיא ארה"ב העולם היה כיום נלחם בדיקטטורה קומוניסטית-נאצית.
כשמאלן אין לו בעיה לתקוע גלגלים בממשלו העתידי של טראמפ ראה מאמרו של זלמן שובל שיראל היום מהיום http://www.israelhayom.co.il/opinion/442397
מדוע להתעסק הכך,אובמה הוא הסטוריה וכך צריך להתיחס אליו!ואנחנו טובים בהסטוריה וטובה ולרעה!!
״מורשת״ אובמה עדיין נתונה בסימן שאלה לדעת לורד אמנון, אבל להערכתי נשיא הספרא וספרא, שעשה כל מאמץ לא לעשות דבר ייזכר כאיש של נאומים ולא של מעשים. לצערנו, גם ראש ממשלתנו היקר, ההיסטוריון בנו של היסטוריון, הוא איש של נאומים, פוסטים ושאר ירקות. לא מתקפה באירן אלא נאום בוושינגטון…
המורשת האמיתית ששני קשקשנים אלו יורישו למדינת ישראל – שימו לב – הוא עתיד של הורדת – אם לא גדיעת – היחסים המיוחדים בין יהודה לרומא שעל הפטומק. קואליציית מיעוטים ובני החופים, שאותה בנה אובמה, תהיה מורשתו האמיתית, והדמוגרפיה לא תכזיב – גם עם טראמפ ועוד נשיא רפובליקאי אחריו – ומדינת ישראל בהנהגת מנהיג הדור, שהשכילה לא להתחבר למיעוטים ולהתחבר באופן חד צדדי למפלגה הרפובליקאית תשלם על כך מחיר יקר, שאותו אפילו לורד אמנון לא יוכל לשלם או להסביר.
וואלה, איזו נבואת זעם! נבואות ישעיהו הן חמשירי ילדים תמימים לידה. "ולמה נקרא שמו נקדימון בן-גוריון? מפני שנקדמה לו חמה בעבורו" (תלמוד בבלי, מסכת תענית). בקיצור, מצא לו שם מתאים למי שהשמש זורחת לו מהמקום ההוא.
peace always looks naïve until it comes about.
אבל לא קיבלנו שלום. קיבלנו מלחמה בסוריה. ובלוב. וגם בתימן. אה, כן, ושלא נשכח את המשך ואפילו התגברות המלחמה בעירק, שאובמה כביכול ניסה לסיים, על ידי הוצאת הצבא האמריקני משם.
זאת לא נאיביות. זאת נבזיות ורשעות.
אילנה דיין היא שיבוט שמלצאני. רוחו המחסלת של סטאלין "שמש העמים" מרחפת על קהילתה בישראל ובארה"ב.
מפחיד לקרוא על אימתם של אנשי תעשיית הבידור בארה"ב לחשוף את תמיכתם בטראמפ.
דוגמה חיה לכך הוא הראיון המיתולוגי שערכה עם דונאלד טראמפ לפני עשרים שנה.
במהלך כל ה"ראיון" הלא מקצועי הזה היא תקפה אותו באגרסיביות, אין לי מושג על מה.
התביישתי בשבילה, כבר אז, כי היא עשתה צחוק מעצמה. מה היא רצתה להוכיח, למען השם?!
לא אשכח את התנהגותו המופתית של טראמפ בראיון הזה. על כל התקפותיה הוא השיב בסבלנות, בחביבות
ובאופן א ב ה י !
העולם זקוק לאבא – והוא קיבל אותו סוף סוף. אבא דונאלד טראמפ.
יפה מאוד
לשניים האלא – המראיינת והמרואיין – הגדרה "עלובי החיים" מתאימה מצויין
ברוך הבא סיום עידן של אובמה שם , הלוואי ועידן אילנה דיין יסתיים אצלינו
כשרואים לעיתים נדירות מראיינת תרבותית המראיינת בנינוחות ולא התלהמות,כשמאפשת למרואיין לענות ולא רק להשאל,שמאפשרים לו לסיים משפט אחד עד הסוף, זו התרפסות. רק להבהרה, לא הצלחתי פעם אחת להבין בערוץ 20, את נושא השאלה והתשובה. מלבד צעקות לא מובן דבר. בקיצור יש מגזר שרוצה כך הזמן מלחמה והלוואי עוד עשקות עיתונאים ברמה של אילנה דיין
מה עשה האיש מלא החסד הרחמים והתבונה למען יבשת אפריקה? אפס, כלום, מאומה. לא עלתה על ליבו כלל.
אחת ולתמיד, בואו נעשה סדר בדברים ונרד לשורש הבעיה, בקצרה: עם הקמת המדינה, היו בכנסת ישראל
שלוש מפלגות קומוניסטיות. כזכור, חבריהן העריצו את סטאלין, כינו אותו "שמש העמים" והתעלמו ממעשי הזוועה
שעשה. לאחר שנים מעטות, גדל "יבול" בבית הגידול הזה: קמו צעירים בארץ, שהאידיאולוגיה הסטאליניסטית של אותן מפלגות קומוניסטיות (מק"י, רק"ח
ומפ"ם), היתה ציונית מדי לטעמם. האידיאולוגיה החדשה שהם רקחו היתה מין שילוב של מרכסיזם קיצוני על פי
פרשנותם, ותמיכה ברעיון הפאן ערבי.
הם כל כך הזדהו עם רעיון המדינה הערבית הגדולה, עד שבתחילת שנות השבעים נתפסה בארץ חוליית טרור שריגלה
עבור סוריה, ובה היה חבר בין היתר, אודי אדיב מקיבוץ גן שמואל.
העשבים השוטים של התנועה החבלנית הזו קראו לעצמם תנועת "מצפן". תנועת "מצפן" ("יהודים" ישראלים,
להזכירכם, תמכה לאורך כל הדרך
ב"חזית הדמוקרטית" הטרוריסטית של ג'ורג' חבש ובמעשי החבלה שלה. בין היתר רצח התלמידים בבית הספר
במעלות. ההתלבטות היחידה של חברי תנועת "מצפן" בעקבות טבח הילדים, היתה חששם מפגיעה ב"שם הטוב"
של החזית הדמוקרטית, טובחת הילדים…
חברי תנועת "מצפן" התפצלו עשרות פעמים, בכל פעם לפלג קיצוני יותר ויותר. רבים מהם עזבו את ישראל
לחו"ל ומשם תקפו והם ממשיכים לתקוף את מדינת ישראל.
הנשארים, והם רבים מאוד, השתלבו בתפקידי מפתח במדינה, בין היתר בתקשורת (עתון "הארץ", למשל).
התנועות "שלום עכשיו", "שוברים שתיקה" ו"בצלם" – מאויישות בעשבים השוטים של יוצאי "מצפן".
אין פלא שחברי "מצפן" לשעבר טורחים כל כך לצלם כל מרפסת שנבנית בהתיישבות ביהודה ושומרון. אל תשכחו, זה
עוד צמחוני לעומת מעורבותם בטבח הילדים במעלות, ועוד מעשים כאלה להתפאר בהם…
מאז ומתמיד, מזה עשרות שנים, הם – בישראל וגרורותיהם חוץ לארץ – מטפחים את החזון האנטי ציוני והפאן ערבי.
מין שילוב דוחה ומגעיל של סטאליניזם, מארכסיזם וחוסייניזם (הכוונה לאמין אל חוסייני).
הם אחראים במידה רבה מאוד ותומכים בתוקפנותו הממאירה של העולם נגד ישראל – כי הם מעוניינים בהשמדת
ישראל. הם טרחו בין היתר לשלוח לברזיל מכתב נגד ראש מועצת יש"ע.
לתפיסתם, מדינה ציונית מחבלת ברעיון הפאן ערביות. זה כמו נטורי קרתא, רק מהצד ההפוך. המאוס יותר.
אין פלא שעתון "הארץ" מפמפם כבר הרבה זמן את התעמולה האופנתית, שבמדינת ישראל מתרחשים תהליכים
"המזכירים את גרמניה בשנות השלושים". עפר לפיהם הטמא. גועל נפש אהוד ברק המצטרף אליהם. גועל נפש
סגן הרמטכ"ל גולן. עפר לפיכם הטמא.
מה מסקנתי מכל מה שכתבתי? ש"הם" ינצחו בסופו של דבר. כי, לדברי המדענים, הג'וקים ישרדו הכי הרבה.
למנהלי הפורום: כתבתי מאמר ארוך המנתח את שורשי ההתנגדות לישראל, אבל כנראה מסיבות טכניות הוא נמחק
לפתע מבלי להשאיר עקבות. אולי בגלל אורכו.
לעניות דעתי, חשוב שזה יתפרסם. אחת ולתמיד. אני מבקשת את אישורכם ועזרתכם בפרסום המאמר.
בכבוד רב ליאורה שהרבני
חשוב לציין עוד: חלק מחברי "שוברים שתיקה", המקבלים במה להטפותיהם בבתי הספר ב"מדינת תל אביב"
התפקדו לתנועת בל"ד הטרוריסטית, שעל חבריה נמנה הח"כ המחבל באסל גאטס, והעבריין הנמלט עזמי בשארה.
וכל מילה נוספת מיותרת.