לפי "חשיפה" של ה'ניו יורק טיימס', "האידיאולוג הראשי" של ממשל טראמפ, סטיב באנון, מעריץ פילוסוף איטלקי קיצוני בשם יוליוס אבולה. אבל כשבודקים את אמירותיו המקוריות של באנון מגלים את ההפך בדיוק
אמות הספים רועדות; ג'ייסון הורוביץ, התגלמות העיתונאי החוקר, המעמיק והנועז, בשירות המחנה הנאור המיוצג על ידי ה'ניו יורק טיימס', חשף סוף סוף את פרצופו האמיתי של ממשל טראמפ. על פי הורוביץ, סטיב באנון, "האידאולוג הראשי" של הממשל החדש, הזכיר את ההוגה האיטלקי הרדיקלי יוליוס אבולה, מושא הערצתו של מוסוליני ומקורב לאס־אס הנאצי. כעת ברור לכול מה מרכיב את עולמו הרוחני של באנון, ולאיזו אידאולוגיה על כולנו להתנגד.
מובן מאליו שהחשיפה הכתה גלים, ואתרי חדשות שרואים עצמם נאורים וליברליים קפצו על הידיעה כמוצאי שלל רב. כך, לדוגמה, ה'Raw Story' הפרוגרסיבי סיקר את החשיפה תחת הכותרת "הכירו את ההוגה האיטלקי־פשיסטי המפחיד שהוזכר לחיוב בידי סטיב באנון". הגדילו לעשות הפרוגרסיביסטים היהודים: הכותרת ב'פורוורד' הייתה "הכירו את הפילוסוף החביב על סטיב באנון ומוסוליני". 'הארץ' באנגלית לא נשאר מאחור, ובהתבסס על תאומו הניו־יורקי פרסם כתבה תחת הכותרת "סטיב באנון הזכיר מחבר נאצי מעידן מלחמת העולם השנייה בתור השראה פילוסופית".
השאלה הראשונה שמייסרת מן הסתם את כולם היא מי הוא אותו יוליוס אבולה, ומדוע לא שמענו עליו מעולם?
ובכן, אבולה אכן היה הוגה קיצוני ביותר, גזען, אנטי־דמוקרטי בעליל, ובמידה מסוימת כתביו אכן שימשו השראה לזוועות שביצע מוסוליני בשלבים האחרונים של שלטונו (בייחוד ב"רפובליקת סאלו" שהוקמה בצפון איטליה בחסות גרמניה הנאצית), וכן גם לארגון הטרור של הימין הקיצוני "הסדר החדש", האחראי לכמה פיגועים באיטליה בשנות השישים המאוחרות והשבעים המוקדמות.
הגותו של אבולה הייתה ונשארה משפיעה מאוד בחוגים הקיצוניים ביותר של ארגוני הימין האנטי־דמוקרטי באירופה. אבולה האיטלקי והרעיונות ה"מסורתניים" שקידם, לצד רנה גנון הצרפתי ואנשי "המהפכה השמרנית" הגרמנים, הם מארג מורכב ומלא סתירות פנימיות של דחיית המודרנה הקפיטליסטית־דמוקרטית, וקריאה לשיבה לעבר מדומיין (לרוב זה הפגאני, שקדם לנצרות "המשחיתה"), תיאוקרטי והיררכי.
מדובר אפוא בהגות קיצונית מאוד, שמאגפת את הפשיזם האיטלקי ואת הנציונל־סוציאליזם הגרמני מימין ומשמאל כאחד. הגות זו נהנתה מעדנה מסוימת בזמנה ולמרבה השמחה כמעט נשכחה בימינו, למעט בחוגים השוליים ביותר של הימין והשמאל הקיצוני. ראוי לציין גם שחרף שיתוף הפעולה ההגותי הפעיל של אבולה עם מוסוליני וקרבתו לאס־אס הגרמני – הוא זוכה במשפט שנערך לו אחרי המלחמה, לאחר שטען כי הוא "בסך הכול פילוסוף אנטי־דמוקרטי, ממש כמו אפלטון". ובאמת, אם לא נגעו במרטין היידגר ובקארל שמיט, מדוע שייגעו בו? אבולה נפטר ב־1974, כ"דמות בעלת פרסום נרחב בחוגים המצומצמים".
כיום אבולה והגותו הם אולי קוריוז היסטורי ותו לא, אולם סטיבן באנון, שהתקשורת מכתירה אותו ל"חשמן האפור" של טראמפ, הוא סיפור אחר; האיש רלוונטי מאוד לחיינו, והעובדה שהוא מצטט את אבולה אכן אמורה להטריד אותנו.
הבעיה היחידה היא שהוא לא. הוא לא מצטט אותו. הכותרת של 'ניו יורק טיימס' מוליכה את הקורא שולל, והיתר פשוט הלכו בעקבותיה. המסר שבכתבות הסנסציוניות הללו סותר את חומר הגלם באתר 'באזפיד', שהפניה אליו מופיעה כמעט בכל הידיעות בנושא. הידיעה ב'באזפיד' מכילה תמליל בלתי־ערוך של הנאום שנשא באנון באמצעות 'סקייפ' בפני כנס שנערך בוותיקן בשנת 2014. נושא הכנס היה "כבוד האדם", וההשלכות של הסדר הכלכלי בסוגיה הזאת. אזכורו את אבולה לקוח משם.
באותו נאום דיבר באנון על תמיכתו במה שהוא מכנה "קפיטליזם נאור", וגינה "שתי סטיות מהותיות ומסוכנות" ממנו: "קלפטוקרטיה", סדר מדיני־כלכלי שבו תאגידים קפיטליסטיים מתמזגים עם הפקידות הגבוהה של המדינה ומתעשרים על חשבון העובד המתרושש; וליברטריאניות שלוחת רסן, שלדעתו מחפיצה מדי את האדם. בנאום עצמו אבולה לא הוזכר כלל.
מתי הוא כן הוזכר? בחלק של השאלות והתשובות, כאשר באנון נשאל על יחסו אל רוסיה של פוטין. אצטט כאן במדויק את החלק הרלוונטי של תשובתו בעניין (ויש לזכור שמדובר בלשון דיבור):
כשוולדימיר פוטין, כשאתה מתבונן באמת בזרמים העמוקים של האמונות שלו היום, רבות מהן מגיעות ממה שאני מכנה אירו־אסייתיות. יש לו יועץ שהשראתו מגיעה אחורה עד יוליוס אבולה והוגים אחרים של ראשית המאה העשרים, שהם באמת תומכים של מה שמכונה התנועה המסורתנית, שבסופו של דבר התגשמה באמצעות הפשיזם האיטלקי.
כלומר, באנון אמר שמבחינה אידאולוגית פוטין מושפע מיועץ – שבנקל אפשר לזהותו כאלכסנדר דוגין – שהוא, בתורו, מושפע בין היתר מאבולה. זהו, זה האזכור היחיד לשמו של אבולה. אבל אולי, תאמרו, באנון מביע תמיכה בפוטין ובאידאולוגיה של דוגין ואבולה? הרי מספרים לנו חדשות לבקרים שטראמפ מעריץ את השליט הרוסי, ובטח גם באנון.
ובכן, בהמשך ההרצאה באנון מסכם מה הוא בדיוק חושב על פוטין, משטרו ומטרותיו:
אתם יודעים, פוטין הוא באמת דמות מעניינת. הוא גם מאוד מאוד אינטליגנטי. אני יכול לראות זאת באופן שבו הוא פונה לארצות הברית, הוא משחק חזק על התנועה השמרנית החברתית באמצעות המסר שלו בדבר הערכים המסורתיים.
אני חושב שאנחנו צריכים לעמוד על המשמר בפני זה. מכיוון שבסופו של יום אני חושב שפוטין והקרוני־קפיטליסטים שלו הם באמת קלפטוקרטיה, שהם למעשה כוח אימפריאליסטי שרוצה להתפשט.
עם זאת, אני חושב שבמצב הנוכחי, כשיש פוטנציאל להתהוותה של ח'ליפות אסלאמית חדשה אגרסיבית מאוד, ישנו מצב שבו אנחנו צריכים לבחור באיזה אתגר לטפל ראשון.
ובמילים פשוטות: פוטין והאידאולוגיה שלו הם דבר שיש להישמר מפניו. הם התגלמות הקלפטוקרטיה שהיא לצנינים בעיני באנון, ולחטאיה מוקדש למעשה כל הנאום. אבל פוטין הוא אויב פחות מסוכן ממי שנמצא במקום הראשון – האסלאם הרדיקלי.
תהיינה דעותינו על טראמפ או באנון אשר תהיינה, אם שאלנו את עצמנו מדוע הציבור האמריקני, כמו גם ציבורים הולכים ומתרחבים בעולם המערבי, איבדו את אמונם במסרים של התקשורת הממוסדת, נדמה לי שקיבלנו כאן דוגמה טובה לתשובה.
אז בעצם, לפי הלוגיקה של הניו יורק טיימז, אפשר לומר שהני"ט עצמו מעריץ את אבולה.
פייק ניוז. פייק ניוז אווריוור
כמה הערות מר באנון
העיר על קלפוקרטיה מה שהציבור מכנה הון שלטון.
שנית זה נערך במסגרת כנס של הותיקן של הימין האירופאי שאחד ממארגני הינו מבקר של האפיפיור הנוכחי .
באנון ביקר גם את החילוניות ערג לקפיטליזם מוקדם ולא לצורה המודרנית של הקפיטליזם
האירוניה היא שממשל טראמפ מלא בהון שלטון
הכתבה הזו מתבססת על סילוף של העובדות: הניו יורק טיימס לא קשרו את בנון לאבולה רק על סמך הציטוט הזה, אלא הביאו ציטוטים של ריצ'ארד ספנסר, ממובילי הימין האלטרנטיבי בארה"ב, שראה בזה אות לכך שבנון מכיר באבולה ומכאן ברעיונותיו. זה טיעון הרבה יותר עמוק ומורכב מהמסר הפשטני – ובו נודה בזה, השקרי – שהמאמר הזה מנסה להעביר. זו עדות לרוח הגבית שבנון נותן – בכוונה או שלא בכוונה – לימין הפאשיסטי שמתפתח בארה"ב. אני מאמין שלקוראי מידה יש את היכולת להתמודד עם מסר טיפה יותר מורכב מ"התקשורת אמרה שבנון ציטט את אבולה כדי לטעון שהוא פאשיסט." חבל שהכותב (והעורך) לא חושבים כך.
לא הבנתי את הטיעון שלך(ושל הני"ט), אם מנהיג ימני קיצוני טוען טענה לא הגיונית (על סמך התמליל שראינו בכתבה) שבאנון תומך באידיאולוגיה זו, אז זה מוכיח שבאנון נותן רוח גבית לימין הפאשיסטי?הרי הוא הזכיר את ההוגה לשלילה!
על סמך ספקולציה לא לוגית אתה קורא למאמר שקרי?
מה שריצ'ארד ספנסר רואה או לא רואה, חשוב הרבה פחות ממה שבאנון עצמו אומר. העניין הוא מה באנון חושב על אבולה. ולפי דברי באנון עצמו, מסתבר שהוא די מתעב את אבולה ואת משנתו ומציג אותם כדוגמה לדבר רע ושלילי. מי שמנסה להתעלם מכך, הוא זה שמסלף עובדות. זה דומה לנסיון לטעון שנתניהו אוהד את משטר האייטולות, מפני שהוא מדבר על המשטר הזה ללא הפסק.
הצטערתי לראות שיום למחרת הפוסט שלך (בו סיפרת על התחקירן שהתקשר אליך מ'לונדון וקירשנבאום') , העדיפו בלונדון וקירשנבאום להביא מישהו אחר לדבר בתוכנית על הנושא, כדי שלא יהרוס את ה'סיפור'.
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=378201062556864&id=100011009207502
תודה. גם אני קצת הצטערתי.
לא מקבלת את דבריו וסימוכיו של מספר 4! הניו יורק טיימס הוא עיתון שמאלני רדיקלי שמעלים אמת! בזמן השואה העיתון (המו"ל גם אז היה יהודי) לא פרסם את זוועות השואה ונתן בכך יד להשמדת יהודי אירופה! במהותו העיתון שונא ישראל ותומך באיסלם! פייק ניוז! כמה טוב שיש פייסבוק וטוויטר! טוב שלא צריך לסמוך על עיתונאים אינטרסנטים!
מקריאת המאמר בניו-יורק טימס, אני מתרשם שדוקא אתה (ע. מתגובה 4) הוא השקרן והסלפן !!!
המאמר באותו עיתון, כתוב באופן מניפולטיבי, תוך הוצאת דברים מהקשרם וחיבורם לציטוטים אחרים.
המאמר ברובו מתרכז בהבאת דברים על אבולה ואח"כ מנסה באופן מטעה ושקרני "להדביק" לבאנון איזושהי תמיכה בו.
הציטוט של ספמסר שאתה מציין, הוא די שולי במאמר והמאמר מתייחס ישירות ל"אמירות של באנון" בואתיקן !!!
אני מניח שאתה מאנשי "אל עארד" הישראלי…
כותרת הכתבה של יגאל ליברנט מפוברקת. ליברנט שותל מילים בפי הניו יורק טיימס:
"לפי "חשיפה" של ה'ניו יורק טיימס', "האידיאולוג הראשי" של ממשל טראמפ, סטיב באנון, מעריץ פילוסוף איטלקי קיצוני בשם יוליוס אבולה. אבל כשבודקים את אמירותיו המקוריות של באנון מגלים את ההפך בדיוק"
אלא שהסימוכין שליברנט מביא שונה:
"ג'ייסון הורוביץ, התגלמות העיתונאי החוקר, המעמיק והנועז, בשירות המחנה הנאור המיוצג על ידי ה'ניו יורק טיימס', חשף סוף סוף את פרצופו האמיתי של ממשל טראמפ. על פי הורוביץ, סטיב באנון, "האידאולוג הראשי" של הממשל החדש, הזכיר את ההוגה האיטלקי הרדיקלי יוליוס אבולה, מושא הערצתו של מוסוליני ומקורב לאס־אס הנאצי.
יש הבדל גדול בין להזכיר ובין להעריץ. זה שאני מזכיר את ליברנט, אינו אומר שאני מעריץ אותו.
יתרה מזאת, ליברנט כנראה לא קורא את מה שהוא עצמו כותב.
מצד אחד הוא כותב "…..מי הוא אותו יוליוס אבולה, ומדוע לא שמענו עליו מעולם?"
ומצד שני מסתבר, גם לפי ליברנט, שסטיב באנון שמע גם שמע על יוליוס אבולה.
לפי יגאל ליברנט "אבולה אכן היה הוגה קיצוני ביותר, גזען, אנטי־דמוקרטי בעליל, ובמידה מסוימת כתביו אכן שימשו השראה לזוועות שביצע מוסוליני בשלבים האחרונים של שלטונו …..וכן גם לארגון הטרור של הימין הקיצוני "הסדר החדש", האחראי לכמה פיגועים באיטליה בשנות השישים המאוחרות והשבעים המוקדמות."
"מדובר אפוא בהגות קיצונית מאוד………הגות זו נהנתה מעדנה מסוימת בזמנה ולמרבה השמחה כמעט נשכחה בימינו, למעט בחוגים השוליים ביותר של הימין והשמאל הקיצוני."
אבולה נפטר ב־1974, כ"דמות בעלת פרסום נרחב בחוגים המצומצמים". מסתבר שסטיב באנון אכן נמצא בחוגים המצומצמים האלו.
ליברנט כותב "כיום אבולה והגותו הם אולי קוריוז היסטורי ותו לא". אולם סטיבן באנון, שהתקשורת מכתירה אותו ל"חשמן האפור" של טראמפ, הוא סיפור אחר; האיש רלוונטי מאוד לחיינו, והעובדה שבאנון מזכיר את אבולה בנאום שהוא נשא באמצעות 'סקייפ' בפני כנס שנערך בוותיקן בשנת 2014, וככל המראה מכיר את כתביו, אכן אמורה להטריד אותנו.
העובדה שאמנון פורטוגלי רוגז על מאמר פרי עטי מהווה תעודת כבוד מיוחדת עבורי. כעת, זה באמת היה שווה את הזמן שהשקעתי בכתיבה.
מסתבר שכך נראית האקדמיה שלנו.
מי שאמור להיות מרצה וחוקר מביא המון מלל שאין בינו לבין קוהרנטיות דבר וחצי דבר, ולבסוף מעלה את הטענה הכי הזויה שקראתי בנוגע לפרשה הזו – העובדה שבאנון מכיר את אבולה וכתביו אמורה להטריד אותנו.
WTF?!
איזו מין טענה מטומטמת זו??
למה לעזאזל אם אדם חכם מכיר כתבים והגות של כל מיני הוגים זה אמור להטריד אותנו? להיפך, אם לא היה מכיר, היה נחשב צר אופקים. אך כנראה שבמכללה שכבודו מלמד בה דוגלת בצרות אופקים, אחרת אין הסבר שונה למילים האלו.
חלק ממלחמת השמאל בידע, טריגר לזעם בלתי נשלט, רובי. אורוול היה אופטימי. מסתבר שיש דרישה, ציווי, להיות בור. "בערות היא ידע" בון ליר.
הערה לעורכי "מידה": הכותרת שנתתם לרשימה (המצוינת כשלעצמה) אינה מדויקת.
א. "התקשורת" – לא כל התקשורת, אלא כלי תקשורת מסוימים, וליתר דיוק, כלי תקשורת מסוים – ה"ניו יורק טיימס" (האחרים ציטטו אותו).
ב. "פיברקה" – משמעות המילה מעלה קונוטציה של זדון. זו אשמה אפשרית, אך לכל היותר ספקולטיבית לגבי הכתבה ב"טיימס". בוודאות, אפשר להאשים את עורכיה ברשלנות. האם הם "פיברקו" –
דהיינו, הטעו בכוונה ברורה? זה על אחריותכם. הם בהחלט ייחסו לא נכון וציטטו לא נכון. עניין חמור כשלעצמו, אבל בהחלט לא פברוק.
ג. "בין טראמפ להוגה פשיסטי" – הכותרת ב"טיימס" הייתה
Steve Bannon Cited Italian Thinker Who Inspired Fascists
https://www.nytimes.com/2017/02/10/world/europe/bannon-vatican-julius-evola-fascism.html?_r=1
"סטיב באנון ציטט הוגה איטלקי שהעניק השראה לפשיסטים" – לא "בין טראמפ להוגה פשיסטי", אלא בין באנון להוגה פשיסטי. אחרת, אתם נוקטים במעשה שאתם פוסלים אצל ה"טיימס": מייצרים מצג ספקולטיבי (טראמפ-הוגה פשיסטי) על בסיס עובדות (הפרכת הטענה שבאנון ציטט את אבולה).
אז:
לא "התקשורת",
לא "פיברקה",
ולא "בין טראמפ להוגה פשיסטי".
מה דעתכם על הכותרת "כלי תקשורת ייחסו לבאנון ציטוט של הוגה פשיסטי"?
גם נאמן לרשימה, גם לעובדות וגם לא פוסל אתכם במומכם? אלא אם הכוונה שלכם אינה להיצמד לעובדות (כמו הרשימה עצמה) כדי לשפר את איכות העיתונות, אלא דווקא להוריד אותה כדי שתשרת את שיח הפוסט-אמת וההיצמדות לשבטיות.