טרמפ בהילוך חמישי

אַחְרֵי שָׁעוֹת שֶׁהִתְיַבַּשְׁתָּ צָם סָרוּחַ
גּוֹאֵל אוֹתְךָ הַטְרֶמְפּ.
וְעַל פָּנֶיךָ רָצָה רוּחַ וּמַצַּב הָרוּחַ
קְרֶם דֶּה לָה קְרֶם.

וְהוּא מֵאִיץ מִיָּד וּכְבָר דּוֹהֵר לַיַּעַד.
רוֹעֵם הָאוֹטוֹ טְרָם טְרָם טְרָם! מָה מְפַתֶּה
לְהִתְאַכְזֵב מֵרֹאשׁ, לוֹמַר זֶה לֹא עַל יָד,
זֶה לֹא קָרוֹב, זֶה מְסֻכָּן, הוּא עוֹד יִסְטֶה;

לָחוּשׁ חָכָם גָּדוֹל: זֶה טְרֶמְפּ, זֶה לֹא מָשִׁיחַ.
גִּלִיתָ אֶת אָמֶרִיקָה, חֲכַם לֵילוֹת. ווָאט'ס מוֹר?
כְּאִלּוּ טְרֶמְפּ כָּזֶה, מָהִיר וּמַמָּשִׁי,
מַחְלִיף הָיִיתָ בַּחֲמוֹר.

זֶה מְסַחְרֵר. זֶה מְשַׁחְרֵר. עוֹד לֹא שָׁבוּעַ
וְהַמַּסָּע כְּבָר אֶלֶף מִיל.
הַבַּאְסָה מְיַלֶּלֶת. לָהּ אֵין טְרֶמְפִּים. אֲהֵבוּהָ!
שִׂימוּ לָהּ צ'וּפָּרִים בַּתַּרְמִיל!

♦  ♦  ♦

שיר בתשעה בתים

יְדֻבַּר בְּתִשְׁעָה בָּתִּים
בְּלִי קַרְיֶרָה בְּמִשְׁפָּטִים
הַכּוֹפְלִים אַרְבָּעָה קִירוֹת
וְשָׁוִים לָמֶד-וָו שׁוּרוֹת.

בְּתִשְׁעָה תּוֹצְרֵי בְּנִיָּה.
כִּי אַלְפַּיִם וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת
מֻבְטָחִים עַל גַּבֵּי נְיָר –
אַךְ תִּשְׁעָה כְּבָר בְּנוּיִים מְאוֹד.

עַל תִּשְׁעָה בְּעִבּוּר שְׁכוּנָה
שֶׁיִּהְיוּ לְקָרְחָה שְׁחוּנָה,
לַעֲצֶרֶת דַּרְדָּר, אַנְדַּרְטָה
לִשְׁרִירוּת עַסְקָנֵי הַדַּוְקָא.

עַל תִּשְׁעָה שֶׁהָיוּ אַמְלָ"ח
לְאַנְשֵׁי הַגַּם לִי גַּם לָךְ
לֹא יִהְיֶה, לִמְפִיקֵי צִיָּה,
לְתוֹמְכֵי עַם הַפִיקְצִיָה.

אִם יַלְדָּה בְּצַמּוֹת תִּשְׁאַל
מָה נִפְלוּ מִבָּתִּים תִּשְׁעָה,
וְעָנָה לָהּ אֲשֶׁר יַעֲנֶה:
זֶה שׁוֹנֶה יַלְדָּתִי, שׁוֹנֶה.

לֹא עֵשָׂו פֹּה כִּי יַעֲקֹב
וְלָכֵן כָּאן הַדִּין יִקֹּב
וְיוּטַח בְּלִי רַחֵם הֶהָרָה;
פֹּה לֹא וִילוֹת שֶׁל וָאדִי עָרָה.

פֹּה לֹא אֹהֶל אַבְנֵי גָּזִית
שֶׁקִּבֵּל הַצָּעָה פְּגָזִית
דּוּנָם דּוּנָם לְכָל צֶאֱצָא,
נַוָּדוּת בִּתְנָאֵי מִבְצָע.

כָּאן תֻּחְרַב מַחֲצִית רְחוֹב.
כָּאן תִּרְחַב בֵּין בָּתִּים כְּוִיָּה.
בְּקָרוֹב יִפָּתַח כָּאן חוֹב
שֶׁעָלָיו לֹא תָּבוֹא גְּבִיָּה.

וּמִמּוּל עַל עִלַּת לֹא כְלוּם
כְּפָר שָׁלֵם שֶׁבָּתָּיו יִכְלוּ,
הַר שָׁלֵם צוֹפֶה פְּנֵי עַמּוֹן
שֶׁאוּלַי יְקַבֵּל פִּזְמוֹן.