מדינת העומק: הגולם הביורוקרטי קם על יוצרו

התקלה הממשלית האסטרטגית שנקראת "שלטון הפקידים" מלווה אותנו בכל מקום. זה תמיד "את, אני והיועץ המשפטי". או "את, אני ובג"ץ"; "אתה, הוא, הפרקליטות והמשטרה; "המשטרה, העיתונות וכל השאר, כאן, שם ובכל מקום". מדברים כאן על "האליטות", לפעמים "האליטות הישנות". אך בארצות הברית, בעקבות משבר הנשיאות של טראמפ, עלה מושג אחר שמסביר טוב יותר את הבעיה. זו "מדינת העומק".

המושג "מדינת העומק" (ٍDeep state) הוא הדבר החם ביותר היום בוויכוח הפוליטי בארצות הברית. הוא עלה לדיון בעקבות פעילות ההתקוממות מתוך מנגנוני המערכת המדינתית בארצות הברית. המקרה הדרמטי ביותר היה פעולת הסיכול הממוקד של היועץ לביטחון לאומי מייקל פלין. "כיצד מתנהלת מדינת העומק בפעילותה?" שואל פט ביוקנן, אחד הפרשנים הטובים ביותר לפוליטיקה האמריקנית. "ראינו מקרה קלאסי בפרשת פלין. שירותי המודיעין והזרועות החוקרות של המשטר חופרות קצת לכלוך, ואז משנעות את האשפה למשת"פים שלהם ב'רשות הרביעית' (העיתונות) הנהנים מחסינות של התיקון הראשון לחוקה, מה שמאפשר להם להוציא את הכל החוצה".  אם זה יזכיר לישראלים תופעות פוליטיות־משטרתיות חמורות ממקומותינו, האחריות היא בעיני המתבונן בלבד.

זה לא סתם שביוקנן הסתפק בלתאר את "מדינת העומק" בתנועה; קשה להגדיר בצורה חדה במה מדובר, אבל כשרואים את זה – יודעים לזהות את העקבות. כמו פורנוגרפיה. קשה להגדיר מה זה, אבל היו כבר שופטים שאמרו: אני יודע לזהות את זה כשאני רואה אותה. מה שמעניין בעיסוק ב"מדינת העומק" לאחרונה, שזהו מושג שהיה בשימוש בשוליים הרדיקליים, מושג שנשמע קצת מתחומי תיאוריות הקונספירציה. אך בשבועות האחרונים הוא היה נושא לכיסוי ותחקור בתקשורת הזרם המרכזי, גם האליטיסטית ביותר: ה'ניו יורק טיימס', ה'אטלנטיק' וה'ניו יורקר'. פט ביוקנן למשל, הוא לא מספיק מכובד כדי לכתוב בעיתוני השורה הראשונה, אך הוא כותב בעתונות ממסדית מהשורה השנייה, וניסיונו כמי שחי את הפוליטיקה האמריקנית עוד משנות ה־60, כיועץ של הנשיא ניקסון, מאפשר לו ראייה צלולה ולא שגרתית.

למעשה, הימין הרדיקלי והשמאל הרדיקלי השתמשו בעבר במושג "מדינת העומק" כדי לנתח מצבים שבהם לשלטון הנבחר אין כמעט יכולת משילות מול גופים ומוסדות הקיימים לנצח ומנהלים מדיניות עצמאית משלהם. אבל נוכחותה של מדינת העומק מורגשת כאשר היא מתחילה להתפרע, ולא רק מחסלת את היועץ לביטחון לאומי אחרי 23 יום בלבד בתפקיד, אלא יש רושם שהיא שמה את הנשיא טראמפ על הכוונת.

במאמר שלו (שפורסם באתר 'ריל קליר פוליטיקס'), חזר ביוקנן על האמירה המזעזעת של הכתב לענייני מודיעין של 'בלומברג', אלי לייק, שקבע כי הפגיעה במייקל פלין באמצעות הדלפת שיחותיו עם השגריר הרוסי הייתה בגדר "התנקשות פוליטית". ביוקנן ולייק, שני כותבים שאין ביניהם שום קשר – אחד פובליציסט פוליטי מאוד, השני כתב ופרשן – רואים בתרגיל שבוצע מתוך שירותי המודיעין קשירת קשר נפשעת, תוך שיתוף פעולה של העיתונות, במטרה להרוס קריירה פוליטית. "זה מה שעושים במדינות משטרה", כתב אלי לייק ב'בלומברג'.

מייחלים להתנקשות או להפיכה צבאית

אז אפשר להגיד ש"מדינת העומק" היא כל הגופים, הבירוקרטיות, משרדי הממשלה, הצבא ושירותי המודיעין והביטחון ומערכת המשפט. בארצות הברית מצטרפות למערכת הזאת גם כל אותן סוכנויות פדרליות כמו הרשות להגנת הסביבה, רשויות ההגירה וכל מתקיני הרגולציות למיניהם. בארצות כמו טורקיה ומצרים התופעה בולטת במיוחד, כאשר הצבא הוא ענק והוא משולב במערכת של עסקים כלכליים. אבל זהו בעצם תיאור של המערכת שמקיימת מדינה.

מתי נולדת "מדינת העומק"? כאשר המערכות האלה נכנסות למצב של מודעות עצמית כמי שמקיימות איזו שליחות נעלה, הנוגדת בדרך כלל את "הברברים" שהעם הנבער בחר לשלטון. נוצרה גם אידאולוגיה ל"מדינת העומק", והיא "דמוקרטיה מהותית" לעומת "דמוקרטיה" כשלטון הרוב. כאשר נוצר הדחף למגר את השלטון שאיננו הולך לפי הקו האידאולוגי שהוטמע בממסדים, גורמים בתוך הממסד הופכים לפעילים נגד השלטון ונוצרת "מדינת העומק". מה שרואים בשטח זה חוסר משילות ושיתוק, ערעור היציבות וסיכול ממוקד לכל בעל תפקיד בכיר שהנשיא או ראש הממשלה רוצה למנות, כולל הקודקוד עצמו.

ויקטור דייויס האנסן ממכון הובר בסטנפורד, טוען שהכוחות המתנגדים לטראמפ מנסים ממש לגרום לקטסטרופה כדי להגשים בפועל את נבואותיהם. הכוונה לאותה התקוממות מתוך שורות הבירוקרטיה של הממשל. אנשי הרשות להגנת הסביבה התחילו לפעול כלובי בסנאט כדי למנוע את מינוי המנהל החדש, שאינו מקובל עליהם מבחינה אידאולוגית. כאלף דיפלומטים ממחלקת המדינה חתמו על עצומה נגד הצו הנשיאותי למניעת כניסת פליטים משבע מדינות מוסלמיות נגועות בטרור. חלק מבתי המשפט נראים כאילו התגייסו לבלום את פעילות הממשל החדש. הפגנות הרחוב שהתחילו מיד אחרי בחירתו של טראמפ בנובמבר, וקיבלו תנופה אחרי השבעתו, שחררו גלים של היסטריה. שתי הדוגמאות הבולטות הן מופעי הנאצה הגסים של השחקנית אשלי ג'אד והזמרת מדונה. מדונה דיברה בגלוי על פנטסיות אלימות הנוגעות לפיצוץ הבית הלבן. ג'אד שחררה גסויות בהפגנת הנשים הגדולה, כאילו עפו לה הברגים. בתכניות טלויזיה מדברים בגלוי על אופציית ההתנקשות – רצח הנשיא. אחדים מייחלים להפיכה צבאית.

הקקופוניה הזאת היא מוזיקת הרקע למה שנראה כהתקוממות "מדינת העומק". "המצב איננו יציב והוא לא יירגע בקרוב", נכתב ב'ניו יורקר'. מה שיותר מדאיג, וזה בהחלט נוגע לישראל, זאת ההשפעה העולמית שיש למצב הלא יציב הזה. "הסדר העולמי יצא משליטה", הכריז השבוע ב'ניו יורק טיימס' מי שהיה היועץ לביטחון לאומי, זביגנייב בז'ז'ינסקי. "העולם גולש לאי־סדר חמור, בלי כל מבנה בינלאומי שמסוגל להתמודד עם סוג הבעיות שעלולות בסבירות רבה להתפרץ כמעט בו־זמנית. וכדי להשלים את התמונה, נוצר תוהו ובוהו ביחסי המעצמות הגדולות. מצב כזה באמת עלול לגרום לתוצאות קטסטרופליות".

נטען גם ששורת הפרסומים על פעילות הרוסים נועדה לאכוף על הממשל לנקוט מדיניות של עימות עם רוסיה. פתאום צצה הידיעה על ספינת הריגול המשייטת מול חופי ניו־לונדון בקונטיקט, בסיס צוללות אמריקני. נודע שנערך ניסוי בטיל החורג מההסכמים. מטוס רוסי עשה באז מעל ספינה אמריקנית בים השחור. יש שרואים בזה פרסום מגמתי מתוך אותם שירותי מודיעין שסיכלו את פלין. להזכיר, היה ניסיון קודם לפרסם מסמך מכפיש על פרשת הוללות שלא הייתה של טראמפ במוסקבה.

הדלפות חסרת תקדים

המושג "מדינת העומק" נכנס לשימוש אצל תומכי טראמפ משום שהוא מספק מבחינתם את ההסבר הכי טוב למחול השדים סביב עלייתו. אבל אם אפילו ה'ניו יורק טיימס', ה'ניו יורקר' וה'אטלנטיק' נדרשים לסוגיה, סימן שהם מרגישים שיש דברים בגו, גם אם יש ניסיונות להכחיש את המציאות הזאת.

"ממשלים בתחילת דרכם מנסים הרבה פעמים להחדיר אידיאולוגיות חדשות לסוכנויות הפדרליות", כותב בנג'מין וואלאס וולס ב'ניו יורקר'. "שיטת טראמפ היא כנראה לעקוף את רוב מנגנוני הממשל באופן גורף. הדאגה היא שזה יוביל לגל התפטרויות שיגרום לרפיון ביורוקרטי; בסופו של דבר יווצרו קשיים בניהול המדינה". כלומר, החשש של הפקידים הממונים הוא שכוחם ירד, ולכן יש להם מניע להילחם בנשיא החדש שבסך הכל נבחר זמנית. "החשש המידי הוא מהתמוטטות הסמכות השלטונית. הפנטסיה של הסדרה 'הומלנד' כאילו הבירוקרטיה מתנהלת כאגרוף מתואם  ומכוון היא חסרת בסיס. הראיות בינתיים הן שממשל טראמפ יצר מצב עוד יותר מוזר ומעורפל, כאשר הנשיא מניע את שני הצדדים בעימות לנהוג ככל העולה על רוחם".

ב'ניו יורק טיימס' התייחסו לתופעה בהקשר של טורקיה, מצרים ופקיסטן. שם קיימות "רשתות צללים בתוך הביורוקרטיות הממשלתיות, כאלה שמתייחסים אליהן כ'מדינת עומק', החותרות נגד ממשלות נבחרות ומשתמשות נגדן באמצעי כפייה". זה נכתב ב'טיימס' לפני ימים אחדים, לא ב'מקור ראשון' או ב'מידה'. "אז האם ארצות הברית עדה לעלייתה של מדינת עומק משלה? לא לגמרי", כותבים אמנדה טאוב ומקס פישר. "אבל הדים של תופעה דומה הם אמיתיים – ומטרידים מאד".

"ארצות הברית נמצאת בסכנה שתתפתח בה תרבות של עימות קבוע בין הנשיא לביורוקרטיה שלו. תרבות המושרשת עמוק בממסדים", הם כותבים. המעניין הוא שדווקא הדוגמה הקיצונית של מדינה לא דמוקרטית כמו מצרים נראית מתאימה לתיאור ההתפתחויות המתהוות בארצות הברית. טאוב ופישר פנו למומחה מצרי בשם איסנדאר אל־עמרני המתגורר בארצות הברית. לדעתו, חוסר התיאום המתגבר בין הנשיא ובין אנשי השורה בפקידות הפדרלית "הוא מסוכן, הוא מעודד מחלוקות עמוקות בתוך החברה, זה מה שמייצר את המתחים המתמידים האלה".

"כאזרח אמריקני אני מוצא שזה בהחלט מדכא לראות את הדמיון בין מה שקורה באמריקה למה שקורה במצרים", אמר אל־עמרני. אז האם מדובר קונסיפרציית צללים, או בעימות שיכול להיות גם לגיטימי בין מנהיג מדינה למוסדות הממשל? ה'ניו יורק טיימס' קובע שמצב כזה "גורם לערעור היציבות. זה מוביל את שני הצדדים להניע את כוחות המדינה כמו שירותי הביטחון או בתי המשפט האחד נגד השני, מה שגורם להשחתת המוסדות האלה תוך כדי התהליך".

מומחים מזהים את שירותי המודיעין (ה־CIA, ה־NSA) כמוקד המסוכן. "רמה כזאת של הדלפות היא די חסרת תקדים", אמרה בטיימס מומחית מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. היא ואחרים מזהים את כוונתו של טראמפ לנתק את שירותי המודיעין ואת מחלקת המדינה מתהליך עיצוב המדיניות. "תרבות מושרשת של מלחמת פקידים שהיא לעומתית כברירת מחדל, אולי לא מתבצעת בסגנון הטורקי של 'מדינת עומק', אבל זאת גם לא דמוקרטיה בריאה", כותבים טאוב ופישר בטיימס. לא מדובר בחובבי קונספירציות. כתבי ה'טיימס' מבהירים את עמדתם ש"מדינת העומק איננה מוסדות רשמיים שמתמרדים, אלא רשתות צללים בתוך המוסדות האלה ובתוך עולם העסקים, שעושים יחד ביניהם קנוניה ויוצרים מוסדות מקבילים". כתוצאה מכך כל החלטה, אפילו קלת חשיבות, יוצרת מלחמת עולם ומחבלת במשילות עד כדי שיתוק. האם אמרנו משבר עמונה? פרשת אלאור אזריה? "פרשיות נתניהו", מינוי שגרירים באיטליה ובברזיל. אפילו מינוי של יועץ תקשורת לראש הממשלה נתקל בחומה של לבנות חבלה ביורוקרטיות.

התיאורים של הכותבים ב'טיימס' מביאים אותם למסקנה ש"המלחמה בין קהילת המודיעין לבית הלבן רעה למודיעין, רעה לבית הלבן ורעה לביטחון האומה".

בארצות הברית הם חווים את המציאות המשתקת הזאת בפעם הראשונה בעוצמה מלאה. בין השאר, "מדינת העומק" מקבלת תעוזה ממסע הדה־לגיטימציה שמוביל הנשיא הקודם אובמה מאז נבחר טראמפ. זו תופעה חסרת תקדים שהנשיא היוצא מעודד חבלה במדיניות היורש שלו, טראמפ, ומאז נובמבר של השנה שעברה הוא עוסק בדה־לגיטימציה של הממשל הנכנס. לפי פול ספרי ממכון הובר בסטנפורד, אובמה כבר הספיק להקים רשת מתסיסים בשכר, מקצוענים, המונה יותר מ־30 אלף פעילים. "הוא עובד מאחורי הקלעים כדי להקים גוף שיהיה למעשה ממשלת צללים, לא רק כדי להגן על מורשתו המאוימת אלא כדי לחבל בממשל החדש ובסדר היום הפופולרי של 'אמריקה תחילה", כתב ספרי ב'ניו יורק פוסט'. מדובר ברשת של עמותות שמאל המובלות בידי ארגון שנקרא 'מתארגנים לפעולה', שפרש כבר רשת של 250 משרדים ומטות פעולה ברחבי אמריקה.

מונעים מודיעין מהנשיא

נתקלתי בפעם הראשונה במושג "מדינת העומק" לפני כמה שבועות. בעקבות אחד הטורים שלי שהתייחס ל"אינתיפאדת המנגנון" והקשרים בין גורמים מתוך המערכת, גורמי תקשורת ותועמלני טוויטר ופייסבוק שבראשם אהוד ברק, הפנה אותי גורם בלתי־מזוהה לבלוג של גלן גרינוולד. גרינוולד הוא עיתונאי עצמאי שקיבל פרס פוליצר על חשיפת מסמכי סנודן. בבלוג שלו הוא מנתח את תופעת "מדינת העומק", אותה הוא רואה בעיקר דרך הסכנה של ארגוני ביטחון ומודיעין. אלה "הסוכנויות בוושינגטון, שנשארות בשטח כשנשיאים באים והולכים. הן מפעילות את כוחן בסוד ובחושך, והסוכנויות האלה בקושי נמצאות בפיקוח או שאינן נותנות דין וחשבון", אמר גרינוולד בראיון טלויזיוני לאחרונה. "מדובר ב־CIA, ב־NSA וסוכנויות מודיעין אחרות. מלכתחילה הן נוצרו כדי להפיץ בין השאר דיסאינפורמציה, ולעסוק בהונאה וכו'".

כשמאלן רדיקלי הוא מאשים את ארגוני המודיעין הללו בפשעי מלחמה חמורים. "ואלה הגופים שרבים במפלגה הדמוקרטית ובשמאל שמים בהם את מבטחם. הם מעודדים אותם (להתנגד לטראמפ ולבצע קנוניות כמו זו שהפילה את פלין). זה לא רק בעניין רוסיה. גורמים מובילים בקהיליית המודיעין כמו מייק מורל, שהיה ראש ה־CIA וה־NSA בעבר, היו מתומכיה הקולניים ביותר של הילרי קלינטון. הם טענו בזמן מערכת הבחירות שטראמפ גויס על ידי הרוסים. הם התנגדו לו מההתחלה. הם תמכו בפעילות אמריקנית בסוריה להפלת המשטר. קלינטון רצתה ליצור אזור של שמים סגורים, להתעמת עם הרוסים. טראמפ היה נגד מה שה־CIA רצה, וקלינטון הלכה עם ה־CIA. אז הם חתרו נגדו לאורך כל החודשים האחרונים. זה לא רק ההדלפות נגדו; יש גם דיווחים ('וול סטריט ג'ורנל') שהם מונעים ממנו מודיעין בנימוק שאי אפשר להפקיד בידיו מידע רגיש כזה. הם נוטלים לעצמם את הסמכות לכפות מדיניות".

גרינוולד, המתנגד לטראמפ מסיבות אידאולוגיות, אומר למעשה שהתרופה שמתנגדיו ממליצים עליה גרועה מהמחלה. "טראמפ נבחר בצורה דמוקרטית וניתן לרסן אותו באמצעים דמוקרטיים. מה שנעשה עכשיו זה מתכון לחורבן הדמוקרטיה. הם עושים למעשה 'הפיכה שקטה'".

"מדינת העומק" נמצאת מעצם טבעה במסלול התנגשות עם ציבור האזרחים. קל יותר לתקוף את "התקשורת" כדחליל המגלם את דמותה האמורפית. להתחיל לתקוף את "מדינת העומק" זה סיכון גדול הגובל בהמרדה נגד המדינה עצמה. בעניין הזה ארצות הברית או ישראל זה היינו הך. מדינת העומק בסופו של דבר היא גלגול אפל של "הממשלה הגדולה", שמפלגות בעלות נטיות סוציאל־דמוקרטיות דוחפות אליה. מטבע הדברים, כאשר עולה ממשל שהאידאולוגיה שלו שוללת "ממשלה גדולה" ורוצה לחתוך בבשר הבירוקרטי החי, יש מניע לפקידי המנגנון להילחם בו.