אל תיקחו לי את הפרג

זֶה לֹא בַּחֲדָשׁוֹת; אָז מָה.
זֶה בָּאֲוִיר. וְזֶה הַזְּמַן.
כִּי הֵם לְפֶתַע מִתְגַּלִּים
וְהֵם עוֹלִים גַּלִּים גַּלִּים:
לֹא-אוֹהֲבֵי אָזְנֵי הָמָן.

אָזְנֵי הָמָן!
וְעוֹד עִם פֶּרֶג!
לֹא יְאֻמַּן
כִּי יְסֻפֶּרֶת.

זֶה דֵּי חָדָשׁ. תָּמִיד הַצֹּאן
מָחָה עַל פִּיקָה וְקַפְּצוֹן
וְעַל חָזִיז הַמִּתְנַפֵּץ,
עַל שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְחַפֵּשׂ,
אוֹ עַל הַיַּיִן, אוֹ הַצּוֹם,
אוֹ עַל וַשְׁתִּי, אוֹ עַל אֶסְתֵּר,
אוֹ שֶׁהִתְחִילוּ לְקַטֵּר
עַל הַמִּשְׁלוֹחַ הַמֻּשְׁקָע –
אַךְ רַק עַכְשָׁו פִּתְאוֹם הֻשְּׁקָה
אָפְנַת הָאֵלֶּה שֶׁשּׂוֹנְאִים
אֶת הַמַּטְעָם הַמְשֻׁלָּשׁ:
בָּנִים כָּאֵלֶּה כִּיסוֹנִים
אוֹ נְצִיגוֹת מִגְדָּר מָחְלָשׁ.

אָכֵן, נוֹשֵׂא שֶׁעַל הַפֶּרֶק.
אֵיךְ שַׁח שָׁחוֹר אֲשֶׁר רוֹקֵד
עַל רֹאשׁ שִׂמְחַת הֶחָג – הַפֶּרֶג –
עָלָה עַל הַמּוֹקֵד.

כֵּן, זֶה אָמְנָם עִנְיָן שֶׁל טַעַם,
בְּרִיאוּת, טְרִיּוּת, יִתְרַת נַתְרָן,
אֲבָל צָרִיךְ הוֹלֵךְ עַל שְׁתַּיִם
לִהְיוֹת טַרְחָן וְגַם תַּתְרָן
וּכְרוּת לָשׁוֹן אוֹ סְתָם אָלֶרְג
כְּדֵי לוֹמַר סָרָה בַּפֶּרֶג.

וְהָאָזְנַיִם תְּצִלֶּינָה
לְשֶׁמַע הִוָּצְרוּת הַסְצֵנָה
אֲשֶׁר לוֹעֶגֶת לְצִנְצֶנֶת
הַמָּן: הָאֹזֶן הַנִּצְחִית
שֶׁטַּעֲמָהּ כְּצַפִּיחִית
וְאִם עָשָׂה אוֹתָה אָמָּן, אִם
נֶאֶפְתָּה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ
וְעוֹר בְּשָׂרָהּ עוֹדוֹ פָּרִיךְ,
הֲרֵי הִיא סְעוּדַת הָמָנִים.
וְאִמְרוּ אָמֵן.

כִּי בְּרִשְׁתֵּנוּ דָּג שָׁמֵן.
כִּי זֶרַע גָּד הוּא זֶה הַמָּן.
כִּי אֵין עוֹד רְאוּיוֹת לִשְׁמָן
כִּבְנוֹת הַחֵן וְהַמַּשְׁמָן
אָזְנֵי הָמָן,

שֶׁאֵין אֶצְלֵנוּ בַּמַסֹּרֶת
בַּת הַטַּעַם הַנִּרְכָּשׁ
עוֹד מִתְחָרוֹת לָהֶן בַּוֶּתֶק
הַמִתְקָרְבוֹת לָהֶן בְּמֶתֶק.

וְהַחוֹלֵק יֹאכַל נְסֹרֶת
אוֹ קַשׁ.