אזעקות השווא של השמאל: טראמפ לא יכול לסכן את הדמוקרטיה האמריקנית

מתחת לענן האפור הכהה, באווירת הנכאים הכללית, הרשו לי להציע לכם קרן שמש. החודשיים האחרונים הביאו אתם הפתעה נעימה: מתברר שהשמועות על התמוטטות המוסדות הדמוקרטיים שלנו, שכל כך חששנו מפניהן, היו מוגזמות. המערכת חיה וקיימת.

הרשו לי להסביר. ניצחונו של דונלד טראמפ בשנה שעברה התבסס על התקפה חזיתית על ה'ממסד' הכול־יכול והרואה־כול בוושינגטון, אותו 'קרטל' דו־מפלגתי (כך מכנה אותו טד קרוז) שכביכול מנהל את הדברים כולם. אבל אותו ממסד התברר בנובמבר כמפלצת ללא כיסוי, כאשר התקפל באופן מעורר רחמים ונכנע כמעט ללא קרב ל'אאוטסיידר' במשקל קל.

בשלב זה, הפחד מפני המפלצת המהוללת התחלף בבוז לתשישותה ולדקדנטיות שלה, שנחשפו כעת. המבוכה גדלה לנוכח הרמיזות לסמכותיות־יתר של טראמפ. הוא הכריז "אני יכול לתקן את זה לבד" ו"אני הקול שלך", שתיים מהמליצות הקלאסיות של כל דמגוג. הוא הביע ללא בושה הערצה לחזקים (בעיקר לפוטין).

טראמפ פשוט חתך את בעלי ההשפעה בממסד כמו שסכין חמה חותכת חמאה. מי ימנע ממנו עכשיו לרמוס, כמעשה רודנים, את וושינגטון החלשה והדקדנטית? זוהי וושינגטון שההערכה הציבורית כלפיה הידרדרה במידה ניכרת, שכן האמון במוסדות המסורתיים שלנו – מהמפלגות ועד הקונגרס – ירד לשפל חדש.

החשש היה: הנה בא האיש החזק. מי ומה יעצרו אותו?

חודשיים לאחר תחילת עידן טראמפ, כבר קיבלנו תשובה. מתברר שמערכת האיזונים והבלמים מתפקדת היטב. רואים זאת בבתי המשפט. טראמפ מנסה לקדם שתי הגבלות על כניסת מהגרים לארה"ב ממדינות מוסלמיות. היוזמה הזאת נקטלה מיד על ידי בתי המשפט. לא משנה מה עמדתכם ביחס למדיניות עצמה (אם תשאלו אותי – היא נתעבת וחסרת ערך, אך חוקית לחלוטין); לא משנה מהי ההנמקה החוקתית של בית המשפט לערעורים (בעיניי היא חלשה באופן מביך, ופוליטית באופן שקוף); השורה התחתונה היא שהנשיא הציע – ובתי המשפט ביטלו.

תגובתו של טראמפ? כמה ציוצים עגמומיים שבאים בטענות אל השופטים – ציוצים שאותם גינה, אם כי בעקיפין, המועמד שלו עצמו לבית המשפט העליון כ"מייאשים" ו"מדכאים".

רואים זאת ביחס למדינות. הפדרליזם חי וקיים. את הניסיון הראשון להגבלת הגירה אתגרו התובעים הכלליים של שתי מדינות (וושינגטון ומינסוטה). הם המשיכו מגמה שהחלה כבר בשנות נשיאותו של אובמה, כאשר התובעים הכלליים במדינות שיתפו פעולה כדי לחסום את התערבותו מרחיקת הלכת בנושאי הגירה ואת הסגות הגבול הבוטות שלו בענייניה של הסוכנות להגנת הסביבה.

מעבר לכך, מושלי המדינות – שהם רפובליקנים, לא פחות – לחצו על חברי קונגרס להתנגד לרפורמה בשירותי הבריאות של נשיא רפובליקני. נסיבות מיוחדות עדיין גוברות על נאמנות מפלגתית.

רואים זאת ביחס לקונגרס. שני בתי הקונגרס שבשליטה רפובליקנית מפעילים התנגדות בקנה מידה עצום לרפורמה בשירותי הבריאות שהממשל הרפובליקני מבקש ליישם. נכון שהסיבה היא חילוקי דעות אידאולוגיים וטקטיים ולא רצון מיוחד להכניס את טראמפ למלכודת, אבל זה מוכיח שהקונגרס איננו חותמת גומי.

העצמאות הזו חורגת מעבר למחלוקות התמידיות בנושאי ביטוח בריאות. לדוגמה, התקציב של טראמפ נקטל באופן מיידי בקונגרס, כפי שבדרך כלל קורה, ללא קשר לשאלה איזו מפלגה נמצאת בשלטון.

ורואים זאת ביחס לאמצעי התקשורת. טראמפ צדק. זוהי מפלגת האופוזיציה, והיא אכן מתמכרת לעתים להגזמות באופן מזעזע. לפעמים מביך לקרוא את העמודים הראשיים של העיתונים המובילים, המקושטים במאמרי מערכת נגד טראמפ במסווה של חדשות.

ואף על פי כן, במבט מלמעלה, עדיפה תקשורת כזו על פני תקשורת שכורעת על ברכיה ומהנהנת בהסכמה, כפי שהייתה במשך רוב שנות הקדנציה של אובמה, משועבדת לו בנוסח 'פרבדה'. כל דמוקרטיה זקוקה לעיתונות לעומתית, וכעת יש לנו אחת כזאת, ועוד איך.

מבלי לשפוט מי צודק בכל מחלוקת שצצה, אפשר לשאוב עידוד רב מכך שההתנגדות הממסדית לצו נשיאותי שיש בו פוטנציאל מאיים נותרה חזקה למדי.

הגאונות של מדיסון הייתה בהבנה שהחומה הטובה ביותר נגד עריצות איננה מוסריות (מוסריות עוזרת, אבל אף פעם אי אפשר לסמוך רק עליה), אלא אמביציה שתעמוד נגד אמביציה מנוגדת, וסיעה שתתמודד נגד סיעה אחרת.

רואים זאת אפילו בתהליך האישור של ניל גורסץ', המועמד של טראמפ לבית המשפט העליון, שאין ראוי ומחושב ממנו. גורסץ' הוא המועמד האידאלי, אבל ישנן בכל זאת כמה סיעות שמנסות לקושש קמפיין לחסימתו. המודעות שלהן מדכאות ונלעגות, אבל אני שמח בהן. איזו מדינה – אפילו לריקנים שבה יש קול.

האופוזיציה לטראמפ מחמיאה לעצמה כשהיא מתהדרת בשם 'רזיסטנס', כאילו אנחנו נמצאים בצרפת של וישי. אנחנו לא. זוהי אמריקה של המאה ה־21, והחדשות הטובות הן שהבלמים והאיזונים עובדים בסדר גמור.

___________________

טורו השבועי של הפרשן צ'רלס קראוטהמר מתפרסם ב'וושינגטון פוסט'. מאנגלית: שאול לילוב

© 2017 Charles Krauthammer.
Distributed by Washington Post