שורה ארוכה של מקרי אלימות ופיגועים שנחשפו ברשתות החברתיות, שיבשו לעיתונות הממוסדת את הסיפור הלעוס על גזענות, עוני ושורשי הטרור
בתחילת החודש נעצרו בשיקגו ארבעה נערים שחורים, לאחר שחטפו ועינו אדם לבן מוגבל בשכלו ושידרו את הפשע בשידור חי בפייסבוק. חברי הכנופיה התעללו בקרבנם, בעודם צורחים כינויי גנאי כמו "לבנים, לכו תז****ו" ו"דונלד טראמפ לך תז***ן!". הם חתמו את הטקס בכך שאילצו את האומלל לשתות מים מהאסלה.
כאשר מהדורות החדשות פרסמו את צילומי התקיפה, הפכו פרטי הזוועה השערורייתית לחלק מוויכוח רחב יותר על פוליטיקה גזענית בעידן טראמפ. כשהפרשן השמרני מאט לואיס קבע כי הפעולות הללו היו "רוע צרוף", השיב לו המנחה דון למון (CNN): "אינני חושב שזה רוע", אלא "רק התנהגות מטומטמת ומטופשת". הפרשנית סימון סנדרס קבעה כי המקרה היה "מחליא", אלא ש"אי אפשר להכליל באופן בוטה כל דבר כפשע שנאה".
בינתיים, תומכי טראמפ קישרו בין הפשע המצולם למעשי האיבה הגזעניים שהוצתו בידי הארגון 'חיי שחורים נחשבים'. פעילים שחורים הגיבו באופן דומה. "ייחוס של פשע מקרי לפעילות של 'חיי שחורים נחשבים' הוא בסך הכול עוד טקטיקה של לבנים מתנשאים שמטרתה להעניש את כל השחורים", צייץ "אסטרטג אנטי־גזעני" בשם טארק נאשיד.
מה שהפתיע אותי הוא העובדה שהסיפור הזה זכה בכלל לכיסוי תקשורתי. מאז הבחירות, אמצעי התקשורת חזרו על המנטרה שלפיה מיעוטים דתיים ואתניים חיים בפחד ומהווים קרבן להתעללות ודיכוי באמריקה השסועה. פרטי ההתעללות בשיקגו תאמו את ההנחה שעורכים ומפיקים צריכים להעמיד פנים כאילו לא קרה דבר, ולהתייחס לסיפור המכוער כאל אירוע מקומי. אלא שבמקרה הזה, העיתונאים לא יכלו לנהוג כך. מדוע? מכיוון שהאירוע הועבר בשידור חי בפייסבוק והתפשט במדיה החברתית כאש בשדה קוצים, לפני שעלה על הרדאר של רשתות השידור המרכזיות. רוב פשעי השנאה שדווח עליהם מאז חודש נובמבר, אם לא כולם, נחשפו כמתיחות. אבל כאן היה פשע שנאה שאותו לא ניתן להכחיש. והקרבן שלו היה אדם לבן.
המדיה החברתית חיבלה פעם נוספת ביכולתם של 'שומרי הסף' לקבוע את גבולות השיח הלאומי. ושומרי סף שונאים כשזה קורה. "אם אתה מאמין בכך שהשנאה נגד לבנים משתוללת, שתומכי טראמפ מתמודדים עם רדיפות, ששיקגו היא אזור מלחמה ושאמצעי התקשורת משוחדים, אז כל השקפת העולם שלך תקבל כנראה אישור ממקרה נוראי אחד ויחיד", כתב ב'וושינגטון פוסט' בלוגר בשם קאלום בורצ'רס. כותרת מאמרו הייתה: "נרטיבים התומכים בטראמפ מתכנסים יחד אל התקפה מזעזעת אחת שהועברה בשידור חי בפייסבוק". נראה כי הבלוגר התכוון לומר שהחלק הגרוע ביותר באירוע המצער אינם הכאב והחרפה שהיו מנת חלקו של הקרבן הנכה, אלא "התמיכה" שהם סיפקו "להשקפת עולמם של רבים ממצביעי טראמפ". הו, הנתעבים האלה.
הפוסט של בורצ'רס לא היה רק מטופש; הוא גם חשף את הרגישות הפוסט־מודרניסטית של העיתונות שלנו, שהיא ליברלית, מעורבת, לעומתית וחסרת השכלה. עבור האנשים האלה, משמעות המילה נרטיב איננה סיפור אלא תעמולה. סיפור חדשותי אינו נשפט לפי מידת האמת או אפילו הערך המסחרי שלו, אלא רק ביחס לשאלה עד כמה הוא משרת את הנרטיב: האם הוא מאשר את הדעות הקדומות של הכתבים ומקדם את האג'נדה המפלגתית והאידאולוגית שלהם, או שמא חותר תחתיהן וחושף עובדות מטרידות?
הציבור התחיל לדבר
השנים האחרונות לא היו קלות לנרטיבים. כאשר מצלמות אבטחה חשפו כי מייקל בראון בעצם תקף זבן אמריקני ממוצא אסייתי רגעים ספורים לפני שנורה למוות בידי שוטר בעיר פרגוסון שבמיסורי בשנת 2014, ליברלים ואנשי ממשל אובמה השתוללו מזעם. מה שהכעיס אותם לא הייתה התנהגותו הנפשעת של בראון עצמו, אלא העובדה שהנרטיב שלהם הוצג במערומיו – זה לא היה בדיוק מעשה בענק נעים הליכות שנרצח ללא רחם בכדורי אקדחו של שוטר גזעני.
המגזין 'רולינג סטונס' פרסם בשנת 2014 סיפור גרפי מטריד על אונס קבוצתי במעונות האוניברסיטה של וירג'יניה. התקרית חיזקה את כוחו של השמאל בקמפוס, לפחות עד שהעיתונאי ריצ'רד ברדלי החל להעלות בבלוג שלו שאלות על הסיפור. באתר השמאלני הקיצוני 'איזבל' הופיע פוסט שתקף את ברדלי, תחת הכותרת "שאלת אידיוט: האם הדיווח על האונס הקבוצתי אינו יותר מאשר מתיחה ענקית?". ונחשו מה? זו אכן הייתה מתיחת ענק. בנובמבר פסק חבר מושבעים בבית משפט אמריקני פיצויים בסך שלושה מיליון דולר לאדם שהכתבה ב'רולינג סטונס' הכפישה את שמו.
בספטמבר השנה אמר קצין העיתונות של הבית הלבן, ג'וש ארנסט, כי המערכה נגד המדינה האסלאמית "היא בכמה מובנים רק מלחמה בין נרטיבים". כלומר, ממשל אובמה יכול לומר שלטרור אין כל קשר לאסלאם, אך אז יופיע טרוריסט אסלאמי ויירה, ידקור או יפוצץ אזרחים אמריקנים.
כאשר הילרי קלינטון התמוטטה בבוקר 11 בספטמבר בטקס הזיכרון במגדלי התאומים, שדר רשת MSNBC אלכס וויט ייחס את הנפילה ל"מזג אוויר נוראי" (שיא החום באותו יום עמד על 28 מעלות). אנדרו מיצ'ל אמר ש"קלינטון נראתה בסדר". שתי האבחנות היו ועודן מושא ללעג בקרב כל מי שצפה בסרט הווידאו שצולם על ידי עובר אורח חובבן, שבו נצפתה קלינטון צוללת על המדרכה כאבן.
כוחן של האינטרנט והמדיה החברתית בפירוק הסמכות הוא עוצר נשימה. במשך שנים, כותב מרטין גורי, "ממשלות ואמצעי תקשורת המונים השתתפו במעשה הבריאה: הם אמרו לאנשים מה לחשוב ואיך להתנהג". אבל החל משנת 2011, יחד עם 'האביב הערבי' ותנועות מחאה כמו 'מסיבת התה' ו'אוקיופיי וול סטריט', "הטכנולוגיות החדשות נתנו כוח דיבור לציבור שעד אז שתק וסומן בידי המונופול התקשורתי כתופעת שוליים, והפכו אותו לשחקן משפיע במרחב המידע".
גורי, מחברו של ספר צופה פני עתיד בשם 'מרד הציבור', אומר כי ה'ברקזיט' ובחירת טראמפ הן עדות נוספת ל"מאבק תת־קרקעי שוחק" בין "ציבור שמחובר לרשת ובין האליטות השולטות בהיררכיות הגדולות, שהן ירושת העידן התעשייתי". לרשימת הדוגמאות שלו הוא יכול להוסיף את קריסת הנרטיבים של המדיה הליברלית, מפרגוסון ועד שרלוטסוויל, ואת ההפתעה שבה התקבל בציבור הדיווח על תקיפה גזענית מכוערת בשיקגו.
_______________
המאמר הופיע במגזין האמריקני 'קומנטרי'. מאנגלית: שאול לילוב
במשך שנים התקשורת הישראלית סיפרה לנו עד כמה הצבא שלנו מוסרי, והיהודים הם תמיד הקרבן והערבים התקפן, והנה עם עידן הרשתות החברתיות פתאום מתועדים חיילי צה"ל יורים בפצועים שלא מהווים איום, או אפילו בעוברי אורח חפים מפשע. הציבור הימני כמובן משתולל שהרסו לו את הנרטיב, ואתרים כמו "מידה" מנסים לעוות את העובדות שכולם רואים עכשיו לנגד עיניהם בסיקורים מגמתיים של התהליך המשפטי או סתם בהתעלמות מהעובדות שכולם ראו מצולמות.
איזה קטע, הסיפור של קומנטרי עובד לשני הכיוונים!
ברור שזה עובד לשני הכיוונים ומדיה חברתית עוזרת לחשיפת פשעים, גם כאלה שמבוצעים על ידי חיילי צה"ל. ההבדל הוא כמובן שרוב המדיה המסורתית נוטה לשמאל, ואין נושא נדוש שנידון יותר מהכיבוש וההשחתה שהוא מביא בתקשורת. יש לך עיתונאות חוקרת מסורתית בשביל זה וארגוני כמו "בצלם", "עדאללה" עם קו ישיר למערכות העיתונים. זה לא נכון לצד השני.
הזהר שלא להשרט ממשהוא חד… אתה כל כך נפוח מעצמך עד שלבטח תתפוצץ. ואגב – ה"נרטיב" לפיו צה"ל הצבא המוסרי העולה ובלה בלה בלה היה של השמאל הישראלי. "הם" המציאו זאת, הם אלו שמתענים עם ההמצאה.
ככל שזה נודע לאיש ימין מלחמה מול האיסלמו פשיזם יש לנצח (כמעט) בכל מחיר ו"מוסר מקל הסלפי" המאפיין כל כך את איש השמאל הישראלי – המגולם בצורה מצויינת בדמות קריקטורית של קיבוצניק גזען, הומופוב, מיזוגן, נהנתן המטיף לשאר העולם על סובלנות, צניעות ומוסר – המוסר הזה מיותר.
טעיתם בתרגום: hoax זה לא 'מתיחה'. אולי הונאה, או מילה אחרת שמתארת זדון, לא שובבות.
ומה יקרה כשפייסבוק וטוויטר יתחילו לצנזר ולהלנסות לכוון את דעת הקהל?
כבר נחשפה הטיה שמאלית בחדשות פייסבוק והטיה בדפים שהם מורידים (דוגמית – דפים אנטישמיים או אנטי ישראלים לא הורדו),
אז למה כולם חושבים שהמדיה החברתית היא כל כך פתוחה וחופשית?
אולי כדאי שעוזרי נתניהו יעבירו לו את המאמר הזה, כדי שיפסיק כבר לחשוב שהשתלטות של על התקשורת הכתובה והטלויזיה תועיל לו במשהו.
צא מזה נתניהו, אימרו לו, עד שתשתלט עליהם, הנוער כבר יעבור לאינטרנט באופן גורף, ולך תישאר ביד רק אשליית שליטה. אתה נלחם את מלחמת האתמול, אימרו לו, הסוסים כבר עכשיו בורחים מהאורווה, אין סיכוי שתשלוט בהם כפי שאתה חפץ.
אלא אם כן תתחיל להגביל את האינטרנט…
התקשורת איננה ליברלית התקשורת פרוגרסיבית.
ליברליזם כשמו כן הוא מקדש את החרות.
הפרוגרסיבים שוללים את זכות הקניין זכות הדיבור זכות המחשבה
אח איזה תענוג. קריסת רמאי האליטות בעיני עצמן. מתי תהיה הקריסה סופנית ומוחלטת? בישראל נדרשת מהפיכה כוללת אל מול רמאי האליטות שגנבו שלטון באמצעות השתלטות על בגצ ועל כל צמרות מוסדות המדינה כולל צמרת צהל הסמאלנית האפסית המובילה אך ורק לתבוסותינו ההולכות ומתגברות ובגצ המוביל לביטול יהודיות מדינתנו ולהצפתה בפושעים אפריקנים ואוקראינים בתואנות שקר על רדיפות ופליטות. יש לבטל את חתימת ישראל על כל האמנות הבינלאומיות ההזויות וההרסניות שנחתמו לפני כמאה שנה אחרי מלחמת העולם השניה. שום דבר מהאמנות האלה כבר לא רלוונטי ובעיקר לא כל מה שנוגע לזכויות אדם. יש לערוך דיון מחודש בפלישות חצופות תחת הכותרת פליטים. יש לכולם מדינות ושם שיילחמו על זכויותיהם. מאיפה צץ רעיון העיוועים שכל אחד יכול להתחיל לפלוש חופשי למדינות לא לו? מהפיכה עכשיו.
בישראל התקשורת כמעט אחידה בעמדותיה, וכשנתניהו פעל להקמת עיתון ימני, מנסים להכניס אותו על זה לכלא…ועוד מגלגלים עיניים בצביעות ומתהדרים בצדקתם. פשוט גועל נפש.