אסלאמית יותר, ריכוזית יותר: ארדואן מעצב את טורקיה בדמותו

עם הקמתה של 'מפלגת הצדק והפיתוח' (AKP) באוגוסט 2001, הכריז יו"ר המפלגה רג'פ טאיפ ארדואן על שאיפתו להפיל את "האוליגרכיה השלטת" (האליטה הכמאליסטית החילונית והצבא הטורקי), והכריז כי מעתה ואילך טורקיה לא תהיה עוד אותה מדינה. מי שבחרו להטיל ספק בהבטחותיו של ארדואן וראו בהן חלק מנאום קלאסי של פוליטיקאי יומרני, נוכחים לראות עתה כי הוא עמד במילתו במדויק.

ארדואן, השולט בטורקיה במהלך 15 השנים האחרונות, הוא המנהיג הראשון המתקרב בהיקף שליטתו למייסד הרפובליקה הטורקית מוסטפא כמאל אטאטורק, שהנהיג את המדינה בפועל מ־1920 ועד מותו ב־1938. ארדואן שואף לעצב את טורקיה מחדש, והוא מבין כי המפתח להשגת מטרה זו הוא השפעה על דעת הקהל.

בשנת 1928 הצליח אטאטורק להשתלט על זרימת המידע במדינה באמצעות רפורמה שאימצה את הכתב הלטיני ואסרה על השימוש בכתב הערבי. בתי הדפוס שאימצו את הכתב הלטיני הוצבו תחת פיקוח, ומלומדים מסורתיים שהמשיכו להשתמש באותיות הערביות נדחקו לשוליים.

באופן דומה, אם כי בצורה הדוקה פחות, פעל ארדואן לטובת בנייה של מערכת תקשורתית אוהדת כלפיו. בשנת 2007 רכשה קבוצת 'צ'אליק', בהנהגת אחמט צ'אליק ומנכ"ל החברה בראט אלבאיירק, חתנו של ארדואן, את ערוץ ATV, את העיתון 'Sabah' ומספר כלי תקשורת נוספים. סכום הרכישה הכולל עמד על 1.1 מיליארד דולר, שנאספו מאנשי עסקים רבים בתמורה להבטחות שקיבלו על השתתפות בפרויקטים ממשלתיים.

כלי התקשורת הבולטים הללו אפשרו לארדואן לעצב את דעת הקהל במדינה, ולשים קץ למונופול החילוני על תקשורת בעלת השפעה. הם שיחקו תפקיד משמעותי בחיזוק מנהיגותו הכריזמטית של ארדואן ובהפצת ציטוטיו ותמונותיו לצד התעלמות מפרשיות שליליות ששמו נקשר בהן, ושימשו כלי תעמולה למענו ופלטפורמה להתנגחות ביריביו.

"משמרות מהפכה" בטורקיה

ארדואן הביס את יריביו הפוליטיים שוב ושוב במערכות הבחירות של 2002, 2007, 2011 ו־2015. הצלחות אלו אפשרו לארדואן לצבור כוח רב. עם זאת, מחשבות על תבוסה ניצחת של היריבים התבדו בניסיון ההפיכה הכושל ב־15 ביולי אשתקד.

בשנת 2011 התפטר הרמטכ"ל הטורקי אישיק קושאנר במחאה נגד מעצרים בפרשת 'ארגנקון' – שבה קצינים רבים הוכנסו לכלא בטענה כי תכננו הפיכה צבאית נגד ארדואן – ובמקומו מינה ארדואן לרמטכ"ל את נג'דט אוזל. בעקבות מינוי זה סברו רבים כי ארדואן הצליח להשתלט לחלוטין על הצבא הטורקי. עם זאת, ניסיון ההפיכה הכושל לימד כי 8,651 חיילים טורקים, המהווים כ־1.5% בלבד מכלל הצבא הטורקי, עלולים עדיין לנסות לתפוס את השלטון במדינה, ואף ירחיקו לכת עד כדי הפצצת הפרלמנט הטורקי כדי להדיח את ארדואן מכס ההנהגה.

לאחר ניצחונו נגד הקושרים החל ארדואן לדמות את ההתנגדות של העם הטורקי נגד הקושרים למלחמת העצמאות הטורקית. אולם גם ארדואן מודע היטב לעובדה כי הצבא לא סייע בהבסת הקושרים שבאו מקרבו. עובדה זו הובילה אותו לקבל החלטות דרסטיות על גורלו של הצבא הטורקי, ובהן הורדת שיעור אנשי הצבא המשרתים במשרד ההגנה, הכפפת הרמטכ"ל ישירות לנשיא, והוצאת חילות הצבא מסמכות הרמטכ"ל בעניינים שאינם מבצעיים והכפפתם למשרד ההגנה המנוהל על ידי אזרחים.

ארדואן לא הסתפק בשינויים אלה. הוא סגר את בתי הספר הצבאיים ובמקומם חנך אוניברסיטה חדשה בשם "הגנה לאומית". מהלך זה יאפשר לארדואן לגייס בעתיד חיילים נאמנים שסיימו את לימודיהם בבתי הספר הדתיים על שם 'אימאם חאטיפ'. בעזרת צעדים אלו שואף ארדואן לצמצם סיכויי הפיכה פוטנציאליים. בנוסף, לפי פורטל החדשות "TimeTurk" המזוהה עם השלטון, ארדואן שואף להקים צבא חדש בדומה ל"משמרות המהפכה" האיראניים. הכוחות המיוחדים של המשטרה, שנכנסו לחילופי אש כבדים בליל ניסיון ההפיכה נגד החיילים הקושרים, נתפסים כמועמדים הטובים ביותר למשימה.

אם לא די במשטרה, בטורקיה קיימים ארגונים כמו "בתי העות'מנים" ו"ארגון הצעירים של ה־AKP", שבדומה לבסיג' האיראני מתפקדים כצבא הצללים של המשטר ומורכבים לכאורה מאזרחים. יש להניח כי שינויים אלו יושמו ככל הנראה על ידי יו"ר חברת הייעוץ הביטחוני SADAT, עדנן טנריורדי, שבשנת 1996 סולק מהצבא הטורקי בשל אופיו האסלאמיסטי. מאז ניסיון ההפיכה הכושל משמש טנריורדי יועצו של ארדואן לענייני צבא.

אם יצליח ארדואן ליישם את כל תוכניותיו הוא יוכל לעצב צבא חדש לפי השקפת עולמו. במילים אחרות, ארדואן יוכל להשתמש בצבא הטורקי כביטוח לשלטונו, בדיוק כפי שנהג מייסד הרפובליקה אטאטורק כשהשתמש בצבא ככלב השמירה של משטרו החילוני.

מוחקים את דרווין מספרי הלימוד

לצד ניסיונותיו להשתלט על דעת הקהל במדינה מבצע ארדואן רפורמות דרסטיות במערכת החינוך, מתוך שאיפה להטביע את חותמו על המורשת הטורקית.

השינויים הגדולים החלו בשנת 2012, כאשר ארדואן הסיר את האידאולוגיה של "אטאטורקיזם", אשר שימשה עד אז כעקרון יסוד במערכת החינוך הטורקית. השלב הבא היה הסרה של שיעורי "לימודי הביטחון" מתוכנית הלימודים, שבמסגרתם ניתנה לגיטימציה להתערבות של הצבא בענייני המדינה. באותה שנה נשא ארדואן נאום היסטורי והכריז כי ברצונו לגדל "דור דתי". לביקורות החריפות שנמתחו עליו מצד האופוזיציה החילונית השיב ארדואן כי אין בכוונתו לגדל "דור אתאיסטי".

על רקע שינויים אלו הכניס ארדואן לתוכנית הלימודים שלושה קורסים חשובים להעברת סדר היום שלו: "חיי הנביא מוחמד", "הקוראן הקדוש" ו"טורקית עות'מנית". הקורסים החדשים נתפסו בקרב החילונים במדינה כתשובתו של ארדואן לרפורמות החילון של אטאטורק. ואכן  בנאום אחר, בשנת 2014, הצדיק ארדואן את החששות של הציבור החילוני כאשר הכריז כי אטאטורק טעה כשביסס את עקרונות היסוד של מערכת החינוך על רציונליות ומדע בלבד, והצהיר כי לצדם יש להדגיש את חשיבותה המכרעת של הדת.

כאשר בוחנים את התמורות שחלו במערכת החינוך הטורקית עולה בבירור כי ארדואן עומד במילתו. כך, למשל, כשעלה לשלטון ב־2002 עמד מספרם של בתי הספר הדתיים "אימאם חאטיפ" על 450 בתי ספר עם 71 אלף תלמידים. ב־2016 קפץ מספר זה ל־1,149 בתי ספר עם 870 אלף תלמידים. מדיניות ההדתה התחזקה עוד יותר אחרי ניסיון ההפיכה הכושל. רק לאחרונה פרסם משרד החינוך הטורקי כי אידאולוגיית "אטאטורקיזם" לא תיכלל יותר בעקרונות מערכת החינוך, ומידע על אטאטורק יצומצם משמעותית.

לצד המחיקה ההדרגתית של אטאטורק מן ההיסטוריה הרשמית, גם המורשת החילונית נמצאת תחת התקפה. כך לדוגמה הוסרה תיאוריית האבולוציה של צ'ארלס דרווין מספרי לימוד, לבל תתנגש עם השקפת העולם האסלאמית. המושג "ג'יהאד" נכלל בעקרונות היסוד, הכוללים נושאים כגון אהבת המולדת וזכויות אדם.

מתנת יום הולדת לפרלמנט

אם לא די בכל זה, ארדואן שואף להחזיק גם בסמכויות הפוליטיות שהוא הפקיד לכאורה בידי ראש הממשלה בינאלי יילדרים. כיום ארדואן מנהל את מדינתו לפי המודל הרוסי שאפיין את היחסים בין פוטין ומדבדב, כלומר: ראש הממשלה יילדרים פועל לפי הוראותיו של הנשיא ארדואן וחסר כל סמכות פוליטית בעצמו. עתה מבקש ארדואן להסיר גם את "ייפוי הכוח" שנתן למפלגתו וליילדרים. לא מן הנמנע כי נוכחותם של מנהיגים כריזמטים אחרים בתוך מפלגתו, כגון עבדאללה גול או אחמט דאוטאולו, מהווה איום עבור ארדואן, החושש מפיצול במפלגה. מסיבה זו הוא רואה במעבר לשיטה נשיאותית כעניין הכרחי לטובת הישרדותו הפוליטית.

לצורך יישומם של כלל השינויים הללו, ארדואן יודע כי עליו לבצע מספר תיקונים דרסטיים בחוקה הטורקית ולהעביר את טורקיה משיטה פרלמנטרית לשיטה הנשיאותית. לשם כך הוא זקוק ל־367 קולות בפרלמנט, אך עם 317 מנדטים בלבד של 'מפלגת הצדק והפיתוח' היעד  הזה נראה שאפתני מדי. מה עושים? הבנה זו דחפה את ארדואן לכרות ברית עם מפלגת התנועה הלאומנית (MHP) של דבלט בחצ'לי, המחזיק 39 מנדטים בפרלמנט. הסכם זה חייב את ארדואן ליישב את לב המחלוקת בין שתי המפלגות: תהליך השלום עם הכורדים, שהמפלגה הלאומנית מתחה עליו ביקורת רבה. עם זאת, המבצע הצבאי הנרחב בדרום מזרח טורקיה, ופיגועי הטרור של המחתרת הכורדית נגד מרכזי אוכלוסייה טורקיים הביאו ממילא לקריסת תהליך השלום עם הכורדים החל מיולי 2015. עם זאת, מנהיגי מפלגת העמים הדמוקרטית (HDP) הפרו־כורדית עדיין לא הוצאו אל מחוץ לחוק.

בנובמבר האחרון נאסרו יושבי הראש של ה־HDP, סלאהטטין דמירטאש ופיגן יוקסקדא, במסגרת הטלת מצב חירום, בטענה כי שיתפו פעולה עם המחתרת הכורדית. כניסתם לכלא סללה את הדרך לברית בין ארדואן לבין ה־MHP, שכן המפלגה הלאומנית התנגדה בתוקף למתן לגיטימציה למפלגה הכורדית. כליאת מנהיגי המפלגה הכוררדית הולמת את שאיפותיה של המפלגה הלאומנית. שתי המפלגות יחד מצליחות להגיע ל־330 מנדטים בפרלמנט, ולפיכך יוכלו להביא רפורמה דרסטית זו למשאל עם.

אם הרפורמה תאושר על ידי העם הטורקי, יהפוך ארדואן לנשיא המחזיק בסמכויות ובכוח חסרי תקדים, שלא יוגבלו במנגנון יעיל של איזונים ובלמים. התקשורת הטורקית מדווחת כי התאריך המיועד לביצוע משאל העם הוא 23 באפריל, יום חנוכת הפרלמנט הטורקי שנחגג עד היום כ"חג הריבונות הלאומית והילדים". כך שאם ארדואן ינצח במשאל העם, הוא יביא לביטול כוחו של הפרלמנט הטורקי דווקא ביום ציון הולדתו. בנוסף, תאריך זה משרת את האינטרסים האסטרטגיים של ארדואן, מאחר שמצב החירום שהוכרז על ידו עתיד לפוג ב־20 באפריל, וסביר כי הוא לא יחליט להאריכו כדי לשמור על לגיטימציית ההחלטה על המשאל. בכל מקרה, הצלחה במשאל תעניק לארדואן סמכויות חסרות תקדים שיאפשרו לו להכריז על מצב חירום כרצונו, בכל זמן ונגד כל איום שיבחר.

כך, בדומה לאטאטורק שהקים את הרפובליקה הטורקית על ידי השתלטות על כל מוקדי הכוח העיקריים שהוזכרו לעיל, גם ארדואן בוחר ללכת בדרך זו כדי ליישם את חזונו אודות "טורקיה החדשה", שבה הוא עצמו יחליף את אטאטורק כמנהיג העל של העם הטורקי.

_______

חי איתן כהן־ינרוג'ק הוא חוקר טורקיה המודרנית במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, ועורך "Turkeyscope" מבית אוניברסיטת תל אביב