חזקת הגיל הרך: מדוע ח"כ שולי מועלם מתיישרת לשמאל?

המשבר סביב תאגיד השידור הציבורי תופס בימים אלה את הכותרות, אך מתחת לפני השטח מתחולל עימות פוליטי נוסף המאיים על שלמות הקואליציה ואף חוצה מפלגות בתוך עצמן. הנושא שבמוקד הוויכוח הוא "חזקת הגיל הרך", כאשר על שולחן הכנסת מונחות שתי הצעות חוק מנוגדות של חברים בקואליציה. מצד אחד הצעת החוק של חברי הכנסת יואב קיש (הליכוד) ובצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) הדורשת לבטל את חזקת הגיל הרך, ומצד שני הצעתה של יו"ר סיעת הבית היהודי, ח"כ שולי מועלם, הדורשת לשמר את המצב הקיים עם שינויים קוסמטיים.

באופן מפתיע, בנושא זה חוברת מועלם לארגוני הנשים ולחלק מחברות הכנסת של השמאל, המנהלים זה שנים מלחמת חורמה נגד כל ניסיון לבטל את חזקת הגיל הרך מנימוקים שונים.

החוק בישראל קובע כי כאשר האב והאם נפרדו זה מזה ולא הצליחו להגיע להסכמות בעניין המשמורת על ילדיהם, הערכאה השיפוטית – בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני – תכריע בחזקת מי יגדל הקטין בהתאם לנסיבות השונות. אך כאשר מדובר בילדים עד גיל שש, ההנחיה היא שהם "יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

מבקרי החוק טוענים כי הוא פוגע בילדים בהעניקו לאימהות יתרון מובנה בזכות לגדלם אף כאשר הדבר עומד בניגוד לטובת הילד, כיוון שחזקה זו גוברת על שיקול טובת הילד כל עוד האם היא "בעלת מסוגלות הורית". כך פסקו לא מזמן שופטי בית המשפט העליון (1858/14), כאשר ביטלו את פסיקת בית המשפט לענייני משפחה והורו להעביר את הבן לחזקת האם למרות התנהלות לקויה של האם בגידול בנה, ואף שהילד העדיף להיות אצל אביו. מבקרי "חזקת גיל הרך" טוענים עוד כי זהו חוק אנכרוניסטי המפלה את האבות הגרושים ומשקף את המצב ששרר לפני השינוי במעמד האישה, כאשר רק האב עבד לפרנסת המשפחה ואילו האם נשארה בבית לגדל את הילדים.

בפועל, חזקת הגיל הרך משפיעה אף לאחר גיל שש, מכיוון שברוב מוחלט של המקרים העובדות הסוציאליות יטענו בפני בית המשפט שטובת הילד היא שלא להפרידו מאחיו הקטנים ושלא לשנות את המצב הקיים, וכך החזקה הזמנית הופכת להיות חזקה קבועה.

כאמור, חברי הכנסת קיש וסמוטריץ' הגישו הצעת חוק המבטלת לחלוטין את חזקת הגיל הרך, ומעניקה עדיפות למודל ההורות המשותפת. בלשון החוק המוצע נאמר כי המשמורת על הילד תיקבע "בשים לב לטובת הילד ובשאיפה ליישום, ככל הניתן, של הורות משותפת של שני בני הזוג".

"בחודשים האחרונים אני עוסק בנושא ולומד אותו לעומק", אומר ח"כ סמוטריץ' ל'מידה', "ולא הצלחתי למצוא שום טיעון ענייני שמצדיק את השארת חזקת הגיל הרך, מלבד השארת עמדת כוח לאישה מול הגבר בתהליך הגירושין. התומכות בהמשך החזקה טוענות שאם הגבר נמצא בעמדת כוח כי הוא נותן את הגט, אז נאזן את זה וניתן לאישה כוח דרך הילדים. המשמעות של הטיעון הלא ענייני הזה היא הפיכת הילדים לכלי משחק במאזן הכוחות בין בני הזוג, בניגוד גמור להיגיון ולטובת הילד. זהו מאבק פמיניסטי קיצוני שאסור להסכים לו. אני מקווה שהשכל הישר בקואליציה יגבר, ושהחוק של ח"כ קיש ושלי לביטול חזקת הגיל הרך יעבור".

בתגובה להצעת החוק של קיש וסמוטריץ' הגישה ח"כ שולי מועלם הצעת חוק "הורים וילדיהם". ההצעה כוללת כביכול צמצום של החזקה מגיל שש לגיל ארבע, אך למעשה היא מאריכה אותה עד גיל עשר, שכן היא קובעת כי עד גיל זה יקבע בית המשפט את זמני השהות של הילד אצל ההורים "תוך שמירה בקירוב" על המצב ששרר "בעשרים וארבעה החודשים שקדמו להגשת הבקשה". כך שבסופו של דבר הצעתה של מועלם מחזקת את כוחה של האם בגירושין עוד יותר מכפי שהיה עד היום.

הילדים כקלף מיקוח

"המאבק פה הוא לא בין נשים לגברים, אלא בין נשים לילדים", אומר לנו בנחרצות ד"ר יואב מזא"ה, ראש מכון המחקר למשפחה, שוויון ומשפט בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו. "חזקת הגיל הרך היא 'חזקת הפגיעה בילד', כי אם נבטל אותה, הקריטריון היחיד של בית המשפט יהיה טובת הילד. מי צריכה את חזקת הגיל הרך? במקרה שהאימא היא ההורה הטוב והמסור יותר לילדים, היא לא זקוקה לחזקת הגיל הרך. מי זקוקה לחזקה הזו? אימא שהיא פחות טובה מהאבא, אימא כזו שטובת הילד היא לשהות אצל אביו או בהורות משותפת".

לכן, סבור מזא"ה, "המאבק הוא בעצם בין טובת הילד לטובת האישה. אנחנו דורשים שבית המשפט יתחשב אך ורק בטובת הילד, ואילו המתנגדות, מבית המדרש הפמיניסטי הקיצוני, דורשות את שימור חזקת הגיל הרך בגרסאות שונות, שעל פיה בית המשפט יידרש להעדיף את משמורת האם על פני טובת הילד. אין סימטריה בין העמדות בוויכוח. המטרה שלהן היא לתת לאם כוח שיאפשר לה להרחיק את האב לחלוטין, ולהותיר בידיה את המשמורת הבלעדית; אנחנו דורשים הורות משותפת, ואיננו רוצים לאפשר לאב להרחיק את האם".

מה קורה בשטח?

"בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי דין רבניים מבינים את הבעייתיות בחזקת הגיל הרך, ובדרך כלל נותנים לה משקל נמוך מאוד. אבל כאשר הנושא מגיע לבית משפט מחוזי או לבית המשפט העליון – השופטים הופכים את ההחלטה, ומעניקים את המשמורת לאימא בניגוד לטובת הילד, אך ורק בשל חזקת הגיל הרך. כשבודקים את הפסיקה רואים שגם אם האימא משתמשת באלכוהול, גם אם יש לה רקע של אלימות, גם אם היא משתמשת בסמים, גם אם היא לא מתפקדת כראוי בגידול הילדים – האב לא יצליח לקבל משמורת בגלל חזקת הגיל הרך. אומרים לי שופטים שהם במצוקה, הם מבינים שיש כאן עיוות אבל הם יודעים שאם יעניקו את המשמורת לאבא, ההחלטה שלהם תבוטל בערכאת הערעור. שופטים רבים חוששים אפילו לקבוע הורות משותפת בגלל חזקת הגיל הרך".

כיצד הפמיניסטיות מצדיקות את החזקה?

"הן טוענות שלושה טיעונים מרכזיים: הראשון הוא שהדין במדינת ישראל מפלה נשים, ולכן לגיטימי להשתמש בילדים כקלף לחיזוק כוח המיקוח של נשים בהליכי גירושין. בעיניי זה טיעון מזעזע. ילדים הם לא קלף, ולא לגיטימי לפגוע בילדים כדי לחזק נשים. אם רוצים לחזק נשים, יש לעשות זאת בדרכים אחרות.

"הטיעון השני שלהן הוא שחשוב שתהיה למערכת כלל וברירת מחדל בחזקת מי ישהו הילדים. אבל אם רוצים ברירת מחדל, אפשר שברירת המחדל תהיה הורות משותפת.

"הטיעון השלישי הוא שהאבות לא באמת רוצים לגדל את הילדים, אלא מבקשים משמורת משותפת רק כדי לסחוט את האם ולצמצם את גובה המזונות שישלמו, ובפועל מי שיגדלו את הילדים יהיו האמהות. ההנחה בבסיס הטיעון הזה היא שאבות לא אוהבים את הילדים שלהם ולא רוצים לגדל אותם. יכול להיות שזה נכון לגבי חלק קטן מהאבות, אך לצאת מנקודת הנחה שזה המצב לגבי כל האבות? לא נסחפנו? במקרים שזה נכון, האם יכולה לפנות לבית המשפט ולטעון שהאב לא ממלא את התפקיד שהתחייב אליו ולדרוש הגדלת המזונות. בתי המשפט רואים בחומרה רבה אבות שמתנהגים כך וקונסים אותם".

מה מסתתר לדעתך מאחורי הנימוקים הללו?

"מאחורי הנימוקים המופרכים שלהן מסתתרת אג'נדה. בעיניהן הילדים 'שייכים' לאמא. הן רוצות את ברירת המחדל הזו ככוח, ולא מוכנות לוותר עליו".

מזא"ה מזועזע מהתנהלות חברת הכנסת שולי מועלם והעמותות הפמיניסטיות שהיא מייצגת, שבעיניו פוגעת לא רק בילדים רבים אלא גם באמהות עצמן. "יש הרבה מחקרים שהורות משותפת מיטיבה עם הנשים. היא מאפשרת לאימא להשקיע יותר בקריירה, כשיש הורות משותפת לאחר הגירושין השכר של הנשים יותר גבוה, יש להן יותר זמן למצוא בן זוג, ועוד ועוד". מזא"ה מזכיר כי השרה גילה גמליאל נמנית עם מתנגדות החוק של מועלם, ומנימוקים פמיניסטיים.

החלטה שלא להחליט

בינתיים נדמה שהמאבק בנושא רחוק מלהסתיים. בדיון שהתקיים בנושא בסיעת הבית היהודי ניסו חברי הסיעה להגיע להסכמות בנושא, אך לבסוף הוחלט שלא להחליט.

לאחר מאבק ממושך בתוך הקואליציה, שכלל עיכוב דיונים בחוקים של 'הבית היהודי' ו'כולנו' מצד ח"כ קיש שהמכהן כיו"ר ועדת הכנסת, סוכם כי שתי הצעות החוק יעברו בוועדת שרים לענייני חקיקה, כפי שאכן קרה לפני כשבועיים, וכי לקראת אישור החוקים בקריאה ראשונה יגיעו הצדדים להסכמה. בשלב זה הגישה השרה גילה גמליאל ערר נגד הצעת החוק של מועלם, בטענה שמדובר בחוק בעייתי ואנטי־פמיניסטי.

בעקבות המתח בקואליציה סביב הנושא החליט יו"ר הקואליציה לקדם פשרה, ומינה כמתווך את יו"ר סיעת 'כולנו' ח"כ רועי פולקמן. בסביבת פולקמן אומרים שהוא ביקש לקבל נימוק ענייני להתנגדותה של מועלם להצעת החוק של קיש וסמוטריץ', אך טרם קיבל נימוק כזה.

בניסיון לפתור את הפלונטר זימן פולקמן בשבוע שעבר מומחים מטעם קיש, סמוטריץ' ומועלם ללא נוכחות הח"כים, כדי לנסות להגיע להסכמות. את עמדת ח"כ סמוטריץ' ייצג ד"ר יואב מזא"ה, את ח"כ קיש ייצג ד"ר פרץ סגל, ואת ח"כ מועלם ייצגה ד"ר רות הלפרין־קדרי, ראש מרכז רקמן לקידום מעמד האישה, גוף פמיניסטי רדיקלי. ח"כ פולקמן הביא מטעמו את השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, המזוהה עם ארגוני הנשים ומתנגדת קיצונית לביטול חזקת הגיל הרך.

מתווה הפשרה המסתמן עתה הוא שחזקת הגיל הרך לא תבוטל לחלוטין אלא תצומצם לגיל שנתיים בלבד, והוויכוח הוא מה צריך להנחות את בית המשפט לאחר גיל זה. עמדת ארגוני הנשים, שאותה מייצגת שולי מועלם, היא שלאחר גיל שנתיים יקבע בית המשפט את החזקה לאור היקף הטיפול בילדים ב־24 החודשים האחרונים. כלומר, העדפה מובנית לטובת האם. עמדתם של קיש וסמוטריץ' היא שמגיל שנתיים ואילך השיקול צריך להיות טובת הילד, תוך שאיפה להורות משותפת.

את תגובת ח"כ שולי מועלם לא ניתן היה להשיג עד פרסום הכתבה.