דואגים לעצמם? חוק הגליל וביצי הזהב של חבר הכנסת יצחק וקנין

סיפורנו מתחיל בשנת 1988, שבה אושר "חוק הגליל". החוק נועד לכאורה לתת מענה למצוקתם של חקלאי הגליל עקב הקשיים הביטחוניים, אך למעשה עזר רק לקבוצה מיוחסת ומצומצמת של בעלי לולים; בחוק נקבעו סובסידיות, כלומר תמיכה כספית ממשלתית, למגדלים במרום הגליל, לפי מכסות קבועות. כך, במקום שיעברו לפתח ענפים ועסקים שאכן יש בהם צורך ממשי לציבור, המגדלים שבמקרה היו אז בסביבה קיבלו מתנה שמנה מהמדינה, שמצד אחד עזרה להם כלכלית אך מצד שני קיבעה אותם בעיסוקם ובמצבם. כלומר – כמעט. משום שהתברר שאפשר למכור את המכסות הללו לאחרים ולעשות מהן כסף רב.

כך קבע דו"ח מבקר המדינה משנת 2014:

אף שמטרת הקצאתן של מכסות ההטלה היא ליישב אזורי עדיפות לאומית, הכללים שקבעה המועצה מאפשרים למגדל להפוך את תמריץ ההתיישבות להון. כלומר, הכללים מאפשרים לקבל תמורה עבור מכסת הטלה – כנכס כלכלי ששוויו במועד הביקורת הוא כ-800,000 ש"ח.

חוק הגליל סבסד במיליונים רבים – מכספי משלם המסים – בעלי עסקים שאין בהם צורך, רק כי הם גרים בצפון. מה עם בעלי עסקים שאינם לולים? אותם אפשר לזרוק לכלבים. מה עם בעלי עסקים בגזרות עימות אחרות, חמות טיפה יותר, כמו יו"ש ועוטף עזה? הצחקתם אותנו. אה, והאם הזכרתי שכל זה נמצא במסגרת הכללית של "מכסות" הביצים והפטם, המייקרות משמעותית את המזון לכלל אזרחי המדינה ובעיקר לחלשים ביותר?

כל זה הוא רק הפתיח לאחד המוסדות המדהימים ביותר הכלולים בחוק, כהליך לא פורמלי כמיטב מסורת משרד החקלאות והחלכאות: "חלף פטם". מהו חלף פטם? "פטם" הוא עוף שמפטמים כדי למכור לאכילה. חלף פטם הוא עוף שלא מגדלים. במסגרת מוסד חלף הפטם המופלא, 600 חקלאים שכבר אינם מגדלים עופות, זכאים מכוח ירושת אבות לקבל סובסידיה מהמדינה בסך 32 אלף ש"ח בשנה.

כן. סובסידיה על כך שהם לא מגדלים עוף. אני לא ממציא את זה.

והכיף הוא שבסובסידיה הזו, שבאה כאמור תמורת שום דבר ממש, אפשר גם לסחור. וכך התפתח עם השנים ענף כלכלי שלם של מכירת סובסידיות וקנייתן, לופט-גשעפט במלוא מובן הביטוי, כסף שניתן לקבל פשוט כי הוא לא של אימא של מי שנותן אותו אלא רק של משלם המסים, שאת מי הוא מעניין בכלל.

כאמור, ההסדר הזה לא עוגן בשום חקיקה או תקנה מסודרת; בדו"ח מבקר המדינה נכתב כי "על משרד החקלאות לבחון לאלתר אם ההחלטה על מתן סובסידיית חלף פטם נשענת על בסיס נורמטיבי מספק, ולהחליט בהתאם לממצאים אם להמשיך במתן סובסידיה זו". ובכן, בחנו ובחנו, ומדי פעם עלתה המחשבה המבריקה לבטל את חוק הגליל המיושן, הארכאי והקלוקל מוסרית, אך פעם אחר פעם עלתה זעקה שביטול הסובסידיות יאלץ לסגור לולים רחמנא ליצלן, וידרדר משפחות לעבודה יצרנית שמועילה לציבור במקום לחיות על חשבון הציבור כפי שהן נוהגות עד כה.

השבוע הוחלט בשעה טובה בוועדת הכספים להאריך את חוק הגליל בעשר שנים נוספות. לא זו בלבד, אלא שלראשונה מוסד חלף הפטם האבסורדי יקובע בחוק. כל זה באצטלה של עזרה לחקלאים מסכנים, והרי מי לא רוצה לעזור לחקלאים מסכנים? הנה מישהו שכן רוצה: ח"כ יצחק וקנין, אחד מיוזמי החוק. הנה דבריו:

המטרה הייתה לסייע ולתמוך בחקלאי הגליל, שאני מודע באופן אישי ומקורב למצוקותיהם. החקלאים שם משוועים לכל תמיכה, ופעמים רבות הם מפסידים כסף רב ורק הסיוע הזה עשוי להשאיר אותם בענפים אלו. אם לא החקלאות, אין עתיד להתיישבות באותם אזורים.

נוגע ללב, הלא כן? וקנין מודע באופן אישי ומקורב למצוקותיהם של חקלאי הגליל. עד כמה מקורב? מתברר – תחזיקו חזק – שווקנין הוא אחד מאותו קומץ אנשים שנהנים מהסובסידיה הזו. והחוק הזה, שדואג ישירות לכיסו של אחד הח"כים שיזם ודחף אותו, עובר לקול תשואות חברי הכנסת. כי למה לא לעזור לחבר? אצטלת ה"צורך בחקלאות" חזקה יותר מכל שחיתות, אף שהחוק מפלה בין יישובים בתוך הצפון, מפלה בין הצפון לאזורים אחרים, מפלה בין חדשים לוותיקים, אינו עוזר לצפון אלא רק מקבע אותו במצוקתו, וגובה מהציבור כסף רב עבור כמה מקורבים שבמקרה יש להם חברים בכנסת.

כפי שמדווחת מרב ארלוזורוב ב"דה מרקר", מי שיצא נגד הסעיף השערורייתי הזה – ולמרבה הצער לא נגד חוק הגליל האנכרוניסטי והמושחת כולו – הוא ח"כ יהודה גליק, שהצליח להעביר את הדיון בו לידי ח"כ יואב קיש, יו"ר ועדת הכנסת. האם הם יצליחו לעצור את החלמאות המושחתת של כנסת כתריאליבקה? ימים יגידו. אבל החוק הזה, יותר משהוא חשוב כשלעצמו, ראוי שייחקק בזיכרוננו כסמל לסיאוב ולמושחתות שמאפשרת רטוריקה פופוליסטית בשקל.

מלשכתו של ח"כ וקנין טרם נמסרה תגובה.