פרקליטו של השטן: ארגון השמאל הקיצוני שנותן גב למחבלים

ב־8 בינואר רצח פאדי אל־קנבר, פלסטיני משכונת ג'בל מוכבר במזרח ירושלים, ארבעה חיילי צה"ל ופצע 13 נוספים בפיגוע המשאית בטיילת ארמון הנציב. המחבל נורה ונהרג במהלך ביצוע הפיגוע, ולפי הערכות גורמי הביטחון ביצע את מעשהו בהשראת ארגון 'המדינה האסלאמית' (דאעש). בעקבות הפיגוע ביקשה ממשלת ישראל לאטום את בית משפחת המחבל במזרח ירושלים ולשלול את מעמד התושבות מ־11 מקרוביו. מאז פתיחת ההליכים בנושא פרסם 'המוקד להגנת הפרט' (להלן בקצרה 'המוקד'), ארגון שמאל קיצוני הממומן על ידי גופים זרים, לא פחות מתשע הודעות גינוי לצעדי העונשין הללו. בין היתר הם כינו את הנחיית שר הפנים אריה דרעי לפתוח בהליך לשלילת מעמדם של קרובי המחבל "צעד דרקוני", וטענו כי "חטאם היחיד" של בני משפחת אל־קנבר הוא קרבתם למחבל.

אלא שבניגוד לטענה הזו,  בני משפחתו של המפגע רחוקים מלהיות צדיקים תמימים. אחיו של אל־קנבר, למשל, חשוד בכך שידע על כוונתו לבצע את הפיגוע אך לא פעל להניא אותו מכך. אחותו כינתה את אחיה "שהיד", ופיארה את מעשהו הרצחני. בנוסף, לפי משרד הפנים אמו של המחבל שוהה בישראל כמעט שלושים שנה באופן בלתי חוקי. האם, תושבת רמאללה, קיבלה אזרחות ישראלית בשנת 1988 במסגרת 'איחוד משפחות', לאחר שנישאה לאביו של המחבל תושב מזרח ירושלים. "התברר לי שהכול היה ברמאות ואב המשפחה היה נשוי לאשה שנייה", טען שר הפנים דרעי, והוסיף כי בני משפחתו של המחבל "לא יכולים להסתובב בישראל כי הם נחשבים לשוהים בלתי חוקיים. לא יכול להיות שלא נגן על עצמנו". לדברי שר הפנים, בשלילת מעמד קיים אפקט הרתעתי בולט, הגורם לבני משפחה להתרות בקרוביהם הצעירים שלא לבצע פיגועים מחשש שגם הם ייענשו בשלילת האזרחות או התושבות הישראלית ויאבדו את זכאותם לקצבאות הביטוח הלאומי.

נכון לעכשיו קוצר 'המוקד להגנת הפרט' הצלחה חלקית במאבקו. בעקבות ערר שהגיש ארגון השמאל הקיצוני,  הקפיא בית הדין לעררים בירושלים לפני כשבועיים את הליך שלילת המעמד וגירוש משפחת המחבל. הדיין, אילן חלבגה, אפשר למדינה להגיב לעתירה בתוך שבוע ימים, אך אף שהמועד כבר חלף, מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר לנו כי בקרוב "המדינה תיתן תגובתה" לבית הדין. במקביל, מחר (שני) ייערך בבג"ץ דיון בעתירת 'המוקד' נגד הכוונה לאטום את בית המחבל.

"הרס הבית יכער את הבניין"

העתירה נגד איטום ביתו של רוצח ארבעת החיילים בארמון הנציב מצטרפת לכ־60 עתירות שהגיש 'המוקד' בשלוש השנים האחרונות, ולמאות עתירות נוספות מאז שנת 1996 בשם משפחות מחבלים שהמדינה ביקשה להרוס או לאטום את בתיהם. לפי דו"ח חדש של תנועת 'אם תרצו', המחבלים ש'המוקד' הגן עליהם בשנתיים וחצי האחרונות רצחו 51 ישראלים. בכל הודעות 'המוקד' מתוארים האזרחים הישראלים שאיבדו את חייהם כתוצאה מטרור פלסטיני כמי ש"נהרגו" בפיגועים, ולא כנרצחים.

'המוקד', שמאז הקמתו ב־1988 טיפל לטענתו בלמעלה מ־80 אלף פניות מצד פלסטינים, מקדיש חלק גדול ממרצו למאבק במערכת הביטחון הישראלית ובשיטות ההרתעה והענישה שלה. כך למשל עתר המוקד לבג"ץ נגד כוונת המדינה להרוס את ביתו של המחבל שביצע את הפיגוע האכזרי והמחריד ביותר בגל הטרור האחרון – רצח הילדה בת ה־13 הלל יפה אריאל ז"ל מקרית ארבע. המחבל, מחמד נאצר מחמוד טראירה מהכפר בני נעים הסמוך לקריית ארבע, נכנס דרך החלון לחדרה של אריאל, ובעודה ישנה דקר אותה בסכינו מספר רב של פעמים עד מותה. טראירה נורה למוות על ידי חבר בכיתת הכוננות של קרית ארבע. "אחי שהיד, השבח לאל", היללה אחותו של טראירה את הרצח הנתעב והאכזרי שביצע אחיה, "אינשאללה אחי יהיה שמח בגן עדן. שאלוהים ינקום ביהודים".

עו"ד לאה צמל, שעתרה בשם 'המוקד להגנת הפרט' ומשפחת המחבל, טענה בבג"ץ כי הריסת הבית שבו התגורר טראירה תהווה "פגיעה בזכויות היסוד" של אחות המחבל ויתר בני משפחתו. הרכב השופטים שדן בעתירה, בראשות יורם דנציגר ועמו השופטים עוזי פוגלמן ונעם סולברג, החליט פה אחד כי בשם עקרון ה"מידתיות" יש לקבל חלקית את עתירת המוקד, ולהרוס רק את הקומה השנייה בבית שבה התגורר המחבל, תוך שהקומות הראשונה והשלישית יישארו על תילן, לרווחת משפחת רוצחה של אריאל ז"ל.

לצד ההצלחה החלקית בהגנה על משפחה הגאה בבנה שרצח ילדה בת 13, קצר 'המוקד' הצלחות גדולות יותר. מאז נובמבר 2015, תקופה החופפת את תחילת גל טרור הסכינים, הביא 'המוקד' לביטול שמונה צווי הריסה או אטימה של בתי מחבלים. עתירה נוספת נגד הכוונה להרוס את ביתו של אחד משני המחבלים שביצעו את פיגוע הירי והדקירה באוטובוס בארמון הנציב באוקטובר 2015, שבו נרצחו שלושה ישראלים, מונחת על שולחנו של בג"ץ.

ההצלחה האחרונה של 'המוקד' נרשמה בספטמבר האחרון, כאשר שופטי בג"ץ ביטלו צו הריסה לבית משפחת סאייח בשכם, שאחד מבניה היה מעורב בהתארגנות שהוציאה לפועל את פיגוע הירי שבו נרצחו בני הזוג איתם ונעמה הנקין ז"ל באוקטובר 2015. לטענת עו"ד חביב לביב שייצג את 'המוקד' בעתירה, הריסת הבית רחב הידיים שבו התגורר המחבל, הכולל שני אגפים ושמונה קומות, "לא זאת בלבד שתותיר את בני משפחתו מחוסרי קורת גג על לא עוול בכפם, אלא עלולה גם להסב נזק כבד לדירות המשפחות השכנות". בארגון השמאל הקיצוני אף ביקשו להקטין את מעורבותו של סאייח ברצח הזוג הנקין. "הצעיר אינו מואשם בנטילת חלק בפיגוע הירי עצמו, אלא בחברוּת בהתארגנוּת בלבד", כתבו. כאמור, העתירה התקבלה על ידי שופטי בג"ץ, והם הורו לבטל את ההריסה "בשל תשתית ראייתית בלתי מספיקה".

ב'מוקד להגנת הפרט', מסתבר, קנאים לא לרווחת קרוביהם ושכניהם של רוצחי ילדים ונשים יהודים, אלא גם לפגיעה הארכיטקטונית החזותית שעלולה להיגרם כתוצאה מצעדי עונשין נגד משפחות המחבלים. לשיאו של האבסורד ועיוות שיח זכויות האדם הגיעו ב'מוקד' כאשר הגישו בנובמבר האחרון עתירה בשם משפחת המחבל שרצח ב־9 באוקטובר שני ישראלים, שוטר ואזרחית מבוגרת, בפיגוע ירי בגבעת התחמושת בבירה. אחד הנימוקים נגד הריסת בית המחבל היה כי "הכיעור" שייגרם לבניין כתוצאה מההריסה יוביל לפגיעה "נפשית" בשכניו ובקרוביו של המחבל. לא פחות.

חשוב לציין כי חלק מהטענות העקרוניות של 'המוקד' בנוגע לאפקטיביות של הריסת הבתים נדחו בעבר על ידי בית המשפט העליון, שקבע כי בהריסת בתים של מחבלים קיים נופך של "הרתעה", הגורמת לכך שקרובי המחבל הפוטנציאלי יפעלו "להניאו ממעשיו". נכון אמנם כי יש אלו הסבורים שהריסת בתי מחבלים לא מונעת טרור, אך פסיקת בית המשפט הסתמכה, בין היתר, על קביעה חד־משמעית של גורמי הביטחון השונים כי הריסת בתים מונעת פיגועים. ב־2010, למשל, טען אלוף פיקוד צפון דאז והרמטכ"ל הנוכחי גדי אייזנקוט כי "היו לא מעט מקרים שבהם משפחות הסגירו את בנותיהן ואת בניהן כי הם ידעו שהם הולכים לבצע פיגוע והיה להם חשש שביום שאחרי, ביתם ייהרס". גם השב"כ דיווח כי הריסת בתי מחבלים מרתיעה מחבלים. "אנחנו צריכים להיות כל הזמן במגמה יותר התקפית ולנהוג ביד יותר קשה", אמר בכיר השב"כ מנחם לנדאו בראיון ל'מידה', "גם אחרי פיגוע – הריסת בתים, גירוש משפחות וכד'. ואפילו אם הצלחנו למנוע רק פיגוע אחד או שניים אז עשינו בכך משהו". ביולי האחרון החל צבא ארה"ב, תחת ממשל אובמה, לאמץ את השיטה הישראלית והרס בית של מחבל בעיראק, לראשונה מאז 2003.

השיטה: "מלחמת התשה משפטית"

לאחרונה התייחס לסוגיה שר הביטחון אביגדור ליברמן, שהגדיר את העתירות לבג"ץ מטעם ארגוני שמאל קיצוני, דוגמת אלו של 'המוקד', כ"מלחמת התשה משפטית" נגד ישראל. "מערכת הביטחון מתמודדת כרגע עם 260 בג"צים מצד פלסטינים וארגוני שמאל", אמר ליברמן, "זה פוגע בתפקוד הרגיל גם של המחלקה המשפטית במשרד הביטחון וגם במשרד הביטחון עצמו. אנחנו פשוט לא ערוכים לזה מבחינת משאבים וכוח אדם". שר הביטחון הוסיף כי "אין ספק שרוב הבג"צים נועדו בעיקר להטריד ולטרטר את המערכת כולה".

ואכן, כשעוקבים אחר הפעילות של 'המוקד' והגופים המממנים אותו מצטברות לא מעט אינדיקציות לכך שליברמן צודק: מבול העתירות של 'המוקד' נועד ליצור עומס מכוון על בתי המשפט הישראלים, כחלק מקמפיין הדה־לגיטימציה של ישראל.

'מועצת הפליטים הנורווגית', למשל, שלפי נתוני מכון 'NGO מוניטור' העבירה ל'מוקד' למעלה מ־5.1 מיליון שקלים בחמש השנים האחרונות, תקצבה בסכום של למעלה מ־20 מיליון דולר פרויקטים של לוחמה משפטית נגד ישראל, כולל קמפיינים של דה־לגיטימציה. 'מועצת הפליטים', הנתמכת בידי האיחוד האירופי, האו"ם וממשלות נורווגיה, בריטניה ושוודיה, מימנה לאורך השנים האחרונות קרוב ל־700 תביעות בבתי משפט ישראליים דרך ארגונים לא ממשלתיים, בהן של 'המוקד להגנת הפרט'. עורך דין המקושר לתכנית של 'מועצת הפליטים' טען כי מטרתה "לנסות ולהשתמש בכל אמצעי משפטי אפשרי כדי לשבש את מערכת המשפט הישראלית", על מנת "להוסיף לעומס על בתי המשפט ובית המשפט העליון עד כדי חסימת המערכת".

ב'מוקד' התגאו לאחרונה ב"הישגים ממשיים בעתירות" נגד הריסות בתי מחבלים, כחלק מפועלם "לשינויי מדיניות וחקיקה" כלפי הפלסטינים ביהודה ושומרון. שורת מחקרים של 'התנועה למשילות ודמוקרטיה' מצביעה על כך שהלוחמה המשפטית הזו מצליחה לפגום בחופש הפעולה של צה"ל ומאטה את תגובת המדינה לאירועי טרור. לפי 'התנועה למשילות ודמוקרטיה', העתירות של 'המוקד' מעניקות אורך נשימה למחבלים ולבני משפחותיהם, בדמות הקפאת תהליך איטום או הריסת הבית עד לדיון בבית המשפט. קרובי המחבל מנצלים את תקופת "צו המניעה" שמשיג ארגון השמאל לטובת מבצעי איסוף כספים, כמו גם קמפיינים ציבוריים המאדירים את המשפחה ומעניקים לה מטרייה ציבורית ותעמולתית, המובילה בין היתר להגברת המוטיבציה בקרב צעירים לבצע פיגועי טרור.

בנוסף, נראה שעקב העתירות של 'המוקד', צה"ל ומערכת הביטחון נמנעים לעתים מלפעול להריסת בתים, שכן הם מודעים לכך שייגררו לעתירות בבג"ץ. 'המוקד', לדוגמה, פנה לצה"ל בדרישה ש"יפסיק לאלתר את הפרקטיקה הגורפת של ביצוע מדידות בכל אירוע הנחשד כפיגוע". המדידות מהוות שלב מכין והכרחי בדרך לאיטום או להריסת הבית. מאז אוקטובר 2015 ביצע צה"ל מיפוי ומדידות הנדסיות של 99 בתים שבהם מתגוררות משפחות מחבלים או משפחות סייעני טרור, אך לא הוציא צווי הריסה לאותם בתים. בדו"ח החדש של 'אם תרצו' נטען כי שיקול הדעת של הצבא בנוגע להחלטה אם להרוס או לאטום בתים מושפע בין היתר מ"המשפטיזציה והעתירות הרבות" שמגיש 'המוקד להגנת הפרט'.

מגנים על 'המוקד': שופט עליון, האוניברסיטה העברית וזהבה גלאון

בעקבות החלטת שופטת בית משפט השלום בירושלים, לארי בבלי, לשחרר ממעצר את אחות המחבל מפיגוע המשאית בארמון הנציב, אף שהיללה את מעשיו של אחיה, ביקר שר הפנים דרעי את שיקול דעתם של השופטים הדנים בעתירות שמגישים ארגוני שמאל דוגמת 'המוקד' בשם משפחות מחבלים. "השחרור הזה הוא מסר לא טוב", ציין דרעי. "מערכת המשפט צריכה להבין שיש לנו מגיפה שצריכים לעצור אותה באמצעים לא רגילים".

בעבר נשמעה ביקורת חריפה נגד 'המוקד' וארגוני שמאל קיצוני נוספים גם מתוך מערכת המשפט עצמה, אך קולות אלו הושתקו באגרסיביות על ידי בכירי המערכת ופוליטיקאים מהשמאל. "'המוקד להגנת הפרט' אינו עוסק ב'הגנה על זכויות אדם' כנטען על ידו, כי אם בהגנה על זכויות פלסטינים בלבד", כתבה לפני כעשור עו"ד נירה משרקי מפרקליטות מחוז תל אביב. "פעילותו של 'המוקד' היא חד־צדדית, ופועלת למען אינטרסים של קבוצת אנשים שהנהגתה הנבחרת נמצאת בימים אלה בסכסוך חריף עם מדינת ישראל וחותרת תחת קיומה… יש לציין כי הארגון ממומן על ידי גורמי חוץ שהאינטרסים שלהם שונים מאלה של מדינת ישראל ולעתים נוגדים אותם".

בעקבות הטענות שהפנתה משרקי נגד 'המוקד', פנתה זהבה גלאון, היום יו"ר מרצ ואז חברת כנסת מטעמה, ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בדרישה לנקוט נגד הפרקליטה הליכים משמעתיים, "כדי לשדר מסר ברור שלתפישות המתאימות למדינות טוטליטריות אין מקום בפרקליטות של מדינת ישראל".  מזוז, המכהן כיום  בבית המשפט העליון, נעתר לבקשתה של גלאון ופתח בהליך נגד הפרקליטה שהעזה ברוב חוצפתה לחשוף את הארגון הפועל להגן על הגרועים שבמחבלים.

'המוקד' זוכה ללגיטימציה לא רק ממערכת המשפט, אלא גם מהאקדמיה הישראלית. כפי שנכתב בעבר ב'מידה', סטודנטים למשפטים באוניברסיטה העברית זכאים למלגה בסך 9,000 שקלים, אם יתנדבו ב'מוקד להגנת הפרט' ובארגוני שמאל קיצוני אחרים. תמיכתה של האוניברסיטה העברית ב'מוקד' אבסורדית במיוחד אם זוכרים שארגון השמאל הקיצוני היה זה שהגן בעבר על המחבלים האחראים בין היתר לפיגוע הרצחני בקמפוס הר הצופים ביולי 2002, שבו נרצחו תשעה אנשים ולמעלה מ־100 נפצעו.

"חקירות השב"כ פוגעות ב'אני' הפנימי של הנחקר"

מלבד עתירות לבתי המשפט, אחד הפרויקטים המשמעותיים ביותר של 'המוקד' הוא הפקת דו"חות המשחירים את שמה של ישראל במלחמתה מול הטרור הפלסטיני. השותף הנאמן ביותר של 'המוקד' לפרויקט כתיבת הדו"חות, הנמשך זה למעלה מעשור, הוא ארגון 'בצלם'. בנאומו בפני מועצת הביטחון של האו"ם באוקטובר האחרון, ביכה מנכ"ל 'בצלם', חגי אלעד, את מר גורלם של פלסטינים שבתיהם נהרסו בשל פעולות טרור שביצעו קרוביהם. אלעד לא כינה את הרוצחים הפלסטינים "טרוריסטים", אלא הגדירם כמי שביצעו "התקפות" ("Attacks"; באתר 'בצלם' בעברית תורגמה המילה ל"פיגועים").

לטענת עו"ד משרקי, שייצגה בעבר את המדינה בעתירות של ארגוני שמאל, החוברות התקופתיות שמפיקים 'המוקד' ו'בצלם' "מכפישות את מדינת ישראל ואת כוחות הביטחון שלה ברחבי העולם, וגורמות נזק". באחת מאותן חוברות, שיצאה במאי 2007 ועסקה ב"עינוי עצירים פלסטינים והתעללות בהם על ידי כוחות הביטחון של ישראל", הלינו ארגוני השמאל על כך שהחקירות  נגד "חשודים בפעילות טרור" גורמות למחבל הפוטנציאלי "'לבגוד' ברצונו החופשי… ב'אני' הפנימי שלו, במהותו כאדם".

'המוקד' ו'בצלם' שוללים בדו"ח את הלגיטימציה העקרונית של ישראל לפעול נגד מחוללי טרור, אפילו כאשר מדובר בפצצות מתקתקות, ומטים את הכף לטובת רווחת המחבלים על פני חייהם של אזרחים ישראלים חפים מפשע. לתפיסת ארגוני השמאל, זכותם של חשודים בטרור להיות "חופשיים מהתעללות ומעינויים, פיזיים או מנטליים", וכי "זכויות" אלו "לעולם לא ניתן להשהות או להגביל, גם לא בנסיבות הקשות של מלחמה או מאבק בטרור".

אף שחלק מהעצירים שעליהם ביקשו 'המוקד' ו'בצלם' להגן הוגדרו על ידי השב"כ כ"בכירים", כאלה שעלולים להיות מחבלים סדרתיים ומסוכנים, בארגוני השמאל דורשים כי כוחות הביטחון ינהגו בראשי הטרור בכפפות של משי. "גם מעשים שאינם כרוכים בהפעלת אלימות פיזית יכולים להוות עינויים, כל עוד הם גורמים סבל מנטלי חמור", נכתב בדו"ח. באו"ם מיהרו להרים את הכפפה שזרקו לעברם ארגוני השמאל הקיצוני. בעקבות הדו"ח של 'המוקד' ו'בצלם' הפנתה 'מועצת זכויות האדם' של האו"ם, גוף הידוע בעוינותו הרבה לישראל, שורה של שאלות ביקורתיות למדינת ישראל בנוגע למחויבותה לאמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות.

שיתוף הפעולה הפורה בין 'המוקד' ל'בצלם' בהפקת דו"חות המגוננים על "חשודים בטרור" נמשך גם בתקופה הנוכחית. בדצמבר 2015, למשל, ניפקו שני ארגוני השמאל הקיצוני חוברת עבת כרס על הנעשה בכלא שקמה שבדרום הארץ. "בחסות החוק: בין התעללות לעינויים במתקן החקירות שקמה", נכתב בעמוד השער של החוברת, שבדומה ליתר הפרסומים של 'המוקד' ו'בצלם', הופקה בעברית ובאנגלית כאחד. האיחוד האירופי היה הגוף שמימן את הדו"ח, והלוגו שלו מתנוסס על חזית החוברת.

ב'מחקר' של 'המוקד' ו'בצלם' על כלא שקמה נכללו 116 עצירים פלסטינים החשודים בעבירות ביטחון. יצוין כי כלא שקמה הוא מהשמורים ביותר מבין בתי הסוהר המאכלסים אסירים ועצירים ביטחוניים. לפי סטטיסטיקות שונות, כ־20 אחוז מהאסירים הביטחוניים היושבים בבתי הכלא בישראל מוגדרים 'פצצות מתקתקות', וכעשרה אחוז מרצים עונשי מאסר עולם. כלומר, מדובר באסירים עם דם על הידיים, האחראים באופן ישיר או עקיף למותם של אזרחים וחיילים ישראלים רבים.

צוות התחקירנים של 'המוקד' ו'בצלם' עשה מעל ומעבר כדי למצוא ממצאים מפלילים חמורים נגד החוקרים, אך היבול דל למדי. "לעצירים סופקו בדרך כלל שלוש ארוחות ביום", נכתב באחת העדויות, אך האוכל לא טעים מספיק: "רובם המוחלט של העצירים דיווחו שהאוכל שניתן להם היה כמעט לא ראוי למאכל או שניתן בכמויות קטנות מאד. עצירים תיארו את המזון שסופק להם כלא מבושל דיו עד נא".

בארגוני השמאל הקיצוני דואגים לא רק לטיב הארוחות המוגשות למחבלים הצעירים, אלא גם לשעות ולאיכות השינה שלהם. העצירים הביטחוניים השונים דיווחו על נדודי שינה בשל "האור הדולק ללא הפסקה" בתאי הכליאה, כמו גם בעקבות "רעש חזק של מנוע או של מזגן, כאבים מהחקירה או עייפות יתר וטרדה נפשית". בעדות אחרת שמופיעה בדו"ח טען עציר כי "הסוהרים לא הגיבו כשהיה דופק על הדלת". מעליב.

ב'מוקד' וב'בצלם' לא נרתעים גם ממתן במה נרחבת ואוהדת לטענות המחבלים כי הם חפים מפשע, וכי נפלו קורבן להונאה ורמייה של גופי הביטחון. "אני סתם סיבכתי את החברים האלה בלי שידעו"; "סיפרתי דברים שלא עשיתי"; "סיפרתי את מה שקרה לי ואישרתי דברים שהוא (החוקר) הכניס לי לפה" – אלה מקצת הציטוטים המופיעים בדו"ח. ארגוני השמאל הישראליים מבקשים להעביר מסר, בעיקר לקוראים בחו"ל שאינם מכירים את המציאות הביטחונית בישראל, שלפיו מדינת ישראל נוקטת בדפוס נפשע של כליאת פלסטינים חפים מפשע ובהפללתם המכוונת, על לא עוול בכפם.

כעשרה אחוזים מהמרואיינים בדו"ח דיווחו על אלימות שהופנתה נגדם בעת מעצרם או בשהותם בשקמה, אך מי שהמונח "אלימות פיסית" מקושר אצלו למכות חשמל וסדי עינויים יכול להירגע. "החוקר משך בחולצתם (של הנחקרים) ואז טלטל או ניער את גופם בעודם כפותים לכיסא החקירה", נכתב בדו"ח. כשזוכרים שמדובר במחבלים פוטנציאליים, נראה שהחוקרים הישראלים עדינים למדי.

ארגוני השמאל הקיצוני מציינים אמנם כי חלק מהעצירים עברו התעללות קשה מצד מנגנון הביטחון המסכל של הרשות הפלסטינית, אך גם כאן, חיצי האשמה מופנים לעבר ישראל. לטענת מחברי הדו"ח, העינויים מצד הרשות הפלסטינית "הם ביטויים של שיתוף הפעולה הביטחוני שמתקיים מזה שנים בין כוחות הביטחון הישראליים והפלסטיניים".

הדו"ח על כלא שקמה היווה שלב ראשון בדרך לנקיטת פעולות מעשיות. ביום חמישי שעבר הורו שופטי העליון למדינה לפעול לשיפור תנאיהם של האסירים בשקמה, וזאת למרות טענת המדינה כי יישום דרישות 'המוקד' "עלול לגרום לסיכון ממשי לביטחון הממונים על תפעול מתקן המעצר".

הדו"ח של ארגוני השמאל תיאר את היחס לעצירים הביטחוניים בשקמה כ"אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל". מנגד, מחקר של הכנסת מאשש את התפיסה הרווחת שלפיה אסירים ביטחונים בישראל זוכים לתנאים מפליגים כמו ביקורים קבועים של הצלב האדום, ארוחות שחיתות בתאי הכלא, טלוויזיה עם מיטב הערוצים, ביקורי חברי כנסת, לימודים אקדמיים ועוד. חלק מהאסירים מנצלים את תנאי הלוקסוס כדי לתכנן ולהוציא לפועל פיגועים, באמצעות תדרוך חבריהם השוהים מחוץ לכלא. רק לאחרונה הוגש כתב אישום נגד ח"כ באסל גטאס מ'הרשימה המשותפת' בגין הברחה לכאורה של טלפונים סלולריים לאסירי חמאס. נוסף על תנאי החופשה בבתי הכלא ברחבי הארץ, האסירים הביטחוניים ובני משפחותיהם זוכים למימון נדיב ביותר של 140 מיליון דולר בשנה מהרשות הפלסטינית.

11 מיליון מאירופה, 3 מיליון מ'הקרן החדשה'

בפגישותיו האחרונות עם מנהיגי בריטניה ובלגיה דרש ראש הממשלה כי מדינותיהן יחדלו מלממן ארגוני שמאל קיצוני בישראל. אם בקשותיו של נתניהו יזכו לאוזן קשבת מצד ראשי האיחוד האירופי ומדינות אירופיות נוספות, קיים סיכוי גבוה כי ארגונים דוגמת 'המוקד להגנת הפרט' ייכחדו מהעולם. לפי נתוני 'NGO מוניטור', למעלה מ־85 אחוז מהמימון שניתן ל'מוקד' בין השנים 2014-2012 הגיע מכספי ישויות זרות, בהן האו"ם, שוודיה, פינלנד, שווייץ, דנמרק, הולנד, גרמניה, ספרד, נורווגיה, בריטניה והאיחוד האירופי. בארבע השנים האחרונות זכה 'המוקד' לתמיכה של למעלה מ־11 מיליון שקלים מישויות זרות.

'הקרן החדשה לישראל', שמושבה בארה"ב ותומכת בארגוני שמאל קיצוני רבים, תורמת גם היא לארגון המגן על מחבלים. בין השנים 2015-2008 העניקה הקרן ל'מוקד', באופן ישיר ועקיף, קרוב ל־3 מיליון שקלים. 'המוקד להגנת הפרט' מהווה גם אחד מארגוני הליבה של קרן פלסטינית ששמה 'מנהלת זכויות האדם והמשפט הבינלאומי', הממוקמת ברמאללה. במרץ 2014 העבירה הקרן הפלסטינית למעלה מ־3.2 מיליון שקלים לידי ה'מוקד'. לפי 'אם תרצו', 'מנהלת זכויות האדם' תומכת בארגונים הפועלים לקדם חרם על ישראל ולהעמיד קציני צה"ל ובכירים ישראלים לדין, ואף בגופים הקשורים לפעילויות של ארגון הטרור 'החזית העממית לשחרור פלסטין'.

"לגיטימי להתנגד לכיבוש, אם הייתי פלסטינית הייתי עושה יותר"

מנכ"לית 'המוקד להגנת הפרט', דליה קרשטיין, סבורה שלישראל אין זכות על עיר הבירה שלה. "הפלסטינים הם האוכלוסייה הילידה של ירושלים", טענה בראיון ל־CNN. קרשטיין מצדדת בפלסטינים לא רק בכלי תקשורת מערביים, אלא גם ברשתות ערביות המפיצות דרך קבע דברי הסתה נגד ישראל. בין היתר היא שוחחה עם רשת אל-ג'זירה בנושא "הקורבנות הפלסטיניים של מדיניות הרס הבתים הישראלית". בראיון לגוף תקשורת מאיחוד האמירויות הצהירה קרשטיין כי "מדינת ישראל מבצעת טיהור אתני בפלסטינים", והוסיפה כי "קיימת מדיניות מפורשת של ישראל לדחוק פלסטינים מחוץ לירושלים ולישראל במטרה להפחית את 'האיום הדמוגרפי הפלסטיני'".

קרשטיין עוד יכולה להיחשב מתונה לעומת מי שמייצגת את 'המוקד' בחלק נכבד מהעתירות שמגיש הארגון לבג"ץ, עו"ד לאה צמל. זה למעלה מארבעים שנה שצמל מייצגת את הגרועים שבמחבלים הפלסטינים, ביניהם גם מבצעי הלינץ' האכזרי ברמאללה באוקטובר 2000. "אני לא רואה אותם כמחבלים", אמרה צמל על לקוחותיה, "אלא כאנשים די מסכנים שמנסים בדרכים פרימיטיביות לחלוטין להילחם בכיבוש, זה הדבר הכי טבעי שישנו… אם הייתי פלסטינית הייתי עושה יותר".

בראיון ל'מעריב' ב־1993 הביעה צמל הבנה כלפי רצח ל יהודים תושבי יו"ש, ואמרה כי היא "בעד פגיעה במתנחלים". צמל גם גילתה הבנה לרצח החייל אלמוג שילוני ז"ל, שנדקר למוות בפיגוע ליד תחנת 'רכבת ההגנה' בתל אביב ב־2014. לדברי צמל, שייצגה את רוצחו של שילוני, היא תגן על כל מחבל, כולל למשל על מבצעי הטבח בבית הכנסת בהר נוף, אך לא על "מתנחלים פשיסטים".

צמל, שכאמור הגנה בשם 'המוקד' על משפחת רוצח הילדה בת ה־13 הלל יפה אריאל ז"ל, היא חברה במפלגת בל"ד, ובבחירות האחרונות הוצבה במקום ה־20 ברשימה הערבית המשותפת. בימים אלו היא מייצגת את חבר מפלגתה, באסל גטאס, המואשם כאמור בפגיעה בביטחון המדינה. הרשות השנייה לטלווייה ולרדיו הפיקה סרט תיעודי מחמיא על צמל, שתוארה על ידי יוצר הסרט כ"לוחמת זכויות העם הפלסטיני".

כאמור, מחר יתייצבו צמל או אחד מעמיתיה בבית המשפט העליון, בדיון בעתירת 'המוקד' נגד הריסת בית המחבל מפיגוע המשאית בארמון הנציב. התופעה של יהודים ישראלים המקדישים את חייהם להגנה על רוצחי בני עמם חוצה כל גבול של היגיון, אך טירוף המערכות האמתי טמון בכך שדווקא האיחוד האירופי וממשלות אירופה, המגדירות עצמן כ"ידידות ישראל", מעניקות גב ערכי וכלכלי לארגון הנלחם משפטית בישראל, וממחיש יותר מכול את הביטוי "פרקליטו של השטן".