הברקזיט יוצא לדרך ועתיד האיחוד מוטל בספק

סמליות רבה נעוצה בכך שימים ספורים בלבד לאחר שהאיחוד האירופי ציין בחגיגיות מסוימת 60 שנה לייסודו, חתמה הלילה ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, על המכתב שבו היא מודיעה רשמית לאיחוד האירופי על החלטת ארצה לעזוב את שורותיו. בכך, מתחיל רשמית הליך הגירושין בין בריטניה לאיחוד שאמור להסתיים בעוד כשנתיים, מבלי שניתן יהיה כעת לחזות האם ההיפרדות הזו תסתיים בטוב ותאפשר לשני הצדדים לשמור על מגע, או שמנגד תהפוך לקרע של ממש. באיחוד, כמו גם בבריטניה ישנם גורמים המושכים לכיוונים המנוגדים.

מכל מקום, ה"ברקזיט" ייצר בחודשים הקרובים תעסוקה לפקידים ומשפטנים רבים בלונדון ובבריסל. בריטניה תצטרך להיפרד מכ-20 אלף חוקים ותקנות, שהתקבלו במסגרת חברותה באיחוד. בנוסף, איש אינו יודע מה יעלה בגורלם של כארבעה מיליון בריטים שעברו לעבוד ולהתגורר במדינות האיחוד, ואירופים שעשו את הדרך ההפוכה ועובדים כיום בבריטניה. האם ה"ברקזיט" יחייב נדידה המונית מחודשת באירופה, שכבר סובלת ממשבר פליטים ומהגרים בלתי חוקיים?

בריטניה וגרמניה במסלול התנגשות

במשרדי האיחוד האירופי בבריסל כבר מחשבים את סכומי הכסף שבריטניה תידרש לשלם במסגרת תהליך העזיבה. מדובר בעיקר בכספים שבריטניה התחייבה לשלם עוד לפני ההצבעה על ה"ברקזיט" עבור מימון פעילויות ומיזמים שונים.

לפי הערכות שונות, חובות בריטניה לאיחוד מסתכמים בסכום עתק של כ-60 מיליארד יורו. בריטניה, שעדיין לא יודעת מה יהיו ההשלכות האמתיות של ה"ברקזיט" על כלכלתה, תעשה מאמץ עליון להפחית את חובותיה לאיחוד. לצורך זה תידרש החלטה פוליטית. לא ניתן להשאיר נושא כה רגיש רק בידיהם של ביורוקרטים אירופיים, שבחלקם מעוניינים להעניש את בריטניה באופן קיצוני, במטרה לשלוח מסר ברור למדינות איחוד נוספות שיעו בדעתן ללכת בדרכה של הממלכה המאוחדת ולעזוב את האיחוד האירופי.

ההחלטה הפוליטית על אופי הגירושין בין האיחוד לבריטניה נתונה בידיהן של שתי נשים: תרזה מיי וקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל.

החלטת בריטניה לעזוב את ספינת האיחוד האירופי מחזקת באופן משמעותי את תפקיד ההנהגה של גרמניה באירופה היבשתית. בריטניה נהנתה עד כה משני העולמות – ללכת עם ולהרגיש בלי. היא הצטרפה מאוחר יחסית לשורות האיחוד (1973), והייתה עסוקה בעיקר בעיכוב תהליכים בדרך להגשמת חזונו של ראש ממשלת בריטניה לשעבר, וינסטון צ'רצ'יל, על "ארצות הברית של אירופה". כך למשל נמנעה בריטניה מהמרת המטבע הלאומי שלה ליורו, סירבה להיכלל ב"מרחב שנגן" שבו בוטל הפיקוח על המעבר בגבולות והתנגדה להקמתו של צבא אירופי.

ללא בריטניה, האיחוד האירופי הפך להומוגני יותר למרות כל הבעיות והמשברים בפניהם הוא ניצב כיום.

מרקל הבהירה תחילה שהיא אינה מעוניינת בהיפרדות מוחלטת מבריטניה, אלא במציאת נוסחאות ומסגרות שיאפשרו לשמר קשרים כלכליים מועדפים משני עבריה של תעלת לה-מנש ולשמור את בריטניה קרובה ככל האפשר לאירופה. זה היה גם אינטרס מובהק של מיי, למרות הצהרותיה המדיניות בדבר היפרדות מוחלטת והלחצים הכבדים המופעלים עליה להתנתק לחלוטין מהאיחוד האירופי ולחפש בריתות כלכליות אחרות.

מנגד, בעת האחרונה חלה הקשחה בעמדתה של מרקל. שר האוצר הגרמני, וולפגנג שוייבלה – האיש שהנחה את מרקל במבוך המשבר היווני, גרם לה לשנות את תמיכתה בהוצאת יוון מ"מרחב היורו" והנהיג את הכלכלה הגרמנית למעמד של עוצמה ויציבות מהן לא נהנתה מאז האיחוד מחדש – הצהיר לאחרונה: "אין לנו אינטרס להעניש את בריטניה, אבל גם אין לנו כל אינטרס להעמיד בסכנה את האינטגרציה האירופית בגלל בריטניה".

במלים אחרות: בריטניה אינה יכולה לקוות לקבלת הנחות כלשהן מצד האיחוד האירופי, מחשש שגישה כזו תעודד מדינות איחוד אחרות לפרוש.

האיחוד האירופי אינו מעוניין לוותר על שאיפותיו להפוך לגוש מדיני ופוליטי משפיע בזירה הבינלאומית ולהפוך שוב רק למרחב של שיתוף פעולה וצמיחה כלכליים. לכן, גרמניה עומדת על כך שמו"מ על הסכם חדש ליחסים בין בריטניה והאיחוד יחל רק לאחר שיסתיים המו"מ על הברקזיט. בקרבתה של מרקל מבהירים שהיעדר הסכם על הסוגיות הפיננסיות התלויות ועומדות בין בריסל ללונדון ימנע מו"מ עתידי על שיתוף פעולה כלכלי עם בריטניה.

לנוכח האתגרים הכלכליים העצומים הניצבים בפני האיחוד האירופי ובתוך כך בפני גרמניה, הנושאת בחלק כבד מנטל זה, הקנצלרית מרקל אינה יכולה לוותר בקלות על חובותיה של בריטניה.

הסקוטים רוצים להישאר, בפולין חוששים מעזיבת בריטניה

לעימות בין מרקל ומיי מצטרפת צלע נשית שלישית: ראש ממשלת סקוטלנד, ניקולה סטרג'ן, שעמדתה התומכת בעצמאות לסקוטלנד התחזקה לאחר ההצבעה על הברקזיט. הפרלמנט הסקוטי הצביע אתמול בעד עריכת משאל עם חדש על עזיבת הממלכה המאוחדת, לפני השלמת הליכי עזיבתה של בריטניה את האיחוד האירופי. בכך, רוצים הסקוטים לנתק את עצמם מההתנתקות הבריטית. במשאל העם על עצמאות סקוטלנד, שנערך בספטמבר 2014 זכו במפתיע מתנגדי ההיפרדות (55% הצביעו נגד, 44% בעד).

למרות סקרי דעת הקהל המצביעים על כך שגם כיום, למרות הברקזיט, רוב הסקוטים מתנגדים לעזיבת הממלכה המאוחדת, העניק הפרלמנט הסקוטי תמיכה לא גורפת לדרישת סטרג'ן לקיים בקרוב משאל עם נוסף: 69 צירי פרלמנט הצביעו בעד היוזמה, 59 התנגדו. קדמה להצבעה פגישה בין סטרג'ן ומיי, שבה הבהירה ראש הממשלה הבריטית את התנגדותה לעריכת משאל עם על עצמאות סקוטלנד לפני סיום המו"מ על הברקזיט. בכך מבקשת מיי להקשות על הסקוטים לממש כוונותיהם להישאר באיחוד – ואולי אף בהמשך לגרור עימם אל הקלחת גם את צפון אירלנד, המהווה גם היא כזכור חלק מהממלכה המאוחדת.

אישה נוספת שעשויה למלא תפקיד חשוב בעיצוב המו"מ על הברקזיט היא ראש ממשלת פולין ביאטה שידלו, המשויכת לאגף השמרני במדינה המזרח-אירופית. מפלגתה של שידלו, מפלגת "החוק והצדק", מאוד מודאגת מהשתלטותה של גרמניה על האיחוד האירופי. בדומה לצרפת, גם פולין ראתה בבריטניה כוח מאזן אל מול ההתעצמות הגרמנית.

יתרה מזאת, קרוב למיליון עובדים פולנים ניצלו את פתיחתו של שוק העבודה האירופי בפניהם, עם הצטרפות פולין לאיחוד ב-2004, כדי להתגורר ולעבוד בבריטניה. הייצוא האנושי של פולנים לבריטניה מהווה ענף ייצור רווחי לכלכלתה של פולין. כעת, לא ברור מה יעלה בגורלם של אותם עובדים פולנים בממלכה המאוחדת. בוורשה יעשו ככל שביכולתם כדי להבטיח שהאיחוד ילך לקראתה של בריטניה.

בימים כתיקונם, פולין הייתה יכולה להסתמך על תמיכתה של צרפת בנושא, אך בימים אלו מצויים הצרפתים בעיצומה של מערכת בחירות סוערת, בה מככבת תומכת נלהבת ביציאתה של צרפת מהאיחוד, אישה גם היא: מארין לה-פן.