סוף סוף איראן על הכוונת

משני דברים צריך ראש הממשלה נתניהו להיזהר כשיפגוש בעוד קצת יותר משבוע את הנשיא דונלד טראמפ. לא להפגין חיבוקים חמים מדי, ולא להידחף קדימה בנושא איראן. הנושא האיראני חוזר בהדרגה למקום גבוה בסדר היום הבינלאומי. היום כבר דן בכך ראש הממשלה עם ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי. אבל זאת לא הדאגה העיקרית של ממשל טראמפ עכשיו. סין ואירופה הן בראש סדר היום. איראן חשובה ביותר משום שהיא קרובה לישראל, וכל שינוי קיצוני במדיניות מולה עתיד להשפיע על ישראל.

היועץ לביטחון לאומי מייקל פלין כבר התבטא כי ארצות הברית "שמה את איראן באופן רשמי תחת אזהרה". גם בקרב תומכי טראמפ מובהקים יש כאלה הרואים בהתבטאות הזו, שהנשיא טראמפ עצמו חזר עליה בטוויטר, שרטוט של קו אדום. זהו האגף הבדלני הישן של הרפובליקנים, ושם חוששים שטראמפ נפל למלכודת של קודמו אובמה שגם הוא סימן קו אדום בסוריה ואמינותו קרסה עקב כך. זו אכן תהיה הבעיה מעתה של טראמפ; להוכיח שהעלאת הטונים כלפי איראן מקבלת ביטוי בשטח בפעילות מבצעית. מעשים ידברו חזק יותר בעיני האיראנים מדיבורים.

שני האירועים שדחפו את היועץ לביטחון לאומי פלין לאיום שלו היו הטענה שאיראן תקפה כלי שיט סעודי, וכן ביצוע הניסוי הכושל בטיל 'חורמשאר' ב־30 בינואר, לפני כשבוע. חידוש ההתבטאויות המאיימות כלפי איראן הוא צעד נכון, כיוון שהוא מסמן את איראן מחדש כאויב. אויב של ארצות הברית, של ישראל, של המערב. השאלה אם ההתבטאויות המאיימות יביאו איתן גם דרישות תקיפות יותר במסגרת הסכם הגרעין עם איראן, או שהן נועדו לשחוק את ההסכם ולבסוף יובילו לעימות בלתי נמנע.

ראש הממשלה נתניהו שיבח את הודעתו של פלין. הוא אמר שניסוי הטיל היה הפרה גסה של החלטות או"ם, והשתמש באותן מלים שבהן השתמשה מועצת הביטחון עם רוח גבית של אובמה כדי לגנות את ההתנחלויות. "התוקפנות האיראנית לא יכולה לעבור ללא תגובה", אמר נתניהו. הבעיה היא שזה נשמע כאילו הוא דוחק באמריקנים לפעול. צריך לזכור שהצהרות ואזהרות פומביות יוצרות מחויבות. הן כובלות את ידי המאיים, ולא ניתן לסגת מהן.

בעקבות אירוע הטיל והאזהרה שבאה בעקבותיו נחשף על ידי מקורות איראניים כי ממשל אובמה העניק למעשה הסכמה בלתי רשמית לאיראן, במסגרת שיחות הגרעין, לפתח טילים בליסטיים שהטווח שלהם הוא עד 2000 ק"מ. כלומר, ידיד ישראל אובמה, שיהדות אמריקה כרוכה בסינרו, התיר לאיראנים להמשיך בפיתוח פרויקט הטילים שלהם – בתנאי שיוציאו את אירופה מהטווח ויתמקדו רק בטילים שמסוגלים לפגוע בישראל.

האיראנים דחו את האזהרות של האמריקנים. שר החוץ זריף ושר ההגנה הוציאו הודעה שאומרת כי "איראן לא מבקשת רשות מאף אחד בנושאים הקשורים לתכניות ההגנה שלה".

"השטן הגדול" באמת: בריטניה

מהי התפיסה הכוללת של האיראנים לגבי פרויקט הטילים שלהם? במסגרת מסמך שחובר במכון ממר"י מובא ציטוט מהתיאורטיקן של משמרות המהפכה, שהתבטא בנושא עוד ב־2004: "יש לנו אסטרטגיה מנוסחת להרס הציוויליזציה האנגלו־סקסית ועקירת האמריקנים והאנגלים", אמר. "הטילים שלנו מוכנים עכשיו לפגוע בתרבות שלהם, וברגע שיגיעו ההנחיות מהמנהיג (עלי חמינאי) נשגר את הטילים לעריהם ולמתקניהם… בגלל הדיאלוג שמנהל חאתמי (נשיא איראן באותה עת), הוכרחנו להקפיא את התכנית". יצוין שכעבור חודשים אחדים, בקיץ 2004, חזרו תכניות הפיתוח 'שיהאב 4' ו'שיהאב 5' לפעול. ב־2003 הקפיאה איראן כתוצאה מאפקט ההתרעה של הפלישה האמריקנית לעיראק את פרויקט הגרעין שלה, וחזרה אליו כאשר הבינה שלא תהיה פעולה נגדה.

המפגש היום של נתניהו עם תרזה מיי, תחת המטרייה של הידוק שיתוף הפעולה בין ארצות הברית, בריטניה וישראל, מבשר את חידושו של שיתוף פעולה מודיעיני הדוק נגד איראן ותכניות ההצטיידות והפיתוח שלה. חלק ממגמת ההתרחקות של אובמה מבריטניה היה בעל משמעות בחזית האיראנית. אמנם האיראנים מאיימים למחוק את ישראל מהמפה, וסיסמה ברוח זו נכתבה על טיל במסגרת אחד הניסויים שהם ערכו בשנה שעברה תוך התעלמות גמורה של ארצות הברית; אבל בסדר השנאות והאויבים של איראן, בריטניה תופסת את המקום הראשון; לאחריה השטן הגדול – ארצות הברית; ולאחריה השטן הקטן – ישראל. אובמה בהתבטאויות שונות, ובייחוד באחד הראיונות האחרונים שלו לג'פרי גולדברג, גילה הזדהות עם האיראנים בנושא העוול הנורא שנעשה כלפיהם כאשר ארגוני המודיעין של בריטניה וארצות הברית סייעו להפיכה נגד מוצאדק ב־1953.

ההבנה הזאת ל"זכויות" של האיראנים תיפסק. התוצאה הראשונה של עליית טראמפ ותרזה מיי, שמצטיירת כנצית הרבה יותר מקודמה קמרון, תהיה אפס סובלנות להפרות הסכם הגרעין וחזרה לשת"פ המודיעיני. שיתוף הפעולה הזה יכול לסמן גם פעילות מבצעית חשאית ופעילות בחזית הסייבר, שהופסקה מאז עליית אובמה לשלטון בינואר 2009.

לתמרן בין וושינגטון למוסקבה

ישראל צריכה לשמור על עצמאותה ועל יכולת התמרון שלה גם בעידן של ממשל טראמפ, שנראה כנצי יותר בנושא האיראני. הגרעין האיראני הפך למעשה למרכיב במערכת היחסים בין ארצות הברית לרוסיה של פוטין. אובמה השיג אמנם דחייה של ביצוע גזר הדין, אבל המחיר, מלבד ההתפשטות האיראנית, היה הידוק שיתוף הפעולה בין רוסיה לאיראן, עד כדי ברית במלחמה להצלת משטר בשאר אסד. כזכור, לפחות במקרה אחד יצאו מטוסים רוסים להפצצות מבסיסים באיראן. רוסיה הפכה לחלק מההרתעה האיראנית. זה לא רק ה־300S שרוסיה מכרה לצורכי ההגנה האוירית של איראן, אלא החיבור שנוצר בין השתיים.

הפרשנית קרולין גליק כתבה שהנשיא טראמפ יוכל להגיע לעסקה עם פוטין שבמסגרתה רוסיה מתנתקת מאיראן, ומקבלת בתמורה הכרה בריבונותה בחצי האי קרים, הסרת הסנקציות, סוריה ואסד. זה נשמע סכמטי ופשוט מדי. איראן תמיד הייתה במסגרת השאיפות הגאו־אסטרטגיות של רוסיה, וקשה להאמין שאחרי שזכה בה באופן חלקי בגלל הטיפשות של האמריקנים – שהרי גם האמריקנים רצו לזכות מחדש באיראן – פוטין ינתק עצמו ממנה פתאום.

בפגישתו עם טראמפ בשבוע הבא יצטרך נתניהו להתרכז ביעד הגדול של מניעת התגרענות מאיראן ובלימת תמיכתה בטרור. ישראל צריכה לאפשר לארצות הברית לחשב את חישוביה ותועלותיה. הידוק הדרגתי מחודש של הסנקציות על איראן הוא יעד סביר. בנוסף, התגייסות מחודשת של האמריקנים יחד עם הבריטים לחסימת נתיבי הסיוע של צפון קוריאה לאיראן ולמזרח התיכון בכלל, היא יעד שצריך לחזור לסדר העדיפויות הגבוה.

אם ארצות הברית תגלוש לעימות עם איראן, עלולה לחזור המתיחות בגבול הצפון ואולי גם ברצועת עזה. בתקופת אובמה, ארצות הברית בלמה את האופציה הצבאית מול איראן; היא גם הטילה מגבלות קשות על הפעילות הצבאית ב'צוק איתן'. ממשל טראמפ יסיר את הרסן במקרה של התלקחות עם חיזבאללה. האם ישראל תדע לנצל את המצב החדש לצורך הכרעה בחזית הצפון? מאחר שאסד הפך לנכס מושקע של פוטין, הוא ייהנה מחסינות ולכן לא יוכל להוות קלף בידי ישראל; ישראל תמצא עצמה שוב בעימות ישיר עם הזרוע האיראנית של חיזבאללה. מבחינת ישראל עדיף להגביר בשנים הקרובות את פעילות הסיכול ההתקפית החשאית בנושא הגרעין האיראני, יחד עם ארה"ב.

בכל מקרה, השילוב של טראמפ ונתניהו בהחלט מעלה מחדש את הסיכויים למימוש האופציה הצבאית. זוהי סיבה נוספת מדוע גורמים שונים בזירה הבינלאומית ובתוך ישראל ימשיכו במאמציהם לסלק את נתניהו ממוקד קבלת ההחלטות. בלי ממשלה נצית בישראל, טראמפ יאבד משהו מחדות איומיו.